אלפי מנשה חושן משפט מח

דילפינן מקרא דלא תעשון אתי. וע"כ דזהו רק אסמכתא בעלמא. וכיון שכן בודאי דלא עדיף משאר איסורי דרבנן דלא אמרינן כמדארל"ת כמו שהאריכו בזה רבים וגם שלימים ובפרט דכבר הארכתי לעיל דבכה"ג ליכא שום איסור. ע"כ לפע"ד טענת בן הרב הראשון בטילה כחרס הנשבר ואין לה מקום להרוס ולבטל כח החזקה של השני

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהפירוש בדברי הירושלמי בכורים הנ"ל ר' מנא מיקל אין הפי' דמקלל רק דמצינו בירושלמי שבת פ"ג ה' ב' ר' מנא מיקל לנשיא ע"ש [דהרבה תנאים ואמוראים היה תופסים כל אחד לשונו כמו מגדף בה ר' אבהו תתי בה ר' יוחנן ור' מנא הי' תופס לשון מיקל] ופירש בשיורי קרבן בשבת שם דהפירוש מיקל הוא שהקיל לנשיא ואין הפירוש מקלל. וכ"כ הר"ן בריש מס' תענית ד"ה ירושלמי וכו' דלשון מיקל הנאמר בירושלמי פירושו קולא. וכן פירש הבעל המאור במס' תענית שם וכיון שכן י"ל דר' מנא הקיל לאלו דמתמנים בכסף והיינו דבזה לא תיסוב הלאו דלא תעשון וכו' ור"א קרא עלי' אלקי כסף. נמצא דר' מנא ור"א פליגי בזה דר' מנא סובר להקל בזה ורק ר"א הוא דאסר א"כ תליא הדבר בפלוגתא

(ב) וע"ד הטענה שני' הנה על טענת חזקה דבא מכח אביו באמת לא מצאתי בש"ס ובפוסקים שיהי' מבואר כי חזקות כאלו יוכל לחת בחיים חיותו לבנו או לאיש אחר כפי רצונו כי לא נמצא רק מתורת ירושה כגון שמת הרב כי כל עיקר הלימוד דילפינן מן קרא דלמען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כו' מיירי בתורת ירושה אבל אנה מצינו שיהי' בידו לתת מתורת מתנה הן אמת שבש"ע או"ח סי' נ"ג הובא בשם שו"ת הרשב"א ז"ל לענין ש"ץ מבואר דיכול לתת בחיותו וכמ"ש כבוד חתני נ"י. אמנם המעיין ברשב"א ז"ל סימן ש' יראה מבואר דרק התם שהי' תנאי בפירוש עם הקהל שיהי' ביכולת ביד הש"ץ לתת איש אחר כפי רצונו. וזה לשונו שם כי מתוך לשון התקנה נראה שמתחלה התנו עמו בכך בפירוש כו' שלא יוכלו הקהל לענות אחר כו' אלא בעצתו וברצונו עכ"ל הרשב"א ואף שסיים בסופו וכלל גדול אמרו בכל המנויין שאם הי' הבן ראוי כו' שנאמר והכהן המשיח תחתיו כו' היא רק לסניפא אבל עיקר יסודו מכח שהיה תנאי בפירוש. וכ"כ בהגהות שו"ת שערי אפרים סי' ל"א דרק מכח תנאי אתינן לה עיי"ש. וכיון שכן בודאי היכא שלא תי' תנאי עם הקהל בפירוש שיהיה בכח החזן או סרב לתת אחר במקומו יש לחלק שפיר בין מתנה לירושה דדוקא כשמת דמבואר בקרא להדיא דבנו יורש בזה אין ביד הקהל לדחות את בנו משא"כ כשהוא בחיים חיותו ואתינן עלה מתורת מתנה יכולים הקהל לומר כי מתחלה לא קבלו רק אותו ולא לבנו כי מצינו סברא זו גם בש"ע חו"מ הראשון נוח לי כו' ותיכף מתחלה יסוד החזקה לא נתחזק רק עבור עצמו. הן אמת שיש לעיין נידון הירושה אף אם התנו הקהל בפירוש עם הרב שלא להוריש לבנו אם מהני תנאי דהוי כמתנה עמש"ב דת"ב אך י"ל דעכ"פ מהני לענין הפרס שנוטל הרב דבדבר שבממון תנאו קיים וצ"ע. אמנם באמת דחוק לחלק בכך דכיון דיש בכחו להוריש הרי לא נפסק כח החזקה שלו ובודאי דיכול לתת ולמסור כחו לבנו גם בחיים חיותו. והרי מצינו דדהמע"ה משח את שלמה בנו עוד בחיים

ולכאורה אמרתי דיש מזה ראי' דבחיים חיותו איכא מעלה ועדיפות מירושה ואף במקום שאין בכחו להוריש יכול למסור כחו בחיים דהרי אמרו בש"ס הוריות דף י"א ע"ב דלכך משחו אף דאין מושחין מלך בן מלך הוא משום דהך דירושה ילפינן מקרא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כו' ואמרינן בזמן דאיכא שלום בישראל דייקא ע"ש הרי אף היכא דאיכא מחלוקת בישראל דאין הדין שיורש עכ"ז בחיים חיותו יכול למסור כחו. אמנם באמת אין מזה ראי' לפמ"ש הפ"מ להרמב"ם ז"ל דהאי דאיכא מחלוקת קאי דווקא במחלוקת בין הבנים ודלא כמו שהבין הפנ"י בר"ה. א"כ גם כשאיכא מחלוקת עכ"פ בכחו להוריש לאחד מבניו ולכך יכול לתת גם בחיים חיותו אבל היכא דאין בכחו להוריש כלל לבניו בודאי דגם בחיים אין יכול למסור כחו וחזקתו וראיתי בהקדמת בעל סה"ד שהביא בשם מחבר אחד לפרש עובדא דר"ג בש"ס ברכות דף כ"ח דרבי אביו של ר"ג הי' נותן בחיים את הנשיאות לר"ג יען דבכתר תורה ל"ש ירושה ע"כ נתן לו מחיים ע"ש ומשמע דאף במקום דאינו יורש יוכל לתת בחיים. אולם באמת אין לבנות בנין על זה כי דברי המחבר תמוהים מרישא לסיפא דעובדא זו של ש"ס ברכות הי' ר"ג דיבנה ולא ר"ג בנו של רבי וכאשר האריך בזה בסה"ד לדחות כל דבריו. אמנם עכ"פ חזינין דבחיים לא גרע מירושה וכשהדין דיורש בנו גם בחיים יכול למסור כחו לבנו. וכן יש להביא ראי' ממדרש ר' פ' חקת דקאמר שם דהודיע הקב"ה להצדיקים כדי שירשו לבניהם וצריך להבין דהרי בלא"ה ירשו בניהם דהדין הוא בכל המנויין דבניהם יורשים וע"כ דכוונת המדרש כדי שימסרו לבניהם עוד בחיותם. ומעתה העולה מדברינו דיכול לתת בחיים לבנו במקום דבכחו להוריש (ג) איברא בנ"ד נראה דאין בכחו גם להוריש כאשר אגיד הן ראיתי לכבוד חתני שהביא בשם שו"ת זרע אברהם מובא בשעה"מ פ"א מהל' עבודת יו"כ שמסתפק בהא דמבואר בש"ס יומא דף י"ב דבמת ראשון שני חוזר לעבודתו אם זהו דווקא כשלא הניח הראשון בן אבל אם הניח הראשון בן הבן ממלא מקומו והשני נדחה והביא ראי' מדברי התוס' נזיר דאין הבן ממלא מקום אביו בכה"ג וע"כ כוונת האיסתפקתי' דאף דבכל מנויין ושררות קי"ל דהבן יורש זהו כשלא הפסיק אחר בנתים, והנה טרם אבוא אל המחקר אם דברי הזרע אברהם אלו מישך שייכי לנ"ד אפלפל בדברי הזרע אברהם ואח"כ אבוא לנ"ד

הנה לפע"ד הי' נראה להביא ראי' דבכה"ג הגן ממלא מקום אביו נגד השני והוא דמצינו בש"ס הוריות דף י"ג דר"ש בנו של ר"ג דיבנה הי' נשיא ותקשה דהא בש"ס ברכות דף כ"ח בעובדא דר"ג דיבנה דהעבירו מנשיאתו ונעשה ראב"ע לנשיא תחתיו ואח"כ כשפייס ר"ג שוב חזר ר"ג לנשיאתו א"כ כשמת ר"ג הי' מהראוי שיתי' ראב"ע נשיא דהרי זה דומה ממש להך דכהן גדול דאחר יו"כ חוזר הראשון לעבודתו וגם הכא ר"ג חזר להיות נשיא וכן מדמי אהדדי התוס' ביומא שם בד"ה הלכתא כו' דכ' דנ"מ לפרנס כו' והביאו מהך דר"ג וראב"ע ע"ש וכיון שכן כמו גבי כ"ג אם מת ראשון שני חוזר לעבודתו כמו כן הי' צריך להיות גבי ר"ג דאחר מיתת ר"ג יהי' ראב"ע נשיא. כיון דהחזיק בו מקודם בעוד הי' ר"ג בחיים חיותו. וע"כ ראיה מזה דגם בכ"ג גופא אם הניח בן אין השני חוזר רק תבן של ראשון ממלא מקומו ואין לומר דאולי לא חי ראב"ע אחר מיתת ר"ג דז"א דהא ר"ג מת בימי ר"א בן הורקנס גיסו כמבואר בש"ס ב"מ דף נ"ט וראב"ע חי אחר מיתת ר"א בן הורקנס