אלפי מנשה חושן משפט מו

להיות כ"ג ועכ"ז קראו קשר של רשעים לכאורה היא ראיה עצומה. ומ"ש כבוד חתני נ"י דנעלם מעיני הב"ח דברי התוס' ב"ב דף כ"א בד"ה זכור כו' דהטעם כיון דהיו חשובים ממנו אם כי במח"כ נעלם מעיני הב"ח דברי התוס' אלו דהוא הביא ראי' לדבריו דאף היכא דליכא דעדיף מיני' אסור, מהך דיב"ג ולפי דברי התוס' שם הי' הרבה חשובים ממנו בכל זאת עכ"פ נדחה דברי במ"ש דכמו דבשביל עשרו כל היכא שהוא גמיר אף דאיכא עדיף מיני' ליכא איסור כדברי הת"ח כמו כן היכא שנתן מעות ומהך דיהושע בן גמלא ראי' דאיכא איסור אף דראוי לאותו איצטלא כל היכא דאיכא דעדיף מיני'

איברא באמת מהך דיב"ג אין ראי' כלל וכמ"ש כבוד חתני נ"י ויפה כתב. וגם אני אומר מטעם אחר דאין ראי' והוא דכבר העיר בתוס' ובריטב"א ב"ב שם דאיך קראו בש"ס יבמות קשר של רשעים על יב"ג ובש"ס ב"ב קאמר שם ברם זכור אותו האיש לטוב הרי דהי' צדיק וגם בש"ס יומא דף ל"ז ול"ח קאמר עליו זכר צדיק לברכה לזאת יש מקום לומר דהאי דש"ס יבמות לא קאי על יהושע בן גמלא רק על ינאי המלך ויועציו לאשר ינאי המלך הי' כהן גדול וביזה הכהונה גדולה בשביל ממון שקיבל ומכר את הכהונה גדולה ליב"ג ואף דכ' התוס' יבמות שם דעובדא זו דיב"ג לא היה בינאי המלך זה שהי' כ"ג דאל"כ איך מכר הכ"ג ליב"ג. אמנם באמת לא זכיתי להבין דברי התוס' אלו דלפי המבואר בסה"ד שם לא הי' רק תרי הנקראים בשם ינאי אחר ינאי זה שהי' נקרא יוחנן והורקנס שנעשה לסוף צדוקי ואחד בנו אלכסנדר הנקרא ג"כ הורקנס וינאי ושניהם היו כהנים גדולים כמבואר בסה"ד שם ג"א תתכ"ה בשם ספר ש"צ דחשיב כל כהנים גדולים של בית שני ונחשב שניהם לכ"ג וגם הורקנס השלישי בנו של ינאי השני הי' ג"כ כ"ג ע"ש וע"כ צ"ל כן דהא כל אלו הנקראים בשם ינאי היו ממלכי החשמנאים ומלכי החשמנאים כולם היו כ"ג ועיין תוס' רי"ד ביומא דף ט' שהקשה מדוע לא חשיב הכ"ג של חשמנאים דהרי כלם הי' כ"ג ע"ש [ועיין רמב"ן עה"ת מה שהאריך דנענשו מלכי החשמנאים בשביל שהי' כ"ג ומלכים יחד] ועיין מהרש"א בח"א גיטין דף נ"ו בד"ה הוי ובד"ה כל דהבא כו' שהאריך בדברי התוס' אלו וכיון שכן ע"כ עובדא זו דיב"ג הי' או בזמן ינאי הראשון ומכר את הכ"ג ליב"ג אחר שנעשה צדוקי או בזמן ינאי השני שהיה ג"כ כ"ג וע"כ קראו שפיר על ינאי ויועציו קשר של רשעים לאשר ביזה את הכ"ג דמכר בשביל ממון שקיבל והא דקראו בש"ס יומא דף ט' לכהנים של בית שני בשם רשעים זהו משום דלא הי' ראוים לכך אבל יב"ג דהי' צדיק ות"ח כמבואר בש"ס ב"ב והי' ראוי לאותו איצטלא לא נקרא בשם רשע ובש"ס יבמות שם קאי על ינאי המלך ויועציו וכמ"ש והא דפריך בש"ס יומא דף י"ח דכשלא למד מי מוקמינין ומשני בב"ש ומייתי מהך דיב"ג אין הכונה דיב"ג לא למד דבאמת בש"ס ב"ב הנ"ל מבואר ההיפך רק דקאי התם על שאר הכהנים של ב"ש אלא דמייתי ראי' דבב"ש לא הי' נתמנים כולם רק ע"י ממון שנתנו ועל זה מביא ראי' מיב"ג דחזינן מזה דנתמנו בשביל מעות וז"ב:

ובלא"ה אין מקום לומר דהש"ס ביבמות שם דקראו קשר של רשעים קאי על יב"ג דהרי האיסור זה ילפינן מן קרא דלא תעשון אתי וא"כ אף א"נ דאיסור זה חל גם על האיש שנתן מעות ולאו דווקא על המקבל ממנו רק על שניהם הוא האיסור עכ"ז הלא מבואר בש"ס שבת דף ק"כ דכל היכא דכ' בקרא לא תעשון גרמא שרי ובמקום אחר הארכתי בזה בהא דקאמר הש"ס בר"ה שאני ר"ג דאחרים עשו לו והקשו בתוס' מכח אמירה לעכו"ם וכתבתי דאמירה לעכו"ם בשאר איסורין מלבד בשבת אין האיסור רק מכח גרמא ולכך בע"ז דאיסור הוא מקרא דלא תעשון אין אסור בגרמא והארכתי בזה ואכמ"ל. וכיון שכן הרי בש"ס לא מצינו רק דמרתא בת בייתוס אעייל זאת עבורו אבל יב"ג בעצמו לא נתן המעות ואף דבגרמתו נעשה זאת עכ"ז בזה דהאיסור הוא מקרא דלא תעשון גרמא שרי וא"ל דבישראל שייך משום שליחות ודווקא בעכו"ם דאין שליחות לעכו"ם אתינן לה רק מכח הגרמה דאמירה לעכו"ם משא"כ בישראל דז"א דהא אשלד"ע ואף לפי"מ שאכתוב לקמן דאיסור זה דנתן מעות הוא רק מתורת אסמכתא ואיסורו רק מדרבנן עכ"ז גם בדרבנן שייך אשלד"ע כנודע ועיין מל"מ בה' רוצח וע"כ דהאי קשר של רשעים לא קאי על ריב"ג [הן אמת כי יש לדון בזה ולומר דל"ש אשלד"ע אחרי דנאמר בקרא בלשון אלקי זהב לא תעשון לכם משח:

דאסרה התורה בפירוש גם שלא יעשה ע"י אחרים ע"כ ל"ש אשלד"ע וכן משמע מדברי הלח"מ בפ"ג מה' עכו"ם ומשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' ל"ה וצ"ע]

ומעתה אין ראי' כלל לדברי הב"ח והדרינן לדברינו דכל היכא דהוא ת"ח וגמיר ליכא איסור כשנתן מעות כמו היכא דנתמנה בשביל עשרו וכמש"ל וממילא בנ"ד דהרב הוא ת"ח וראוי לאותו איצטלא א"כ לא מיבעי' אם לא הי' שם בעיר מאן דעדיף מיני' בודאי ליכא איסור אף גם אם הי' שם מאן דעדיף מיני' ג"כ ליכא איסורא וכמ"ש וגם המהרש"א בח"א סנהדרין דף ז' שהביא כבוד חתני צעק על אלו הרבנים וסיים בלשונו דנתמנה בכסף ואין לו ריח תורה הרי כמ"ש ועיין כתנות אור להגאון בעל פמ"א בריש פ' שופטים ומשמע ג"כ כדברי ועיין אבות דר"נ פ' ל"ו דחשיב אלו שאין לתם חלק לעוה"ב ואחד מהם דיין שבעירו וצריך ביאור וכבר האריך בזה בשו"ת יעב"ץ ולדעתי י"ל דמיירי בדיין שאינו גמיר ולכך אינו ראוי לשום עיר רק לעירו לבד נתקבל בשביל מעות שנתן וזו דיין לעירו דווקא אולם כ"ז דאינו גמיר ואין ראוי רק לעיר זה שקיבלו המעות משא"כ כשגמיר והוא ת"ח וכמ"ש ובפרט ברבני זמנינו לפי"מ שהאריך בשו"ת ח"ס דזהו עבדות ולא שררות ולכך אין לכתוב בכתב הרבנות רק על ג' שנים ובכה"ג ליכא כלל שום איסור דהרי הלימוד הוא מן לא תעשון אלקי וברבנות כזה הנקרא בשם עבדות לא נופל לשון אלקי וכי אסור לאיש לתת איזה סך לאדון שיקנה אותו לעבד והרי הוא עושה זאת עבור פרנסתו וכל איסור זה דלא תעשון אתי מיירי רק היכא דכוונתו להיות ראש ונשיא להשתרר על העם ולא נצרך לפרנסתו משא"כ אם יודע בנפשו דבמעט מעות אשר ת"י אין לאל ידו לכלכל ב"ב ונתן זה המעות להקהל למען יתנו לו שכר וקצבה הרי הוא כעבד וכפועל ובודאי דאין שום איסור ומדברי המהרש"א בח"א בסנהדרין שהבאתי לעיל משמע כן דכ' בלשונו שם דאינו אלא עבדות כו' ור"י בן גודגדא משום פרנסתו עכ"ל, ועיין בח"א סוטה דף מ' בד"ה ותו כו' ע"ש. והרי להשתמש בכתרה של תורה בודאי איסור חמור הוא ובכל זאת מצינו במדרש תנחומא פי תרומה בהאי תלמיד שטבע ספינתו שהלך לדרוש כדי שיקחו לו לרב למען יפרנס א"ע ע"ש. וע"כ באם כוונתו עבור פרנסתו להחיות את נפשו אין איסור אף להשתמש בכתרה של תורה ואף דאמרו ז"ל