אלפי מנשה חושן משפט מד

הנ"ל דהא לפי תירוצו שכתב דר' יוחנן מוקי המתני' דמגלה בנתייאש הראשון צ"ל דכוונת המתני' הוא דכשחוזר הראשון לעבודתו אח"כ. הוא מביא הפר יו"כ ועשירית האיפה דהא מה דקתני במתני' כהן המשמש היינו כהן הראשון והוא הכהן שנתייאש לפי פירושו של הכנ"י והכהן שעבר היינו הכהן השני ובזה קתני דהכהן המשמש מביא הפר יו"כ ועשירית האיפה ואמנם לפי הנ"ל ז"א דהא היכא דהכהן הראשון גלה ומינו אחר תחתיו ושימש השני כמה שנים וכששב הראשון לביתו נהי דחוזר לעבודתו אבל הפר יו"כ ועשירית האיפה מביא הכהן השני וכאמור. וא"כ ה"נ בנתייאש הראשון נהי דחוזר אח"כ לעבודתו אבל הפר יו"כ ועשירית האיפה בודאי מביא השני. ואין לומר דנתייאש עדיף מהיכא שגלה ושימש השני כמה שנים דאדרבה הסברא הוא דנתייאש גרע טפי מהיכא שגלה ושימש השני כמה שנים. וא"כ כ"ש הוא בנתייאש נהי דחוזר אח"כ לעבודתו מ"מ הפר יו"כ ועשירית האיפה מביא הכהן השני. ומה גם די"ל דגם מ"ש התוס' הנ"ל דהיכא שהראשון גלה ומינו אחר תחתיו ושימש כמה שנים השני הוא עיקר. כוונתם הוא ג"כ לדון בזה מטעם יאוש דכיון דגלה ושימש השני כמה שנים הוי כמו נתייאש לכן אבד חזקתו. ואם תרצה עי"ז לדחוק ולומר דכוונת הכנ"י הוא ג"כ דהכהן השני מביא הפר יו"כ ועשירית האיפה ומפרש הא דקתני במתני' כהן המשמש וכהן שעבר היינו דכהן השני מיקרי כהן המשמש וכהן הראשון שנתייאש מיקרי הכהן שעבר. אולם כיון שכן הרי לא נדחת כלל בתירוצו הא' דינו של מהראנ"ח הנ"ל דהא מה דכתב מהראנ"ח שם דאם נתייאש אבד חזקתו כתב זאת גבי חזקת מצוה והרי א"א שיעשו שניהם המצוה וא"כ שפיר השני שזכה בהמצות מכח יאוש שוב אין הראשון יכול לחזור ולזכות בו ג"כ כיון דזה דמי לפר יו"כ ועשירית האיפה דהיכא דנתייאש הראשון אף דחוזר אח"כ לעבודתו אפ"ת מביא הכהן השני הפר יו"כ ועשירית האיפה כיון דא"א שיביאו שניהם וכנ"ל וטרם צאתי מלדבר כעת בענין זה לא אמנע מלרשום מה שיש להסתפק בהאי ענינא והוא עפמ"ש התוס' נזיר שהבאתי לעיל דהכהן שעבר אינו מתמנה תחת הראשון כל ימי חייו של הראשון אף כי יצא בגולה משום איבה. וא"כ בודאי אם אירע פסול בכ"ג שנית ביו"כ אחר ג"כ ממנין כהן אחר ולא הכהן שעבר שנתמנה אז ביו"כ הראשון שאירע פסול בכ"ג משום איבה וכמו כשיצא בגולה. והנה אמרינן בגמרא מודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ואיכא לספוקי בכה"ג היכא שאירע פסול בכ"ג ביו"כ ומינו אחר תחתיו ושוב אירע בו פסול שנית ביו"כ אחר הרי תו אין ממנין תחתיו הכהן שעבר שנתמנה ביו"כ הראשון משום איבת רק ממנין כהן אחר תחתיו ואחר יו"כ הרי הראשון חוזר לעבודתו והרי שניהם עוברים ואח"כ מת הכ"ג הראשון מי חוזר לעבודתו אי הכהן שעבר הראשון או הכהן שעבר השני

ובפתחי ספרים ראיתי בספר ט"א במגלה דף ט' שכתב דאם אירע פסול בכ"ג שנית ביו"כ אחר ממנין הכהן שעבר דמת איבה שייך כאן כיון דאין כ"ג ראוי לעבוד בע"כ צריך אחר תחתיו עה לו אם זה משמש תחתיו או אחר ול"ש כאן איבה עיי"ש. ובמחכ"ת הי' בהעלם עיניו אז לפי שעה דברי התוס' נזיר הנ"ל דלפי"ד התוס' בודאי דאין ממנין הכהן שעבר כשאירע פסול לכ"ג שנית ביו"כ אחר וכמו שכתבתי דאין סברא כלל לחלק בין יצא בגולה לאירע פסול.. ובאמת אף לולא דברי התוס' אמרתי דבאירע בו פסול שנית ביו"כ אחר שייך איבה ואין ממנין הכהן שעבר משום איבה והוא עפ"י מה דאמרינן בגמרא ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ופריך פשיטא ומשני מתו דתימא דהו"ל צרה מחיים קמ"ל ופרש"י מהו דתימא דמשום איבה נפסל אף לאחר מיתת ראשון דאי אמרת ישמש אחריו הו"ל צרה מחיים דאמר זה מצפה מתי ימות וישמש תחתיו קמ"ל דלא חיישינן עכ"ל. ונ"ל דמה דלא חיישינן לזה הוא משום דמיתה לא שכיח וכדאמרינן בגמרא שם בסמוך והלכך ודאי אינו מצפה כלל על מיתת הראשון. משא"כ טומאה הרי אמרינן שם דטומאה שכיח ואי נימא דאם אירע פסול בכ"ג שנית ביו"כ אחר ממנין הכהן שעבר הרי בזה שפיר שייך איבה דאמר זה מצפה מתי יארע בו פסול וישמש הוא תחתיו לכך שפיר ממנין כהן אחר אם אירע בו פסול שנית. [וא"ל דאמאי הו"ל איבה בכהן שעבר יותר מבכהן אחר שמתקינין תחתיו הלא גם בכהן אחר שמתקינין תחתיו שייך לומר דהוי איבה דאמר זה מצפה שיארע בו פסול כדי שישמש הוא תחתיו דהא יודע דאם יארע בו פסול בודאי ישמש הוא תחתיו. דז"א דכבר כתבתי לעיל דכשלא שימש השני עדיין בכהונה גדולה ל"ש איבה]. והן אמת דיש לפקפק בזה עפ"י מ"ש הרמב"ם בפהמ"ש ריש יומא דמה דאמרינן כאן דמיתה לא שכיח ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים עיי"ש. ומה שהביאו לזה לפרש כן נראה לי משום דהי' קשה לי' הא מצינו בש"ס כמה פעמים דמיתה שכיח לכן מפרש דכוונת הש"ס כאן הוא דמיתה פתאום לא שכיח [וכבר האריכו בזה הראשונים לחלק בחילוקים אחרים] וא"כ לפי"ז א"א לומר דסברת הש"ס מה דלא חיישינן לאיבה אם ישמש השני לאחר מיתת הראשון הוא כמו שכתבתי דהא שפיר שייך לומר דמצפה שימות הראשון. וא"כ כיון דבמיתה אף דמצפה שימות אפ"ה כשמת משמש השני אחריו ולא חיישינן לאיבה ממילא הה"נ בטומאה אף דמצפה שיארע בו פסול ל"ש איבה כשאירע בו פסול. אמנם אכתי י"ל דדוקא כשמת אין חוששין לאחר מיתה משום איבה ושפיר הכהן שעבר משמש אחריו אף דהי' מצפה על מיתתו משא"כ באירע בו פסול והוא רואה שהכהן שעבר משמש תחתיו שפיר יש לחוש לאיבה משום דהי' מצפה שיארע בו פסול לכן בודאי אין ממנין תחתיו הכהן שעבר. וכן מוכח בהדיא בש"ס סנהדרין דף י"ט ע"א דאם אירע פסול בכ"ג שנית ביו"כ אחר אין ממנין הכהן שעבר תחתיו דהא חשיב בגמרא משוח שעבר וסגן עיי"ש:

והרי אמרינן בנזיר דף מ"ז ועוד בכמה דוכתי' דלמה תיקנו סגן לכ"ג שאם אירע בו פסול הרי נכנס ומשמש תחתיו עיי"ש. וא"כ מדחשיב בסנהדרין שם משוח שעבר וסגן ע"כ דבפעם שנית שאירע פסול בכ"ג אין ממנין תחתיו הכהן שעבר דאל"כ למה צריך להיות עוד סגן כיון דאיכא המשוח שעבר, ושוב מצאתי מבואר כדברי הט"א בתוס' ישנים ביומא דף מ"ז ע"א שכתבו שם בהא דאמרינן שבעה בנים הי' לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה וז"ל כגון שאירע פסול באחד מהם ולא הי' אז אותו ששימש ראשון במקום כ"ג שם עכ"ל ומשמע בהדיא דאם הי' אז שם אותו ששימש ראשון במקום כ"ג הי' הוא נתמנה ג"כ פעם שנית. ולפי דבריהם לק"מ מש"ס סנהדרין הנ"ל די"ל דמה דחשיב שם בגמרא משוח שעבר וסגן מיירי היכא