אלפי מנשה חושן משפט מב

אמנם מה שכתבתי דלהת"כ דמה דאין מושחין שנים הוא משום גזה"כ אין מושחין הכהן שנתמנה תחת הכ"ג שאירע בו פסול ולר' יוחנן דאמר בירושלמי הטעם דאין מושחין שנים מפני איבה מושחין הכהן השני שנתמנה תחת הכ"ג שאירע בו פסול. שוב מצאתי להיפך מדברינו אלו:

והוא דהקרבן אהרן בת"כ שם מפרש הא דקתני אותו מושחין ואין מושחין שנים היינו דאין מושחין שני כהנים גדולים ביום אחד עיי"ש ומשמע דבב' ימים מושחין שנים. וא"כ אם אירע פסול לכ"ג מושחין השני שנתמנה תחתיו, והפני משה בירושלמי מגלה שם כתב בהדיא דלר' יוחנן דאמר הטעם מפני איבה אין מושחין השני אף דאירע פסול לכ"ג עיי"ש. וא"כ ליתא לתירוצינו הנ"ל, והן אמת דלפענ"ד יש לי להשיב על דבריהם. דהנה דברי הק"א תמוה דמנין לו לומר כן דדוקא ביום אחד אין מושחין שנים. ואי משום דכתיב ביום המשח אותו ודייק מתיבת ביום דדוקא ביום אחד אין מושחין הרי עיקר חסר מן הספר דהא הת"כ שם יליף הא דאין מושחין שנים רק מתיבת אותו ולא הביא כלל תיבת ביום להך דרשה. ומה גם דהא מן ביום יליף שם הת"כ דאין כ"ג נמשח אלא ביום. ועוד דהרי לפי דבריו יוצא דין חדש דאם נמשח הכ"ג ומת באותו יום או נולד לו באותו יום מום קבוע שאינו עובר ואינו ראוי להיות עוד כ"ג ג"כ אין מושחין השני באותו יום משום דאין מושחין שנים ביום אחד. והא לא אשתמיט שום אחד מהפוסקים להזכיר דין זה. וגם דברי הפ"מ תמוה חדא דהא הוכחתי לעיל דכ"ז שלא שימש השני בכהונה גדולה ל"ש איבה. ועוד דהרי מה דילפינן מקרא דאותו מושחין ואין מושחין שנים לאו הילפותא היא דוקא על משיחה אלא גם על ריבוי בגדים דקפדה התורה ג"כ שמשעה שנגנז שמן המשחה ולא הי' רק מרובה בגדים אין עושין שנים בריבוי בגדים והא דנקט הת"כ משיחה הוא משום דהקרא מיירי בשעה שהיה שמן המשחה. וכן מבואר בהרמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש הט"ו שכתב שם וז"ל אין ממנין שני כהנים גדולים כאחת. ודבריו כובעים מהת"כ וכמ"ש הכ"מ שם, ומדקאמר אין ממנין ולא קאמר דוקא אין מושחין משמע דאפי' ריבויי בגדים אין ממנין שנים. וא"כ ר' יוחנן דקאמר הטעם משום איבה ע"כ קאי גם על ריבויי בגדים דאין ממנין שנים בריבוי בגדים משום איבה. וא"כ הא אם אירע פסול לכ"ג המרובה בגדים ממנין אחר תחתיו מרובה בגדים ואמרינן דעל היכא דאירע פסול לכ"ג לא קאמרה רחמנא דאין עושין שנים ואמאי בשעה שהי' שמן המשחה ואירע פסול לכ"ג נימא דע"ז קאמרה רחמנא דאין מושחין השני. ולפענ"ד נראה דכוונת הת"כ הוא דאין מושחין שנים היינו כדי שישמשו שניהם כאחת בכהונה גדולה ולאו דוקא על משיחה קפדה רחמנא רק אפי' על ריבוי בגדים וכמו שכתבתי בסמוך. ור' יוחנן מפרש הטעם דהוא משום איבה כדי שלא יהיו שונאים זה לזה וגם הת"כ ס"ל הך טעמא וא"כ אם אירע פסול לכ"ג ביו"כ דאינו יכול לעבוד עבודה או שבאותו יום שנתמנה להיות כ"ג מת או נולד לו מום קבוע שאינו עובר ואינו ראוי להיות עוד כ"ג ממנין כ"ג אחר בו ביום ומושחין אותו כנלע"ד. ועיין גם בשירי קרבן בירושלמי יומא שם דמבואר בדבריו ג"כ דאפי' לר' יוחנן דאמר הטעם דאין מושחין שנים משום איבה אם אירע פסול לכ"ג מושחין השני עיי"ש. ולפי"ז לא ידעתי מאין הוציאו הרמב"ן והריטב"א הנ"ל מה שכתבו דאם אירע פסול לכ"ג אין מושחין השני. וגם בלא"ה דבריהם תמוהים דהא בכל דוכתי' נקט הש"ס משוח שעבר ומשמע בהדיא דמושחין הכהן שנתמנה תחת הכ"ג שאירע בו פסול. ועיין גם בהריטב"א יומא דף י"ב שסותר דעת עצמו שכתב שם בהא דאמרינן בגמ' שם אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו והקשה הוא הלא ניכר במשיחתו בשמן המשחה וי"ל דסוגיין לאחר שנגנז שמן המשחה עיי"ש הרי סותר עצמו למ"ש בחידושיו למס' מכות הנ"ל דהכהן השני אין מושחין כלל אף בעת שהי' שמן המשחה. [ובדרך אגב אזכיר מה שראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב שכתב דאם אירע פסול לכ"ג ביו"כ אין מושחין השני שאין משיחתו דוחה לא שבת ולא יו"ט עיי"ש, ומדברי הריטב"א הנ"ל וכדברי הריטב"א כתבו גם התוס' ישנים יומא שם משמע בהדיא דמשיחה דוחה יו"כ דהא מה דאמרינן בגמרא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו מיירי דאירע בו פסול ביו"כ, ואי נימא דאין משיחה דוחה יו"כ א"כ מה קשיא להו להריטב"א ולהתו"י ומה תירצו דמיירי לאחר שנגנז שמן המשחה הלא אפי' אי מיירי בשעה שהי' שמן המשחה ל"ק כלל קושיתם כיון דאין מושחין אותו ביו"כ דאין משיחתו דוחה יו"כ. ואין לומר דכוונתם הוא דניכר במשיחתו שמשחו אותו קודם שאירע פסול בכ"ג דז"א דקודם שאירע פסול בכ"ג בודאי אין מושחין אותו, וכ"כ בהדיא הריטב"א שם דמכאן נשמע דאין מחנכין אותו במינוי כ"ג לעבוד עבודה עד שאירע פסול בכ"ג עיי"ש ובודאי ה"נ דאין מושחין אותו קודם שאירע פסול בכ"ג. וכן מבואר בהרמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש הי"ג דמשיחה דוחה שבת דכתב שם דמשיחה לכ"ג צריך להיות ז' ימים יום אחר יום ע"ש ומשמע דצריך להיות ז' ימים רצופים בלי הפסק וע"כ דדוחה שבת. וגם קושיתו שהקשה הרמ"ע שם כבר דיברו בזה התוס' נזיר דף מ"ז ע"א ד"ה וכן משוח וגם המעיין בתוס' שם יראה דהרמ"ע לא יצא ידי חובתו בתירוצו לקושיתו עיי"ש היטב בתוס' והבן]. אמנם הלא גם לפי דברינו אלו ליתא לתירוצינו הנ"ל

איברא נ"ל ליישב בסוגין הנ"ל ועד"א. והוא דהנה לפמש"ל דביו"כ דאית לי' לכ"ג הראשון מעלה יתירה מחבירו דהפר בא משלו גם ר' יוסי מודה דעובד ככ"ג כיון דאז ליכא איבה א"כ קשה מה פריך דמתני' אתיא כר"מ הרי המתני' בהוריות סיימה זו"ז שוים בעבודת יו"כ הרי נוכל לומר דמה דקתני זו"ז שוים בעבודת יו"כ פרושי קא מפרש והיינו דהמתני' גופה מפרש דמה דקתני אין בין כו' אלא פר יו"כ ועשירית האיפה דמשמע הא לשאר דברים הם שוים היינו דשוים הם בעבודת יו"כ אבל בעבודת שאר ימות השנה אינם שוים וכר' יוסי ז אמנם הא כבר העירותי לעיל דהרי גם בכל ימות השנה אית לי' מעלה יתירה עם עשירית האיפה דהכהן המשמש מביא עשירית האיפה של כל יום משלו וא"כ אמאי לר' יוסי אינו עובד ככ"ג משום איבה תרי גם בשאר ימות השנה ליכא איבה וכתבתי לתרץ כיון דאמר ר' יוחנן דבדיעבד אם הביא הכהן שעבר הפר משלו כשר שוב אין לו להכהן המשמש מעלה יתירה בכל ימות השנה עם עשירית האיפה ורק ביו"כ לבד שפיר אית לי' מעלה יתירה עם הפר דבפר ס"ל לר' יוחנן דאם הביא הכהן שעבר משלו פסול וא"כ שפיר איכא חילוק בין יו"כ לשאר ימות השנה. והנה. צריך לדעת החילוק דאמאי עשירית האיפה אם הביא הכהן שעבר משלו כשר והפר אם הביא הכהן שעבר משלו פסול ונ"ל