אלפי מנשה חושן משפט מ

פסול ומינו אחר תחתיו כו' א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי והנה לכאורה קשה איך פסק ר' יוחנן כר' יוסי הא איהו קאמר בכל הש"ס דהלכה כסתם משנה ובמגלה דף ט' סתם מתני' אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יו"כ ועשירית האיפה וקאמר בגמרא מתני' ר"ע הוא כו' ע"כ י"ל דר' יוחנן מוקי מתני' בנתייאש הראשון אעפ"כ חתר לעבודתו ואז אף לר' יוסי השני כל מצות כהונה גדולה עליו כו'. אמנם אחר העיון לא כן הדבר כו', ע"כ נ"ל דר' יוחנן מתרץ לנפשי' איך פוסק כר' יוסי נגד סתם משנה ע"ז מסיק ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה לפי"ז מתני' דמגלה אין בין לאם עבר ועבד. ולזה כיוון רש"י ד"ה שאם עבר ועבד בשמנה בגדים ככ"ג דקדק דוקא לענין שמנה בגדים משא"כ לענין פר יו"כ [מ"ש בכנ"י לעבודת יו"כ ט"ס היא כי במשנה בהוריות חיתא בהדיא זו"ז שוים בעבודת יו"כ] ועשירית האיפה וכסתם מתני' דמגלה כו' עכ"ל בקיצור. והנה תירוצו הראשון שנסתר מחמתו דברי מהראנ"ח הוא יותר מרווח מתירוצו הב' כי מ"ש בתירוצו הב' דר' יוחנן מוקי המתני' דמגלה לאם עבר ועבד, הוא תמוה דהלא בהדיא קאמר ר' יוחנן בירושלמי מגלה פ"ק ה"י ובהוריות פ"ג ה"ב דאם עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר, וא"כ ע"כ כוונת המתני' דמגלה דקתני אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יו"כ ועשירית האיפה היינו לענין לכתחלה כיון דבדיעבד אם הביא הכהן שעבר עשירית האיפה שלו כשר. ומה דרש"י ז"ל ביומא שם נקט דייקא שאם עבר ועבד בשמנה בגדים ולא קאמר ג"כ לענין עשירית האיפה דאם הביא משלו כשר לק"מ דהנה עשירית האיפה של כל יום גם כהן הדיוט מותר להקריבו אלא שצריך שיהא משל כ"ג ודוקא עשירית האיפה שהביא לחינוך הי' צריך לעבוד בידו ועיין בהרמב"ם פ"ה מה' כלי המקדש הי"ז ובפי"ב מה' מעשה הקרבנות ה"ד עיי"ש. וא"כ גם גבי הקרבת עשירית האיפה ליכא חילוק בין כ"ג לכהן הדיוט כ"א לענין בגדים דכ"ג עובד בשמנה בגדים וכה"ד בד' בגדים וא"כ רש"י ז"ל ביומא שם דפירש שאם עבר ועבד בשמנה בגדים כשרה הרי נכלל בזה גם לענין עשירית האיפה דאם עבר ועבד העשירית האיפה בשמנה בגדים כשרה. ולענין הבאת עשירית האיפה לא צריך רש"י ז"ל כלל לומר דאם עבר והביא משלו כשר כיון דר' יוחנן בש"ס דידן ביומא שם לא מיירי רק מענין הקרבה ולא מענין ההבאה

אך אף כי תירץ הב' של הכנ"י אינו נכון וכמ"ש עכ"ז אינו כדאי לדחות דברי מהראנ"ח הנ"ל מכח תירץ הא' של הכנ"י הנ"ל כי באמת תירוצו הא' שכתב דר' יוחנן מוקי המתני' דמגילה בנתייאש הוא דחוק מאד ומה לנו לכנוס בפרצה דחוקה כזו ורבים וגם שלמים האריכו ליישב הא דר' יוחנן דפוסק כר' יוסי נגד סתם משנה ואין נסתר מחמתם דברי מהראנ"ח הנ"ל. וגם אנכי אענה את חלקי מה שנ"ל ליישב הא דר' יוחנן דפוסק נגד סתם משנה והוא דהנה האורח מישור בחידושיו על הרמב"ם הקשה דמנ"ל להמקשן במגלה שם להקשות דמתני' ר"מ מכח מה שמדקדק הא לכל דבריהם שוים דלמא קאי אדסמוך לי' ארישא דקתני אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות וע"ז בא הסיפא למיתני דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יו"כ ועשירית האיפה ודיוקו הוא הא בפר הבא על כל המצות זו"ז שוים אבל לכל דבריהם באמת אינם שוים עכ"ק בתוספות ביאור קצת ותירץ דהמקשן סמך על מתני' דהוריות דקתני שם להדיא זו"ז שוים בעבודת יו"כ עיי"ש. והנה קושית האו"מ לכאורה ליתא מעיקרא והוא עפ"י מ"ש הריטב"א מכות דף י"א במתני' שם דכהן שנתמנה. תחת הכ"ג שאירע בו פסול אין מושחין אותו דאין מושחין שני כהנים גדולים בדור אחד עיי"ש וכ"כ הרמב"ן עה"ת פ' אחרי בפסוק ואשר ימלא את ידו [התוס' נזיר שהבאתי לעיל כתבו דמושחין הכהן השני ונא כהרמב"ן והריטב"א] וא"כ כהן שעבר אינו מביא פר הבא על כל המצות כיון דאינו משוח בשמן המשחה רק מרובה בגדים וא"כ א"א לומר דכוונת המתני' אין בין כהן המשמש לכהן שעבר כו' הוא דשוים הם בפר הבא על כל המצות. אמנם נ"ל דמ"ש הרמב"ן והריטב"א הנ"ל דכהן שנתמנה תחת הכ"ג שאירע בו פסול אין מושחין אותו יצא להם זאת ממה דאיתא בת"כ פ' צו פ"ג אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים וקאמר סתם דאין מושחין שנים ולא קאמר שום טעם לזה משמע דס"ל להת"כ דגזה"כ הוא דאין מושחין שנים, לכן כתבו הרמב"ן והריטב"א דלעולם אין מושחין שני כ"ג בדור אחד אף דאירע פסול לכ"ג. אולם ר' יוחנן בירושלמי פ"ק דיומא ה"א ופ"ק דמגלה ה"י ופ"ג דהוריות דרש טעמא דקרא וקאמר הטעם דאין מושחין שנים מפני איבה עיי"ש. וא"כ לר' יוחנן אם אירע פסול לכ"ג בודאי מושחין השני דהא אז ליכא איבה כיון דהוא אינו ראוי לעבוד עבודה:

ואף דמדברי התוס' נזיר שהבאתי לעיל משמע בהדיא דגם היכא שאינו יכול לעבוד עבודה שייך איבה דהא כתבו דכהן שעבר אינו מתמנה. תחתיו כל ימי חייו של הראשון אף כי יצא בגולה משום איבה. והרי כשיצא בגולה הוא אינו יכול לעבוד עבודה ואפ"ה כתבו התוס' דשייך איבה. אולם נ"ל דזה הוא דוקא כשכבר שימש השני בכהונה גדולה שייך איבה אבל כשעדיין לא שימש השני בכהונה גדולה ל"ש איבה, ותדע שכן הוא מדאמרינן בש"ס יומא שם ומודה ר"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא הוי לי' צרה מחיים קמ"ל ופרש"י מהו דתימא משום איבה נפסל אף לאחר מיתת ראשון דאי אמרת ישמש אחריו הו"ל צרה מחיים דאמר זה מצפה מתי ימות וישמש הוא קמ"ל דלא חיישינן עיי"ש. וקשה איך ס"ד דאינו מתמנה משום איבה דהו"ל צרה מחיים דהלא אף אם לא אירע פסול בכ"ג ולא שימש אחר תחתיו ואחר כך כשמת נכנס הסגן תחתיו וכדאיתא בירושלמי יומא פ"ג והבאתי לעיל במוסגר דלא הי' כ"ג מתמנה להיות כ"ג עד שנעשה סגן תחלה, וא"כ בכל סגן נימא כן דהו"ל צרה מחיים אלא ודאי דכשעדיין לא שימש השני בכהונה גדולה לא שייך איבה. וכיון שכן שפיר מושחין את השני כשאירע פסול בכ"ג דאז ל"ש איבה, וא"כ לפי טעמא דר' יוחנן שפיר יש מקום לדברי האו"מ הנ"ל לפרש כוונת המתני' דאין בין כהן המשמש כו' היינו דשוים הם בפר הבא על כל המצות אבל לכל דבריהם אינם שוים

ומעתה לפי"ז א"ש הא דר' יוחנן דפוסק כר' יוסי ולק"מ קושית הבנ"י, הנ"ל די"ל דהמקשן במגלה שם דמוקי המתני' כר"מ הוא לא דרש טעמא דקרא הא דאין מושחין שנים דהוא מפני איבה אלא ס"ל דגזה"כ הוא וא"כ לעולם אין מושחין שנים אף דאירע פסול לכ"ג. ולכך לא יכול הוא לפרש כוונת המתני' דאין בין כהן המשמש כו' דקאי על הרישא ודיוקו הוא דשוים הם בפר הבא על כל המצות דהא הכהן שעבר אינו משוח ואינו מביא פר תבא על כל המצות וכיון דלא קאי על הרישא שוב