אלפי מנשה חושן משפט לט

לומר מחמת הקושיא הנ"ל דהם פליגי היכא שבשעה שאירע פסול לכ"ג הראשון לא הי' לו בן שיהא ראוי להיות כ"ג. אבל הא אכתי זאת יכול להיות שאח"כ בשעה שמת הראשון הניח בן שראוי להיות כה"ג, ושוב שפיר הו"ל להשמיענו דאם כשמת הראשון הניח בן שראוי להיות כ"ג דהבן קודם להשני, אלא ודאי דאין חילוק וכמו שכתבתי

ועוד הי' נ"ל לכאורה לומר דאין ראי' ממה דלא מחלק הש"ס בין אם הניח הראשון בן או לא והיא דהנה במתני' תני מפרישין כ"ג מביתו ללשכת פרהדרין ואיתא בגמרא ובירושלמי דמש"ה קורין לשכת פרהדרין לפי שהיו נותנים מעות לחיות כ"ג והיו מחליפין אותה כל שנים עשר חודש עיי"ש. וזה הי' בבית שני. וראיתי בס' שלום ירושלים על הירושלמי שהביא בשם ספר קול יעקב שהקשה דאמאי שנה התנא במתני' בבית שני. ותירץ משום דאיתא בירושלמי אר"י ב"ב כאן בראשון כאן בשני דבמקדש ראשון סמכו על הנס ולא הי' מונעין ממנו מאכל והי' מניחים אותו לאכול דברים המביאין לידי טומאה א"כ כ"ש שלא הי' מתקינין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול דסומכין על הנס לפיכך נקט במתני' לשכת פרהדרין שהי' קורין אותה בבית שני ואין סומכין על הנס ומתקינן לו כהן אחר תחתיו עיי"ש. וכיון שכן דהמתני' מיירי רק בבית שני דבבית שני מתקינין לו כהן אחר תחתיו א"כ נהי דפלוגתא דר"מ ור"י יוכל לסבול אפי' בבית ראשון וכגון שאם אירע פסול לכ"ג עכ"ז י"ל דמש"ה קאמר סתם דאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ולא נזהר לחלק בין אם הניח הראשון בן אי לא כיון דגריר אחר המתני' דמיירי רק בבית שני ובבית שני דהיו נותנים מעות להיות כ"ג לא שייך כלל החזקה לבניהם כי לא קנאו הכהונה גדולה רק להם לבדם ולא לזרעם אחריהם וכמבואר בירושלמי יומא שם דאיתא ח"ל בראשון שהי' משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים אבל בשני ע"י שהיו נוטלין בדמים כו' שימשו בו שמנים כהנים עיי"ש. ומשמע בהדיא דבבית שני שהיו נוטלין הכהונה גדולה בדמים לא הי' חזקה לבניהם, אבל באמת היכא דאנו דנין מכח חזקה וכגון במקדש ראשון שפיר הבן קודם להשני. אולם באמת ליתא כלל לדברי הקול יעקב וכמו שדחה דבריו השלום ירושלים שם דמה דמתקינן כהן אחר הוא לאו משום קרי לחוד אלא מקרה אחר שמא יטמא בדבר אחר וכמ"ש הק"ע בהא דקאמר מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי ופי' שם מקרה בעלמא כו' עיי"ש. ועיין גם ברש"י יומא במתני' ד"ה ומתקינן ובמאירי מגלה דף ט' ובתשב"ץ ח"ג סי' קל"ח. וא"כ גם בבית ראשון הי' מתקינין כהן אחר תחתיו. ועיין בשלום ירושלים שם מ"ש לתרץ מה דנקטה המתני' בבית שני עיי"ש. וא"כ שוב שפיר עלה כהוגן ראיתינו הנ"ל

שוב ראיתי בשעה"מ הל' עבודת יוה"כ פ"א ה"ג שהביא בשם הרב זרע אברהם שנסתפק בזה אי השני חוזר לעבודתו אף כשהניח הראשון בן וכתב השעה"מ דשמע שמביאין ראי' ממ"ש התוס' נזיר דף מ"ז ע"ב וז"ל אלא יש לפרש כגון שיש כאן כ"ג משיח ואירע בו קרי ומשחו אחר תחתיו ועבד יו"כ אחד ושוב המשיח הראשון חוזר לעבודתו כו' ובין כך ובין כך נגנז שמן המשחה וזה המשיח הראשון שחזר לעבודתו גלה עם יכני' ומינו אחר תחתיו מרובה בגדים אבל משיח שעבר אינו מתמנה תחתיו כל ימי חייו של הראשון אף כי יצא בגולה משום איבה ולהכי ליכא למימר דמת המשיח הראשון דא"כ משיח שעבר יתמנה תחתיו עכ"ל התוס':

וע"כ דס"ל להתוס' דאפי' בהניח בן ממלא מקום אבותיו אפ"ה השני חוזר לעבודתו מדלא כתבו דמשכחת לה כשמת המשיח הראשון והניח בן ממלא מקומו. והוא ז"ל כתב דיש לדחות ראי' זו דע"כ לא נסתפק הרב ז"ל אלא דוקא בששניהם שוים דהיינו בבית ראשון דכולן משוחים או בבית שני דשניהם הם מרובה בגדים בהא איכא לספוקי דהבן קודם אבל בנדון התוס' כיון דזה השני שנתמנה תחתיו מפני פסול כ"ג הוא משוח בשמן המשחה ואם אנו ממנים לאחר או לבנו הוא מרובה בגדים ודאי מסתברא שהשני חוזר לעבודתו אפילו במקום בן כיון שזה השני משוח הוא בשמן המשחה עיי"ש [ועיין בשעה"מ שם שהביא ראי' גם מדברי התוס' האלו לפשוט ספיקו של מהראנ"ח שהבאתי לעיל דהשני זוכה בכהונה גדולה מן הדין וכמש"ל] אמנם לפענ"ד נראה דמדברי התוס' שפיר יש ראיה דאפילו היכא דשניהם שוים במעלה ג"כ השני קודם להבן. דמדברי התוס' שם יש להוכיח ג"כ דאין לחלק כחילוקו של השעה"מ בין היכא דהכהן שעבר הוא נמשח והבן לא יהי' רק מרובה בגדים ובין היכא ששניהם שוים במעלה דהא התוס' שם כתבו דמשוח הראשון שגלה ממנין תחתיו מרובה בגדים ולא המשוח שעבר משום איבה. הרי דמעלת נמשח לא נחשב למעלה מכח איבה אף דהיא רק מדרבנן וכמ"ש רש"י ותוס' יומא שם וממנין רק מרובה בגדים ולא המשוח שעבר. וא"כ כ"ש כשהניח בן אם נימא דהיכא דשניהם שוים במעלה הבן קודם להכהן שעבר והוא משום דבכל המינויין בנו קודם לכל אדם והא זאת מדאורייתא היא דילפינן כן מקרא דלכהן תחת אביו וכדאיתא בת"כ. בודאי הדין נותן דלא יחשב מעלת נמשח מעלה נגד הבן והלכך אפי' היכא דהכהן שעבר הוא נמשח והבן לא יהי' רק מרובה בגדים הבן קודם וא"כ כיון דזאת נשמע ממ"ש התוס' ולהכי ליכא למימר שאת כו' דהיכא דהכהן שעבר הוא משיח והבן לא יהי' רק מרובה בגדים דהכהן שעבר הוא קודם להבן ו ממילא שוב אף כששניהם שוים במעלה ג"כ צ"ל דהכהן שעבר הוא קודם להבן דאל"כ אף היכא שהכהן שעבר יש לו מעלת נמשח נגד הבן ג"כ הי' מהראוי שיהי' הבן קודם ולא יהי' נחשב מעלת נמשח למעלה נגד הבן ודו"ק כי קצרתי:

[ויש לי לדבר עוד בענין זה עפ"י מה דאיתא בירושלמי יומא פ"ג ה"ח והובא גם בתוס' יומא דף ט"ו ע"ב ד"ה אמר כו' דלא הי' כ"ג מתמנה להיות כ"ג עד שנעשה סגן תחלה עיי"ש. ועיין גם בתוס' מנחות דף ק"מ ע"ב ד"ה חוניו דמבואר שם דגם בנו של כ"ג אינו מתמנה תחת אביו למלאות מקומו עד שנעשה סגן תחלה עיי"ש אך עדיין לא צרפתי הדברים בכור הבחינה והמדע]. ומעתה אין לו לבנו של הרב שום חזקה כלל במתנתו

ועוד אמינא דבנ"ד, אף הרב הישיש אבד חזקתו ואינו יכול לחזור למתנתו לדחות את כ"ת. והוא עפ"י מ"ש מהראנ"ח שם דאם נתייאש אבד חזקתו אף שהי' באונס ובנ"ד כיון דעבר ששה שנים שכ"ת שימש שם בכתר הרבנות והוא ידע ושתק הוי כמו נתייאש

וראיתי בשו"ת כנ"י סי' י"ג שהביא דברי מהראנ"ח האלו וכתב שם וז"ל לכאורה יש להוכיח דאף אם נתייאש אינו נדחה הראשון לגמרי כ"א ששניהם יהי' שוים מגמרא יומא דף י"ב אירע בו