אלפי מנשה חושן משפט לח

להרב אבד"ק פלוני נ"י ע"ד שאלתו בדבר כסא הרבנות דמחנתו שהרב האב"ד עקר דירתו למקום אחר והתאספו בני העיר ונתנו כתר הרבנות על ראש כבוד מעלתו וזה ששת שנים שעברו שכבודו משמש בכתר הרבנות. ועתה בא בנו של הרב הנ"ל ורוצה למלאות מקום אביו ולדחות את כ"ת. וזהו טענותיו שבא מכחם לדחות את כ"ת. א. שכבודו נתן מעות לעיר לקבלו לרב ואיתא בש"ע חו"מ סי' ח' דיין המתמנה בשביל כסף וזהב אסור לעמוד מפניו ומצוה לזלזל בכבודו. ב. שיש לו חזקה חזקת אביו ומה שאביו עזב מקומו הי' אנוס כי הי' מוכרח לעקור משם מפני הבזיונות והחרפות שהי' לו בעירו ולכך לא מחל חזקתו

תשובה טענה הא' נ"ל דאינה טענה. דהנה הב"ח כתב דאם נתן מעות כדי שיתמנה אפי' הוא גדול טפי משאר גדולים בחכמה ובמנין אסור לעמוד מפניו והביא ראי' לזה מפ' הבע"י ממעשה דיהושע בן גמלא שנתן מעות ומינהו המלך להיות כ"ג ואמר רב יוסף קטיר קא חזינא הכא ואין ספק דיהושע ב"ג הי' ראוי להיות כ"ג והי' ירא שמים ואפ"ה אמר ר"י קשר של רשעים אני רואה עיי"ש. אמנם בחדושי אגדות למהרש"א בסנהדרין דף ז' ע"ב ד"ה בשביל כסף וזהב כו' מבואר דדוקא בדיין ע"ה ואין בו ריח תורה שנותן מעות איכא איסור אבל בדיין ת"ח ליכא איסור אף שנותן מעות עיי"ש. ולפענ"ד נראה כדעת המהרש"א דמה שהביא הב"ח ראיה מיהושע ב"ג אינה ראי' כלל דבמחילת כבוד הדרת גאון עזו הי' בהעלם עיניו אז לפי שעה דברי רש"י ביבמות שם שכתב בהדיא דיהושע ב"ג לא הי' ראוי לכך עיי"ש ועיין גם לזקיני התיו"ט במשנה דיבמות שם שהוסיף עוד דלא הי' חכם עיי"ש וא"כ שפיר קאמר ר"י קטיר קא חזינא הכא. ואפילו לפי מה דמבואר בתוס' ב"ב דף כ"א ע"א ד"ה זכור דיהושע ב"ג הי' ראוי להיות כ"ג והא דקאמר ר"י קטיר קא חזינא הכא לפי שהיו אחרים חשובים ממנו עיי"ש ג"כ אין להביא ראי' מיהושע בן גמלא לדיין דאם הוא חכם בחכמת התורה ויש אחרים גדולים ממנו יש איסור אם נותן מעות למנותו לדיין. דלא דמי כלל דיין לכ"ג דדוקא בכהונה גדולה, דאמר קרא והכהן הגדול מאחיו ודרשינן בגמרא שיהא גדול מאחיו בחכמה לכך שפיר אם נותן מעות לענותו לכ"ג ויש אחרים גדולים ממנו בחכמה איכא איסור משא"כ בענין הוראה ורבנות דלא בעינן שיהא גדול מאחיו בחכמה וא"כ אם הוא חכם בחכמת התורה וראוי לאותו אצטלא שיודע לדון ולהורות אף שיש אחרים גדולים ממנו ליכא איסור אם נותן מעות למנותו לרב ולדיין וכדעת המהרש"א

וע"ד הטענה שני'. הנה בגוף הדין אי יש כח ביד האב בחיים חיותו להושיב את בנו על כסאו בכל עניני מנויין מכח חזקה יש לחקור בזה הרבה דהא איתא ברמב"ם ושאר פוסקים דעה דהבן קודם הוא מתורת ירושה והרי ירושה ל"ש בחייו: אך מדברי הרשב"א בתשובה והובא ברמ"א באו"ח סי' נ"ג שכתב דש"ץ שהזקין יכול למנות את בנו לסייעו לפרקים ואין הציבור יכולין למחות בידו דבנו קודם לכל אדם עיי"ש משמע דגם בחייו שייך החזקה. ויש להאריך הרבה בזה ואין רצוני לתאריך. יען כי אף אי נימא דשייך החזקה גם בחייו עכ"ז בנ"ד הדין עם כ"ת דהנה מה שטוען בנו של תרב שאביו אונס הי' מחמת החרפות והבזיונות שהי' לו בהעיר ולא מחל חזקתו. מלבד דאין זה דבר ברור לומר דזה חשיב אונס בלעדי זה הא כתב בשו"ת מהראנ"ח ח"ב סי' ע' שאפי' שררה שלא החזיק בה אלא מתוך אונס חשיב מוחזק בשררה והביא ראי' לזה מפ"ק דיומא דף י"ב דת"ר אירע קרי לכ"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו והשני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ. ואף ר' יוסי דפליג וקאמר שם דהשני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט לא קאמר הכי אלא משום איבה אבל מן הדין השני חשיב מוחזק בשררה ההוא וכדאמרינן התם ומודה ר"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ומשמע שהשני זוכה בה ולא זולתו ואעפ"י שלא זכה בה אלא מפני אונס הראשון עיי"ש: ומה שנסתפק מהראנ"ח שם במה דאמרינן דאם מת הראשון שני חוזר לעבודתו אי הכוונה הוא שזוכה בכהונה גדולה מצד הדין או דלמא שאינו זוכה בה מצד הדין רק באם רצו למנותו לכ"ג יכולין למנותו ולא חיישינן לאיבה עיי"ש: לדעתי נראה פשוט דהשני זוכה מן הדין דהא קאמר שם הש"ס דמהו דתימא דהו"ל צרה מחיים ופרש"י דאמר זה מצפה מתי ימות וישמש הוא תחתיו עיי"ש. ואי נימא דתליא ברצונם א"כ מה קאמר דהו"ל צרה מחיים דלמה יצפה על מיתת הראשון אחרי דגם אם ימות ג"כ לא ידע בבירור אם ימנוהו לכ"ג כי אולי לא יתרצו למנותו והרי הוי הוא כמו שארי כהנים דלא אמרינן בהו דהו"ל צרה מחיים, אע"כ דאם מת הראשון שני חוזר לעבודתו אף בלי רצונם מכח שהחזיק בכהונה גדולה עוד בחיים חיותו של הראשון ושפיר קאמר דהו"ל צרה מחיים אך. אכתי יש לעיין בהא דאמרינן ומודה ר"י שאם מת הראשון שני חוזר לעבודתו אם זה הוא דוקא לנגד אחר השני קודם אבל אם הראשון הניח בן הבן קודם להשני או דלמא השני קודם אפי' נגד הבן. אמנם מסתימת הלשון דקאמר שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו משמע דאין חילוק בין אם לא הניח הראשון בן ובין אם הניח בן ולעולם השני חוזר לעבודתו

ולכאורה רציתי לומר דאין ראי' מהא דקאמר סתם דאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ולא מחלק בין אם הניח הראשון בן אי לא דהא ע"כ פלוגתתם הוא שם רק היכא שאין לו להראשון בן שיהא ראוי לכ"ג: והוא דהנה בשו"ת שער אפרים סי' ל"א הקשה דלמה השני אינו עובד ככ"ג משום איבה הלא יוכל הכ"ג הראשון לברר בעצמו למי שאוהב לו ובזה לא יתקנא בו ואין כאן איבה ותירץ שאין בידו לברר כהן אחר תמורתו כשידחה מן העבודה. עיי"ש והנה זה הוא דוקא לאדם, אחר אין בכחו למנות תחתיו אבל לבנו ודאי יש כח בידו למנותו תחתיו וכמו בש"ץ שהזקין שכתב הרשב"א בתשובה והבאתיו לעיל דיכול למנות את בנו לסייעו לפרקים ואין הציבור יכולים למחות בידו דבנו קודם לכל אדם. וה"נ גבי כ"ג אם אירע פסול ונדחה מן העבודה יכול למנות בנו תחתיו וכ"כ בהדיא בנו של השע"א בהגהותיו בתשובה שם עיי"ש. וא"כ אכתי קשה קושית השע"א הנ"ל דיברור הכ"ג הראשון את בנו שהוא ישמש תחתיו ולא יהא איבה אע"כ צ"ל דפלוגתתם הוא היכא שאין לו להראשון בן שיהא ראוי להיות כ"ג, וא"כ שפיר קאמר סתם ומודה ר"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ולא מחלק בין אם הניח בן אי לא כיון דפלוגתתם הוא היכא שלא הי' לכ"ג הראשון בן שיהא ראוי להיות כ"ג, אמנם ז"א דנהי דזאת מוכרחיו אנו