אלפי מנשה חושן משפט לה

לה היינו בכותב לה בעודה ארוסה שעדיין לא זכה בה כו' וכיון דבשעת כניסתה לחופה לא זכה הבעל בירושתה תו לא זכה במה דנפלו לה אבל א"א להסתלק ולהפקיר דשא"ב לאחר שיבא ברשותו עכ"ל הרי שסיים מהרי"ט אבל א"א להסתלק ולהפקיר דשא"ב לאחר שיבא ברשותו ודקדק לכתוב תיבות אלו "לאחר שיבא ברשותו" ונ"ל דכוונתו בזה לחלק דמה דמהני סילוק הוא רק היכא דהדבר הוא ברשותו ומסלק רשותו מני' או אפי' היכא דהדבר עדיין אינו ברשותו רק יש לו זכות שיבא לרשותו יוכל לסלק אותו זכות שלא יבא לרשותו כלל וכגון בכותב לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי בנכסיך דיש לו זכות לזכות בנכסי' אחר הנשואין מסלק זכותו שלא יזכה בהם וממילא אינו זוכה בהם אח"כ ואינם באים כלל לרשותו משא"כ היכא דהדבר עדיין אינו ברשותו ומסלק עצמו על לאחר שיבא ברשותו הרי כל זמן שאינו ברשותו ל"ש סילוק כלל כיון דסילוק אינו אלא הפקעת רשות והא אינו ברשותו והזכות שלא יבא לרשותו הרי אינו מסלק דהא רצונו שיבא לרשותו ואח"כ כשבא לרשותו הרי אז שוב לא סילק עצמו מחדש ובזה כתב מהרי"ט דלא מהני הסילוק כן נ"ל בדעת מהרי"ט

ועפי"ז ניחא נמי מה שראיתי במח"א הלכות זכי' מתפקר סוף סי' ז' שכתב וז"ל וכבר כתבתי דאין הפקר מועיל בדשא"ב וכ"כ מהרי"ק בשורש ג' ודלא כמהרי"ט בתשובה ח"א עכ"ל ומבואר מדבריו דדעת המהרי"ט בח"א היא דהפקר מהני בדשא"ב. וצ"ע דהלא מהרי"ט בח"ב בסי' הנ"ל כתב גם בהפקר דלא מהני בדשא"ב וא"כ סותר דעת עצמו. ולפי מה שביארתי כוונת מהרי"ט ח"ב הנ"ל מ"ש לענין סילוק א"ש דהא גם בהפקר לא קאמר המהרי"ט בח"ב שם דלא מהני בדשא"ב רק היכא שהוא מפקיר על לאחר שיבא ברשותו וכמו שכתב בלשונו א"א להסתלק ולהפקיר דשא"ב לאחר שיבא ברשותו' ובכה"ג שפיר ס"ל למהרי"ט דלא מהני הפקר וכמו בסילוק כיון דגם הפקר אינו אלא הפקעת רשות וכמ"ש מהרי"ט שם וכ"ז שאינו ברשותו ל"ש הפקר ולאחר שבא לרשותו צריך הפקר מחדש אבל כשאינו ברשותו ומפקיר וע"י התפקר לא יבא כלל תו לרשותו בזה ס"ל למהרי"ט דמהני ההפקר אף דאינו ברשותו [ואף דמהרי"ט שם מתחלה כתב סתם דאין אדם מפקיר דשא"ב כי היכי דאין אדם מקנה דשלב"ל וכמו שהבאתי לשונו למעלה אמנם י"ל דכוונתו היא רק היכא שמפקיר על לאחר שיבא ברשותו וכמו שסיים אח"כ] ובאמת נלע"ד דגם המח"א שכתב דמהרי"ט בח"א ס"ל דהפקר מהני בדשא"ב כיוון לדברי מהרי"ט ח"ב הנ"ל ומ"ש שם המח"א ח"א ט"ס היא וצ"ל ח"ב כי לא מצאתי כלל במהרי"ט ח"א שיכתוב דמהני הפקר בדשא"ב ובודאי כיוון לדברי מהרי"ט ח"ב הנ"ל ומזה שפיר הוציא המח"א דס"ל למהרי"ט דהפקר מהני בדשא"ב וכמו שכתבתי. ולכאורה רציתי לומר דהמח"א כיוון למ"ש מהרי"ט ח"א סי' פ"ה ת"ל ואם תי' מפקירין כדין באפי תלתא כו' שכמה בני אדם יש להם נכסים אצל אחרים וחובות אצל בני אדם וכשהוא מפקיר נכסיו לאחר שלשה ימים אינו יכול לחזור בו וזכה בהם הנפקד או הלוה כו' ואם חוזר ולוקחם ממנו גזל הוא בידו עכ"ל ולדברי מהרי"ט האלו כיוון המח"א במ"ש דהמהרי"ט ס"ל דמהני הפקר בדשא"ב דהא פקדון ומלוה אינו ברשותו הוא ואפ"ה כתב מהרי"ט בזה דמהני הפקר. אכן אחר העיון קצת ראיתי דזה לא ניתן להאמר דהמח"א הוציא מדברי מהרי"ט אלו דס"ל דמהני הפקר בדשא"ב דהא אף דלא מהני הפקר בדשא"ב מ"מ בפקדון ומלוה מהני הפקר דלא מבעיא פקדון בודאי מהני הפקר אליבא דכ"ע דהא פקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרי' הוא ויכול להקנותו לאחר וכדקי"ל בסי' רי"א אך במלות אי מהני הפקר תלי' בפלוגתת הבעהמ"א והרמב"ן במלחמות בפ' שור שנגח דו"ה דעת הבעהמ"א היא דמלוה כשאין הלוה מסרב ליתנו הוי ברשותו ויכול להקדישו ודעת הרמב"ן היא דאף כשאין הלוה מסרב ליתנו ג"כ הוי דשא"ב כיון דמלוה להוצאה ניתנה עיי"ש. וא"כ ת"נ לענין הפקר לדעת הבעהמ"א מהני הפקר בחוב ולדעת הרמב"ן לא מהני וא"כ אין להוציא מדברי המהרי"ט ח"א הנ"ל דס"ל דמהני הפקר בדשא"ב ובודאי כיוון לדברי מהרי"ט ח"ב הנ"ל וכמו שכתבתי

סימן

(א) סעיף א וכל דיין המתמנה בשביל כסף כו' עיין מה שכתבתי בזה בתשובה שבסוף סי' זה

(ב) סעיף ד אסור לו לעשות מלאכה בפני ג'. מקור דין זה הוא בש"ס קדושין דף ע' דאיתא שם ר"י אשכחי' לר"נ דקעביד מעקה א"ל לא סבר מר להא דאמר ר"ת ב"א אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה

ועיין במקנה קדושין שם שכתב בהא דהשיב ר"כ לר"י פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא והיינו מעקה. משמע שהשיבו כיון שאין זה אלא בנין של מצות מעקה מותר לעשותו בפני רבים ותמה על הפוסקים למה לא הזכירו דמלאכת בדבר מצוה מותר לפרנס לעשות ברבים. ולכאורה עלה בדעתי לומר דאדרבה מכאן יש להוכיח דאפי' מלאכה בדבר מצוה אסור לפרנס לעשות ברבים דהא ר"נ השיב לר"י פורתא דגונדריתא הוא דקעבידנא והרי תיבת פורתא לכאורה אינו מובן כלל, וע"כ צ"ל דתשובתו הי' בזה דעושה רק קצת מהמעקה אשר אין זה חשיב מלאכה כלל. וא"כ שפיר משמע מכאן דמלאכה אסור לפרנס לעשות ברבים ואפי' מלאכה של דבר מצוה. ושפיר לא חילקו הפוסקים בין מלאכה של דבר הרשות למלאכה של מצוה. אמנם מלבד דזה דוחק לפרש כן תיבת פורתא. בלעדי זה הא המקנה שם הוכיח כן דמלאכה בדבר מצוה מותר לפרנס לעשות ברבים גם מהא דמצינו במשה רבינו שבנה המזבח ועשה המשכן עיי"ש: ועיין גם בשו"ת חו"י סי' ר"ה שכ"כ דמלאכה בדבר מצוה מותר לעשות ברבים [הוא אינו מזכיר כלל מש"ס קדושין הנ"ל] והביא גם בשם מהרי"ל שכתב דמהר"מ עסק בעשיית סוכתו כיון דיש בה קדושה עיי"ש. ובאמת לפי דעת המקנה הנ"ל יש לי לפרש תיבת פורתא שתשיב ר"נ על דרך נכון מאוד, והוא דלפי דעת המקנה דמלאכה בדבר מצוה מותר לפרנס לעשות ברבים יש לדקדק עוד בגמרא שם דכיון דר"י ראה שר"נ עושה מעקה וכדאיתא בגמרא אשכחי' דקעביד מעקה א"כ מה שאל לר"נ לא סבר מר להא דאמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור כו' הרי מעקה מלאכה בדבר מצוה הוא. ואי משום דר"י הי' סבור דאפי' מלאכה של דבר מצוה אסור לפרנס לעשות ברבים א"כ מה השיב לו ר"נ פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא הרי לא הי' בזה שום תשובה על שאלת ר"י אחרי דגם ר"י ראה דקעביד מעקה רק הי' סבור דאפי' מלאכה של דבר מצוה אסור לפרנס