אלפי מנשה חושן משפט לב

קאמר דאפי' תחלת דין נזקקין לפחות משו"פ והרא"ש מפרש מה דאמרינן לאפוקי מדר"ק הוא אפי' להעסקנא דמסיק דר"ק לא קאמר רק בגמר דין. כ"כ הלח"מ פ"כ מה' סנהדרין. וצריך להבין מה הביאו להרא"ש לפרש כן דלוי בא לאפוקי מדר"ק אפי' לפי המסקנא דמסיק דריק לא קאמר רק בגמר דין ולעשות פלוגתא בין האמוראים ואמאי לא מפרש כהרמב"ם דלוי לא בא לאפוקי מדר"ק רק לפי תס"ד דר"ק קאמר דאפי' תחלת דין נזקקין לפחות משו"פ אבל לפי המסקנא דר"ק לא קאמר רק בגמר דין גם לוי ס"ל כר"ק דבגמר דין לא בעינן פרוטה. ונ"ל דלא הי' ניחא לי' להרא"ש לפרש כהרמב"ם לפי מה דיליף רבא שם מהקרא דואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להישבון לקדש אין אבל להדיוט לא. א"כ ל"ל ללוי למיתני ישיבת הדיינים בפרוטה לענין תחלת דין הא זאת ידעינן מהקרא. א"ו דלוי בא לאפוקי מדר"ק אפי' למסקנא דר"ק לא קאמר רק לענין גמר דין דזה לא נשמע מהקרא דאין גומרין את הדין לפחות משו"פ וכמבואר בגמרא שם. כן נ"ל לפרש דעת הרא"ש, ועיין בדרישה מה שהאריך בדעת הרא"ש

סימן

(א) סעיף א הרי זה פסול לדון. בכנה"ג תקשה לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל ועוד הרבה מהראשונים דשמעי' ואבטליון הם. עצמם היו גרים א"כ איך נתמנה שמעי' לנשיא ואבטליון לאב"ד ומה שמתרץ שם הכנה"ג קושיא זו עיין בתומים שמגמגם עליו. ועיין מזה בסדר הדורות ערך שמעי' ואנכי מצאתי וראיתי לחד מהראשונים שהעיר בקושיא זו ומתרץ על נכון והוא הר"מ מקוצי והובא בפירוש ריב"א עה"ת הנדפס עם פירוש מבעלי התוס' עה"ת והוא בפרשת משפטים הקשה שם הר"מ מקוצי דלמה לי קרא דלפניהם למעוטי עכו"ם תא אפי' גרים פסולים לדון, ותירץ דהא דגר פסול לדון היינו היכא שיש ישראל שיודעים לדון אבל היכא שאין ישראל לא ותדע שהרי שמעי' ואבטליון גרים היו והיו דנין את ישראל לפי שלא הי' בישראל חשוב כמותם עכ"ל ועיין בספר דורש לציון סוף דרוש ג' מ"ש בקושיא זו. (ב) שם באותו סעיף וגר דן את חבירו הגר. עיין בסמ"ע שכתב וז"ל עיין ד"מ שכתב במרדכי פ' מצות חליצה משמע דהיינו דוקא בלי כפיי' ומשמעות זה לא מצאתי שם במרדכי כו'. ועיין בקצה"ח שהביא דברי הסמ"ע וכתב על זה וז"ל אך בהגהות מרדכי פ' מצות חליצה כתב בהדיא וז"ל גר דן את חבירו היינו דוקא בלי כפי' ולזה כיון הד"מ ומשה אמת עכ"ל. ונראה מדברי הקצה"ח דהוא הבין דדעת הסמ"ע הוא דהד"מ כיוון לדברי המרדכי פ' מ"ח לכן השיג עליו דבמרדכי לא משמע כן והוא הראה לדעת דהד"מ כיוון לדברי הגהות מרדכי. אולם אנכי לא מצאתי במרדכי שם שום רמז כלל מזה כ"א בהגהות מרדכי וגם בהגהות מרדכי לא מצאתי כהלשון שהביא הקצה"ח אלא דשם כתב הגהמ"ר וז"ל גר פסול אפי' לחליצת גרים ובממון כשר לדון בלא כפי' עכ"ל. ונ"ל דהד"מ וגם הסמ"ע שניהם כיוונו לדברי הגהות מרדכי האלו אלא דהר"מ למד דמלת גרים שנקט הגהמ"ר לענין חליצה קאי גם על מ"ש אח"כ ובממון כשר לדון בלא כפי' והיינו כשדן את חבירו הגר אינו כשר כ"א בלא כפי'. והסמ"ע למד דמלת גרים שכתב הגהמ"ר לענין חליצה לא קאי על מ"ש אח"כ ובממון כשר לדון בלא כפי' אלא ע"ש דכשר לדון בלא כפי' כוונתו הוא דוקא כשדן לישראל אבל לגר חבירו שפיר כשר לדון אפי' בכפי'. ובאמת ליכא הוכחה כלל מלשון הגהמ"ר כדעת הד"מ כיון דדוקא לענין חליצה שכתב הגהמ"ר דפסול אפי' לחליצת גרים שפיר צריך לנקוט גרים לרבותא אבל מ"ש לענין דין דכשר בלא בפי' שפיר י"ל דכוונתו הוא דוקא כשדן לישראל אבל כשדן לגר חבירו כשר אפי' בכפי'. ועיין גם בב"ח שהביא דברי הגהמ"ר שהבאתי וכתב לפרש כדעת הסמ"ע וסיים וז"ל וא"כ גר דן את חבירו אפי' בכפי' ודלא כדמשמע לכאורה מלשון הגהמ"ר דלגר חבירו אינו דן אלא בלא כפי' עכ"ל ורצונו בזה לאפוקי מדעת הד"מ שהבין דכוונת הגהמ"ר הוא דלגר חבירו אינו דן אלא בלא כפי'. והוא כמו שכתבתי:

(ג) סעיף ב. אבל הסומא בשתי עיניו פסול עיין בקצה"ח ובנתיבות מה שהקשו על הנמוק"י פרק אד"מ, ועיין מזה ביש"ש יבמות ר"פ עצות חליצה ובריטב"א יבמות שם עיי"ש. וקשיא לי לשיטת הריטב"א שם וסייעתו דמלעיני הזקנים לא ממעטינן רק סומא בשתי עיניו א"כ מה קאמר בגמרא, שם דר' יהודה נפקא לי' הדיוטות מדאיצטריך לעיני למעוטי סומין הלא לר"י אף אי נימא דחליצה כשר בהדיוטות ג"כ קשה לר"י לשיטתו דאמאי אצטריך לעיני למעט סומין הרי ר' יהודה ס"ל בב"ק דף פ"ז ע"א דסומא פטור מכל הדינים שבתורה. וא"כ ממילא סומא אינו יכול לדון כיון דאין דנין אותו ומטעם התקוששו וקושו קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים וכדאמרינן בסנהדרין דף י"ח ע"א גבי כ"ג. וא"כ ה"כ דפסול סומא גבי חליצה דחליצה. הוי כמו דין וכדאמרינן ביבמות דף ק"ד ע"א בפלוגתא דר"א ורבנן ול"ל קרא דלעיני למיפסל סומין. אמנם א"ש עפ"י מ"ש התוס' בסנהדרין שם ד"ה והא אין מושיבין כו' גבי מלך דמה דאינו דן מטעם דלא קרינן בי' התקוששו וקושו היינו דוקא לבדו אבל עם אחרים מצי דן כיון דאין הדין נגמר על פיו עיי"ש. וא"כ לר"י דאמר סומא פטור מכל הדינים שבתורה ולכן גם הוא אינו יכול לדון לאחרים מטעם התקוששו וקושו זהו דוקא לבדו אבל עם אחרים רשאי לדון וכמ"ש התוס'. וכיון שכן שפיר אצטריך קרא דלעיני למעט סומין בחליצה אפי' לר"י והיינו אפי' אם רק אחד מן הדיינים הוא סומא דאז ל"ש לפסלו מטעם התקוששו וקושו. עוד י"ל דלא דמי כלל סומא לכ"ג דדוקא כ"ג הרי הוא מחויב בכל הדינים ורק דאין בכחינו לדון אותו שפיר שייך גבי' לומר קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים וגם הוא אינו יכול לדון לאחרים. משא"כ סומא דהוא פטור מכל הדינים הרי ל"ש גבי' לומר קשט עצמך דהא אינו מחויב כלל וא"כ שפיר הוא יכול לדון לאחרים אף דאין דנין אותו וז"פ וברור איברא אכתי קשה קושיתינו הנ"ל עפ"י מה שמפרש הראב"ד והובא באספ"ז ב"ק שם הא דאמר ר"י סומא פטור מכל דינים שבתורה וז"ל שאינו דן ואין דנין אותו עיי"ש. ותנח מ"ש שאינו דן לכאורה צ"ע דהרי מהלשון דקאמר ר"י דפטור מכל דינים משמע רק דאין דנין אותו. אולם דבריו נכונים כי מקומו מוכרע הוא דכוונת ר"י הוא גם לענין שאינו דן דהא ר"י יליף שם דסומא פטור מכל דינים מקרא דושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם עיי"ש וכתב האספ"ז שם בשם תוס' הרא"ש וז"ל אע"ג דהאי קרא בדיינים כתיב מסתבר לי' לפטור סומא אף מלהיות כדון עיי"ש. הרי דמהקרא אין למילף רק לענין שאינו יכול לדון