אלפי מנשה חושן משפט לא

מתונים בדין ובע"ש ובעיו"ט הן טרודין וחיישינן שמא יטעו בדין, וכ"כ הסמ"ע סק"ג. ולפי"ז דוקא לענין לדון בשבת ויו"ט דאין החשש משום דיטעו בגוף הדין רק דחיישינן שמא יכתבו הפס"ד הלכך שפיר היכא דליכא עדיף מיני' דאיכא מצוה לא גזרו. משא"כ לדון בע"ש ובעיו"ט דהחשש הוא שמא יטעו בגוף הדין הרי ל"ש להתיר משום דמצוה הוא דהא אם יטעו בדין הרי שוב ליכא מצוה ופשוט הוא

(ג) שם ברמ"א וי"א דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין. עיין בתומים ע"ש לתרץ קושית הרמב"ן מחליצה דפסולה בלילה בדיעבד דשאני חליצה דכתיב ככה דכל מעשה באיש מעכב כמבואר במשנה וא"כ אף זו מן המעכבים עיי"ש. וכבר קדמו בזה היש"ש פ' מצות חליצה סי' כ"א. ובנוב"י מהדו"ת האע"ז סי' קנ"א תמה על היש"ש בזה דכי נזכר בקרא דחליצה בעי יום דנימא דע"ז כתיב ככה לעכובא הלא עיקר הדבר דבעי יום הוא משום דדומה לדין. ועוד דאפי' החליצה מצד עצם החליצה לא היתה פסולה בלילה אלא מצד ד"מ דאית בה שע"י החליצה גובה כתובתה עיי"ש, ועיין גם בתוס' זבחים דף ט"ז ע"א ד"ה מיושב דמבואר שם כן להדיא דככה לעכובא לא קאי רק על מה שכתוב מפורש בקרא עייש"ה

סימן

(א) סעיף א' אין הדיינים יושבים לדון בדין פחות משו"פ. מסתימת לשון המחבר משמע דאפי' היכא שהבעלי דינים מתרצים לדון ולקיים הפס"ד ג"כ אין הב"ד נזקקין לישב לדון בפחות משו"פ. אמנם מרש"י ז"ל בב"מ דף נ"ה ע"א משמע דבכה"ג הב"ד נזקקין אפי' נפחות משו"פ. שמפרש שם בהא דתני לוי ישיבת הדיינים בפרוטה וז"ל למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם ישבו הדיינים ויכופו אותו עכ"ל. הרי דרש"י ז"ל כתב רק לענין כפי' היכא דהדיינים צריכין לכוף לשלם בזה בעינן שיהא התביעה בפרוטה ומשמע אבל היכא שהבע"ד מתרצים לדון ולקיים הפס"ד ולא יצטרכו הדיינים לכוף לשלם שפיר נזקקין הדיינים לישב לדון אפי' לפחות משו"פ. אך לפי"ז צ"ע מה שפרש"י שם עמוד ב' בהא דאמרינן דגם רב קטינא לא קאמר רק אם הוזקקו ב"ד לשו"פ גומרין אפי' לפחות משו"פ תחלת הדין בעינן פרוטה גמר דין לא בעינן פרוטה ופרש"י וז"ל גומרין אפי' בפחות משו"פ אם חזר השני ותבעו פחות משו"פ קודם שעמדו ב"ד משם נזקקין לו עכ"ל. וכוונתו הוא דחזר הנתבע ותובע מהתובע פחות משו"פ נזקקין לו וחד דין מיקרי כיון דאם יזכה הנתבע בתביעתו ינכה אותו להתובע במה שתבעו ממנו וכן מפרש הסמ"ע סק"ב כוונת רש"י ז"ל עיי"ש. והרי אם הנתבע חוזר ותובע מהתובע פחות משו"פ הרי בזה ליכא כפי' לשלם דהא הנתבע מוחזק במעונו הוא ואם יזכה בדין ינכה להתובע ממה שתבעו ממנו ול"ש בזה כפי' כלל. וא"כ קשה מה אמרינן בכה"ג דדוקא בגמר דין לא בעינן פרוטה הרי בכה"ג דליכא כפי' אפי' תחלת דין נזקקין הב"ד לדון אפי' לפחות משו"פ. ובשלמא לפירוש הריטב"א והובא באספ"ז ב"מ שם שמפרש הא דאמרינן דאם הוזקקו ב"ד לשו"פ גומרין אפי' לפחות משו"פ היינו שאם הוזקקו ב"ד לתביעה של פרוטה ונמצא אח"כ דהתביעה היא פחות מפרוטה גומרין את הדין עיי"ש, לפי"ז א"ש מה דאמרינן דגומרין את הדין לפחות משו"פ אף אם נפרש תא דאמרינן דבתחלת דין בעינן פרוטה דהוא רק לענין כפי' והיכא דא"צ לכוף לשלם לא בעינן אפי' בתחלת דין פרוטה. אפ"ה שפיר אמרינן דבגמר דין לא בעינן פרוטה כיון דגם לענין גמר דין יש לפרש דהוא דוקא היכא דצריכין לכופו לשלם דהא גם לענין גמר דין מיירי היכא דצריך להוציא מיד הנתבע. אבל לפרש"י קשה כנ"ל: ולמען שלא תקשי קושיתינו הנ"ל על רש"י ז"ל וגם שלא תיקשי מה שהקשת הריטב"א והובא באספ"ז שם דלפרש"י שמפרש דחזר השני ותבעו פחות משו"פ כו' לא א"ש לישנא דגומרין ולישנא דגמר דין עיי"ש, רציתי לומר דכוונת רש"י ז"ל במ"ש חזר השני ותבעו כו' הוא עד"ז היינו היכא שהתובע תובע ממנו רק שו"פ ואח"כ חזר הנתבע ותבעו פחות משו"פ הרי שוב ליכא בתביעת התובע רק פחות משו"פ אפ"ה גומרין את הדין ומוציאין מיד הנתבע הפחות משו"פ הואיל דכבר ישבו לדון על פרוטה שוב נזקקין לגמור את הדין. וא"כ לק"מ לא קושיתינו הנ"ל ולא קושית הריטב"א הנ"ל וכמובן אולם הוא דוחק להעמיס כן בכוונת רש"י

ועוד קשה לי לפרש"י הנ"ל דמה דתני לוי ישיבת הדיינים בפרוטה היינו דוקא היכא דצריכין לכוף לשלם. וא"כ מה אמרינן שם דלוי איצטריכא לי' ישיבת הדיינים בפרוטה לאפוקי מדרב קטינא דאמר ב"ד נזקקין אפי' לפחות משו"פ. דלמא מה דקאמר ר"ק דב"ד נזקקין אפי' לפחות משו"פ היינו דוקא היכא דלא יצטרכו לכוף לשלם דשניהם מתרצים לקיים הפס"ד. וגם מה פריך רבא שם לרב קטינא מהקרא דואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון לקדש אין אבל להדיוט לא. פלא הקרא דאתי לאשמעינן דלקדש ישלם פחות משו"פ היינו אפי' לענין כפי' דכופין אותו לשלם. משא"כ רב קטינא דקאמר בהדיוט דב"ד נזקקין אפי' לפחות משו"פ מיירי דוקא היכא דלא יצטרכו הב"ד לכוף לשלם וצ"ע בכל זה, ופלא בעיני על המפורשים שלא העירו בכל זה: עיין בשער משפט שהקשה בהא דאמר ר"י בשבועות דף ל"ח דפקדון ותשועת יד וגזל פרוטה מכולם מצטרפת. הלא בסנהדרין דף נ"ט משמע דלכך אינו חייב להחזיר גזל פחות משו"פ משום דמסתמא כל פחות משו"פ מחלי ישראל בתר הכי א"כ אמאי מצטרפין גזל בפחות משו"פ כיון דכבר מחל לו הגזל היכי מצי תבע לי', ותירץ בדוחק עיי"ש. ולפענ"ד לק"מ דהא אמרינן רק דמסתמא מחל לו בגזל פחות משו"פ אבל היכא דעומד וצוח שאינו מוחל בודאי לא הוי מחילה רק העשה דהשבה ליכא אפילו היכא שעומד וצות דאינו מוחל דהתורה מיעטה מהשבה כיון דפחות משו"פ מסתמא מחלי ישראל ועיין מזה במח"א הלכות גזילה סי' א' עיי"ש. וגם הב"ד אין נזקקין להוציא ממנו אם. לא מחל כוון דאין הב"ד נזקקין לפחות משו"פ אבל היכא שיש שו"פ ע"י צירוף והוא עומד וצוח שאינו מוחל שפיר חייב להחזיר והב"ד נזקקין להוציא ממנו וא"כ לק"מ קושית השעמ"ש די"ל דהתם מיירי היכא שצוח שאינו מוחל

(ב) שם באותו סעיף גומרים דינם אפילו לפחות משו"פ. כן הוא דעת הרמב"ם אבל דעת הרא"ש הוא דאפי' הוזקקו לשו"פ אין גוערין את דינו לפחות משו"פ וטעם פלוגתתן הוא דהרמב"ם מפרש מה דאמרינן בגמרא דלוי תני ישיבת הדיינים בפרוטה לאפוקי מדרב קטינא הוא לפי הס"ד דרב קטינא