אלפי מנשה חושן משפט כד

א"י להחליף טענותי' כיון דהם שנים ול"ש טענת השטאה. והן אמת דאחר העיון קצת ראיתי דמ"ש הרשב"ם בזה אומר של אבותי ולא של אבותיך דיכול אח"כ לחזור ולטעון בב"ד של אבותי ולקחוה מאבותיך אינו דן שם כלל מטעם משטה רק מטעם דאמרינן בגמרא ב"ב דף ל"א ע"א דעביד אינש דלא מגלי טענתי' אלא לבי דינא וכתב הרשב"ם שם דאפי' שבטענה זו שטוען עכשיו בב"ד עוקר הראשונה לגמרי אפ"ה חוזר וטוען דעביד אינש דלא מגלי טענתי' שלא ילמוד מי שכנגדו ויתן אל לבו מתחלה קודם שיבואו לב"ד מה להשיב עליהן עיי"ש והובא גם בב"י שם ועיין מזה גם באספ"ז ב"ב שם. וא"כ גם בהך דהכא שטענה מתחלה בפני שנים בתולה הייתי יכולה אח"כ לחזור ולטעון בב"ד משארסתני נאנסתי אף דעוקרת הטענה הראשונה לגמרי כיון דעביד אינש דלא מגלי טענתי' כו' כדי שמי שכנגדו לא יתן אל לבו מתחלה מה להשיב עליו בב"ד, אכן לפי"ז צ"ע דהרי לפי דעת הרשב"ם מהראוי לומר דגם היכא שהודה בפני עדים לפטור את חבירו יכול לחזור בו אח"כ בב"ד מטעם דעביד אינש דלא מגלי טענתי' כו' דהא מה דקיי"ל דהיכא שהודה לפטור את חבירו ל"ש טענת השטאה הוא אפי' היכא שהקדים חבירו ואמר לו בפני עדים אמת שפרעתי לך כך וכך והמלוה השיב אמת שפרעת לי. דהא גם בחייב אני לך דשייך טענת השטאה היא דוקא כשתבעו והודה, אבל אם הודה מעצמו ל"ש טענת השטאה וכמ"ש המחבר שם סעיף ה', וע"כ דמה דקיי"ל במודה לפטור את חבירו דל"ש טענת השטאה הוא אפי' שהקדים חבירו ואמר לו אמת שפרעתי לך כך וכך והוא השיב אמת שפרעת לי. וא"כ לפי"ד הרשב"ם מהראוי לומר גם בזה דיכול לחזור בו אח"כ בב"ד ולומר שלא פרע לי מטעם דעביד אינש דלא מגלי טענתי' חוץ לב"ד ולא רצה לומר לו שעדיין לא פרע לו כדי שלא יתן אל לבו מה להשיב בב"ד, והרי בש"ע סותם המחבר דהיכא שהודה לפטור את חבירו ל"ש טענת השטאה ואינו יכול לחזור בו בב"ד ומשמע דליכא שום חולק בזה, וע"כ צ"ל דהאי טעמא שכתב הבעה"ת שער מ"ב והטור בסי' פ"א לענין טענת משטה דמש"ה המודה לפטור את חבירו א"י לומר משטה אני בך כיון דהודאה נגמרת בעדותו ואינו מחוסר כלום וכמו הפורע חובו בפני עדים א"צ לומר אתם עדי כיון דהמעשה נגמר בראייתם עיי"ש. הך טעמא שייך גם לענין עביד אינש דלא מגלי טענתי' כו' דכיון דהודאה נגמרת בעדותו לא אמרינן עביד אינש דלא מגלי טענתי' כו' ושפיר גם הרשב"ם מודה דהמודה לפטור את חבירו אינו יכול לחזור בו בב"ד. וא"כ לפי"ז שוב גם בהך דהכא שטענה מתחלה בתולה הייתי הרי מיד בטענה זו נגמר הדבר שנפטר בעלה מלתת לה כתובתה ושפיר אפי' לדעת הרשב"ם אינה יכולה להחליף טענותי' לומר משארסתני נאנסתי ושוב שפיר קשה קושיתינו הנ"ל. ושוב ראיתי דבלא"ה יש להקשות קושיתינו הנ"ל והוא לפ"ד התומים שחולק על הסמ"ע והעלה דדוקא ביחיד מומחה ס"ל להרמב"ם דהודאה בפניו לא חשיב הודאה אבל בב' מומחין כ"ע מודים דחשיב הודאה ואינן יכולים להחליף טענותיהם עיי"ש וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קל"ז, וא"כ בודאי קשה קושיתינו הנ"ל דל"ל ג' מומחין הא סגי בתרי מומחין. ולכאורה רציתי לומר דקושיתינו הנ"ל מעיקרא ליתא דשמא ס"ל לר"מ כר' יונתן דאמר בסנהדרין ריש פ"ק דאין ב"ד שקול דבעינן ב"ד נוטה. אמנם ראיתי בספר מנחת אהרן על סנהדרין בדף ו' שכתב שם דר"מ ס"ל כר' יאשי' דלא בעינן ב"ד נוטה והביא ראי' ברורה לדבריו עיי"ש ודבריו נכונים. וא"כ שוב שפיר קשה קושיתינו הנ"ל

איברא נלע"ד לישב קושית הקצה"ח וגם קושיתינו הנ"ל. דהנה מ"ש הקצה"ח דהיכא דשלשה הדיוטות יכולין לדון אז ביחיד מומחה נמי קני. כן הוא דעה התוס' והרא"ש פ"ק דסנהדרין דף ה' דחכמים תקנו דסגי בג' הדיוטות או ביחיד מומחה אפי' למ"ד עירוב פרשיות כתיב, אבל לרש"י ז"ל שכתב שם דמה דיחיד מומחה דן יחידי הוא דוקא למ"ד אין עירוב פרשיות כתיב. לדידי' למ"ד ע"פ כתיב אין יחיד מומחה דן יחידי ודוקא שלשה הדיוטות דנין אפי' למ"ד ע"פ כתיב מתקנות חכמים מטעם נע"ד וכדאמרינן בגמרא שם דף ב' ע"ב, אבל יחיד מומחה אינו דן יחידי כי לא מצינו כלל תקנה זו שתיקנו דיחיד מומחה דן יחידי וגם מה צורך יש בתקנה זו לעקור מדין תורה דבעי ג' דהלא בקל יוכל למצוא שלשה הדיוטות בכל מקום וכ"כ המהר"ם שי"ף בסנהדרין דף ו' והתומים סק"א עיי"ש. וא"כ י"ל דהר"ן שם אזיל בשיטת רש"י הנ"ל דהא בא שם בדבריו לתרץ קושיתו על רש"י. והרי ר"ע ס"ל ע"פ כתיב וכדמוכח מהא דקאמר ר"מ בסנהדרין דף ו' דפשרה בג' משום דמקשינן פשרה לדין וכ"כ בס' מלא הרועים ערך ע"פ אות יו"ד, וא"כ שפיר לק"מ לר"מ דלסגי ביחיד מומחה או בתרי מומחין כיון דלדידי' בעינן דייקא תלתא ופחות מג' אפי' הם מומחים אינם יכולים לדון. אבל הר"ן מקשה שפיר דלסגי בשלשה הדיוטות כיון דשלשה הדיוטות שפיר דנין אפי' למ"ד ע"פ כתיב מתקנות חכמים מטעם נע"ד

(ה) שם באותו סעיף והכופר בפניהם ואח"כ באו עדים לא הוחזק כפרן. כתב בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"א והובא בקצה"ח סק"ג דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דהודאה. לא מהני בפני יחיד מומחה אבל הוחזק כפרן והוכיח כן מלשון הרמב"ם וכתב עוד שכן דעת הב"י בכ"מ פ"ב מה' סנהדרין עיי"ש. ותמה עליו הקצה"ח שלא הביא דעת הש"ע כאן דכתב להדיא דלא הוחזק כפרן. ואיני רואה כאן שום תימה על הכנה"ג דהרי בש"ע לא הביא כלל דעת הרמב"ם ולא מיירי כאן, רק בשנים סמוכים שאינם מומחין והמחבר סובב אליבא דשיטת הרא"ש דבפני יחיד מומחה חשיב הודאה לכל מילי ולא הוזכר כלל דעת הרמב"ם וכמ"ש הש"ך וטו"ז לפרש כוונת המחבר למען לא תקשה קושית הסמ"ע על הרמ"א עייש"ה בטו"ז ובש"ך, וא"כ שפיר י"ל דדעת המחבר הוא ג"כ דביחיד מומחה ס"ל להרמב"ם דהוחזק כפרן וכמ"ש הכנה"ג שכן דעת הב"י בכ"מ. ובעיקר דברי הכנה"ג שכתב דביחיד מומחה גם הרמב"ם מודה דהוחזק כפרן עיין בתשב"ץ ח"א סוף סי' קס"א שכ' בהדיא דדעת הרמב"ם הוא דביחיד מומחה לא הוי הודאה וגם לא הוחזק כפרן עיי"ש

סימן

(א) סעיף א' מ"מ אין לו רשות למשכן אותו בחובו והיכא שהלוה כופר בחובו דאינו יכול למשכנו ע"י ב"ד נחלקו הקצה"ח והשער משפט. הקצה"ח כתב דגם בכה"ג אסור לו לתפוס והשע"מ כתב דמותר לתפוס. והביא השע"מ ב' ראיות לזה חדא מתשובת