אלפי מנשה חושן משפט יח

מיגדר מילתא הוא ס"ל להיש חולקין דלמיגדר מילתא ג"כ אין כח לטובי העיר לעשות כרצונם. אלא דכוונתו הוא דלהאי גרסא ס"ל להיש חולקין דבכה"ג דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי לא הוי מיגדר מילתא אבל באמת היכא דליכא פסידא והוי מיגדר מילתא כ"ע מודים דיש כח לטובי העיר לתקן בלי דעת כולם עיי"ש היטב בסמ"ע והבן. וא"כ לק"מ

ולפי דברי המהריב"ל ומהר"מ אלשיך הנ"ל ליתא כמי למ"ש מוח"ז ז"ל להפליא על הרמ"א דעל דיעה הראשונה נרשם מרדכי פ"ק דב"ב והוא ממש לשון הר"מ ועל דיעה האחרונה שהוא היש חולקין נרשם תשובת מוהר"מ. והלא שפה אחת המה וממחבר אחד יצאו הדברים. ולא קשה מידי דנהי דהך דהר"מ והך דתשובת מוהר"מ ממקום אחד יהלכו וממחבר אחד יצאו הדברים עכ"ז שפיר הביאם הרמ"א לפלוגתא כי באמת דברי הר"מ ותשובת מוהר"מ אינם שוים ופלוגתא רחוקה יש ביניהם וכמו בהשני לשונות על דעת ר"ת שהביא המרדכי שם וכיוון הרמ"א בדעה הראשונה על לשון ראשון של הר"ת ועל הר"מ. ובדעת היש חולקין כיוון על לשון שני של הר"ת ועל הר"מ בתשובה

ודע שלא מצאתי שיהא נרשם כך ברמ"א כמ"ש מוח"ז ז"ל רק בש"ע דפוס זיטאמיר אבל עיינתי בש"ע מדפוסים שונים חדשים וגם ישנים ולא מצאתי כן אלא אחר דעת היש חולקין נרשם מרדכי פרק הגוזל בתרא. והמרדכי שם הביא ב' תשובות דר"ת דהא דרשאין בני העיר להסיע על קצתן הוא היכא דכבר התנו ביניהם אבל להפקיע ממון שלא מדעת בעלים אסור עיי"ש. והובא גם בד"מ. אך יש להקשות קושית מוח"ז ז"ל על הד"מ שכתב וז"ל ומ"ש לעיל בשם הנ"י דלא אמרינן הפקר ב"ד הפקר אלא בב"ד כ"כ המרדכי פ"ק דב"ב דף רמ"ד ע"ג וכתב שם דטובי העיר בעירם הם כגדולי הדור בכל מקום והפקירן הפקר ויכולים לתקן ולמגדר בעיר כל מה שירצו וכמו שאמרו רשאין בני העיר להסיע על קצתן כו' ויש חולקין שם דבני העיר אינם רשאין אלא בדבר שכבר התנו ביניהם מדעת כולן אבל אם לא התנו מתחלה אין כח לבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה שירצו וכ"כ שם מוהר"מ דהא דרשאין בני העיר כו' היינו בדבר שנהגו בו מקדם כו' עיי"ש בד"מ. ועל דברי הד"מ האלו תיסוב שפיר קושית מוח"ז ז"ל דמתחלה הביא בשם המרדכי דטובי העיר הם כגדולי הדור והפקירן הפקר והוא ממש דברי הר"מ שבמרדכי ואח"כ מביא דעת היש חולקין וכתב על זה דכ"כ שם מוהר"מ. וכוונתו על תשובת מוהר"מ והלא שפה אחת להם וממחבר אחד יצאו הדברים. אולם בתירוצינו הנ"ל מיושב גם דברי הד"מ

ועיקר דברי המהרי"ק שורש א' שהביא כ"ק מוח"ז ז"ל שכתב דהר"מ שהביא המרדכי לפרש לשון ראשון של הר"ת ומוהר"מ בעל התשובה שם חד הוא ועל זה בנה מוח"ז ז"ל יסודו להפליא על הרמ"א והסמ"ע. ואחרי המהרי"ק נמשכו נמי הריב"ל ומהר"מ אלשיך הנ"ל. אני בעניי לא ידעתי מנ"ל להמהרי"ק הא הלא שפיר י"ל דמה שהביא המרדכי מתחלה בשם הר"מ לפרש לשון ראשון של הר"ת אין זה מהר"מ מרויטענבורג בעל תשובת מוהר"מ שהביא אח"כ אלא ר"מ אחר הוא. וגם יש לי להביא קצת ראי' לזה דתרי ר"מ נינהו. דמצאתי וראיתי בתשו' מהר"מ מרויטענבורג סי' תתקמ"א דאיתא שם תשובתו שהביא המרדכי כאן ושם כתב וז"ל ואנא לא שמעתי להא דר"ת וקיימתי' מסברא עכ"ל. והנה מ"ש המהר"ם מר"ב דהוא לא שמע להא דר"ת. כוונתו הוא על לשון שני של ר"ת שהביא המרדכי דבעינן דוקא דכבר התנו ביניהם וכמבואר להמעיין. ואי נימא דפירוש הר"מ שהביא המרדכי לפרש לשון ראשון של הר"ת הוא מהר"ם מר"ב. א"כ הו"ל למימר דשמע בשם ר"ת להיפך והיינו כלשון ראשון של הר"ת דאף היכא דלא הי' המנהג כן מקודם ולא התנו ביניהם מתחלה ג"כ יש כח לטובי העיר לעשות כרצונם. א"ו דמה שהביא המרדכי בשם הר"ם לפרש לשון ראשון של הר"ת לאו הוא מהר"מ מר"ב אלא תרי מהר"מ נינהו. ולפי"ז מעיקרא ליתא לקושי' הריב"ל ומהר"מ אלשיך על הר"מ שסותר עצמו ממ"ש לפרש דברי הר"ת למ"ש בתשובה. וליתא נמי לקושי' כ"ק מוח"ז ז"ל על הרמ"א

והסמ"ע

(ג) עוד שם ברמ"א מי שנתחייב מלקות יתן ארבעים זהובים במקום מלקות. צ"ע דאמאי צריך ליתן ארבעים זהובים הלא מספר המלקות אינו רק ל"ט. וא"כ א"צ ליתן רק ל"ט זהובים, ובאמת ראיתי כן בשו"ת מהרש"ל סי' ק"א שכ' וז"ל ואם יבקש לפדות ממלקות יתן ל"ט זהובים. ליד ראובן דהיינו פדיון מספר המלקות עיי"ש. הרי שהוא כתב רק ל"ט זהובים וכ"כ בעיר שושן סוף סי' א', אולם י"ל דהרמ"א וסייעתו אזלו בשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ז מהלכות סנהדרין ה"א דמה דמכין רק ל"ט הוא מתקנות חכמים משום גדר דלא יוסיף עיי"ש. עיין בכ"מ ובלח"מ מה שגימגמו בדברי הרמב"ם בזה. ואנכי מצאתי כדברי הרמב"ם האלו מפורש במד"ר פ' קרח דאיתא שם וז"ל ארבעים יכנו לא יוסיף כנגד מ' קללות שנתקללו נחש וחוה ואדם ואדמה ופחתו חכמים אחת משום לא יוסיף ע"כ]. וא"כ לפי"ז היכא דבא לפדות עצמו ממלקות בממון דבזה ל"ש לפחות משום גדר דלא יוסיף שפיר מוקמינן אדין תורה וצריך ליתן ארבעים זהובים כמספר ארבעים יכנו: סימן

(א) סעיף א' אין ב"ד פחות משלשה עיין בש"ך מה שהקשה על הרמב"ם ז"ל שפסק כרב אחא דמה"ת בחד סגי דמשמע אפי' יחיד הדיוט