אלפי מנשה חושן משפט קסב

אומרים שראו כאחד הרי ע"י שפוסל לאלו כל העדות בטל דהו"ל נמצא אחד מהם קא"פ והרי זה נוגע בעדות עיי"ש וכ"כ הנתיבות אך הוא כתב דאם הכת שרוצה לפוסלם אומרים שראו כאחד עם כת שני' הוי נוגע וא"י לפוסלן. ותמה עליו בעל פתחי תשובה דהלא אם יפסלו הכת הא' לא יהיו נאמנים גם בדבר הזה שראו כאחד וממילא כת הב' כשר ושוב לא הוי נוגע עיי"ש. ולדעתי אין זה תימה דהא קא"פ אינו מבטל עדות הכשרים אא"כ שכיוונו הפסולים בשעת ראי' להעיד ושואלין להם אי למחזי אתי אי לאסהודי אתי וכדאיתא בש"ס מכות דף וא"ו ולעיל בסי' ל"ו הרי דהתורה האמינם להפסולים בהא שאומרים לאסהודי או למחזי אתי לענין להתבטל העדות או להתקיים על פיהם וא"כ כמו כן נאמנים הפסולים גם בזה לומר שראו ביחד ונתבטל שאר העדות או לא ראו ביחד ולא נתבטל שאר העדות. אך גוף הדבר שכתבו האורים והנתיבות דאם אמרו שראו כאחד אינו יכול לפוסלן דהוי נוגע אין זה מוסכם אליבא דכ"ע דהא מה דאנו דנין אם הבע"ד נאמן לפסול כת הא' הרי הוא דווקא כשהכת הב' אין יודעים מהפסול של כת הא' רק הבע"ד לבד עם עוד עד אחר מעידין עליהם שהם פסולין דאי גם הכת הב' יודעין מפסולן ומעידין עליהם שהם פסולין הרי אין אנו צריכין כלל לעדותו של הבע"ד ובודאי הם פסולים וא"כ כיון דמיירי שהכת הב' אינם יודעין אם הכת הא' הן פסולים הרי אף שראו שני הכתות ביחד מ"מ אי נתבטלה גם הכת הב' מחמת צירוף הכת הא' תליא בפלוגתת הרי"ף והרא"ש שהביא הטור והמחבר לעיל בסי' ל"ו דעת הרי"ף הוא דהיכא דאין הכשר הכיר בקורבתו או בפיסולו לא נתבטל העד הכשר והרא"ש חולק וא"כ גם הכא לדעת הרא"ש נתבטלה כת שני' בכה"ג ואינו נאמן הבע"ד לפוסלן דהוי נוגע ולהרי"ף לא נתבטלה כת שני' ונאמן הבע"ד לפסול הכת הא' דלא הוי נוגע

(ג) סעיף ט ברמ"א וכ"ש שקרוביהם כשרים להעיד כו' עיין ש"ך מה שהקשה על הרמ"א ועיין בקצה"ח שכתב דכ"ז ל"ק עפ"י מ"ש המהרי"ט דבעינן דוקא הנאת ממון לענין עדות ומה דאמרינן בש"ס ב"ב דף מ"ה דהוי נוגע משום דלא ניחא לי' דלהוי לוה רשע ולא ישלם הוי ג"כ נגיעת ממון כיון דהתם בודאי אם אין לו במה לפרוע לא מקרי לוה רשע אלא במה שיש לו לשלם מיירי וה"ק דלא ניחא לי שאהי' כל ימי בצער שאם יהי' לי יתר על מזונותי בצימצום אני מתחייב לתת לבע"ח וא"א לצמצם ואהי' לוה רשע והשתא הנאת ממון הוא עיי"ש במהרי"ט בשניות סי' פ' ובקצה"ח מביא דבריו בקיצור. אמנם הראשונים לא נחתו לפרש כן כוונת הש"ס ב"ב הנ"ל כדברי המהרי"ט ועיין באספ"ז שם שהביא בשם הר"י מג"ש שכתב וז"ל דמה דאמרינן דלא ניחא לי' דלהוי לוה רשע ולא ישלם לא להוציא עצמו ידי שמים הוא דלא ניחא לי' דהא אנוס הוא ואונס רחמנא פטרי' אלא האי דלא ניחא לי' בהכי לצאת ידי הבריות דכיון דחזי לי' דלוה רשע ולא משלם קרי לי' רשע עיי"ש ועיין גם בש"ך ססק"א. הרי בהדיא דלא כהמהרי"ט. ועוד דלפי פירוש המהרי"ט הנ"ל תקשה קושי' המפורשים בהא דפריך שם הש"ס סוף סוף לגבי אידך נמי לוה רשע ולא ישלם ולא הוי נוגע בעדות והקשו הא אכתי הוי נוגע דהא אם השדה היא לאו של המערער ויגבה הבע"ח את השדה מהלוקח לא יהי' לוה רשע רק גבי לוקח אבל אם יודה שהוא של המערער יהא לוה רשע לגבי בע"ח ולגבי לוקח וא"כ בזה שמעיד שהשדה אינה של המערער בכדי שיגבה הבע"ח הוי שפיר נוגע וכתבו לתרץ דכיון דהוא לוה רשע שוב אין נ"מ לו אם הוא לגבי אחד או לגבי הרבה ועיין גם במהרש"א כתובות דף צ"ב בתוס' ד"ה דינא הוא ואביא דבריו לקמן סק"ד עייש"ה. וזה יתכן עפ"י פירוש הר"י מג"ש הנ"ל דלא ניחא לי' במה שיהא נקרא בפי הבריות לוה רשע לכן שפיר אין נ"מ לו בין אם נקרא לוה רשע בשביל אחד בין בשביל שנים. אבל לפי פירוש המהרי"ט הנ"ל שפיר נ"מ הוא לו אם הוא לוה רשע לגבי אחד ובין הוא לוה רשע לגבי שנים וכמובן. ושוב קשה קושית המפורשים הכ"ל. ובלעדי זאת אכתי קשה קושית הש"ך לדעת רוב פוסקים שחולקים על המהרי"ט דלא בעינן הכאת ממון לענין עדות. ועיין בתומים שמתרץ קושית הש"ך על נכון עיי"ש ועיין גם במח"א הלכות עדות סי' א'

ומ"ש הקצה"ח דהיכא דהגזבר מחלק הממון למי שירצה אעפ"י דטוה"נ א"מ וקרובי הגזבר יכולין להעיד אבל גזבר גופי' אין יכול להעיד וכן משמע מדברי הרמ"א שכתב קרובי הגזבר אבל גזבר גופי' לא עיי"ש. לכאורה מה שהוכיח כן מדברי הרמ"א דבריו תמוהים דהא הרמ"א כתב וכ"ש שקרוביהם כשרים להעיד וקאי על דברי המחבר דמיירי בגזבר ומשמע דגם גזבר גופי' יכול להעיד אף דמחלק הממון למי שירצה וכן ראיתי להגאון מלייפניק בהגהותיו כ"י על הקצה"ח שדחה בזה דברי הקצה"ח. ולכאורה גם מדברי הש"ך כאן שחולק על הרמ"א יש להוכיח שהוא הבין ג"כ כוונת הרמ"א כמ"ש הקצה"ח דרק קרובי הגזבר כשרים להעיד אבל גזבר גופי' לא והוא ממה שכתב הש"ך וז"ל כ"ש הכא שמעיד כדי שיהי' לגזבר טוה"נ עיי"ש והרי הש"ך סובב להקשות דהאיך הקרובים כשרים להעיד כיון דיש לו להגזבר טוה"נ וע"כ דהבין דכוונת הרמ"א הוא דרק הקרובים כשרים להעיד ולא הגזבר גופי' דאל"כ טפי הו"ל להקשות דאיך הגזבר גופי' כשר להעיד כיון דיש לו טוה"נ. אולם י"ל דאין ראי' מהש"ך דהוא קאי שם על הריטב"א דמשם הוא מקור דינו של הרמ"א והריטב"א לא איירי מהגזבר רק מהקרובים לבד. איברא באמת דברי הקצה"ח נכונים וברורים. דבאמת מ"ש הרמ"א וכ"ש שקרוביהם כשרים להעיד קאי על המחבר אבל מ"ש אח"כ אעפ"י שהגזבר מחלק הממון למי שירצה בזה סובב הולך רק על קרובים דדוקא קרובים כשרים להעיד בכה"ג אבל גזבר גופי' לא. והוא דהנה מדברי המחבר שכתב שאין להם להגזברים שום זכות משמע דגם אין בידם לחלק הממון למי שהם רוצים. ומה גם דהא דברי המחבר הם דברי הרשב"א בתשובה סי' תרמ"ב ודעת הרשב"א הוא דטוה"נ ממון וכמ"ש בחידושיו לקידושין דף נ"ח עיי"ש. וא"כ ע"כ כוונתו הוא בזה דאין להם להגזברים שום זכות היינו דאין להם טוה"נ. ושוב מצאתי וראיתי כן בהדיא להרשב"א בתשובה סי' תקס"ג דהיכא דאית לי' טוה"נ פסול להעיד שכתב שם וז"ל וכן אם המקדיש עשה שליח ליתן למי שירצה אינו יכול להעיד דנוגע בעדות הוא דטוה"נ שלו הוא דקיי"ל טוה"נ ממון כו' עיי"ש. וכיון שכן אי נימא דכוונת הרמ"א הוא דלמ"ד טוה"נ אינו ממון אף הגזבר גופי' יכול להעיד ואף שמחלק הממון למי שירצה א"כ הו"ל להרמ"א להגיה מיד אחר דברי המחבר דמיירי בגזבר תיבות אלו "דלמ"ד טוה"נ אינו ממון יוכל להעיד אעפ"י שמחלק הממון למי שירצה" ואח"כ הו"ל לכתוב וכ"ש שקרוביהם כשרים להעיד. אע"כ צריך לומר דגם דעת הרמ"א הוא דאם