אלפי מנשה חושן משפט קסא

(ה) סעיף ב ואין הרחוק יודע מקרבתו של זה י"א שעדות הרחוק כשרה. עפי"ז יש לישב הקושי' הידוע בשער בת רבים בהא דתנינן בר"ה דף כ"ב ע"א מעשה בטובי' הרופא שראה את החודש הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וק' איך הכשירו הכהנים אותו ואת בנו וכן הבית דין איך הכשירו אותו ואת עבדו הלא נתבטלה כל העדות כיון דנמצא אחד מהם קא"פ. ולשיטת הרי"ף דבעי שיכיר הכשר בהפסול ניחא דהרי התם בשעת ראיית העדות לא ידעו אם יש פסול ביניהם עד שהורו הכהנים והב"ד דהא הכהנים והב"ד נתווכחו זע"ז דהכהנים הכשירו את בנו ופסלו את עבדו והב"ד הכשירו את עבדו ופסלו את בנו וא"כ העדים בעצמן לא ידעו כלל אם יש ביניהם מי שפסול להעיד והוי כלא הכיר בקורבתו או בפיסולו ובכה"ג לא אמרי' עדות שבמב"כ. ובדרך אגב אזכיר מה ששמעתי בשם כ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל שאמר לתרץ הקושי' הנ"ל עפימ"ש הרא"ש וכן קיי"ל כאן בש"ע ס"א דאם הזמין התובע עדים כשרים ועמדו שם קרובים ופסולים אפי' נתכוונו להעיד והעידו לא נתבטלו העדות הכשרים. והרי בקידוש החודש הקב"ה הוא הבע"ד ורצון הש"י הוא שיעידו כשרים ולא בצירוף קא"פ. וא"כ הוי כהזמין הבע"ד עדים כשרים דלא אמרינן בכה"ג נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטלה עכ"ד ודפח"ח. וכעין סברא זו כתב האוה"ח בפ' משפטים על פסוק כי יתן איש אל רעהו כו' שנותן טעם למה שאמרו ז"ל רעהו ולא של הקדש כיון דבשל הקדש הקב"ה הוא הבעלים והוי שמירה בבעלים ופטור עיי"ש

סימן

לז

(א) סעיף א שיש לאדם הנאה בה כו' נסתפקתי היכא דיש לו הנאה רק על פחות משו"פ אי חשיב נוגע אי נימא כיון דפחות משו"פ לא חשיב ממון לא הוי נוגע או דלמא כיון דלא בעינן לענין נוגע בעדות הנאת ממון לדעת רוב פוסקים ועיין בש"ך סק"י ובכנה"ג א"כ גם בפחות משו"פ חשיב נוגע. ואמרתי לפשוט זאת דחשיב נוגע אפי' בפחות משו"פ מהא דאיתא בירושלמי קידושין פ"ב בסוגי' דשליח נעשה עד אמר ר' אבין נראין הדברים בשקידשה בשטר אבל אם קדשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו עיי"ש והרי התם איירי בשני שלוחים עיי"ש והרי בקידושין סגי בפרוטה וא"כ אינו מגיע לכל אחד רק חצי פרוטה וכדאמרי' בש"ס דידן בקידושין דף מ"ג ע"ב דבממונא מפלג פלגי וע"כ דאפי' בפחות משו"פ חשיב נוגע. אולם לפי"ז קשה הא דקאמר בירושלמי שם דבקדושי שטר שליח נעשה עד דלא הוי נוגע ואי נימא דאפי' בפחות מש"פ חשיב נוגע א"כ שוב אין לחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר דהא אף דבשטר לא בעינן שיהי' בו שו"פ מ"מ חשיב נוגע. ואין לומר דמיירי היכא דכתב השטר על איסורי הנאה דג"כ מקודשת היא לשיטת הירושלמי ועיין בב"ש באע"ז סי' ל"ב סק"ח דזה דוחק. איברא באמת אין ראי' כלל מהירושלמי הנ"ל דאפי' בפחות משו"פ חשיב נוגע דהנה התוס' בקידושין שם ד"ה וכן בדיני ממונות כתבו דמה דאיתא בירושלמי אבל בכסף לא מיירי לאחר שתקנו רבנן שבועת היסת עיי"ש וא"כ כיון דכוונת הירושלמי הוא דמש"ה בקידושי כסף חשיבי נוגעים בעדותם הוא מפאת השבועה וא"כ שוב אין ראי' כלל דהא אף דקידושי כסף סגי בפרוטה ואינו מגיע לכל אחד ואחד רק חצי פרוטה מ"מ חשיבי נוגעים מכח השבועה כיון דהשבועה הוא על שניהם. ושוב ראיתי בהר"ן פ' האיש מקדש שכתב וז"ל ומ"מ נראה דכיון דמסקינן דהשתא דתיקן רבנן שבועת היסת לא אמרינן בממונא הן הן שלוחיו הן הן עדיו ואף בקידושין לא אמרינן הכי אלא בקידושי שטר שאין בו שו"פ אבל בכסף לא דנוגעין בעדותן הן ולא מהימני עיי"ש הרי מבואר בהדיא בהר"ן ז"ל דבפחות משו"פ לא חשיב נוגע דהא כתב דבקידושי שטר שאין בו שו"פ לא חשיב נוגע

ולפי הנ"ל א"ש מה שהקשו האחרונים על הר"ן שם שהקשה על ר' יוסי דפליג בירושלמי שם על ר' אבין ואמר דכיון שהאמינתו תורה אפי' קדשה בכסף אינו כנוגע בעדותו וכתב הר"ן דדברי ר"י תמוהים דנהי דמה"ת מהימן מ"מ כיון דתקנו רבנן שבועת היסת שוב הוי נוגע בעדות ותירץ דאפשר דלהצריכה גט קאמר עיי"ש. והקשו האחרונים דאמאי לא מתרץ דבירושלמי שם מיירי קודם שתקנו רבנן שבועת היסת ופלוגתתם הוא כשקיבל השליח כסף קידושין בעדים ופליגי במלוה את חבירו בעדים אי צריך לפרעו בעדים וכדאמרינן בש"ס דידן בהסוגי' שם דלמ"ד צריך לפרעו בעדים הוי נוגע ולמ"ד א"צ לפרעו בעדים לא הוי נוגע. ולהנ"ל ניחא דהא ע"כ פלוגתתם הוא לאחר שתקנו רבנן שבועת היסת דאי קודם שתקנו רבנן שבועת היסת א"כ שוב צ"ל דמ"ד דבקידושי כסף חשובים נוגעים דהוא משום דאפי' בפחות משו"פ חשוב נוגע וכמש"ל מתחלה וא"כ שוב קשה כנ"ל דאמאי בקידושי שטר אינם חשובים נוגעים הלא אף דאין בשטר שו"פ אפ"ה חשובים נוגעים וכמו בכסף [וכבר כתבתי לעיל דזה דוחק לאוקמי בשטר שכתבו על איסורי הנאה] אע"כ צ"ל דפלוגתתם הוא לאחר שתקנו רבנן שבועת היסת ומש"ה ס"ל לר' אבין דבכסף חשיבי נוגעים דהוא מפאת השבועה כיון דנתן להם שו"פ חייבים שניהם לישבע משא"כ בקידושי שטר דמיירי דאין בו שו"פ וכמ"ש הר"ן א"כ ליכא שבועה לכך שפיר אינם חשובים נוגעים והבן

אולם המרדכי פ' האיש מקדש הביא בשם הראבי' שכתב דהירושלמי שם מיירי קודם שתקנו רבנן שבועת היסת עיי"ש ולפי"ז הרי שוב ע"כ צ"ל דאפי' בפחות משו"פ חשיב נוגע ומה דבקידושי שטר לא חשיבי נוגעים מוכרחין אנו לדחוק ולומר דמיירי בשטר שכתבו על איסורי הנאה. אמנם באמת דברי הראבי' תמוהים דאי מיירי קודם שנתקנה שבועת היסת א"כ אמאי חשובי נוגעים בקידושי כסף הלא אי ליכא שבועה אינם נוגעים דיש להם מגו דאי בעי אמרו אהדרינהו להמשלח וכדאיתא בש"ס דידן בהסוגי' שם. וראיתי באבני מלואים סי' ל"ה סק"ה שעמד בזה ומיישב דעת הראבי' דאף קודם שנתקנה שבועת היסת חשיבי נוגעים דצריכים לישבע שבועת המשנה וכמ"ש הרמב"ם וכן קיי"ל בסי' צ"ג דכל שליח צריך לישבע שבועת המשנה וכמו בשותפים עיי"ש באב"מ. וא"כ שוב שפיר גם לפי"ד הראבי' אין ראי' מהירושלמי דאפי' בפחות משו"פ חשיב נוגע

(ב) סעיף ג ברמ"א קודם שהעידו עיין בש"ך סק"ו מ"ש על דברי המשרים דדוקא כשאין הכת שני' לפנינו אז אין יכול הבע"ד לפסול הכת הראשונה אבל אם הכת שני' הם לפנינו יכול הבע"ד לפסול הכת הראשונה דלאו נוגע הוא עיי"ש ועיין באורים שכתב דהיינו דוקא אם הכת הב' אינם אומרים שראו המעשה ביחד עם כת הא' אבל אם