אלפי מנשה חושן משפט קנט

דתני במתני' מיירי דלא הי' להם צירוף בשעת ראי' לכן לא נתבטלה כת שני' מחמת כפירה דהכת הראשונה. וא"כ שפיר נוכל לומר דגם הש"ס דידן מפרש המתני' דתני שתי כתי עדים שכפרו בזו אחר זו שתיהן חייבות דמיירי שלא הי' להם צירוף בשעת ראי' ומש"ה לא נתבטלה כת הראשונה מכח מה שהי' כת שני' קרובים בנשותיהם כיון דלא הי' להם צירוף לא בראי' ולא בהגדה וא"כ ממילא שוב שפיר י"ל דש"ס דידן אינו מחולק כלל עם הירושלמי וגם ש"ס דידן סובר כהירושלמי בהנך תרתי דאפי' היכא שהי' כשר בשעת ראי' ונעשה אח"כ קא"פ מבטל עדות הכשרים אף דלא העידו כלל וגם סובר דקא"פ דרבנן ג"כ מבטל עדות הכשרים ואין ראי' כלל מש"ס דידן שבועות הנ"ל דש"ס דידן מחולק בזה עם הירושלמי אחרי דש"ס דידן מיירי בשתי כתי עדים דלא הי' להם צירוף כלל לא בראי' ולא בהגדה והירושלמי מיירי בכת אחת דהי' להם צירוף בשעת ראי' והבן

אכן לפי"ז אחרי שהעליתי דגם ש"ס דידן סובר כהירושלמי בהנך תרתי שוב התמי' קיימת על רש"י והרמב"ם דס"ל דהיכא שהיו הרבה עדים בכת אחת וכפרו בזא"ז כולן חייבין חוץ מהאחרון דהלא בירושלמי הנ"ל איתא להדיא להיפך

איברא אחרי שובי ראיתי דא"א לדייק כלל מדברי רש"י והרמב"ם הנ"ל כמו שמדייק המראה פנים דס"ל דאם היו הרבה עדים בכת אחת וכפרו בזא"ז כולן חייבין חוץ מהאחרון דהוא פטור דהלא מבואר בש"ס דידן בשבועות שם דבשתי כתי עדים שכפרו בזו אחר זו ושתיהן ראויות להעיד כת הראשונה פטורה כיון דקיימא שני' והכופר בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן לכ"ע פטור וכמ"ש התוס' שם וא"כ ה"ה נמי אם הי' הרבה עדים בכת אחת וכולן ראוין להעיד וכפרו בזא"ז אינו חייב רק אחד והוא הראשון מאותן שנים האחרונים אבל הראשונים כולן פטורים כיון דבשעה שכפרו נשארו עוד עדים שיוכל להתקיים העדות על פיהם. והן אמת דלפי"ז הרי יש לתמוה טובא על הך ברייתא שבירושלמי הנ"ל דסוברת דתתקיים העדות בשאר והלכך קתני דאם היו עשרה וכפרו בזא"ז כולן חייבין ורק האחרון פטור דאמאי שמנה הראשונים חייבין הלא הם לא הפסידו ממון כלל בכפירתן דהא נשארו עוד שני עדים האחרונים וא"ל דהברייתא שם מיירי היכא שהיו כולן קרובים בנשותיהן וכל אחד קודם שכפר נתרחק לכן שפיר כולן חייבין וכדמוקי הש"ס דידן בשבועות המתני' דתני בשתי כתי עדים שכפרו בזו אחר זו שתיהן חייבות דכת שני' היו קרובים בנשותיהם דזה דוחק מאוד לפרש עד"ז הברייתא הנ"ל. וגם זה הוא דוחק לומר דהברייתא מיירי שהשביע לכל או"א בפ"ע ולא הי' אז האחרים קמן ובכה"ג שפיר חייבין דקיי"ל כר"י בש"ס דידן בשבועות דף ל"ז ע"ב דהכופר בממון שיש עליו עדים וליתנהו קמן חייב. דזה דוחק דהא הירושלמי שם הביא הך ברייתא על המתני' שם והרי המתני' מיירי בדאיתא קמן וכמבואר בתוס' דף ל"ג שם [ול"ש כאן לדון מטעם חצי דבר וכמש"ל סק"ג בשם השעמ"ש שכתב בהא דכריתות דף י"ב דאי העדים שמעידין עליו שיודע בעדות פלוני ליתנהו קמן בשעה שהשביעו אינם יכולים לחייבו קרבן דהוי חצי דבר. דדוקא התם בכריתות דמיירי לענין לחייב אותו קרבן בב"ד בזה שפיר שייך לדון דאין יכולין לחייבו מטעם חצי דבר משא"כ בהברייתא שבירושלמי שם אנו דנין לענין אם הוא מצד עצמו מחויב להביא קרבן אי לא וא"כ אין צריכין העדים להעיד עליו שיודע בעדות פלוני ול"ש לדון בזה מטעם חצי דבר והבן] אולם צ"ל דהברייתא הנ"ל חולק על הש"ס דידן בזה וס"ל להך ברייתא דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב אפי' באיתנהו קמן. ושוב פקחתי עיני וראיתי בירושלמי ריש פרק שבועות הפקדון שמקשה שם הירושלמי ג"כ קושי' הש"ס דידן בהא דשתי כתי עדים דשתיהן חייבות דאמאי הראשונה חייבת הא קיימא שני' ומשני משום דמצוין לשכח עדותן לכן גם הראשונה חייבת עיי"ש ולא משני כמו דמשני הש"ס דידן דכת שני' היו קרובים בנשותיהן. הרי בהדיא דהירושלמי חולק בזה עם ש"ס דידן וסובר דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב אפי' בדאיתנהו קמן ומטעם דחיישינן לשכחה. וא"כ שפיר י"ל דגם הברייתא הנ"ל סוברת כשיטת הירושלמי. אבל רש"י והרמב"ם דהם אזלו בשיטת הש"ס דידן דהכופר בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן פטור וכמ"ש התוס' הנ"ל ועיין גם ברמב"ם פ"י מהל' שבועות הט"ו שפסק כן בהדיא גבי שתי כתי עדים ושתיהן ראויות להעיד וכפרה הראשונה ואח"כ כפרה שכי' הראשונה פטורה כיון דקיימא שני' עיי"ש וא"כ שוב א"א לומר דדעת רש"י והרמב"ם הוא דאם הי' הרבה עדים בכת אחת וכפרו בזא"ז דכולן חייבין ורק האחרון פטור דהא קיי"ל כשיטת הש"ס דידן דהכופר בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן פטור וא"כ אם הי' הרבה עדים בכת אחת ואיתנהו קמן וכפרו בזא"ז כולן פטורים ואינו חייב רק אחד והוא הראשון מאותן שנים האחרונים והבן היטב

אפס לכאורה אכתי סוף סוף קשה מדוע לא כתבו רש"י והרמב"ם ז"ל הטעם דהעד השני פטור משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכדאמרו בירושלמי הרי טעם זה שייך גם לשיטת הש"ס דידן וכנ"ל והלא יש נ"ע טובא בין טעם הירושלמי משום עדות שבמב"כ ובין טעם רש"י והרמב"ם ז"ל משום דאין עד יחידי ראוי להגיד והיינו היכא דגם ע"א מחייב בשבועות העדות וכגון היכא שהתובע והנתבע חשודין על השבועה וכדומה וכדאיתא בשבועות דף ל"ב וכ"פ הרמב"ם פ"י מהל' שבועות שפיר העד השני ג"כ חייב דהא הפסיד ממון בכפירתו משא"כ לטעמא דהירושלמי משום עדות שבמב"כ העד השני לעולם פטור אף בכה"ג כיון דהיכא דנתבטל העדות מחמת שנמצא אחד קא"פ אינו מועיל עדות הכשר אפי' לשבועה וכמ"ש הרשב"א בתשובה והובא בב"י סי' זה וכן מבואר גם במחבר סעיף ב'. אמנם באמת ז"א דהא לשיטת הש"ס דידן דהכופר בממון שיש עליו עדים פטור א"כ ל"ש כלל לומר דמחמת שכפר נפסל ונתבטל גם שאר העדים הכשרים אלא דוקא בשני עדים והיכא דע"א הנשאר לא יועיל לממון דאז הוי כופר בממון שאין עליו עדים ונעשה פסול משא"כ היכא דע"א הנשאר יועיל להוציא ממון וכגון היכא שהוא חשוד לשבועה ואמרינן מתוך שאיל"מ וכדומה בכה"ג הרי העד הראשון שכפר הוי כופר בממון שיש עליו עדים דהא כיון דהע"א הנשאר יועיל לממון א"כ הוי כמו אילו הי' עוד הרבה עדים שיכול להוציא ממון על פי עדותם. וא"כ לא נעשה פסול כלל ול"ש כלל לומר בכה"ג עדות שבמב"כ וא"כ הרי לשיטת הש"ס דידן דהכופר בממון שיש עליו עדים פטור לא שייך טעמא דעדות שבמב"כ אלא דוקא היכא דהע"א הנשאר לא יועיל לממון דבזה הוי העד הראשון שכפר כופר בממון שאין עליו עדים וחייב והרי בזה שוב שייך