אלפי מנשה חושן משפט קנח

חייב וכולן פטורין כמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"ד אחרון פטור וכולן חייבין כמ"ד תתקיים העדות בשאר [כן הוא גרסת הפ"מ ובירושלמי איתא להיפך] ועיין פ"מ שמפרש דהירושלמי מדמה דינא דהכא להא דפליגי ר"י ורבי גבי נמצא אחד מהם קא"פ דר"י אומר דבד"מ תתקיים העדות בשאר ורבי אומר אחד ד"מ ואחד ד"נ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה למ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שכפר הראשון בטלה כל העדות ואין בכפירת האחרונים כלום לכן הראשון חייב וכולן פטורין ולמ"ד תתקיים העדות בשאר כולן חייבין מלבד האחרון שנשאר יחידי ואין עדותו מועיל כלום עיי"ש. אמנם הפ"מ אכתי לא יצא ידי חובת ביאור דאמאי מדמה הירושלמי זאת לנמצא קא"פ ואטו אם הי' הרבה עדים ומת אחד מהם ג"כ ידמה לנמצא קא"פ דיתבטלו שאר העדים למ"ד בקא"פ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וזה לא שמענו [והא דתנינן בגיטין ס"פ התקבל כולכם חתומו ומת אחד מהם הגט בטל ור"ל אמר שם בפ"ב דף י"ח ע"ב דכולם משום עדים עיי"ש. התם שאני כיון דאמר כולכם ורצונו הי' שיהי' כולם עדים משא"כ הכא הרי אין רצונו שיהי' כולם עדים רק שנים מהם] ומאי שנא הא מהא [וא"ל דהירושלמי מדמה זאת להא דפליגי רבי ורשב"ג בסוגי' דבטלו מבוטל דרבי סובר דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ורשב"ג סובר דבטלה כולה דהתם הרי מבטל הוא בעצמו ולא דמי כלל להך דהכא]. ונראה לפענ"ד דבאמת כאן הוי ג"כ פסול ממש והוא דכיון דכפר הראשון הרי הזיד בשבועת העדות ונעשה פסול ושפיר תליא בפלוגתא דר"י ורבי בנמצא אחד מהם קא"פ. ולפי"ז הרי הכא בשעת ראי' כשר הי' אלא אח"כ כשכפר נפסל וגם הרי לא הי' להם צירוף כלל בשעת הגדה דהא לא הגיד כלל ואפ"ה קאמר בירושלמי דלמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה גם כאן נתבטל כל העדות מכח האי פסול והוא כדעת הנתיבות אליבא דהרמב"ם וסייעתו

ובפתחי ספרים ראיתי בח"ס חחו"מ סי' י"ג שכתב שם ג"כ כדברי הקצה"ח הנ"ל דאם הי' כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ בעינן צירוף בשעת הגדה והביא ראי' לזה ממה דמוקמינן בש"ס שבועות דף ל"ג דכת שני' הי' קרובים בנשותיהן בשעה שכפרה הראשונה הלכך גם כת הראשונה חייבין כשכפרו ומשמע בודאי בשעת ראיית המעשה נועדו יחדיו וידעו הני מהני ואפ"ה אח"כ כשנעשו קרובים בנשותיהן לא פסלו את הכשרים וע"כ דבכה"ג בעינן צירוף בשעת הגדה עיי"ש. אמנם דעת הירושלמי הנ"ל ולפי מה שפירשתי כוונת הירושלמי הוא דאפי' בכה"ג שהי' כשר בשעת ראי' נתבטל העדות אף דלא העידו כלל בב"ד. ועפי"ז א"ש מה שהעיר במראה הפנים בירושלמי שם על רש"י והרמב"ם דבירושלמי שם מסיק דאם היו עשרה עדים וכפרו בזא"ז הראשון חייב וכולן פטורין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכדאמר ר' יוסי שם מתני' אמרה כן היו שתי כתי עדים לא אמר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומרש"י והרמב"ם מוכח דס"ל דאם היו עשרה עדים וכפרו בזא"ז כולן חייבין רק האחרון פטור מדכ' רש"י ז"ל בשבועות דף ל"א ע"ב במתני' והרמב"ם ז"ל בפ"י מה' שבועות הי"ג הטעם דבכת אחת וכפרו בזא"ז הראשון חייב והשני פטור כיון שכפר הראשון שוב אין עד יחידי ראוי להגיד. ומשמע דאם הי' נשארים הרבה עדים אחר שכפר הראשון וכפרו בזא"ז כולן חייבין חוץ מהאחרון והוא דלא כמסקנת הירושלמי עיי"ש. [ובאמת לפמ"ש לפרש כוונת הירושלמי דמש"ה קאמר כאן עדות שבטלה: מקצתה בטלה כולה משום דע"י כפירת הראשון נעשה פסול ומבטל שאר העדים מכח צירוף פסול יש להקשות קושי' זו על רש"י והרמב"ם ז"ל אף בלא מסקנת הירושלמי הנ"ל דבזה אמרי' עדות שבמב"כ. דהא אנן קי"ל כרבי דגם בד"מ עדות שבמב"כ וא"כ ממילא גם בזה מהראוי לומר עדות שבמב"כ ואם היו עשרה וכפרו בזא"ז הראשון חייב וכולן פטורין] אמנם לפמ"ש דכוונת הירושלמי הוא דמש"ה אמרינן בזה עדות שבמב"כ כיון דכשכפר הראשון נעשה פסול ונתבטל שאר העדים אף דהי' כשר בשעת ראי' ולא העיד כלל בב"ד וא"כ כיון דמש"ס דידן שבועות הנ"ל יש ראי' דהיכא דהי' כשר בשעת ראי' ונעשה קא"פ אח"כ: אינו מבטל שאר העדים הכשרים אא"כ שהעיד הקא"פ בב"ד עם הכשרים וכדעת הקצה"ח וכמ"ש הח"ס. וא"כ לשיטת הש"ס דידן אם היו הרבה עדים בכת אחת וכפרו בזא"ז כולן חייבין ורק האחרון היא פטור כיון דלא אמרינן בכה"ג עדות שבמב"כ אחרי דלא העיד כלל הפסול בב"ד וא"כ לק"מ על רש"י והרמב"ם מהירושלמי הנ"ל כיון דרש"י והרמב"ם אזלו בשיטת הש"ס דידן נגד הירושלמי והבן

אולם באמת נראה לפע"ד לומר דגם הש"ס דידן סובר כהירושלמי דאף בלא הגדה כלל נתבטל עדות הכשרים אפי' בכה"ג שהי' כשר בשעת ראי' ואפ"ה לא קשה קושית הח"ס הנ"ל דאמאי הראשונה חייבין הרי נצטרפו בשעת ראי' עם כת שניי' ונעשו אח"כ קרובים בנשותיהן. והוא עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל דקרובי אישות הוא רק מדרבנן פסול והא כתב הב"י בתשובה בדיני קידושין סי' יו"ד דקא"פ מדרבנן אינו פוסל את העדים הכשרים וא"כ שפיר לא נתבטלה הכת הראשונה מחמת הכת שני' שהיו קרובים בנשותיהן ושפיר הראשונה חייבין. וגם בזה יהי' מיושב בטוב טעם דעת רש"י והרמב"ם הנ"ל ולא קשה מידי מהירושלמי הנ"ל והוא דהנה לעיל סי' כ"ח סק"ח הקשיתי בהא דהירושלמי הנ"ל דאמאי אם כפר הראשון נתבטלו העדים הנשארים מחמת צירוף הפסול והוא אותו עד שכפר וכמו שכתבתי הלא הזיד בשבועות העדות לא מיפסיל לעדות רק מדרבנן כיון דאין לוקין על שבועות העדות וכמ"ש הקצה"ח בסי' כ"ח סק"ח ופסול מדרבנן אינו מבטל עדות הכשרים וכמש"ל בשם הב"י בתשובה. וצ"ל דהירושלמי סובר כדעת התומים בסוף סי' זה דגם קא"פ דרבנן מבטל עדות הכשרים עיי"ש. ומעתה כיון דלהש"ס דידן שבועות הנ"ל צ"ל דע"כ ס"ל כדעת הב"י דקא"פ דרבנן אינו מבטל עדות הכשרים וכאמור. וכיון שכן שפיר ס"ל לרש"י והרמב"ם דאם היו הרבה עדים וכפרו בזא"ז כולן חייבין חוץ מהאחרון כיון דמה שהעד שכפר נעשה פסול מכח כפירתו אינו רק פסול דרבנן וכיון דשיטת הש"ס דידן הוא דקא"פ דרבנן אינו מבטל עדות הכשרים שפיר ס"ל לרש"י והרמב"ם דלא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכשיטת הש"ס דידן והבן

איברא גוף דברי הח"ס הנ"ל לא הבינותי דלא ידעתי מהיכן משמע לי' דכוונת הש"ס דידן בשבועות מה דמוקמינין הא דקתני בשתי כתי עדים וכפרה הראשונה ואח"כ כפרה שני' שתיהן חייבות שהי' כת שני' קרובים בנשותיהן דמיירי דהי' להם לשתי כתי עדים צירוף בשעת ראי' הלא בכ"מ דנקט שתי כתי עדים היינו דלא הי' להם צירוף בשעת ראי' וגם בירושלמי הנ"ל מפרש ר"י בהדיא דשתי כתי עדים