אלפי מנשה חושן משפט קנז

א"כ שוב קשה קושייתם לכך הצריכו להתירוצים אחרים. וא"כ נשמע דאף בכה"ג שהי' כשר מתחלה בשעת ראי' אם נעשה פסול אח"כ נתבטל כל העדות אף דלא העידו ביחד זהו תורף כוונת הנתיבות. ועיין במשובב שהשיב הקצה"ח על דברי הנתיבות הנ"ל דמה דלא ניחא להו להתוס' בתירוץ ההוא דלא אמרינן נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטילה רק כשהעידו בב"א והתם מיירי שלא העידו בב"א הוא לאו משום דבקא"פ נתבטל העדות אף דלא הגידו בב"א דז"א דבאמת דעת התוס' הוא דתרתי בעינן ראי' והגדה וכל שלא הגידו כאחד בודאי דלא נצטרפו אלא דלא ניחא להו להתוס' לאוקמי דשם מיירי דהגידו בזה אחר זה מש"ה כתבו תירוצים אחרים היינו אף אי נימא דמיירי שהגידו בב"א אפ"ה לא תקשה קושיתם עפ"י התירוצים האחרים עכ"ד ובתוספת ביאור קצת. ותמה אני על בעל הקצה"ח שכתב במשובב דשיטת התוס' הוא דבקא"פ לא נתבטל העדות עד שיעידו ג"כ בב"א הלא מפורש יוצא בתוס' מכות דף ו' ע"א ד"ה אמר רבא דבקא"פ לא בעינן שיגידו בב"א עיי"ש. ומ"ש התוס' שם ד"ה שמואל דבשביל ראי' לחודא לא מבטל העדות בקא"פ אלא בעינן שיגידו ג"כ בב"ד אין כוונתם דבעינן שיגידו בב"א רק כוונתם דבעינן שגם הפסולים יגידו עדותן בב"ד אבל באמת אף אם הגידו בזה אחר זה ג"כ נתבטל כל העדות וכן מבואר בתוס' שם ועיין גם בדרישה ופרישה בסי' זה שכ"כ בשיטת התוס' ועיין גם בתוס' סנהדרין דף ט' ע"א ד"ה בזמן שהתרו בהן שכתבו שם ג"כ כן בהדיא עיי"ש

אך אף דדעת התוס' הוא דבקא"פ לא בעינן שיגידו בב"א עכ"ז נ"ל דאין כוונת התוס' כמ"ש הנתיבות דמש"ה תירצו התוס' תירוצים אחרים ולא ניחא להו במנה שתירצו דהתם מיירי שהגידו בזא"ז משום דבקא"פ לא בעינן הגדה בב"א. דז"א די"ל דהתם שפיר בעינן שיגידו בב"א כיון דמיירי בשתי כתי עדים א"כ לא הי' להם צירוף בשעת ראי' [ולא כמו שנראה מהקצה"ח והנתיבות כאן שהבינו דכוונת התוס' הוא דאף דמיירי בשתי כתי עדים עכ"ז מיירי דהי' להם צירוף בשעת ראי'] לכך שפיר בעינן צירוף בשעת הגדה אלא מה דתירצו התוס' תירוצים אחרים הוא משום דלא ניחא להו לאוקמי דשם מיירי שהגידו בזא"ז וכמ"ש במשובב, ולדרכינו א"ש נמי דלכאורה דברי התוס' סותרים אהדדי דהא התוס' בכמה דוכתא וכמו שהבאתי בסמוך כתבו דבקא"פ לא בעינן צירוף בשעת הגדה שיגידו בב"א ובסנהדרין דף ל"א שם כתבו דבעינן שיגידו בב"א ועיין במלמ"ל פ"כ מהל' עדות ה"ג דנראה שם מדבריו דדעתו הוא דהתוס' סותרים אהדדי בזה וכן הבינו עוד כמה אחרונים דהתוס' סותרים להדדי. אמנם לפי הנ"ל ליכא שום סתירה כלל דמ"ש התוס' בכמה דוכתא דלא בעינן שיגידו בב"א מיירי היכא דהי' צירוף בשעת ראי' אבל בסנהדרין דף ל"א שם דמיירי בשתי כתי עדים דלא הי' להם צירוף בשעת ראי' לכך שפיר בעינן צירוף בשעת הגדה שיגידו ביחד תכ"ד וא"ש. אמנם הרי לפי"ז ליתא כלל לגוף ראי' הקצה"ח שהוכיח מהתוס' ב"ב וסנהדרין הנ"ל דהיכא דהי' כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ נתבטל כל העדות אף להפוסקים דס"ל דתרתי בעינן ולפמ"ש ליכא שום הוכחה כלל מהתוס' דהא לפי דברינו דהתם בב"ב וסנהדרין מיירי דלא הי' להם צירוף בשעת ראי' א"כ ע"כ דעת התוס' הוא כדעת הרמ"ה דאף דלא הי' וצירוף בשעת ראי' רק בשעת הגדה לבד ג"כ נתבטל כל העדות. ומ"ש הפוסקים בשם התוס' דתרתי בעינן צ"ל דהיינו דבצירוף בראי' לבד לא נתבטל רק בעינן גם הגדה ולא כדעת רש"י והרשב"ם והרמב"ם דבצירוף בראי' לבד סגי. אבל באמת אי הוי צירוף בהגדה לבד ס"ל להתוס' דג"כ נתבטל כל העדות כיון דעיקר קרא בשעת הגדה קאי וכמ"ש הרמ"ה. וא"כ שוב אין ראי' מהתוס' לשיטת הרא"ש שחולק בהדיא על הרמ"ה והובא בטור וס"ל דבעינן צירוף בראי' ובהגדה דבכה"ג היכא שהי' כשר בשעת ראי' ג"כ נתבטל כל העדות אם הי' צירוף בשעת הגדה כיון דדעת התוס' הוא כשיטת הרמ"ה ולהרמ"ה בודאי אפי' היכא שהי' כשר בשעת ראי' ונעשה פסול אח"כ והי' צירוף בשעת הגדה נתבטל העדות וליכא שום ספק כלל בזה דהא לא בעינן כלל צירוף בשעת ראי' וכ"כ בקצה"ח. וא"כ אין ראי' מהתוס' הנ"ל להרא"ש

איברא באמת י"ל דדעת התוס' הוא דצירוף בהגדה לבד לא מהני לבטל העדות הכשרים ולא כדעת הרמ"ה ועיין גם בש"ך סק"ו דמבואר שם בדבריו דהתוס' לא ס"ל כהרמ"ה. ואף דלפי"ז הרי שוב צ"ל דדעת התוס' הוא דבסנהדרין וב"ב שם מיירי דהי' להם צירוף לשתי כתי ערים בשעת ראי' ואפ"ה כתבו התוס' בסנהדרין שם דבעינן שיגידו בב"א וא"כ שוב דברי התוס' סתרי אהדדי דהא דעת התוס' הוא בכ"מ דאם הי' צירוף בשעת ראי' לא בעינן שיגידו בב"א. אמנם באמת אי נימא כדעת הקצה"ח דהיכא דבשעת ראי' כשר הי' ונפסל אח"כ לכ"ע בעינן צירוף בשעת הגדה שיגידו בב"א תכ"ד ניחא שפיר ואין כאן סתירה כלל דהא דכתבו התוס' בכ"מ דבקא"פ אם הי' צירוף בשעת ראי' לא בעינן שיגידו ביחד תכ"ד מיירי היכא דהי' פסול מתחלה עוד בשעת ראי' אבל התם בסנהדרין דף ל"א דמיירי דבשעת ראי' כשר הי' בכה"ג שפיר כתבו התוס' דבעינן שיגידו בב"א אף דהי להם צירוף בשעת ראי'. וא"כ שפיר הוכיח הקצה"ח מהתוס' הנ"ל דבכה"ג שהי' כשר בשעת ראי' ונעשה אח"כ קא"פ דנתבטל כל העדות אף לשיטת הפוסקים דתרתי בעינן. ויש ג"כ הוכחה לדבריו מהתוס' הנ"ל דבכה"ג בעינן צירוף בהגדה שיגידו ביחד תכ"ד דאי כדעת הנתיבות הרי דברי התוס' סתרי אהדדי. ועיין גם בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז שהביא בשם תשובה אחת כ"י שכ' דאם בשעת ראי' כשר הי' אלא שאח"כ נפסל כל שלא בא לב"ד והעיד אפי' להרמ"ה תתקיים העדות בשאר עיי"ש ולא מתבאר בדבריו אם בעינן בזה שיעידו ביחד תכ"ד כדעת הקצה"ח או לא בעינן שיעידו ביחד וכדעת הנתיבות אולם זאת מבואר מדבריו דגם להרמב"ם דס"ל דבצירוף בראי' לבד מהני מ"מ בכה"ג שהי' כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ גם להרמב"ם בעינן שיבוא להעיד בב"ד דהא גם דעת הרמ"ה הוא דבצירוף בראי' לבד סגי ואפ"ה כשהי' כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ כתב בתשובה הנ"ל דגם הרמ"ה מודה דבעינן שיעיד בב"ד וא"כ ממילא גם להרמב"ם הוא כן וזה דלא כהנתיבות שכתב דלהרמב"ם אף בכה"ג שהי' כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ נתבטל כל העדות אף כשלא העיד הפסול בב"ד והבן היטב כל זה

אפס יש בידי להביא ראי' דהיכא דהי' כשר בשעת ראי' ונפסל אח"כ נתבטל כל העדות בצירוף ראי' לבד אף דלא העיד כלל בב"ד. והוא מהירושלמי שבועות פ"ד ה"ג בהא דתני במתני' שם בכת אחת וכפרו בזא"ז הראשון חייב והשני פטור וקאמר בירושלמי היו עשרה אית תניי תני הראשון חייב וכולן פטורין אות תניי תני האחרון פטור וכולן חייבין מ"ד ראשון