אלפי מנשה חושן משפט קנו

וכולן פטורין ואית תניי תני האחרון פטור וכולן חייבין וקאמר שם דזה תליא בפלוגתא דרבי ור' יוסי אי אמרינן בד"מ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עיי"ש ועיין בסק"ד שכתבתי לפרש כוונת הירושלמי דמש"ה שייך לומר בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום שהראשון שכפר והזיד בשבועות העדות נעשה פסול ולכן מבטל גם שאר העדים הכשרים למ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בד"מ והבאתי ראי' מזה להנתיבות שכתב דלשיטת הרמב"ם דקא"פ פוסל עדות הכשרים בצירוף ראי' לבד הה"נ אפי' היכא דבשעת ראי' כשר הי' ואח"כ נעשה פסול ג"כ פוסל עדות הכשרים אף דלא העיד הפסול בב"ד ודלא כהקצה"ח שכתב דבכה"ג לכ"ע בעינן צירוף בשעת הגדה עיי"ש. וא"כ הכא שכפר ונעשה פסול שוב נתבטל גם העדים הכשרים המעידין עליו שראו ביחד העדות ויודע בעדות פלוני מכח צירוף פסול לכן שפיר נתחייב בקרבן שבועות העדות אף שהעדים שמעידין עליו שיודע בעדות פלוני שראו ביחד איתנהו קמן והם רחוקים להבע"ד כיון דלא יועיל כלל תו עדותן אחרי דנתבטל מחמת צירופו שהוא נעשה פסול. ומ"ש התוס' שבועות שם דהכופר בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן כ"ע מודים דפטור הם מיירי בב' כתי עדים דהם סובבים על המתני' שם דתני הי' שתי כתי עדים ובכה"ג הרי לא הי' צירוף כלל לא בראי ולא בהגדה ושפיר אף אם כת הראשונה כפרו ונפסלו לא נתבטלה הכת שני' לכן שפיר כת הראשונה פטורה היכא דהכת שני' ראוין להעיד. וכן מבואר בהדיא בהירושלמי שם דאיתא שם אמר ר"י מתני' אמרה כן היו שתי כתי עדים לא אמר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה עיי"ש הרי בהדיא דבשתי כתי עדים אף דכפרה כת ראשונה לא נתבטלה כת שניי' [באמת לשיטת התוס' אין אנו צריכין לזה דהא אף אי נימא דכוונת התוס' הוא דאפי' בכת אחת וכפר אחד ואיכא עוד עדים קמן פטור ג"כ ניחא דהא פירושינו הנ"ל בדברי הירושלמי הנ"ל יתכן רק לשיטת הרמב"ם וסייעתו דבצירוף בראי' לחוד סגי אבל להתוס' והרא"ש דס"ל דתרתי בעינן צירוף בראי' ובהגדה א"כ אף בכת אחת שכפר אחד ונעשה פסול לא נתבטלו שאר עדים כיון דלא הי' להם צירוף בשעת הגדה דהא כפר ולא העיד כלל ועיין לקמן סק"ד ולכן שפיר להתוס' לשיטתם אפי' בכת אחת פטור מי שכפר אי איכא עוד עדים קמן. אך אכתי אנו צריכין לחילוקינו הנ"ל בין כת אחת ובין שתי כתות אליבא דהרמב"ם דהוא פוסק ג"כ בפ"י מהל' שבועות הט"ו דהכופר בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן פטור והרי הרמב"ם סובר דבצירוף בראי' לחוד סגי וא"כ לדידי' לכאורה קשה דאמאי פטור הלא כיון שכפר נעשה פסול ונתבטלו שאר העדים ולא יועילו עוד כלל בעדותן וא"כ מהראוי לומר שהוא חייב אף דנשארו עוד עדים וכדאיתא בירושלמי הנ"ל ואליבא דהרמב"ם שפיר צריכין אנו לחלק בין כת אחת לשני כתות ועיין גם ברמב"ם שם שהוא כתב כן בהדיא דווקא בשני כתי עדים עיי"ש. והן אמת דלפמ"ש בסק"ד לתרץ דברי רש"י והרמב"ם שהבאתי שם דלשיטת הש"ס דידן דהכופר בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן פטור לא נעשה ג"כ פסול ע"י כפירתו היכא שיש עוד עדים קמן ורק במושבע מפי עצמו נעשה פסול אפי' בכה"ג מכח השבועה שנשבע לשקר עיי"ש וא"כ לפי דרכינו כאן דבש"ס כריתות שם מיירי שהעדים המעידין עליו שיודע בעדות פלוני הם רחוקים להבע"ד ואיתנהו קמן בשעת השבועה אלא ע"י כפירתו נתבטל גם עדותן ולא יועיל שוב עדותן א"כ צ"ל דהש"ס כריתות שם מיירי במושבע מפי עצמו דאז נתבטלו גם שאר עדים ע"י כפירתו שנשבע לשקר. וא"כ י"ל דהרמב"ם שם מיירי במושבע מפי אחרים ושפיר לשיטת הש"ס דידן והרמב"ם לא נפסלה הכת הראשונה ע"י כפירתם כיון דנשארו עוד כת שני' וממילא לא נתבטלה הכת שני'. אולם לפמ"ש לחלק בין כת אחת ובין כתי כתות אין אנו צריכין לומר דהרמב"ם מיירי דוקא במושבע מפי אחרים דשפיר י"ל דמיירי אפי' במושבע מפי עצמו ואפ"ה ניחא כיון דמיירי בשתי כתי עדים וכמ"ש הרמב"ם בהדיא וא"ש והבן] והנה קרוב או פסול אינו מבטל עדות הכשרים אא"כ שכיוון להעיד וא"כ הכ"נ היכא שנעשה פסול אח"כ מכח שהזיד בשבועות העדות ובשעת ראי' כשר הי' ג"כ אינו מבטל עדות הכשרים שראו ביחד אא"כ כיון להעיד אז בשעת ראי' דהרי הוא לא גרע משאר קא"פ היכא דהי קא"פ מתחלה מיד בשעת ראי' דבעינן שיכוון להעיד. וכן מבואר בהדי' בתוס' ב"ב דף מ"א ע"ב ד"ה נחלקה עדותן שהקשו דכיון דבכת אחת נחלקה עדותן שוב בב' כתי עדים תיבטל עדותן דהוי אחד מהם פסול ותירצו שם בחד תירוצא דמיירי דאתי למחזי עיי"ש והרי התם בשעת ראי' כשר הי' אלא דהשתא הוא דנפסל ובזה כתבו התוס' דבעינן שיכוון להעיד ואי אתי למיחזי לא מבטל העדות. ומעתה י"ל דהכי הוא כוונת הש"ס דאי בעי אמר לא נתכוונתי להעיד היינו דאם הוא לא כיוון להעיד הרי לא נתבטלו מכח כפירתו הנך עדים שראו ביחד המעידין עליו שיודע בעדות פלוני ושוב שפיר תיהני בם עדותן לחייב ממון וא"כ הרי כפר הוא בממון שיש עליו עדים ואיתנהו קמן ובכה"ג פטור מקרבן שבועת העדות ודו"ק ונכון הוא

(ד) עוד שם באותו סעיף אא"כ בא לב"ד והעיד דתרתי בעינן. הקצה"ח נסתפק בנמצא אחד מהם קא"פ ובשעת ראי' כשר הי' אי נתבטל כל העדות והעלה דאפי' למ"ד דתרתי בעינן כמי בטל כל העדות אפי' בכה"ג והביא ראי' לזה ממה שהקשו התוס' ב"ב דף מ"א ובסנהדרין דף ל"א דלב"ש דאמרו דבכת אחת א' אומר מנה ואחד אומר מאתים נחלקה עדותן א"כ בשתי כתי עדים נמי תיבטל עדותן דכת אחת הוא פסול והא דעת התוס' הוא דבעינן תרתי ראי' והגדה ומדלא תירצו התוס' דהתם בשעת ראי' כשר הי' ע"כ דאפי' היכא שהי' כשר בשעת ראי' אם נעשה פסול אח"כ נתבטל כל העדות עיי"ש. והנתיבות סוף סק"א הסכים עמו אך מ"ש הקצה"ח שם דבכה"ג בעינן אליבא דכ"ע צירוף בשעת הגדה שיעידו תכ"ד. בזה חולק הנתיבות וכתב וז"ל לא נראה לי כן ונראה דאפי' לא העידו כלל נפסל להרמב"ם. ולהרא"ש כשהעידו אפי' אחר כ"ד דכן הוא גזה"כ דכל שנצטרפו העדים בשעת ראי' ונתבטל מקצתן מחמת פסול שנתבטל כל הקישור והצירוף מחמת עדות שבטלה מקצתה דהא התוס' בסנהדרין [ מ"ש בב"ב ט"ס היא] גבי אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים לא חילקו בין הגידו בב"א רק בתירוץ א' ולכל התירוצים שם משמע דאפי' בכה"ג פסול עכ"ל. וכוונתו בזה הוא מדכתבו שם התוס' תירוצים אחרים ולא ניחא להו במה שתירצו דלא אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה רק כשהעידו בב"א והתם מיירי שלא העידו בב"א משמע דכוונתם הוא דאף דהתם מיירי שלא העידו בב"א מ"מ כיון דבנמצא קא"פ לא בעינן שיגידו בב"א