אלפי מנשה חושן משפט קנג

קע"ב בב"ש שם סק"ה מה שתמה עליו דאין ראי' מהתוס' עיי"ש

(ג) סעיף ב לא יעיד עד רוב שנותיו עיין סמ"ע שכתב והיינו שיהי' בן ל"ו שנה דימי שנותיו של אדם שבעים שנה עכ"ל. וכ"כ הרשב"ם פ' מי שמת דף קנ"ה ע"ב והנמוק"י שם וכן הוא במחבר לקמן סי' רל"ה סעיף י"א ועיין בהגהות אמרי ברוך להגאון מלייפניק שכתב על דברי הסמ"ע וז"ל לא ביאר אם די בשלשים יום בשנת הל"ו ועיין ביומא דף ל"ח כיון שעברו שנותיו [צ"ל רוב שנותיו] ובפי' רש"י שם ובטורי אבן מס' חגיגה דף ה' ד"ה דילמא עכ"ל. והנה מה שנסתפק אם די בשלשים יום בשנת הל"ו הוא משום דבהא שכתב המחבר דאם נולד לו סיוני סריס והגיע לעשרים שנה הרי הוא גדול בזה העלה הסמ"ע לעיל סק"ה דכשהוא בן י"ט שנים ול' יום משנת העשרים מקרי הגיע לעשרים וכאן לא כתב הסמ"ע אם די בשלשים יום בשנת הל"ו ולזאת ציין לעיין ביומא דף ל"ח וברש"י שם ובט"א בחגיגה דהט"א שם הביא מה שפירש"י ביומא שם בהא דאמרינן כיון דעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא ופרש"י רוב שנותיו ל"ו שנה וכתב הט"א דמ"ש רש"י ז"ל ל"ו שנה הוא לאו דוקא אלא מעט יותר על ל"ה הו"ל רוב שנותיו עיי"ש. ונפלאתי על הגאון מלייפניק שלא זכר מהרמב"ם שכתב בהדיא בפ"ב מהל' אישות הי"א גבי סריס דאם הוא בן ל"ה שנה ויום אחד הרי הוא גדול עיי"ש ועיין גם בב"י באע"ז סי' קנ"ה שהביא שם דברי הרמב"ם שכתב שם כן גם גבי איילונית וכתב הב"י דכל שהוא יותר על ל"ה שנה אפי' יום אחד מיקרי רוב שנותיו עיי"ש וקבע כן להלכה בש'"ע שם סעיף י"ג גבי איילונית עיי"ש וכן הוא סריס דאיילונית וסריס חד דינא להו וכדאיתא שם בסי' קע"ב סעיף וא"ו עיי"ש. אך ראיתי בריב"ש סי' תס"ח שהביא שם דברי הרמב"ם הנ"ל והביא בשם הרמ"ה שדעתו הוא דבעינן שלשים יום מן שנת הל"ו עיי"ש וכל זה הי' בהעלם דבר מעיני הגאון מלייפניק באותו שעה. גם מה שהביא הט"א בשם רש"י ז"ל יומא לענין מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא כו' דפרש"י ל"ו שנה לא נמצא שם כלל ברש"י ז"ל כן וכפי הנראה לא עיין הגאון מלייפניק אז ברש"י ז"ל רק בהט"א לבד וסמך עצמו על הט"א שהביא כן בשם רש"י לכן רמז כאן גם לדברי רש"י ז"ל יומא

(ד) סעיף ז אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן. עיין בקצה"ח שכתב דגם בפסול עבירה מדרבנן בעינן תחלתו וסופו בכשרות והביא ראי' מהתוספתא פ"ה דסנהדרין דקתני גבי סוחרי שביעית דבעינן תחלתו וסופו בכשרות עיי"ש וראי' זו הביא ג"כ התומים סוף סי' ל"ד והשיג בזה על הש"ך שכתב דבפסול עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות עיי"ש. ולפע"ד אין זה ראי' דכל הטעם דהש"ך שכתב דבפסול עבירה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות הוא משום דבידו להתכשר עצמו ולעשות תשובה מיד בשעת ראי' וכמו שכתב הפ"ת בסי' ל"ד ס"ק מ"ח בשם ס' מראות הצובאות עיי"ש והא תני בתוספתא שם דסוחר שביעית אינו חוזר לכשרותו עד שתגיע שמטה אחרת ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה עיי"ש וכן קי"ל בסי' ל"ד סעיף ל"ב וא"כ סוחר שביעית לא הי' בידו להתכשר עצמו אז בשעת ראי' דהא תשובה לבד לא מהני עד שתגיע שביעית אחרת ושפיר קתני בסוחרי שביעית דבעינן תחלתו וסופו בכשרות. ומ"ש עוד הקצה"ח דאמרינן אאמע"ר אף היכא דלא מיפסל לעדות בשביל הרשעה עיין בברכי יוסף סי' ל"ד אות ל"ג שהביא בשם הרשב"ש בתשובה שכתב דלא אמרי' אאמע"ר רק לענין עדות שלא לפסול לעדות אבל להודות שעבר עבירה ושהוא רשע אין אומרים אאמע"ר עיי"ש הרי דהיכא דלא מפסיל לעדות ע"י הרשעה לא אמרי' אאמע"ר ועיי' בבר"י שם שהאריך קצת בדברי הרשב"ש. ומה שהביא הקצה"ח ראי' לדבריו מהא דעדים שאמרו אמנה היו דברינו אינם נאמנים משום דעולה הוא ולא מצינו שנפסלו לעדות כשחתמו על אמנה אין זה ראי' לפענ"ד כי לפע"ד נראה כדעת התומים בסי' מ"ו שהביא הקצה"ח שם [והוא באורים שם ס"ק קל"א] דעדים שחתמו על אמנה פסולים לעדות עיי"ש דהא כתב הרמב"ם פ"ג מהל' עדות ה"ז וז"ל וכן אם אמרו אמנה הי' דברינו אין נאמנים שהמעיד על שטר אמנה כמעיד שקר עיי"ש וא"כ בודאי עדים שחתמו על אמנה נפסלו לעדות וכמו המעיד שקר דנפסל לעדות [וצ"ע בריב"ש סי' שצ"ו שכתב דעדים שחתמו על אמנה לא משמע להו לסהדי דלהוי רשיעי בהכי כיון שהבעלי דבר נסכמים בה ומ"מ כיון דעולה היא ולא מצי למחתם עלה לא מהימנו לומר אמנה הי' דברינו עיי"ש וצ"ע אי משום דלא משמע להו דלהוי רשיעי בהכי לכן לא מיפסלו כלל לעדות או מיפסלו עכ"פ מדרבנן וכדקי"ל לעיל בסי' ל"ד גבי לאו דלא תחמוד. אמנם לפי"ד הרשב"ש הנ"ל דהיכא דלא מיפסל לעדות לא אמרי' אאמע"ר צ"ל דמיפסלו עכ"פ מדרבנן דאי לא מיפסלו כלל ל"ש לומר אאמע"ר ומדוע לא מהימנו לומר אמנה היו דברינו אבל אי נימא דמיפסלו מדרבנן שפיר שייך לומר בזה אאמע"ר ואינו נאמן וכמ"ש התומים סי' מ"ו ס"ק מ"ב דגם בעבר עבירה דרבנן ונפסל לעדות מדרבנן גם כן א"נ לעשות עצמו רשע עיי"ש ועיין בבר"י סי' ל"ד אות ל"ד שהאריך שם בענין זה אי בעבירה דרבנן אמרי' ג"כ אאמע"ר]. מיהו נ"ל ראי' להקצה"ח דגם היכא דלא מיפסל לעדות ג"כ אמרינן אאמע"ר ממ"ש האספ"ז כתובות דף י"ט ד"ה מ"ט כיון דעולה הוא בשם הר"מ שהקשה דאמאי לא קאמר דגם המלוה אינו נאמן לומר שטר אמנה הוא משום דאאמע"ר ששוהה שטר אמנה בתוך ביתו ועיי"ש מה שתירץ, והרי המלוה בודאי לא מיפסל לעדות בזה שמשהה שטר אמנה בתוך ביתו דדוקא העדים שחתמו על שטר אמנה נפסלו משום דהוי כמעיד שקר אבל לגבי מלוה דליכא טעם זה בודאי דלא מיפסל ואפ"ה הוקשה לו להר"מ דלא יהא נאמן המלוה לומר שטר אמנה הוא משום דאאמע"ר. וע"כ דדעתו הוא דאף היכא דלא מיפסל לעדות ע"י הרשעה ג"כ אמרינן אאמע"ר. ושוב ראיתי להקצה"ח בספרו שב שמעתתא שמעתתא ז' פרק ה' שחזר בעצמו והביא ראי' מש"ס יבמות דף כ"ה דדוקא היכא דמפסיל לעדות אמרינן אאמע"ר עיי"ש. ויש לי להאריך בדבריו שם אך אכמ"ל

(ה) סעיף יב אעפ"י שמכיר הקול. עיין בשער משפט סק"ד שהביא מה שהוכיחו הפוסקים דלא מהני טביעת עין דקלא לענין עדות מהא דאי' בסנהדרין דף ס"ז גבי מסית דמדליקין לו את הנר כדי שיהי' רואין אותו ושומעין את קולו. וכתב הוא דאישתמיט להו הירושלמי פ' בתרא דיבמות דאיתא להדיא דמה דבעינן רואין אותו הוא כדי שלא יברח אבל טביעת עין דקלא י"ל דמהני אף בלא אמר אני עיי"ש. ואיני מבין דבריו דהא בירושלמי שם קאמר שניא הכא דאמר אני ומשמע בהדיא דאם לא אמר אני לא מהני טביעת עין דקלא. ועיין בקצה"ח סי'