אלפי מנשה חושן משפט קמה

השיטה דר' יודה ס"ל כאן דחייב. ודחה ר' קרוספי ואמר דאינה מחולפת דהתם בגה"נ עיקר הלאו הוא על הספק לכן ס"ל לר' יודה בזה דהתראת ספק שמה התראה משא"כ הכא עיקר הלאו הוא על הודאי והיינו כשהוא ודאי אביו ולא ספק. ובזה היכא שהוא ספק ס"ל לר' יודה דה"ס לא שמ"ה. וע"ז השיב ר' יודה א"כ נבילה שביטלה בטרפה מאחר שודאי הי' ונסתפק לו אכל ממנה יהא פטור. והיינו דהי' פשיטות לי' לר' יודה דנבילה שביטלה בטרפה חייב דה"ס שמה התראה ולא כר"ל בש"ס זבחים הנ"ל דאמר דפטור משום דה"ס לאו שמה התראה עיי"ש בשירי קרבן. וע"ז קאמר ר' יוסי דלעולם ס"ל לר' יודה בכל הספיקות דחייב ואפי' היכא שמשכחת אזהרת הלאו על הודאי רק הכא פטור משום דכתיב אביו ולא כתיב אב ש"מ דאינו חייב אלא כשהוא ודאי אביו ולא ספק הרי בהדיא דר' קרוספי אמר כסברת הנוב"י והמקום שמואל הנ"ל לחלק בין היכא שאזהרת הלאו משכחת על הודאי ובין היכא דלא משכחת רק על הספק. ור' יודה דחה סברא זו מנבילה שביטלה בטרפה ואכל ממנה דחייב משום דה"ס שמה התראה. והוא כמו שאנכי דחיתי סברא זו מש"ס דידן זבחים הנ"ל. וגם ר' יוסי מסיק דאין לחלק כלל כחילוקו של ר' קרוספי רק דלעולם אמרינן ה"ס שמה התראה אפי' היכא דמשכחת הלאו על הודאי והכא שאני דכתיב אביו ודאי ולא ספק. ודברי הירושלמי הללו הי' בהעלם דבר מעיני הנוב"י והמקום שמואל הנ"ל

ומ"ש הנוב"י שם ליישב בדבריו הנ"ל מה שהתפלא מאוד על הרמב"ם מדוע לא הזכיר בפ"ה מהל' ממרים דין דספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון דהכה או קילל זה וחזר והכה או קילל זה עיי"ש בנוב"י. מיהו אכתי לא נתיישב בתירוצו וכמ"ש הנוב"י בעצמו שם מה דלא הביא הרמב"ם דין דהכה או קילל שניהם בב"א דגם בזה איכא תרי תנאי אליבא דר' יהודה ביבמות דף ק"א וזה אינו שייך להתראת ספק דזה התראת ודאי הוא. ולפענ"ד נ"ל ליישב מה דהרמב"ם אינו מזכיר דין דהכה או קילל זה וחזר והכה או קילל זה וגם לא הדין דהכה או קילל שניהם בבת אחת. דהנה הרמב"ם בפ"ה מהל' ממרים ה"ט פוסק דשתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו עיי"ש ומקורו הוא בת"כ פ' קדושים ובירושלמי יבמות שם ה"ב [והכ"מ לא הראה מקורו] דאיתא שם ר"ע אומר אביו ואמו קילל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו ומודה ר"ע בשתוקי שחייב על אמו אעפ"י שאינו חייב על אביו ע"כ. ומלשון הת"כ והירושלמי דקאמרו מודה ר"ע בשתוקי שחייב על אמו אעפ"י שאינו חייב על אביו משמע דשתוקי לעולם פטור על קללת אביו ואפי' כשקילל כל ישראל דאביו בכלל דאל"כ מה קאמר אעפ"י שאינו חייב על אביו הא אכתי חייב על אביו כשקילל כל ישראל. וגם מסתימת לשון הרמב"ם דקאמר דשתוקי אינו חייב על אביו משמע דס"ל דבכל ענין פטור. וכן נראה מדברי הכ"מ שם שהבין כך כוונת הרמב"ם שכתב שם בהלכה יו"ד בהא שכתב הרמב"ם כשם שאינו חייב על אביו כך אינו חייב על אמו וכתב הכ"מ וז"ל כלומר מי שאביו ידוע ואפ"ה אינו חייב עליו אינו חייב על אמו לאפוקי שתוקי דטעמא דלא מחייב אאבוה הוא משום דלא ידעינן מנו עכ"ל וכוונתו הוא דבשתוקי אי אתו סהדי ומסהדי מאן הוא אביו הי' חייב וא"כ חייב על אביו קרינן בי' וכן פירש הקרבן אהרן בת"כ שם והקרבן עדה בירושלמי שם. וע"כ דגם הוא הבין כוונת הרמב"ם דשתוקי פטור על קללת אביו בכל ענין ואפי' כשמקלל כל ישראל דאביו בכלל דאל"כ ל"ל למימר דשתוקי שאני משום דאילו הוי ידעינן מאן הוא אביו הי' חייב הלא הו"ל למימר כיון דשתוקי חייב על אביו כשקילל כל ישראל דאביו בכלל. ונ"ל דזה הוא בין מטעמא דאביו ודאי ולא ספק דדרשו בירושלמי שהבאתי למעלה לענין ספק ב"ט לראשון וב"ז לאחרון דפטור מטעם זה אפי' כשהכה או קילל שניהם בבת אחת דבודאי הכה או קילל לאביו וכן בת"כ שם דרש הך דאביו אביו ודאי ולא ספק עיי"ש וה"נ בשתוקי פטור מטעם זה אפי' כשקילל כל ישראל דאביו בכלל. ובין מטעמא דש"ס דידן ביבמות שם דאמרינן דמש"ה פוטר ר"י בהכה או קילל שניהם בב"א משום דנאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות. ג"כ י"ל דמטעם זה אינו חייב שתוקי על אביו אפי' כשקילל כל ישראל דהא מה דאמרינן מה למעלה אין בה שותפות הכוונה היא על הקללה שאין צריך שיהי' בהקללה שותפות וה"פ מה למעלה שאין בה שותפות היינו אם מברך את השם לבד חייב מיתה וא"צ שיצטרף בהקללה עוד אחר לקלל בשותפות אף למטה שאין בה שותפות אם מקלל אביו לבד יהא חייב מיתה ולא שיצטרך לצרף עוד אחר לקללם בשותפות. וזה הוא דוקא היכא שהוא ודאי אביו משא"כ בספק ב"ט לראשון וב"ז לאחרון דספק מי הוא אביו וצריך לצרף שניהן בהקללה לקללם בשותפות בזה פטור אף שקילל שניהם דבודאי קילל לאביו. ולפי"ז שפיר גם בשתוקי דא"א לחייבו על קללות אביו כ"א כשמקלל בשותפות והיינו שמקלל כל ישראל דאביו בכלל הלכך פטור אף כשקילל כל ישראל דאביו בכלל. [וראיתי במנ"ח מצוה ר"ס שהוא צידד שם לומר דשתוקי שקילל כל ישראל חייב עיי"ש. אמנם הוא לא ראה דברי הת"כ והירושלמי הנ"ל וכמ"ש הוא בעצמו בהשמטות שם שאינו יודע מהיכן הוציא הרמב"ם דין זה דשתוקי אינו חייב על אביו. ואילו הי' רואה דברי הת"כ והירושלמי הנ"ל לא הי' כותב כן כי מלשון הת"כ והירושלמי משמע בהדיא דשתוקי בכל ענין פטור על קללות אביו. גם מה שרצה המנ"ח שם לומר מתחלה דשתוקי פטור כשקילל כל ישראל דאביו בכלל מטעם דהוי התראת ספק. דבריו אינם מחוורין כאשר יראה הרואה. ולפענ"ד נראה ברור דמש"ה שתוקי פטור אפי' כשקילל כל ישראל מטעם שכתבתי]

ומעתה שקטה סערת הנוב"י הנ"ל על הרמב"ם דשפיר לא הוצרך הרמב"ם ז"ל להזכיר דין דספק ב"ט לראשון וב"ז לאחרון לענין הכאות וקללות אביו דכיון דפסק בשתוקי שפטור על קללת אביו בכל ענין אף שקילל כל ישראל דאביו בכלל והוא או מטעמא דהת"כ והירושלמי הנ"ל דדרשו אביו ודאי ולא ספק או מטעמא דש"ס דידן דדרשינן סמוכין דברכה למטה וברכה למעלה כו' וכמ"ש א"כ ממילא נשמע דס"ל דגם בספק ב"ט לראשון וב"ז לאחרון פטור על הכאות וקללות אביו בכל ענין מהטעמים הנ"ל

ואין לומר דאכתי לא מתיישב בזה על נכון רק אי נימא דהרמב"ם דפוטר בשתוקי על קללת אביו בכל ענין ואפי' כשקילל כל ישראל סובר כטעמא דהת"כ והירושלמי דדרשו אביו אביו ודאי ולא ספק דמזה שפיר נשמע דפטור בספק ב"ט לראשון וב"ז לאחרון בין בהכאה ובין בקללה כיון דגם לענין הכאה דרשו הת"כ והירושלמי אביו אביו ודאי ולא ספק. אבל