אלפי מנשה חושן משפט קמא

כתבו דברי הירושלמי מפני הטעם הנ"ל אלא ללמוד ממנו עיקר הדין דעדים קרובים לדיינים פסולים עיי"ש. וא"כ לק"מ קושיתינו כיון דבאמת הרי"ף והרא"ש ס"ל ג"כ דמה דקרובים פסולים לעלמא הוא מצד גזה"כ וכדמסיק בגמרא דידן

(י) סעיף יח אם הקהל מינו עדים כו' כשרים להעיד אפי' לקרובים. עיין בתשב"ץ ח"ד בטור הראשון סי' ט"ו שכתב דזה הוא דוקא במילי דממונא אבל בדבר שבערוה בגיטין וקידושין לא מהני תקנה ובעינן דוקא שני עדים כשרים עיי"ש. וכ"כ התה"ד סי' רכ"ז והביאו הב"ש באע"ז סי' קס"ט סק"ב לענין דיינים בחליצה דאף דבד"מ מהני אם קיבל עליו קא"פ אבל בחליצה לא מהני כיון דהוא מילתא דאיסורא עיי"ש

(יא) שם ברמ"א וכן דיינים הממונים בעיר לא ידונו לקרוביהם. עיין בהגהות דרישה ופרישה לעיל סי' כ"ב שכתב דאם התנו הקהל בפירוש שידונו אפי' לקרובים מהני ויכולים לדון לקרובים וכמו בעדים דמהני תנאי הקהל להעיד לקרובים עיי"ש. אמנם ראיתי בתשובת הגאונים סי' ז' שכ' שם וז"ל ואפי' התנו הקהל לדון לקרובים כרחוקים לא יוכל למכפיי' בעבור תנאי זה של הקהל שיקבל עליו דיין זה עכ"ל וזה הוא דלא כדעת הדו"פ דהא כוונת הדו"פ הוא דמהני תנאי הקהל היינו שיכולו לדון לקרובים בכפיי' דאי בלא כפיי' רק מרצונם הטוב הרי א"צ לתנאי הקהל דהא הם מקבלים עליהם בעצמם וצ"ע בזה לדינא

סימן

לד

(א) סעיף א ואפי' עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע כו'. בתומים סי' פ"ז ס"ק כ"ז כתב דאין אדם נעשה רשע וחשוד כ"א בב' עדים שראו שעבר עבירה והעידו עליו בב"ד וכל כמה דליכא עדים אפי אמת שעבר עבירה מ"מ לא נפסל והביא ראי' לזה מהא דפלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו ואף שהעד השני מעיד שנרבע לרצונו והוא רשע והביא גם בשם התוס' פ"ק דמכות שכתבו כן בהדיא דאותו אחר אמר ג"כ דנרבע לרצונו ומ"מ לא נפסל כיון דאין כאן רק חד עיי"ש. ולפי"ז צ"ל מה דאיתא כאן בש"ע דעד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירים רשעו אסור להעיד עמו היינו דוקא היכא שיודע שחבירו נעשה רשע בעדים ובב"ד אחר רק אלו הדיינים אינם יודעים רשעו אבל אם לא נעשה רשע בעדים ובב"ד מחויב להעיד עמו אעפ"י שהוא יודע שעבר עבירה כיון דע"י מה שהוא לבדו ראה לא נפסל. וכן ראיתי בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' י"א שכתב כדברינו והוא הביא ראי' אחרת לזה עיי"ש

(ב) סעיף ב איזה רשע כל שעבר עבירה. בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' פ"ב כתב שם וז"ל עדים שראו עובר עבירה בתוך מה שנצטייר במראה של זכוכית לבנה והכירו הכל בפירוש מהו. תשובה קצת יש לברר זה מההוא דקידוש החודש מקצתה ברקיע ומקצתה במים עכ"ל. וכוונתו לההוא דת"ר בר"ה דף כ"ד ע"א חציו במים חציו ברקיע אין מעידין עליו. והכ"נ הכא לא הוי עדות. ודבריו צ"ע טובא. חדא מדוע הביא ראי' מהא דחציו במים וחציו ברקיע. אמאי לא הביא מהא דתני שם ברישא ראינהו במים כו'. והיינו שראו כולו במים אין מעידין עליו וזהו כמו נידון דידי' דראו כל המעשה בתוך מראה הזכוכית. ואידך מדוע לא הביא מהא דתני שם ראינהו בעששית אין מעידין עליו וזה דמי ממש לעובדא דידי' כי ראינהו בעששית היינו שראו דמות של הלבנה שנצטייר בעששית וכמו בראינהו במים וכ"כ המפרש בהרמב"ם פ"ב מהל' קידוש החודש עיי"ש. והנה מה שלא הביא ראי' מעששית זה לא קשיא כ"כ כיון דלעיקרא דמילתא אין חילוק בין עששית למים כיון דגם במים נצטייר המראה כמו בעששית אבל זאת קשיא אמאי הביא רק ההוא דחציו במים וחציו ברקיע מדוע לא הביא ההוא דכולו במים. אמנם י"ל דמההוא דראו כולו במים לא הוי ראי' כ"כ לעובדא דידי' דלא מהני העדות. די"ל דמה דאם ראו כל הלבנה במים אין מעידין טעמא הוא משום דאימור דמות כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזי וכדאמרינן שם בגמרא גבי היכא שראו ולא נתכוונו לראות כדי להעיד דאין מעידין דאימור כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזי ופרש"י כוביתא דעיבא עיגול של עב לבן עיי"ש. וה"נ כשראו כולו במים י"ל דטעמא דאין מעידין דאימור דמות כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזי. משא"כ בעובדא דידי' דראו בתוך מראה הזכוכית כל המעשה בפירוש י"ל דהוי כאילו הביטו ממש על האדם גופי' שעשה המעשה ומהני העדות. ולכך הביא מההוא דחציו במים וחציו ברקיע דבזה ל"ש לומר דטעמא דאין מעידין הוא משום דדמות כוביתא דעיבא הוא דחזי במים דהא כיון דראו גוף הלבנה ממש חציו ברקיע בודאי גם החציו השני שראו במים הי' מן הלבנה ולא מן כוביתא דעיבא ואפ"ה אין מעידין וע"כ דטעמא הוא משום דזה לא חשוב ראי' וא"כ ה"נ בעובדא דידי' לא הוי זה ראי' ולא מהני העדות. כן נ"ל בביאור כוונתו. איברא ראיתי להמפרש הרמב"ם בה' קה"ח שם שכתב טעמא דלא מהני העדות כשראו חציו במים וחציו ברקיע או חציו בעששית וחציו ברקיע משום שכוביתא דעיבא הוא שהרי א"א שיראה בלילה הראשונה על זה הדרך עיי"ש. הרי שכתב גם בחציו במים וחציו ברקיע דמש"ה אין מעידין משום דאימור דכוביתא דעיבא הוא דחזי. וא"כ אין ללמוד כלל מהתם לעדים שראו עובר עבירה שנצטייר בתוך מראה הזכוכית דהא בזה ראו המעשה בבירור גמור

אך באמת לפענ"ד נראה דאפי' אי נימא דאפשר לראות הלבנה בלילה הראשונה על זה הדרך אפ"ה שפיר לא מהני עדות כזה לענין קידוש החודש כיון דמצוה לקדש עפ"י ראי' וכדאמרינן בר"ה דף כ' וזה אינו חשיב ראי'. ויש להביא ראי' דזה אינו חשיב ראי' מהא דאיתא בש"ס ברכות דף כ"ה ע"ב צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה דצואה בכיסוי תליא מילתא הא מיכסיא ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קא מתחזי עיי"ש וכן קיי"ל בש"ע או"ח סי' ע"ה. ומלשון הש"ס ויותר מלשון הש"ע שם משמע דדוקא אם הערוה היא תחת העששית והוא רואה גוף הערוה דרך דופן העששית בזה אסור לקרות ק"ש כנגדה אבל אם אינו רואה הערוה גופה מתוך העששית רק דמות הערוה רואה שנצטייר בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה וע"כ דכה"ג לא חשיב ראי' וכן מבואר בהדיא בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכ"ו עיי"ש וא"כ כיון דזה אינו חשיב ראי' לכן שפיר לא מהני עדות כזה לענין קידוש החודש, ואף דמחמת זה שראו העדים את הלבנה במים או בעששית הרי עכ"פ הוי כידיעה ברורה שהיתה הלבנה נראית אז מ"מ אין מקדשין את החודש דהא הב"ד בעצמם ג"כ יודעים עפ"י החשבון אם נראית הלבנה אי לא ואפ"ה אין מקדשין את החודש