אלפי מנשה חושן משפט קמ

ושוב לא הוי נהרג כלל דמחמת הזמה מעדות הראשון לא הי' נהרג כיון שלא הוזם העד השלישי ומחמת הזמה מעדות השני לא הי' נהרג כיון דלא הי' מהני עדותו דהא הי' נפסל למפרע וזה יתכן דוקא אי בעינן שיזומו כולם משא"כ אי נימא דאפי' אם הוזם אחד מהם נהרג הרי הי' נהרג מחמת הזמה הראשונה אף שלא הי' אחיו מסהיד עמו ואף דלא הי' הזמה על השלישי מש"ה הוצרך להביא הברייתא דאין עדים נעשין זוממין כו' זת"ד עיי"ש. אמנם מלבד דמתרץ בדרך רחוק מאוד בלעדי זה גוף דבריו לא נהירא לי דמה דנהרג מחמת הזמה מעדות השני אין זה חשיב דנהרג בעדות אחיו דזה דמי לאחד שהעיד על אשה אחת שהיא א"א ואח"כ בא אחיו עלי' דנהרג ול"ש בזה לומר דנהרג בעדות אחיו כיון דבשעה שאחיו העיד עלי' שהיא א"א עדיין לא נתחייב הוא מיתה רק אח"כ כשבא עלי' נתחייב מיתה והחיוב מיתה בא עליו מחמת דבא על א"א ולא ע"י אחיו בא עליו החיוב מיתה דהא אילו לא הי' בא עלי' לא הי' נתחייב מיתה אף דאחיו העיד עלי' שהיא א"א וה"נ הכא בשעה שהעיד עם אחיו הרי לא נתחייב מיתה כיון דלא הי' הזמה על השלישי ורק אח"כ שהעיד עדות אחרת עם אחר והוזמו נתחייב מיתה הרי אילו לא הי' מעיד עדות אחרת בשקר לא הי' נהרג אף דאחיו העיד עמו בעדות הראשון וא"כ אין זה חשיב דנהרג בעדות אחיו והוא פשוט וברור. ואף דהנמוק"י פ' חזקת במתני' דג' אחים כו' כתב טעם זה אליבא דרבא דדחה לסברת רמב"ח ואמר דהזמה מעלמא קאתי וכתב הנמוק"י שם דהטעם דאמר רבא דהזמה מעלמא קאתי הוא משום דהוי כמו שראובן העיד על אשה אחת שהיא א"א ואח"כ בא עלי' הוא או אחיו הרי זה נהרג ונמצא זה מת בעדות] עצמו וע"כ משום דחיובא דהשתא היא מילתא אחריתא עיי"ש. וא"כ לפי"ז לרמב"ח דס"ל דהזמה לאו מילתא אחריתא ע"כ דהוא סובר דזה לא דמי לאחד שהעיד על אשה אחת שהיא א"א ואח"כ בא אחיו עלי' דנהרג. וא"כ גם גוונא דצייר המנ"א הנ"ל לכאורה לרמב"ח אין לדמות זאת לאחד שהעיד על אשה אחת שהיא א"א ואח"כ בא אחיו עלי' דנהרג. אולם ז"א דדוקא היכא דנהרג מחמת הזמה מאותו עדות שהעיד עם אחיו בזה שפיר ס"ל לרמב"ח דלא הוי הזמה מילתא אחריתא דבזה שפיר עדיין יש סברא לומר דלא דמי ממש לאחד שהעיד שהיא א"א ואח"כ בא אחיו עלי' דנהרג. אבל בגוונא שצייר המנ"א הרי נהרג מחמת הזמה מעדות אחרת שהעיד עם איש אחר בזה גם רמב"ח מודה דמה דנהרג מחמת הזמה מעדות אחרת הוי מילתא אחריתא ולא חשיב כנהרג בעדות אחיו דכה"ג דמי ממש לאחד שהעיד שהיא א"א ואח"כ בא אחיו עלי' דנהרג וז"ב ופשוט. ושוב מצאתי בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סי' ד' שהביא שם תירוץ המנ"א הנ"ל וגם הוא דחה דבריו ומטעם אחר עיי"ש. וגם הוא כתב שם ב' תירוצים לקושיא זו אולם גם דבריו לא ישרו בעיני כי דבריו הם דחוקים מאוד כאשר יראה הרואה עיי"ש

ולפע"ד נראה ליישב על נכון. והוא דהנה בשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק לכאורה ל"ש סברת רמב"ח וכמ"ש המנ"א הנ"ל. ומש"ה הוצרך להביא הברייתא דאין עדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהם דלפי"ז שייך הסברא גם היכא שהעידו האחים עם אחד מן השוק. והוא דהנה במתני' מכות פ"ק תנינן ר"ש אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממים אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה ת"ל עדים ר"ע אומר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו כו'. וכתב הנמוק"י שם בשם ריב"א שמפרש דר"ע חולק על ר"ש וס"ל דאם הוזמו שניהם נהרגין אעפ"י שלא הוזם השלישי עיי"ש. וכ"כ הריטב"א שם. והנה היכא דהוזם רק אחד מהם גם ר"ע מודה דאינו נהרג כיון דבעינן שיהי' הזמה עכ"פ בשנים וכמבואר במתני' שם דתני מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין ומשמע דזה כ"ע מודים והוא מטעם דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד וכמ"ש רש"י שם ד"ה שהרי אמרו חכמים עיי"ש. וי"ל דרמב"ח ס"ל כר"ע וא"כ שפיר שייך הסברא גם בשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק והיינו דדלמא לא יוזמו רק האחים והשלישי לא יוזם כלל ויהיו האחים נהרגין אף שלא הוזם השלישי. וא"כ שפיר נהרג בעדות אחיו דהא אי לאו דאסהיד אחיו בהדייהו לא הוי מיקטל כיון דלא הי' מוזם רק הוא לחוד דהא איש נכרי לא הוזם כלל והיכא שהוזם רק אחד גם ר"ע מודה דאינו נהרג וכמ"ש בסמוך וא"כ שפיר צריך להביא הברייתא דאין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו שניהם דלפי"ז שפיר שייך הסברא גם בשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק וכנ"ל. אבל לולא הברייתא והו"א דאם הוזם רק אחד מהם ג"כ נהרג א"כ שוב ל"ש הסברא בשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק דהרי בכה"ג לא מיקטל בעדות אחיו דהא אף שלא הי' אחיו מסהיד עמו היו מקבלין עדותו עם האחד מן השוק וכשהוזם הוא לבדו ג"כ הי' נהרג והבן. אך לכאורה אכתי לא יתכן זאת. לפימ"ש רש"י מכות שם ובסנהדרין דף מ"א ע"ב והרמב"ם בפהמ"ש שם דר"ע אינו חולק על ר"ש וס"ל ג"כ דבעינן שיזומו כולם ואפי' הן מאה עיי"ש, א"כ שוב א"א לפרש כנ"ל דסברת רמב"ח הוא גם בשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק והוזמו האחים והשלישי לא הוזם דהרי אם השלישי לא הוזם גם האחים אינן נהרגין ואי דהוזם גם השלישי שוב ל"ש הסברא דרמב"ח דהא כיון דגם השלישי הוזם שוב לא נהרג בעדות אחיו דהא אף אם לא הי' אחיו מעיד עמו ג"כ הי' נהרג כיון דגם האחד מן השוק הוזם. אמנם י"ל דרמב"ח סובר דהברייתא דנקטה דאין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו שניהם ולא נקטה עד שיזומו כולם ס"ל דהיכא דהי' שלשה עדים או יותר והוזמו שנים מהן נהרגין אף דלא הוזמו כולם והברייתא חולק על ר"ש ור"ע וא"ש. ולפי"ז א"ש נמי מה שיש לדקדק דאמאי הביא רמב"ח הברייתא מדוע לא הביא המתני' דמכות דאין עדים נעשין זוממים עד שיזומו כולם ולדרכינו ניחא שפיר

אמנם לפי דרכינו אכתי קשה להרי"ף והרא"ש פז"ב שהביאו דברי הירושלמי דקאמר טעמא דקרובים פסולים לעלמא משום הזמה דנמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו וכסברת רמב"ח עיי"ש ולדידהו קשה מנ"ל דשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק דהעדות בטלה הלא אליבא דהלכתא דקיי"ל דאין עדים נעשין זוממין עד שיזומו כולם ואפי' הן מאה. א"כ ל"ש הסברא כדרך שכתבתי בשני אחים שהעידו עם אחד מן השוק וכמ"ש בסמוך. אולם בלא"ה תמה עליהם הר"ן סוף פ"ב דכתובות דהרי בגמרא דידן בסנהדרין שם דחה רבא טעמא דרמב"ח ומסיק דקרובים פסולים לעלמא מצד גזה"כ ואמאי שבקו גמרא דילן ונקטו טעמא דהירושלמי שנדחה להדיא בגמרא דידן. ותירץ שלא