אלפי מנשה חושן משפט יד

אין רשות ביד גוה"ד להרוג הוא ג"כ תמוה מאוד דהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' רוצח הנ"ל כתב בהדיא דרוצח בשגגה שהרגו גוה"ד חוץ לתחום עיר מקלטו פטור אחד ההורגו בדרך קודם שנכנס לעיר מקלטו כו' ע"ש [והוא פלוגתא במכות דף יו"ד ע"ב] הרי בהדיא דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דאפי' בשוגג רשות ביד גוה"ד להרוג. וע"ש הרמב"ם בפ"ו מרוצח דדוקא כשהי' שוגג קרוב למזיד או שהרגו בע"א או בלא התראה. התם מיירי לענין להרוג אותו אפי' בערי מקלט דבכה"ג אין ערי מקלט קולטות ואם הרגו גוה"ד אפי' בערי מקלט פטור עי"ש. אבל לענין להרוג אותו חוץ לעיר מקלט בין קודם שגלה לעיר מקלט ובין שיצא חוץ מעיר מקלטו רשות ביד גוה"ד להרוג אפי' שוגג גמור וכמ"ש בפ"ה שם. אך יש לומר דממ"ש הרמב"ם ז"ל דרוצח בשגגה שהרגו גוה"ד חוץ לעיר מקלטו פטור אין ראי' דרשות הוא ביד גוה"ד להרוג דהא כתב פטור וי"ל דכוונתו הוא דבדיעבד פטור אבל לכתחלה אסור להרגו. [וזה הוא פלוגתא בין הפוסקים בהא דמצינו בגמ' וברמב"ם ושאר פוסקים פטור היינו פטור אבל אסור אם היא דוקא לענין שבת או גם בשאר דוכתא וע' מזה בספר יד מלאכי בכלל פ']. וכן יש להוכיח נמי ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם אח"כ בסמוך דאם יצא חוץ לעיר מקלטו בזדון הרשות ביד גוה"ד להרגו עיי"ש. ומשמע דדוקא כשיצא חוץ לעיר מקלטו בזדון בזה רשות ביד גוה"ד להרגו. אבל קודם שנכנס לעיר מקלט והרציחה הי' בשוגג בזה כוונת הרמב"ם ז"ל דבדיעבד אם הרגו גוה"ד פטור. אבל לכתחלה אינו רשאי להרגו. אולם לפי"ז הרי קשה אך הוציא הקצה"ח מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מרוצח דבשוגג קרוב למזיד רשות ביד גוה"ד להרוג הרי גם בשוגג קרוב למזיד לא כתב הרמב"ם ז"ל רק לשון פטור עיי"ש וא"כ גם בשוגג קרוב למזיד י"ל דכוונתו הוא דפטור אבל אסור. אמנם בין כך ובין כך בין אי נימא דמ"ש הרמב"ם ז"ל ברוצח בשגגה שהרגו גוה"ד חוץ לעיר מקלטו פטור דכוונתו הוא דרשות הוא ביד גוה"ד להרוג. ובין אי נימא דכוונתו הוא דפטור אבל אסור. א"א לומר דדעת הרמב"ם ז"ל הוא לחלק בין שוגג קרוב למזיד ובין שוגג גמור חוץ לעיר מקלטו דהא הרמב"ם ז"ל נקט בשניהם לשון פטור. וע"כ דבחוץ לעיר מקלט שניהם שוים וחד דינא להו ולא כמ"ש הקצה"ח דדעת הרמב"ם ז"ל הוא לחלק בין שוגג גמור חוץ לעיר מקלט בין שוגג קרוב למזיד. ולפ"ז י"ל דגם רש"י ז"ל ס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דבשוגג גמור קודם שגלה לעיר מקלט רשות ביד גוה"ד להרוג או דבדיעבד פטור ולכתחלה אסור. ומה דנקט רש"י ז"ל דייקא שיצא חוץ לעיר מקלטו הוא משום דרש"י ז"ל שם סובב אהא דאמרינן בגמרא שם דמצוה ביד גוה"ד להרוג. ומפרש רש"י ז"ל ברוצח שוגג ואליבא דריה"ג דס"ל דמצוה ביד גוה"ד להרוג כשיצא חוץ לעיר מקלטו וכמש"ל. לכן נקט דייקא שיצא חוץ לעיר מקלטו כי קודם שגלה לעיר מקלטו גם ריה"ג מודה דאין מצוה ביד גוה"ד להרוג

והנה לפי מה שכתבתי לפרש מ"ש הרמב"ם ז"ל גבי שוגג גמור קודם שגלה לעיר מקלט וגבי שוגג קרוב למזיד דאם הרגו גוה"ד פטור דכוונתו הוא דבדיעבד פטור אבל לכתחלה אינו רשאי להרגו. א"כ א"ש דברי התומים הנ"ל שכתב דאין רשות ביד גוה"ד להרוג רק כשנגמר דינו בב"ד למיתה. ולק"מ מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל כיון דכוונת התומים הוא לענין שהגוה"ד יהרוג אותו לכתחלה ע"ש בתומים. ולענין שיהא רשות ביד גוה"ד להרוג לכתחלה שפיר י"ל דבעינן שיהא כגמר דינו בב"ד להרגי. אולם הא אכתי יש סתירה לדברי התומים מהא דרוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו דלריה"ג מצוה ביד גוה"ד להרוג. ולר"ע רשות ביד גוה"ד להרוג. והרי בזה ליכא גמר דין למיתה דהא הרציחה הי' בשוגג. והן אמת דאיתא בש"ס מכות דף י"ב ע"א דגם כשיצא חוץ לעיר מקלטו אינו רשאי להרגו עד שיעמוד לפני העדה למשפט דתנו שם בברייתא ר"א אומר עד עמדו לפני העדה למשפט מה ת"ל לפי שנאמר ורצח גוה"ד את הרוצח יכול מיד ה"ל עד עמדו לפני העדה למשפט עיי"ש. וכן הוא ג"כ בספרי והובא בכ"מ פ"א מה' רוצח הלכה ה' ח"ל לפי שהוא אומר ורצח גואל הדם שומע אני יהרגנו בינו לבין עצמו. ת"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט עיי"ש. וא"כ הרי גם כשיצא חוץ לעיר מקלטו בעינן שיגמור דינו בב"ד למיתה היינו להתיר דמו לגוה"ד ע"ז שיצא חוץ לעיר מקלטו. אמנם הלא אמרינן בגמרא שם דריה"ג ור"ע לא ס"ל כר"א עיי"ש. וכן לא סבירא להו כהברייתא דהספרי שהביא הכ"מ הנ"ל כי הך ברייתא דהספרי היא ממש כהך ברייתא דר"א [ובאמת מה שהביא הכ"מ הך ברייתא דהספרי להלכה צ"ע דהא לא קיי"ל כן וכבר העיר בזה המל"מ שם]. וא"כ שוב יש סתירה לדברי התומים מהא דריה"ג ור"ע. ואין לומר דדוקא כשיצא חוץ לעיר מקלטו בזה ס"ל לריה"ג ור"ע דא"צ שיעמוד למשפט אבל קודם שגלה לעיר מקלט גם ריה"ג ור"ע מודים דאינו רשאי גוה"ד להרגו עד שיעמוד למשפט והב"ד ידונהו למיתה וכמ"ש בסמוך לפרש מ"ש הרמב"ם גבי קודם שגלה לעיר מקלט דאם הרגו גוה"ד פטור דכוונתו הוא דפטור בדיעבד אבל לכתחלה אינו רשאי להרגו. דז"א דא"כ קשה מה קאמר הש"ס דריה"ג ור"ע מבעי לי' להקרא דעד עמדו לפני העדה למשפט לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר הלא איצטריך הקרא אף לריה"ג ור"ע לענין גוה"ד גופי' שקודם שגלה לעיר מקלט אינו רשאי להרגו עד שיעמוד למשפט. א"ו דגוה"ד לעולם רשאי להרגו. אף קודם שגלה לעיר מקלט וא"צ שיעמוד למשפט. ושפיר אמרינן דריה"ג ור"ע צריכו הקרא דעד עמדו לפני העדה למשפט לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש וכו'. ולפ"ז שוב צ"ל נמי מ"ש הרמב"ם גבי קודם שגלה לעיר מקלט דאם הרגו גוה"ד פטור דכוונתו הוא דפטור ומותר אפי' לכתחלה וכמו שהבין הקצה"ח כוונת הרמב"ם מ"ש גבי שוגג קרוב למזיד דאם הרגו גוה"ד פטור היינו דפטור ומותר אפי' לכתחלה

ולא אכחד מה דקשה לי בהא דאמרינן שם דריה"ג ור"ע פליגי אר"א דאמר דאין גוה"ד רשאי להרוג עד שיעמוד למשפט והוא דהריטב"א שם מפרש הא דבעי ר"א שיעמוד למשפט וז"ל פי'. כדי שיהי' העדה מתרין בו שאם יפשע מכאן ואילך לצאת חוץ לתחומו או אם לא ירצה לדור שם שיהא דמו מותר מכאן ואילך לגוה"ד אם יצא חוץ לתחומו עכ"ל. והנה טעם פלוגתתן דריה"ג ור"ע איתא בגמרא שם דפליגי בפשט לישנא דקרא דכתיב ורצח גואל הדם את הרוצח ריה"ג סובר ורצח הוא לשון ציווי. ור"ע סובר ורצח הוא לשון רשות עיי"ש וברש"י שם. וא"כ קשה מה קאמר דריה"ג ור"ע פליגי אר"א הרי י"ל דגם ריה"ג ור"ע ס"ל כר"א דמה דכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט קאי אקרא דורצח כו'. ואם יצא חוץ לתחומו אינו רשאי גוה"ד להרוג אותו עד שיעמוד למשפט להתרות אותו שלא יפשע מכאן ואילך לצאת חוץ לתחומו