אלפי מנשה חושן משפט קכז

על ריב"ק וס"ל דהלואה אחר הלואה אין מצטרפין דאמרינן שם דכ"ע כרבנן דפליגי עלי' דריב"ק כו' עיי"ש. אך בעדמ"י שבהלואה אחת שלא ראו זה את זה גם ר' נתן מודה דכשר בד"מ מקרא דלא יומת עפ"י ע"א וכדאמר רב נחמן וא"כ גם לר' נתן פסול עדמ"י בקנס אף היכא שראו שניהם מעשה אחת אלא דלא ראו זה את זה וכמש"ל אליבא דרבנן. וכיון שכן שפיר כתב רש"י ז"ל בב"ק שם דהלכה כריב"ק דאמר שומעין דבריו של זה היום כו' דהא התם מיירי בקנס ואמרינן דעדמ"י כשר והרי לר' נתן לעולם פסול עדמ"י בקנס אף היכא שראו שניהם מעשה אחת אלא דלא ראו זה את זה ורק לריב"ק לעולם כשר עדמ"י בקנס וכמ"ש. לכן שפיר נקט רש"י ז"ל דייקא ריב"ק ולא ר' נתן וכוונתו הוא דהלכה כריב"ק בתרתי דשומעין דבריו של זה היום כו' וגם דהלואה אחר הלואה מצטרפין הלכך עדמ"י כשר בקנס ודו"ק ונכון הוא

ולכאורה יש לפקפק בזה דהרי תירוצינו הנ"ל סובב הולך רק אי נימא דהש"ס בב"ק שם מיירי היכא שראו כאחד רק דלא הגידו כאחד וכמ"ש הים התלמוד והבאתיו לעיל סק"ב דאי מיירי היכא שלא ראו ג"כ כאחד הרי אין אנו צריכין כלל לתירוצינו הנ"ל דבלא"ה ניחא בפשיטות מה דרש"י ז"ל נקט דייקא ריב"ק ולא ר"נ וכמש"ל באות ב' שם. וא"כ כיון דתירוצינו סובב רק לפי מה דנימא דבב"ק שם מיירי שראו כאחד א"כ ליתא כלל לתירוצינו די"ל דבכה"ג גם ר' נתן מו"ה דאפי' בקנס כשר דהא אמרינן בסנהדרין שם דר' נתן סובר דבעינן ראי' כאחד ואפ"ה ס"ל דלא בעינן הגדה כאחד כיון דס"ל לר"נ דלא מקשינן הגדה לראי' וא"כ י"ל דה"נ בקנס דס"ל לר"נ דעדמ"י פסול היינו דוקא היכא שלא ראו כאחד אבל אם ראו כאחד אף דלא הגידו כאחד ס"ל לר"נ דכשר כיון דלא מקיש הגדה לראי'. אמנם ז"א דהרי בד"נ בעינן ראי' כאחד וגם הגדה כאחד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ריש פ"ד מהל' עדות ועיין בכ"מ שם שכתב שהרמב"ם הוציא כן מדאמרינן בסנהדרין ר' נתן אומר בדיני ממונות [נראה דבש"ס שלפני הנ"מ הי' הגרסא בדיני ממונות ובש"ס שלפנינו ליתא כן] שומעין דבריו של זה היום ושל חבירו למחר משמע דבדיני נפשות כ"ע מודים דצריכין להעיד כאחד דמקשינן הגדה לראי' עיי"ש. א"כ שוב תקשה כקושית התוס' הנ"ל גם בזה דנילף ד"מ מד"נ מטעם משפט אחד דגם בד"מ ליבעי ראי' וגם הגדה כאחד דהרי אין לו לר' נתן קרא בהדיא דבד"מ לא מקשינן הגדה לראי' וכמבואר בסנהדרין שם. וא"כ שוב צ"ל כתירוץ התוס' דכיון דע"א מועיל לשבועה לכן לא דמי לד"נ שיהא בעינן גם הגדה כאחד [ודוקא ראי' בעינן כאחד גם בד"מ אף דע"א מועיל לשבועה כיון דגילתה התורה בפירוש וכדקאמרו רבנן בסנהדרין דכתיב והוא עד ואפקי' רחמנא בלשון חד למימר עד דחזו תרוייהו כחד עיי"ש]. ושוב בקנס דע"א אינו מחייב שבועה צ"ל דמקשינן הגדה לראי' כמו בד"נ מטעם משפט אחד ובעינן ג"כ שיעידו כאחד משא"כ לריב"ק דיליף מקרא דוהוא עד או ראה או ידע דלא בעינן בד"מ ראי' כאחד וכ"ש הוא דלא בעינן הגדה כאחד וכמבואר בסנהדרין שם דאמר ר' יוחנן לר' יוסי בר חנינא לזה הצרכתי השתא ומה עיקר ראי' בהדי הדדי אמר ריב"ק לא בעינן הגדה מבעיא עיי"ש. וא"כ כיון דלריב"ק ילפינן מהאי קרא דוהוא עד או ראה או ידע דבד"מ לא בעינן ראי' כאחד ממילא גם קנס ילפינן מהאי קרא דלא בעינן בקנס ראי' כאחד וכמש"ל. א"כ ל"ש כלל להקשות דניליף דיני קנסות מד"נ מטעם משפט אחד דבעינן הגדה כאחד דהרי כיון דלא בעינן ראי' כאחד כ"ש הוא דלא בעינן הגדה כאחד, וא"ש דברי רש"י הנ"ל וכמ"ש והבן היטב. ולא אכחד תחת לשוני דדברי הכ"מ הנ"ל שכתב דבד"נ כ"ע מודים דמקשינן הגדה לראי'. תמוהים בעיני דהרי ר' נתן פליג בסנהדרין שם על הת"ק וקאמר דאעפ"י דכתיב או ראה ואם לא יגיד בחד קרא מ"מ לא בא להורות להקיש הגדה לראי'. וא"כ מנין לנו לומר דבד"נ מקשינן הגדה לראי' דהרי לית לן קרא, אחר בד"נ למילף להקיש הגדה לראי' וצ"ע [וראיתי להגאון מהרב"פ בהגהותיו על ס' טורי אבן בר"ה דף כ"ג שכתב לפרש כוונת הכ"מ דלפי המסקנא בסנהדרין שם דמודה ריב"ק לר' נתן דבד"מ הראי' וגם ההגדה א"צ להיות כאחד י"ל דגם ר' נתן מודה לת"ק דמקשינן הגדה לראי' והא דלא מצריך הגדה כאחד משום דסובר כריב"ק דגם הראי' א"צ להיות כאחד ומינה בד"נ שצריך שתהי' הראי' כאחד שוב גם הגדה צריך להיות כאחד עכ"ד עיי"ש. אמנם זה הוא דוחק מאוד דמרהיטא דהסוגיא שם מבואר דגם אליבא דמסקנא ס"ל לר"נ דבעינן ראי' כאחד ולא כריב"ק וגם ס"ל דלא מקשינן הגדה לראי']. ואנכי רציתי לומר דיצא לו להרמב"ם כן מהא דאמר רב במכות שם מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה בד"נ שנאמר לא יומת עפ"י ע"א כו' אלא מאי אחד אחד אחד. ונ"ל דהרמב"ם ז"ל הבין דכוונת הש"ס למילף מהאי קרא דבין בראי' ובין בהגדה לא יהי' אחד אחד וא"כ שפיר גם ר"נ מודה דבד"נ בעינן ראי' וגם הגדה כאחד דהא גלי קרא לא יומת עפ"י ע"א. וגם לפי"ז נוכל לומר דלר' נתן בעינן גם בקנס הראי' וגם ההגדה כאחד ולריב"ק לא בעינן בקנס שיראו כאחד ולא שיגידו כאחד. דלר' נתן קשה כקו' התוס' דנילף מקרא דלא יומת גם לענין זה דבעינן בד"מ גם הגדה כאחד ולריב"ק לא קשה וכדרך שכתבתי לעיל לפי דברי הכ"מ ואין רצוני לכפול הדברים והמשכיל יבין מעצמו. אמנם אחר העיון קצת ראיתי דא"א לומר כן דהרמב"ם הוציא דינו הנ"ל מש"ס מכות שם דהא ע"כ מה דיליף רב שם דעדמ"י פסול בד"נ מדכתיב לא יומת עפ"י ע"א כוונתו הוא רק לענין דבעינן ראי' כאחד ולא לענין הגדה כאחד דהא אמרינן שם תניא נמי הכי לא יומת עפ"י ע"א להביא שנים שרואים אותו א' מחלון זה וא' מחלון זה ואין רואין זא"ז שאין מצטרפין עיי"ש. הרי דהברייתא נקט רק ראי' דבעינן שיראו כאחד. ואי נימא דמה דדרש רב מלא יומת עפ"י ע"א דעדמ"י פסול היינו בין בראי' ובין בהגדה בעי צירוף א"כ מאי סייעתא הוא מהברייתא לרב. ואין לומר דהברייתא חדא מינייהו נקט אבל באמת כוונת הברייתא הוא ג"כ דבעינן צירוף בין בראי' ובין בהגדה. דא"כ יותר הו"ל לנקוט דבעינן שיגידו כאחד דבזה הוי רבותא טפי וכדמצינו בסנהדרין שם דס"ל לר"נ גבי ד"מ דבעינן שיראו כאחד ולא בעינן שיגידו כאחד וא"כ הי' צריך הברייתא לנקוט יותר דבעינן צירוף בהגדה וממילא הוי ידעינן דכ"ש דבעי צירוף בראי'

(ה) סעיף יא יבא ב"ד אצל ב"ד. כתב הסמ"ע דמקצת מהב"ד האחד ומקצת מהב"ד השני אינם יכולים להצטרף עיי"ש. ועיין בנתיבות שכתב דדוקא אחד מכל ב"ד אינם יכולים להצטרף משא"כ שנים מכל ב"ד יכולים להצטרף עיי"ש. וכדברי הנתיבות מבואר בהג"א בפ' גט פשוט והובא גם בב"י