אלפי מנשה חושן משפט קיז

בהתראה. ואפשר לומר דרש"י סובר כדעת הנך פוסקים דגם לפטור נפשי' מממון אמרינן אין אמע"ר ועיין בהג"א פרק הגוזל קמא וא"כ י"ל דאינו נאמן לומר א מזיד הייתי משום דאאמע"ר:

(ג) סעיף ה ברמ"א שולחין אליו ומעיד. נראה דאם שולחין אליו מחויב להעיד כיון דעיקר טעמא דת"ח א"צ להעיד לפני ב"ד דזוטר מיני' הוא משום זילותא דהליכה וכמבואר בגמרא ר"פ שבועות העדות. וכ"כ בהדיא התוס' זבחים דף ט"ז ע"א ד"ה מיושב עיי"ש. והלכך אם שולחין אליו דשוב ליכא זילותא דהליכה מחויב להעיד ויש להקשות לפי"ז בהא דפריך הש"ס בסנהדרין רפ"ב אהא דתני כ"ג מעיד והתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם זקן ואינו לפי כבודו ודחק הש"ס לשנויי בדחוקים שונים. וקשה אמאי לא משני דהא דקתני כ"ג מעיד היינו אם הב"ד שולחין אליו שלוחם דבזה ליכא זילותא דהליכה. אמנם לק"מ דשפיר לא מצי לשנויי דהמתני' איירי בכה"ג דא"כ אמאי קתני במתני' שם דמלך לא מעיד הלא בכה"ג גם מלך חייב להעיד כיון דליכא זילותא דהליכה וכ"כ התוס' בשבועות שם ד"ה אבל איסורא דמש"ה לא מצי לשנויי דכ"ג מעיד באיסורא דכיון דבאיסורא גם מלך מעיד עיי"ש ואחר זמן רב מצאתי בשו"ת חו"י סי' ר"ה שהקשה קושיא זו ותירץ כתירוצינו. אולם יש לפקפק דלא עלה ארוכה בזה דהא באמת רש"י ז"ל בשבועות דף ל"א ע"א מפרש דמלך אינו מעיד משום זילותא דעמידה דעדים צריכים לעמוד לפני הדיינין וזה בזיון הוא למלך עיי"ש. והנה גבי כ"ג ליכא זילותא דעמידה וגם רש"י בסנהדרין רפ"ב גבי כ"ג כתב דזילותא הוא לגבי כ"ג ליתי לאסהודי לבעל דין עיי"ש הרי דנקט רק זילותא דהליכה. ואמינא טעמא לזה משום דאמרינן בש"ס זבחים שם דת"ח מעיד מיושב וכן איתא בשבועות ר"פ שבועת העדות דעשה דכבוד התורה דוחה העשה דועמדו עיי"ש והלכך כ"ג דא"א להיות כ"ג אא"כ כשהוא ת"ח דהא בעינן שיהא גדול מאחיו בחכמה וא"כ כ"ג מעיד מיושב ול"ש זילותא דעמידה. משא"כ מלך הרי יכול להיות מלך אף שאינו ת"ח ושפיר צריך להעיד מעומד. ועיין גם בתוס' סנהדרין דף י"ט ע"א ד"ה ינאי שכתבו דעשה דכבוד התורה עדיף מעשה דכבוד המלך ודוקא עשה דכבוד התורה דוחה העשה דועמדו אבל עשה דכבוד המלך אינו דוחה העשה דועמדו וצריך להעיד מעומד עיי"ש. וא"כ שפיר שייך גבי מלך זילותא דעמידה וכיון שכן שוב שפיר מצי לשנויי דמה דקתני דכ"ג מעיד היינו כשהב"ד שולחין אליו שלוחם דבכה"ג ליכא זילותא דהליכה ולא זילותא דעמידה. והא דקתני דמלך לא מעיד י"ל דאיירי במלך שהוא אינו ת"ח וא"כ אף דהב"ד שולחין אליו שלוחם אפ"ה אינו מעיד דנהי דליכא זילותא דהליכה אבל הא עכ"פ איכא זילותא דעמידה כיון דבודאי גם בפני שלוחם צריך להעיד מעומד. אכן באמת ז"א חדא דזה הוא יותר דוחק לומר דמה דקתני במתני' מלך לא מעיד דאיירי במלך שאינו ת"ח. דבודאי כונת המתני' הוא במלך דומיא דכ"ג וכמו כ"ג דמעיד הוא בכ"ג ת"ח כמו כן מלך דאינו מעיד הוא אף במלך ת"ח וא"כ שפיר לא מצי לשנויי מה דקתני כ"ג מעיד דאיירי כשהב"ד שולחין אליו שלוחם דא"כ אמאי קתני דמלך אינו מעיד הלא מלך ת"ח ג"כ מחויב להעיד כששולחין אליו שלוחם. ועוד די"ל דאם הב"ד שולחין אליו שלוחם א"צ להעיד מעומד בפני השליח אפי' כשהעד הוא ע"ה. דהא מה דבעינן עדים בעמידה ילפינן לה מדכתיב ועמדו שני האנשים. והרי בהאי קרא כתיב נמי לפני ד'. וא"כ י"ל דדוקא כשעומדים העדים במקום מושב הדיינים אז שייך לפני ד' כי אלקים נצב בעדת אל ושפיר צריך להעיד מעומד אבל אם הב"ד שולחין אליו שלוחם לביתו לקבל עדותו דלאו מקום המשפט הוא שם ובזה לא נאמר אלקים נצב בעדת אל. וא"כ ממילא דלא קאי נמי על זה הקרא דועמדו כו' לפני ד'. והלכך שפיר א"צ להעיד מעומד. גם יש ראי' לזה דבפני השליח ב"ד א"צ להעיד מעומד ממ"ש המרדכי בפ' שבועת העדות בשם הר"א בר' שמשון דעמידה הוא דוקא במומחין דהא כתיב לפני ד' והאידנא דליכא מומחין א"צ להעיד מעומד עיי"ש. ולכאורה צ"ע אמאי האידנא דליכא מומחין א"צ עדים בעמידה הלא אמרינן בגמרא דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן וא"כ הרי הוי כאלו מעידים בפני המומחין וליבעי עמידה. אע"כ צ"ל דדוקא בפני הב"ד בעצמם בעינן עמידה ולא בפני שלוחם וא"כ ה"נ אפי' בזמן שהי' סמוכין והב"ד שלחו שלוחם להעד לקבל העדות בביתו א"צ להעיד מעומד ומהגם לפמש"ל בסי' י"ז סק"ד דמה דעדים צריכים להעיד בעמידה הוא משום כבוד ב"ד וכן הבאתי בשם הר"ן, שכ"כ בחידושיו בסנהדרין לענין עמידת הבעלי דינים עיי"ש וא"כ אם הב"ד שולחים שלוחם לקבל העדות דליכא משום כבוד ב"ד בודאי דא"צ להעיד מעומד. ולפי"ז שוב א"א לומר דמה דקתני במתני' כ"ג מעיד דמיירי כשהב"ד שולחים אליו שלוחם דהרי בכה"ג גם מלך מעיד ואפי' הוא מלך ע"ה כיון דבכה"ג ליכא זילותא דהליכה ולא זילותא דעמידה וכאמור

עוד נלע"ד לישב קושיתינו הנ"ל עד"א די"ל דכ"ג א"צ להעיד אף אם הב"ד שולחין אליו שלוחם. והוא דהנה דברי רש"י ז"ל בסנהדרין שהבאתי בסמוך שכתב דזילותא הוא לגבי כ"ג. ליתי לאסהודי לבעל דין. אינו מובן כלל דמה קאמר דזילותא הוא ליתי לאסהודי לבעל דין הלא הו"ל למימר דזילותא הוא ליתי לאסהודי לבית דין. וכדאמרינן בשבועות גבי צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילי בי' מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיני'. ונ"ל דלאו דוקא אם הב"ד הוא זוטר מיני' א"צ להעיד. אלא גם אם הבעל דין לבד הוא זוטר מיני' ולא הב"ד ג"כ מיחשב זילותא וא"צ להעיד. ולפי"ז י"ל דכ"ג דצריך להעיד לפני הסנהדרין דבזמן שיש כ"ג יש סנהדרין בודאי הסנהדרין לא חשובים זוטרא מיני' דכ"ג ואין זה בזיון כלל להכ"ג מה דהולך להסנהדרין אלא עיקר הזילותא הוא הא דכ"ג מסהיד לבעל דין דזוטר מיני' לכן שפיר פרש"י ז"ל דזילותא הוא לגבי כ"ג ליתא לאסהודי לבעל דין. וכן יש להוכיח כדברינו ממה דמשני הש"ס שם דכ"ג מעיד למלך. וקשה מה מהני הא דמלך הוא הבע"ד הלא אכתי איכא בזיון לכ"ג מה דצריך לילך להב"ד אע"כ צ"ל כמ"ש דמה דצריך לילך להסנהדרין אין זה בזיון לו כיון דהסנהדרין לא חשובים זוטרא מיני' דכ"ג אלא עיקר הבזיון הוא מה דמסהיד לבעל דין דזוטר מיני' ולזה משני דמעיד למלך ואין כאן זילותא מה דמסהיד לי'. ובזה א"ש נמי דברי רש"י ז"ל בשבועות שהבאתי לעיל שכתב גבי אלך דאינו מעיד משום דצריך לעמוד לפני הדיינים וזה בזיון למלך. וצ"ע הלא טעם זה ל"ש רק גבי מלך ע"ה אבל במלך ת"ח ל"ש זה כיון דת"ח מעיד מיושב וכמש"ל. וא"כ הו"ל לרש"י ז"ל למימר הטעם משום בזיון דהליכה דזה שייך אף במלך ת"ח. ולפי הנ"ל ניחא די"ל דגם לגבי מלך אין זה בזיון מה דצריך