אלפי מנשה חושן משפט קז

האי טעמא דלדידי' בלא"ה אסורה משום הסה"ד. אך מ"ש דמי החג גופא תקשה למה טמאים משום מעלה והא בלא"ה פסולים בהסה"ד דהוי פסול הגוף. מזה לכאורה ראי' גדולה לדבריו דלמסקנא טומאה אינו מביא לידי הסה"ד. אמנם באמת גם זה אינו והוא עפימ"ש בצל"ח פסחים שם דבהקדישן ואח"כ השיקן ל"ש הסה"ד כלל דבשלמא בשתילי תרומה שנטמאו שפיר כשנטמאו הסיח דעתו מהם אבל אלו המים שכבר נטמאו ואפי' הכי הקדישן למי החג והרי כבר נטמאו ולמה הוא מקדישן למי החג וכי אינו יודע שמים טמאים פסולים למי החג אע"כ שדעתו להשיקן ולטהרן, וא"כ אינו מסיח דעתו מהם עיי"ש. וא"כ אזדא ראיית המג"ש גם מהא דלא קאמר במי החג גופא שפסולים מחמת הסה"ד. שוב פקחתי את עיני וראיתי דראי' זו מה דלא קאמר במי החג גופא שפסולים מחמת הסה"ד מעיקרא ליתא דהא מימרא דר"ל דמי החג שנטמאו כו' קאמר זאת משמי' דר' אושעיא והא ר' אושעיא ס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי דאיתא בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב ר' אלעזר בשם ר' הושעיא היסח הדעת טעון עיבור צורה. וזה ידוע דר' אושעיא בא' ור' הושעיא בה' חד הוא ועיין בטיב גיטין בשמות אנשים אות א' ס"ק כ"ז. ועיין גם בס' בית ועד לחכמים מהגאון בעל מלא הרועים ערך אושעיא עיי"ש. וכן נראה ברש"י ז"ל כריתות דף ח' ע"א ד"ה שבקי' ובד"ה בעי מני' עיי"ש ובגמ' שם. וא"כ מדאמר ר' אושעיא בירושלמי שם דהסה"ד טעון עיבור צורה ע"כ דס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי וכדאיתא בהדיא בש"ס דידן בפסחים דלמ"ד הסה"ד פסול הגוף הוי לדידי' הסה"ד, א"צ עיבור צורה ולמ"ד הסה"ד פסול טומאה הוי לדידי' הסה"ד בעי עיבור צורה. וא"ל דאין ראי' מהתם דר' אושעיא ס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי דדלמא ס"ל לר' אושעיא כתנא דבי רבה ב"א דאפי' פיגול טעון עיבור צורה וכדמשני ר"ל בפסחים שם מה דקתני לול קטן הי' בין כבש למזבח ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה דהאי תנא תנא דבי רבה ב"א הוא דאמר אפי' פיגול טעון עיבור צורה לכן גם הסה"ד בעי עיבור צורה אף דהסה"ד הוא פסול הגוף. דז"א דהא מדקאמר ר' אושעיא דהסה"ד בעי עיבור צורה ע"כ דלא ס"ל כתנא דבי רבה ב"א דאפי' פיגול בעי עיבור צורה דאל"כ הו"ל למימר רבותא טפי דאפי' פיגול טעון עיבור צורה וממילא הוי ידעינן דגם הסה"ד בעי עיבור צורה דהא כש"כ הוא וכדמוכח בש"ס דידן בפסחים דקאמר אפי' פיגול טעון עיבור צורה הרי דנקט לשון אפי' ומשמע דכש"כ הוא שאר פסולים. אע"כ מדקאמר ר' אושעיא דהסה"ד בעי עיבור צורה בא להשמיענו דרק הסה"ד בעי עיבור צורה כיון דהסה"ד הוא פסול טומאה אבל פיגול ועוד שאר פסולים בגופו לא בעי עיבור צורה. ומעתה כיון שכן דס"ל לר' אושעיא דהסה"ד פסול טומאה הוי א"כ סרה מהר קושית המג"ש מה דקאמר ר"ל משמי' דר' אושעיא במי החג דהם טמאים משום מעלה ולא קאמר דהם פסולים מדאורייתא מחמת הסה"ד. וממילא שוב אזדא ראייתו דלמסקנא טומאה אינו מביא לידי הסה"ד. ולכאורה יש לפקפק בזה עפ"י מ"ש הלח"מ פ"א מהל' חגיגה ה"ד דתרי ר' אושעיא הוי אחד שהי' רבו דר' יוחנן והוא ר' אושעיא ששנה הברייתות. ואחד ר' אושעיא שהי' אמורא עי"ש וכן נראה בש"ס בכמה מקומות. וא"כ כיון דתרי ר' אושעיא הוי שוב ליתא לדברינו הנ"ל דהא י"ל דר' אושעיא שאמר ר"ל בשמו בש"ס דידן בפסחים דמי החג שנטמאו לא מהני השקה משום מעלה לאו היינו ר' אושעיא שבירושלמי שקלים הנ"ל דס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי רק ר' אושעיא אחר הוא. ומתחלה אמרתי דזה אינו דהא גם בירושלמי שקלים שם מבואר בהדיא כהלח"מ דתרי ר' אושעיא הוי דאיתא שם ר"א בשם ר' הושעיא הסה"ד טעון עיבור צורה, א"ר הושעיא מתני' אמרה כן כו'. וע"כ דתרי ר' אושעיא הוי והרי מבואר בהדיא ג"כ מהך ירושלמי דגם ר' אושעיא השני ס"ל הסה"ד טעון עיבור צורה וע"כ דס"ל ג"כ הסה"ד פסול טומאה הוי א"כ כיון דשניהם ס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי שוב א"ש דברינו הנ"ל. אולם שוב ראיתי בירושלמי שקלים הנדפס עם ש"ס דידן ושם איתא מפורש אמר רב הושעיא וא"כ שוב שפיר י"ל דהאי ר' אושעיא דאמר ר"ל בשמו דמי החג שנטמאו לא מהני השקה משום מעלה הוא סובר הסה"ד פסול הגוף הוי ולאו היינו ר' אושעיא שבירושלמי שקלים הנ"ל. אמנם הא מבואר בסדר הדורות דהך ר' אושעיא דמצינו בש"ס דאמר ר"ל בשמו הוא הך ר' אושעיא דמצינו דאומר ר' אלעזר בשמו והוא ר' אושעיא הגדול ששנה הברייתות והוא הי' רבו של ר' יוחנן ור"ל ור' אלעזר עיי"ש בסדר הדורות. ולפי"ז הרי הך ר' אושעיא דאמר ר' אלעזר בשמו בירושלמי שקלים הנ"ל דהסה"ד טעון עיבור צורה הוא הך ר' אושעיא דאמר ר"ל בשמו בש"ס דידן דמי החג שנטמאו לא מהני השקה משום מעלה. וא"ש דברינו הנ"ל. ולפי האמור דר' אושעיא ס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי ליתא נמי לקושית הצל"ח על ר' ירמי' בד"ה מכדי זריעה נינהו עיי"ש. ובדרך אגב אזכיר מה שנתקשה הצל"ח שם בלשון הרמב"ם פ"ו מהלכות איסורי מזבח ובפי"א מהל' תרומות עיי"ש אשתמיטתי' מימרות דר' יוחנן שבירושלמי סוף פ"ט דתרומות כי כפי הנראה הרמב"ם ז"ל נמשך אחר מימרות דר' יוחנן שבירושלמי שם ועיין והבן. ויש אתי אריכות בזה ואין רצוני להאריך עוד כעת

(יא) וע"ד כ"ת בהא דפריך בגמרא סנהדרין דף ל"ג לר"ש מעובדא דר"ע ור"ט ומשני דחדא ועוד קאמר חדא דטועה בדבר משנה אתה ועוד א"נ בשיקול הדעת טעית מומחה לרבים אתה ומומחה לרבים פטור מלשלם. וכתב כת"ה דאינו מבין כלל דהרי ר"ט לא טעה בעובדא זו רק בדבר משנה ולא בשיקול הדעת וא"כ למה הוצרך ר"ע לומר לו, א"כ בשיקול הדעת טעית מומחה לרבים אתה. הנה באמת כבר כתבו המפרשים דהאי תירוצא דהש"ס הוא דוחק וכ"כ הש"ך בסי' כ"ה כמה פעמים ובודאי כיוונו בזה למ"ש כ"ת. אמנם ע"ד הפלפול קצת נלענ"ד לפרש כוונת הש"ס על נכון. והוא בהקדם דברי רש"י ז"ל שפירש הא דפריך הש"ס דלימא לי' ר"ע לר"ט טועה בדבר משנה אתה ופרש"י משנה הוא בפ' א"ט ניטל האם שלה כשרה. והקשה הש"ך בסי' כ"ה סק"ט לפרש"י דהו"ל להש"ס לאתויי מתני' דא"ט דליכא למימר דשגורה היתה בפי כל שהרי ר"ט לא ידע לה וטעה בה וכתב הש"ך לפרש מה דפריך ולימא לי' טועה בדבר משנה אתה היינו במה שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים כו' דכיון דהוא דבר פשוט הוי כטועה בדבר משנה עיי"ש. אמנם באמת שפתי רש"י ז"ל ברור מללו ופירושו נכון מאוד. והוא דהב"ח בתשובה סי' קנ"ו הקשה איך לא ידע ר"ט מהמשנה דא"ט דניטל האם כשרה ותו למה הוצרכו חכמים להביא ראי' מתודוס הרופא הלא משנה