אלפי מנשה חושן משפט קו

משמע דר' יוחנן ס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי אין כוונתו לדייק כן מהלשון, דקאמר בירושלמי הסה"ד דבר תורה אלא כוונתו הוא להוכיח כן מהא דפריך שם בירושלמי דיהא מותר לשרוף תרומה טהורה בע"פ בשעה ששית עם טמאה ביחד כיון דנפסלה בהסה"ד ואמר ר' יוחנן הסה"ד דבר תורה עיי"ש. ואי הסה"ד פסול טומאה הוי א"כ תרומה שנפסלה בהסה"ד הרי לא גרע מתרומה תלוי' דהא גם בהסה"ד הוא ספק אם נטמאה או לא וא"כ מה פריך הירושלמי דמשום שנפסלה בהסה"ד יהא מותר לשרוף ביחד עם טמאה הלא גם תרומה תלוי' אסור לטמאותה בידים וכמבואר בהדיא בפלוגתא דר"א ור' יהושע שהבאתי לעיל. אע"כ דהירושלמי פריך כן רק אליבא דמ"ד הסה"ד פסול הגוף הוי ולדידי' שפיר תרומה שנפסלה בהסה"ד דהוא פסול הגוף מותר לשרוף עם טמאה ביחד וא"כ כיון דהירושלמי הביא על זה מימרא דר' יוחנן דאמר היסח הדעת דבר תורה. ע"כ דדעת הירושלמי הוא דר' יוחנן ס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי. אולם אחר העיון קצת בירושלמי ראיתי דהירושלמי פריך כן אליבא דר"ש ור' יהושע שם דס"ל דמותר לטמא תרומה תלוי' בידים כיון דהולכת לאיבוד עיי"ש, וא"כ ליתא גם להוכחה זו דהא שפיר אף דהסה"ד הוא פסול טומאה והוי רק ספק טומאה מ"מ מותר לטמאותה בידים אליבא דר"ש ור' יהושע. ובלעדי זה לא מצאתי מרגוע לנפשי בתירוץ כ"ק מו"ח שליט"א עפי"ד השלום ירושלים. חדא דהבאר יעקב ביו"ד שם חולק על הש"ך והביא הרבה ראיות דאף היכא דהירושלמי מחולק עם הש"ס דידן בדעת ר' יוחנן פוסק הרמב"ם כר' יוחנן שבש"ס דידן. ועוד דבס' שלום ירושלים בכללים שבסוף הספר כתב להציל את הש"ך מהשגות הבאר יעקב דכוונת תש"ך הוא דוקא היכא דהש"ס דידן מסופק בדעת ר' יוחנן איך סובר ולהירושלמי פשיטא להו אזלינן בתר הירושלמי אבל היכא דש"ס דידן אינו מסופק גם הש"ך מודה דאזלינן בתר ש"ס דידן, אף דבירושלמי איתא בשם ר' יוחנן להיפך עיי"ש וגם אנכי בחידושי לחו"מ סי' כ"ב הבאתי ראי' לדברי השלום ירושלים מהש"ך גופי' בסי' כ"ב שם. אכן באמת לפענ"ד לק"מ מה שהרמב"ם פוסק כר"ל דהסה"ד פסול הגוף הוי והוא עפימש"ל לתרץ מ"ש הרמב"ן והריטב"א ריש חולין דבקדשים ספק טומאה ברה"ר טמא דאפי' הסה"ד פוסל בהם. ובש"ס בכמה דוכתי משמע דגם בתרומה וקדשים ספק טומאה ברה"ר טהור. ותרצתי דהרמב"ן והריטב"א כתבו כן רק אליבא דמ"ד הסה"ד פסול טומאה הוי אבל למ"ד הסה"ד פסול הגוף הוי גם בתרומה וקדשים ספק טומאה ברה"ר טהור. וא"כ כיון דבש"ס בכמה מקומות מבואר דבתרומה וקדשים ספק טומאה ברה"ר טהור ע"כ דהלכה הוא כר"ל דהסה"ד פסול הגוף הוי לכך שפיר פוסק הרמב"ם כר"ל

(ט) עוד מילין בפי לישב קושית כ"ת וגם קושיתינו עפ"י מ"ש המגיני שלמה פסחים דף ל"ד לישב קושית התוס' ד"ה פסול הגוף שהבאתי לעיל באות א' וז"ל ולפענ"ד נראה דלעיל לפי המסקנא דהכא קאי ולפי המסקנא לא פסלה הסה"ד בתרומה כ"א בקדשים דממשמרת תרומתי לא ילפינן שתפסל בהסה"ד אלא שצריך שמירה ואי לא שמרה מאן לימא לן שתפסל אי נמי ס"ל להמסקנא דטומאה לא הוי הסה"ד דאע"ג דאינו מוזהר בשמירתה מ"מ מאן לימא לן דלא שמרה מ"מ. ותדע דהא למה דמוקי ר' ירמי' דאסורה לאכול משום מעלה דאין זריעה לתרומה וקשיא הא בלא מעלה נמי אסורה משום הסה"ד דהא ר' ירמי' מדר"ל מייתי לה ולר"ל פסול הגוף הוי ואסורה מדאורייתא בלא מעלה ואפי' תימא דמייתי מדר"ל לר' יוחנן אבל לר"ל לא צריך האי טעמא דבלא"ה אסורה מ"מ מי החג גופי' תקשה למה טמאים משום מעלה הא בלא"ה פסולים בהסה"ד דהוי פסול הגוף כו' אלא ש"מ דלמסקנא לא פסלה טומאה משום הסה"ד עכ"ל. ולפי דבריו דלהמסקנא לא פסלה הסה"ד בתרומה כ"א בקדשים או דלהמסקנא טומאה אינו מביא לידי הסה"ד א"כ מיושב קושית כ"ת וגם קושיתינו בפשיטות די"ל דרבינא בסנהדרין דמפרש המתני' דטימא את הטהור באגע בהו שרץ ובלא"ה הי' הדין חוזר וכן רב בבכורות דמוקי המתני' דטימא את הטהור כרבנן דלא דנו דיני דגרמי קאי לפי המסקנא דפסחים שם וא"ש

אמנם דברי המג"ש מריש ועד סוף תמוהים בעיני מאוד. מ"ש בתחלה דלפי המסקנא לא פסלה הסה"ד בתרומה כ"א בקדשים מלבד דהא אף למחמירין בטהרות גם חולין מיפסל בהסה"ד וכדאיתא בחגיגה דף כ' שהבאתי לעיל באות וא"ו וא"כ כ"ש תרומה דמיפסלה בהסה"ד בלעדי זה לא ידעתי מהכ"ת לומר כן דלמסקנא לא פסלה הסה"ד בתרומה הלא י"ל דמה דקאמר ר' ירמי' במסקנא דמש"ה שתילי תרומה שנטמאו ושתלן אסורין מלאכול מטעם דכמו דאין זריעה להקדש ה"נ אין זריעה לתרומה ולא הי' ניחא לי' טעמא דרב ששת דקאמר הואיל דאפסלו בהיסח הדעת הוא לאו משום דר' ירמי' ס"ל דהסה"ד אינו פוסל בתרומה אלא משום דטעמא דר"ש אינו רק אליבא דר"ל דס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי אבל לר"י דס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי ל"ש טעמא דר"ש וכדאמרינן בגמרא שם. לכן קאמר ר' ירמי' טעמא אחרינא משום דאין זריעה לתרומה כמו דאין זריעה להקדש דבזה לא מצינו פלוגתא וכ"ע מודים לזה ותתפרש המתני' דשתילי תרומה שנטמאו כו' אליבא דכ"ע אבל באמת גם ר' ירמי' מודה דגם תרומה נפסלה בהסה"ד. ועוד דאי הסה"ד אינו פוסל בתרומה כ"א בקדשים א"כ קשה אמאי לא חשיב התנא במתני' רפ"ג דחגיגה גבי מעלות דחומר בקודש מבתרומה גם פסול הסה"ד. ואף דהתנא שם לא חשיב אלא היכא דאיכא דררא דטומאה וכדאמרינן בש"ס נדה דף וא"ו ע"א. ועיין גם בתוס' חגיגה שם ד"ה חומר בקודש עיי"ש. אמנם לא מבעיא למ"ד הסה"ד פסול טומאה הוי בודאי קשה דהו"ל ליתנויי אלא אף למ"ד הסה"ד פסול הגוף הו' ג"כ קשה דהו"ל ליתנויי והוא עפ"י מה שהעליתי לעיל באות ז' דגם למ"ד הסה"ד פסול הגוף הוי עיקר הקפידא שלא יסיח דעתו הוא משום טומאה. ובגוף דבריו שכתב דלמסקנא אינו פוסל הסה"ד בתרומה דממשמרת תרומתי לא ילפינן שתפסול בהסה"ד אלא שצריך שמירה יש לי להאריך בזה עפ"ד הירושלמי תרומות פ"א ה"א דפריך שם וכי הטהרות אינן נפסלות בהסה"ד ואיך נסמוך על אלו שאינן בני דעת אמר ר' יוסי בשם רבי לא אין כתיב בהן מחשבה שמירה כתיב בהו עיי"ש ואין להאריך

(יוד) גם, מ"ש בתירוץ הב' דס"ל להמסקנא דטומאה אינו מביא לידי הסה"ד דאל"כ אמאי קאמר ר' ירמי' דאסורה מלאכול משום מעלה דאין זריעה לתרומה הרי בלא מעלה נמי אסורה משום הסה"ד דהא ר' ירמי' מדר"ל מייתי לה ולר"ל הסה"ד פסול הגוף הוי. ז"א ראי' וכמ"ש הוא בעצמו די"ל דר' ירמי' מייתי מדר"ל לר' יוחנן אבל לר"ל לא צריך