אלפי מנשה חושן משפט קד

הרי עזרה רשות הרבים הוא וספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור ועל זה תירצו הרמב"ן והריטב"א הנ"ל דבקדשים ספק טומאה ברה"ר טמא דאפי' הסה"ד פוסל בהם. וזה הוא דוקא לר"י דס"ל הסה"ד פסול טומאה הוי אבל לר"ל דס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי לדידי' גם בקדשים ספק טומאה ברה"ר טהור וכאמור. וא"כ א"ש דרבה בר עולא בחולין שם ע"כ ס"ל כר"י דהסה"ד פסול טומאה הוי וא"כ בתרומה וקדשים ספק טומאה ברה"ר טמא לכך שפיר קאמר דצריך שיאמר ברי לי שלא נגעתי בבשר אבל הרמב"ם דס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי וכמ"ש הצל"ח פסחים דף ל"ד והוכיח כן מדברי הכ"מ פי"ב מהל' תרומות הי"א עיי"ש הרי לשיטתו גם בקדשים ספק טומאה ברה"ר טהור לכך שפיר ס"ל להרמב"ם דא"צ לומר ברי לי שלא נגעתי בבשר דהא הבשר הוא בעזרה . ועזרה רה"ר הוא וספיקו טהור

ולא אכחד דמ"ש הצל"ח וכן הוכיח מדברי הכ"מ דהרמב"ם ס"ל כר"ל דהסה"ד פסול הגוף הוי צ"ע דהא ר"י פריך לר"ל דס"ל הסה"ד פסול הגוף הוי מהא דתניא לול קטן הי' בין כבש למזבח ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה ואי אמרת הסה"ד פסול הגוף הוי ל"ל עיבור צורה והתניא כל שפסולו בגופו ישרף מיד ומשני ר"ל האי תנא תנא דבי רבה ב"א הוא דאמר אפי' פיגול והיינו אפי' פסול הגוף טעון עיבור צורה. והרי הרמב"ם פ"ב מהל' בית הבחירה הי"ד פוסק דלול קטן הי' בין כבש למזבח ששם זורקין פסולי חטאת העוף ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה ובפ"ד מהל' קרבן פסח ה"ג וכן בפי"ט מהל' פסהמ"ק ה"ב פוסק דכל שפסולו בגופו ישרף מיד עיי"ש וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם הסה"ד פסול טומאה הוי דאי נימא דהרמב"ם ס"ל דהסה"ד פסול הגוף הוי א"כ תקשה על הרמב"ם קושית ר"י שהקשה לר"ל דאי הסה"ד פסול הגוף הוי ל"ל בפסולי חטאת העוף עיבור צורה. אמנם נלע"ד דאין מכאן סתירה כלל לדברי הצל"ח והוא דהנה באמת התוס' שם והבאתי דבריהם למעלה באות א' הקשו בשם ר"י דלמא מה דקתני דפסולי חטאת העוף זורקין ללול ותעובר צורתן היינו שנפסלו בדם ובבעלים דבעי עיבור צורה ולא שנפסלו בהסה"ד ותירצו בשם הרבינו אלחנן דמ"מ אחר שנזרק בלול יש בו הסה"ד עיי"ש. ועיין בפנ"י שהקשה על הר"י דמעיקרא מאי קשיא לי' כיון דפשטא דמילתא משמע כמו שמתרץ הר' אלחנן דמשעה שנזרק בלול יש בו הסה"ד ותירץ דהר"י סובר דלמ"ד הסה"ד פסול הגוף הוי לא שייך היסח הדעת רק היכא דניכר שהסיח דעתו ממנה כגון שהניחה במקום התורפה שיד כל אדם ושרצים ממשמשין בהם א"כ לפי"ז הזריקה בלול לא מיקרי הסה"ד כיון שהי' במקום מיוחד בעזרה ומסתמא אותו מקום מוצנע הוי עיי"ש. והנה לפי דבריו דלמ"ד הסה"ד פסול הגוף הוי ל"ש הסה"ד כשמונח בלול א"כ שוב קשה קושית הר"י דלמא האי פסול היינו בדם ובבעלים ונלע"ד לישב קושית הר"י דהנה מה שהקשה דנימא דהפסול הוא בדם זה ודאי לא קשיא די"ל דר' יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל דפסול בדם הוי ג"כ פסול בגופו ולא בעי עיבור צורה וכמבואר בפסחים דף פ"ג ע"א דקאמר ר' יוחנן התם דם ובשר חדא מילתא הוא עיי"ש וברש"י שם ובתוס' שם דף פ"ב ע"א ד"ה בשלמא עיי"ש. וא"כ שפיר ר' יוחנן לשיטתו לא מצי לפרש הא דקתני פסולי חטאת העוף תעובר צורתן דמיירי בפסול בדם דהא פסול בדם ג"כ לא בעי עיבור צורה. אך מה שהקשה דנימא דהפסול הוא בבעלים זה לכאורה שפיר קשה כיון דפסול בבעלים גם ר' יוחנן מודה דלא הוי פסול בגופו ובעי עיבור צורה וכדאיתא בפסחים דף פ"ג שם. אולם יש לומר בזה דהא כאן מיירי התוספתא בחטאת העוף והנה לא מבעיא פסול בבעלים היינו שנטמאו הבעלים בודאי לא איכפת לן בחטאת העוף מה שנטמאו הבעלים דדוקא בקרבן פסח נפסל הפסח אם נטמאו הבעלים כיון שאין לו אוכלין וכמ"ש רש"י בפסחים דף ל"ד ע"ב ד"ה ובבעלים ועיין גם ברש"י שם דף פ"ב ע"א במתני' עיי"ש משא"כ חטאות אף אם נטמאו הבעלים לא נפסל החטאת כיון דחטאות הכהנים אוכלין ועיין גם ברש"י זבחים דף ט"ז ע"א ד"ה קסבר מפני טומאה וברש"י פסחים דף פ"ב ע"ב ד"ה והא אנינות כלאחר זריקה עיי"ש. אך לכאורה אכתי י"ל דמיירי בפסול בבעלים היינו שמתו הבעלים וחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלה וגם אפי' שמתו הבעלים בין שחיטה לזריקה יש לו ג"כ דין חטאת שמתו בעלי' וכמבואר בש"ס יומא דף נ' ע"א בהא דאיבעי שם שחט ומת מהו שיכנס אחר בדמו ופריך הש"ס ותיפוק לי' דחטאת שמתו בעלי' היא עיי"ש. אמנם י"ל חדא עפ"י מ"ש רש"י ז"ל בנזיר דף כ"א ע"ב דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלה היינו דוקא בבהמה אבל לא בעוף עיי"ש וכ"כ הרא"ש במס' קינים סוף פ"ב בשם הר"י מאורלייניש. ועיין בשעה"מ פ"ד מהל' פסהמ"ק שהביא כן בשם התוספתא פ"א דתמורה והקשה מכמה מקומות דמבואר בהדיא דגם חטאת העוף שמתו בעלי' למיתה אזלה ותירץ עפי"ד הר"י מאורליינש שם שביאר הטעם דחטאת העוף שמתו בעלי' אינה מתה דכמו חטאת הצבור דאינה מתה ופרש"י משום דחמשה חטאות המתות ליתא כולהו בצבור והכי גמירי להו דלא נהיגי אלא במקום דשייכי כולהו בצבור ועוף נמי לא שייך בי' כולהו דל"ש בי' ולד חטאת ועברה שנתה זת"ד הר"י מאורליינש וא"כ זה תליא בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון דפליגי בתמורה דף ט"ו במתני' בחטאת הצבור שכפרו בעלי' ר"י אומר תמות. אף דלא שייך בי' כל חמשה חטאות המתות ה"ה חטאת העוף שמתו בעלי' למיתה אזלה ולר"ש דאמר שם דאינה מתה כיון דל"ש בי' כל חטאות המתות ה"ה חטאת העוף שמתו בעלי' אינה מתה עיי"ש בשעה"מ. וא"כ י"ל דר' יוחנן ס"ל ג"כ כר"ש דחטאת הצבור שכפרו בעלי' אינה מתה וממילא הה"נ חטאת העוף שמתו בעלי' אינה מתה וכיון דהכא מיירי התוספתא בחטאת העוף הלכך לא מצי ר' יוחנן לפרש הא דקתני פסולי חטאת העוף תעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה, דמיירי בפסול בבעלים היינו שמתו בעלי' דהא חטאת העוף שמתו בעלי' אינה מתה וא"כ כ"ש כשמתו בעלי' ב"ן שחיטה לזריקה בוודאי דאין לה דין חטאת שמתו בעלי'. ומהגם דבש"ס תמורה דף ט"ז ע"ב פריך שם הש"ס על ר"ש וכי דנין אפשר משאי אפשר. ור"ל מתרץ שם מימרא דר"ש עיי"ש א"כ בוודאי סובר ר"ל כר"ש דחטאת הציבור שכפרו בעלי' אינה מתה וממילא ס"ל נמי דחטאת העוף שמתו בעלי' אינה מתה לכך שפיר מקשה ר' יוחנן לר"ל מהך תוספתא דתני פסולי חטאת העוף תעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה דע"כ מיירי בפסול הסה"ד דהא א"א לומר דמיירי בפסול בבעלים דהא ר"ל ס"ל דחטאת העוף שמתו בעלי' אינה מתה ועוד אף אי נימא דר' יוחנן ור"ל ס"ל דגם חטאת העוף שמתו בעלי' למיתה אזלה ג"כ ניחא מה