אלפי מנשה חושן משפט י

כפירה לא חשיב מודה בקנס עיי"ש. וא"כ לכאורה א"א לפרש דכוונת הש"ס דידן מה דאמרינן דבקנס משכחת ידיעה בלא ראי' הוא כמ"ש בירושלמי כיון דגם בידיעה בלא ראי' באופן דאיתא בירושלמי ג"כ צריך לדון דמש"ה חייב לשלם הקנס משום דהוחזק כפרן וכמש"ל והוי הודאה הבאה מתוך כפירה והא ש"ס דידן סובר דזה הוי בכלל מודה בקנס ופטור. אולם ז"א דדוקא התם גבי ראי' בלא ידיעה דעדיין לא נתחייב קנס בב"ד אלא השתא מכח כפירתו נתחייב שפיר ס"ל לש"ס דידן דזה חשיב מרשיע את עצמו. משא"כ בגוונא דידיעה בלא ראי' הרי תובע ממנו הקנס שנתחייב לו כבר בב"ד. וגם העדים מעידין שנתחייב כבר בב"ד רק דהם אינם יודעים אם הקנס שייך להתובע ההוא או לאיש אחר והא בכה"ג אף אם הוא בעצמו יודה בפירוש שנתחייב לשלם לו קנס מהני הודאתו לחיוב דכיון דכבר נתחייב בב"ד הוי כאית לי' גבי' ממון גמור והוי כמודה בממון ולא בקנס וכדאיתא בכתובות דף מ"ב ע"א ע"ש ועיין גם בש"ס מכות דף ג' ע"א דעדים שאמרו העדנו והזמנו בב"ד פלוני וחייבנו ממון דחייבין לשלם דאין זה מרשיע את עצמו דכבר הרשיעו אלקים עיי"ש. וא"כ כ"ש כאן דאנו דנין לחייבו לשלם מכח כפירתו להתובע ההוא הקנס שכבר חייבו הב"ד בודאי דלא חשיב זה מודה בקנס והוא פשוט

וגם זאת אין לומר דממה דקאמר בש"ס דידן דראי' בלא ידיעה לא משכחת בקנס מי לא בעי מידע נכרית בעל בת ישראל בעל כו'. נראה דהש"ס דידן לא מפרש הך דידיעה בלא ראי' בקנס כדרך הירושלמי דאי כוונת הש"ס דידן בידיעה בלא ראי' כדרך הירושלמי והיינו דמש"ה חייב לשלם בידיעה בלא ראי' כיון דהוחזק כפרן ובכה"ג גם ש"ס דידן סובר דלא חשיב מודה בקנס וכנ"ל. א"כ הו"ל להש"ס דידן לפרש גם ראי' בלא ידיעה על דרך זה וכדאיתא בירושלמי שהבאתי בסמוך. והו"ל למימר דמש"ה לא משכחת בקנס ראי' בלא ידיעה כיון דבראי' בלא ידיעה דעדיין לא נתחייב קנס כלל ואנו דנין לחייבו מכח כפירתו בכה"ג פטור כיון דזה חשיב מודה בקנס לשיטת הש"ס דידן ושפיר לא משכחת ראי' בלא ידיעה אף דידעו דבעל בת ישראל ובתולה מ"מ כיון דלא ידעו אם ברתי' הוי או איתתא אחריתא בכה"ג הוא פטור מלשלם קנס. אמנם זה אינו עומד כלל לנגדינו לסתור דהא באמת גם לפירוש הריטב"א הנ"ל דמפרש הך דידיעה בלא ראי' בקנס דהוא ע"י אומדנא. וכן נמי לפירושינו הנ"ל עפ"י שיטת הסמ"ע ג"כ קשה כנ"ל דאמאי לא קאמר הש"ס דבקנס לא משכחת ראי' בלא ידיעה אף היכא דידעו שבעל בת ישראל ובתולה מ"מ אינו חייב לשלם קנס כיון דבראיה בלא ידיעה לעולם א"א לדון לחייבו קנס רק מכח דהוחזק כפרן וכדאיתא בירושלמי וזה הוי מודה בקנס לשיטת הש"ס דידן ופטור. וע"כ צ"ל דלק"מ די"ל דבאמת הוי מצי הש"ס לומר כן אלא דעדיפא מיני' קאמר דדילמא לא הי' עליו מעולם חיוב קנס כלל והיינו דשמא נכרית בעל או בעולה בעל. וא"כ לפי"ז שוב שפיר נוכל לומר דכוונת הש"ס דידן מה דקאמר דידיעה בלא ראי' משכחת בקנס הוא על דרך הירושלמי ומה דלא קאמר דמש"ה לא משכחת בקנס ראי' בלא ידיעה מטעם דבכה"ג חשוב מודה בקנס משום דעדיפא מזה קאמר וכנ"ל. ובאמת לא זכיתי לירד לסוף דעת הריטב"א דהלא בודאי הי' למראה עיניו דברי הירושלמי גם בהך דידיעה בלא ראי' בקנס ואמאי שביק פירוש הירושלמי ומפרש בש"ס דידן פירוש אחר דהוא רחוק המציאות וכמש"ל. ואולי י"ל משום דבש"ס דידן קאמר שם לעיל בסמוך גבי ד"נ דמשכחת ידיעה בלא ראי' ע"י אומדנא לכן סבר הריטב"א דגם מה דקאמר בש"ס אח"כ דבקנס נמי משכחת ידיעה בלא ראי' הכוונה היא ג"כ ע"י אומדנא וכמו בד"נ. אולם לפע"ד נראה דכוונת הש"ס דידן בידיעה בלא ראי' הוא כמ"ש בירושלמי. והבן היטב בכל זה

(ד) באותו סעיף ברמ"א ואם יאמר הניזק שומו לי נזקי. עיין בקצה"ח סק"ז שהביא בשם הירושלמי סוף פ"ג דכתובות דמודה בקנס פטור אפילו לצאת ידי שמים: ח"ל הירושלמי שם מהו שיאמר לו צא ידי שמים נשמעינהו מן הדא מעשה בר"ג שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי ר"י א"ל טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו. א"ל ומה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא ידי שמים הדא אמרה שאין אומרים לו צא ידי שמים עכ"ל. וטעמא דמודה בקנס פטור אפילו לצאת ידי שמים מבואר בתוס' כתובות דף ל"ג ע"ב ד"ה לאו והובא גם בקצה"ח דהוא משום דכל זמן שלא עמד בדין ולא מתחייב בב"ד ליכא קנס כלל. וראיתי להגאון המובהק מהר"ר ברוך פרענקיל מלייפניק ז"ל בהגהותיו על קצה"ח אשר ת"י בכ"י שהביא בשם הר"י מג"ש בחדושיו בשבועות דף ל"ג דמבואר שם בדבריו דהא דליכא קנס קודם העמדה בדין זה הוא דוקא למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אבל מ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ס"ל דאית לי' גבי' ממונא דקנסא אף קודם העמדה בדין ולפי"ז הרי למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב מהראוי שיהי' מודה בקנס חייב לצאת ידי שמים. וא"כ קשה בהא דבש"ס דידן בב"ק דף ע"ד ע"ב דרוצה רב חסדא להוכיח מהך ברייתא דעובדא דר"ג דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. והרי זאת בוודאי א"א לומר דהך ברייתא אזלה בשיטה זו דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב דא"כ תקשי קושית הירושלמי דהי' לו לר"ג לשחרר את עבדו לצאת ידי שמים עכ"ק ובתוס' ביאור קצת, והוא קושי' נפלאה. וכאשר אנכי אחזה בזה נ"ל לישב. ואראה לך לדעת אשר דברי הירושלמי כתובות הנ"ל הוא ג"כ בירושלמי שבועות סוף פ"ה והתם לא פריך הירושלמי. ויאמרו לו צא ידי שמים. ועפ"י גרסת הירושלמי שבועות אמרתי לישב קושית הגאון הנ"ל בטוב טעם. והוא דהנה השעה"מ בהלכות עבדים והקהלת יעקב בתוס' דרבנן סי' רנ"ג הקשו איך הוכיח הירושלמי מעובדא דר"ג דמודה בקנס בשאר קנסות פטור לצאת ידי שמים הא שאני התם דאיכא איסור עשה דלעולם בהם תעבודו ואין בכח החיוב לצי"ש להפקיע איסור עשה עיי"ש, ונ"ל דהירושלמי לא בא להוכיח דמודה בקנס פטור לצי"ש מדלא שחרר ר"ג את עבדו לצי"ש. וכמו דחזינן דהירושלמי לא מקשה כלל דהי' לו לר"ג לשחרר את עבדו לצי"ש. דבאמת אף אם מודה בקנס חייב לצי"ש ג"כ לא הי' יכול ר"ג לשחררו וכקושית השעה"מ והקה"י. אלא דכוונת הירושלמי הוא להוכיח מדפוטר ר"י לר"ג לשחרר את עבדו מצד הדין ש"מ דמודה בקנס בשאר קנסות פטור אף לצי"ש דאי הוי הדין דמודה בקנס בשאר קנסות חייב לצי"ש הוי הדין נותן בעובדא דר"ג דחייב לשחררו מצד הדין. והוא דראיתי בספר תרומות הכרי בסי' זה ד"ה ודע שיש להתבונן שכתב דמסוגיא ריש ב"מ דקאמר התם דהעדאת עדים מחייבים אותו שבועה מק"ו דהודאת פיו. ומה הודאת פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה כו'. מזה משמע הא דמודה בקנס