אלפא ביתא ח

מעשים טובים כל מה שתוכל בכח לעשות עשה ויהיה בעיניך כאלו אתה אוצרן לאוצר וכל מה שתלמוד יהיה בעיניך כמוצא שלל רב: נ נדיבות שיהיה נדיב לב לכל אדם ונדיב על נדיבות יקום שיהיה לו תקומה ע"י הנדיבות והתקומה היא שיתנדב עצמו להקב"ה בממונו ובגופו ובנפשו ויתפלל ע"ז להש"י כאמרו ורוח נדיבה תסמכני

נאמן רוח מכסה דבר לא יגלה סודותיו ונסתריו לשום אדם בעולם לא יספר לשום אדם מה שבינו לבין אשתו הן טוב הן רע ח"ו. ובכל זה שלא יבטיח לשום אדם דבר אא"כ יכול לקיים תיכף ומיד. וירגיל לשונו לומר איני יודע שלא יתבדה כו'. ושלא יגלה שום סוד אדם. ובכלל זה שלא יגלה מעשיו הטובים ומדרגה שהוא בה כמו אדם שאינו רוצה לגלות מטמונו בפני שום אדם. ובכלל זה שיהיו ד"ת יוצאים נאמנים מפיו שהוא מקיים אותם וקשוט עצמך כו'. ואם אומר ברבים ד"ת שראוי לקיימם והוא אינו מקיימם שאינו יכול יאמר ראוי לו לעשות זה ויכלול עצמו עמהם וכן כשמוכיח ברבים יכלול עצמו עמהם וכמ"ש אנחנו מעלנו, ובכלל זה כשבני אדם חושדים אותו באיזה דבר ינקה עצמו לפניהם. ובכלל זה שירחיק עצמו מן הערבות והפקדונות: ס סיפוק מדות הסתפקות היא אבן יקרה כו' שיסתפק בממון כל מה שיוכל במיעוט וימעיט הנאתו כל מה שיוכל כי אין בא אל הקדושה רק מה שאוכל כדי חיוני והיותר אל החיצונים ויזכור זה תמיד אם לא בשבת הכל אל הקדושה

סבל יסבול עול מלכות שמים מאוד ומאוד. ר"ל שיחזק מחשבתו מאוד ומאוד בכל עת ובכל רגע שהשכינה מלכה"כ. את השמים ואת הארץ אני מלא לית אתר פנוי מיניה ויחזק עצמו מאוד בזה לטבול היראה זו כי חסרון היראה בא לאדם שאינו רוצה לסבול עול יראה ע"כ יחזיק במדת הסבל. גם יסבול עול אשתו ובני ביתו וצרכיהם ויסבול עול תורה ומצות. גם יסבול עלבונות כנ"ל וכל דבר הבא עליו מהש"י ובעת הפנאי יחשוב כל דברים הרעים שיש בעולם ומה שהיה וידמה במחשבתו כאלו באו עליו וילמוד עצמו לסבול ויקבל עליו לסבול מאהבת הש"י כמ"ש ר"ע כל ימי הייתי מצטער כו'. ויבקש רחמים שלא יבאו עליו ולא לידי נסיון וכמ"ש מנ"מ למבעי רחמי. ולתת שבח והודיה להש"י שלא באו עליו ע"ד אתה סתר לי כו' כידוע

ע עין טובה שיראה כל אדם בעין טובה ר"ל שימשיך לו ברכה במחשבתו מהש"י שיתברך עוד יותר ויותר ע"ד טוב עין הוא יבורך. ולהפך עין רעה מצמצם ח"ו השפעתו האי מאן דאמר שבחא דחברי' דבנוי או דממוני' בעי לברכא ולאודאה עליה ברכאן כו' ואי מני שבחא דחברא ולא אודי עליה ברכאן הוא נתפס בקדמיתא לעילא ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא וברכתא בעי לברוכי ליה בעינא טבא ולא בעינא בישא ובכולהו בעי קב"ה רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחברי' בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא מאן דמברך לקב"ה עאכ"ו דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא ובג"כ ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. ובכלל זה לבקש על חבירו שימלא המקום חסרונו וירגיל עצמו לבשר בשורה טובה בעין טובה: רוח נמוכה זהו ענוה שורש ענוה שלא יפסיק מחשבתו מיראת הבורא והוא אינו חשוב לכלום ע"ד ונחנו מהו מאוד ומאוד