אלפא ביתא ז

וטומאה ממגע ידים. וטומאה היוצא מגופו כגון זיבה וקרי וטומאה מהתקרבות לאדם רע וכעסן כשארז"ל אסור לאתקרבא בהדי' וכ"ש טומאה ממאכלות אסורות וכיוצא בזה הרבה ישמור מהם מאוד ומאוד וביותר מהרהור עונות שהוא חמור מכל הטומאות הנ"ל. ויתפלל להקב"ה תמיד על לב טהור ולב טוב. ועל פתיחת הלב בחכמה ויזהר שיהיה לו כובע וכתונת מיוחד לזיווג ולא להתפלל וללמוד בהם. ויזהר בטבילה אחר הזיווג וילמוד מאוד בס"י איך שיהיה הזיווג לש"ש ובקדושה ובטהרה שלא ימשוך על עצמו רוח הטומאה וכן באכילה ושתיה. כי אכילה ושתיה וזיווג המה ראש הטומאות וראש הקדושות המטהר והמקדש עצמו בהם

למוד ילמוד בכל יום תנ"ך משנה וגמרא זוהר מדרשים ואגדות ופוסקים ובספרי יראים מאוד ומאוד כי הס"י מזכירים את האדם שיהיו כל מעשיו ולמודיו להש"י וכל למודיו יהיה בדביקות להש"י ולעשות נחת רוח לפניו כמו בן טוב שלומד לפני אביו לעשות נחת רוח וג"כ הוא ירא מלפניו אם לא ילמוד כהוגן ויושב בבושה לפניו. ומתיירא לחשוב מחשבה אחרת שלא ירגיש אביו בו. כן ידבק עצמו באמונה שהוא לומד לפני הקב"ה וילמוד בדחילו ורחימו ויכין עצמו מאוד לזה שלא ישכיח עצמו מזה. וינוח עצמו מעט בכל שעה שיתיישב דעתו לדביקות הבורא. וזהו דרך כלל ובדרך פרט תעיין מאוד בס"י איך יהי' למוד לש"ש

מ מחילה מאוד ומאוד תחזיק ותגבר עליך המדה הזו למחול לכל מי שהרע לך בין במעשה רעה ובין בדבור רע אף אם אינו מבקש ממך ותהיה מן הנעלבים ואינם עולבים כו' שמחים ביסורים כו' ר"ל שיש לשמוח מאוד אם בא לו איזה חרפה או דבר רע מן אדם והאדם ההוא הוא ודאי שליח מהקב"ה כמ"ש ה' אמר לו קלל. והוא השבט של הש"י וכי יש לאדם המוכה לכעוס ולנקום ולנטור להשבט המכה אותו. ואדרבה אם יודע שנתחייב מיתה והמושל רחם עליו והכה אותו בשבט קלה ופטרו ראוי לו לשמוח באותו השבט. ומכ"ש שלא לשנוא ולנקום בהשבט. ויזכור תמיד מ"פ הרח"ו ז"ל ואם עיני שכל לך היה לך לרדוף ולבקש אחר מי שיחרפך ויגדפך כי חיים הוא נותן לך. ע"כ יש לו לקבל בשמחה גדולה מכל אדם ומכ"ש מאשתו שהיא בודאי אוהבת אותו בשעת מעשה שהיא מקללת ומחרפת וזה סימן מובהק שהיא מוכרחת ע"ז כנ"ל. ע"כ ימחול לה תמיד ולא ישנאה עבור זה ויעבור על לא תשנא כו'. ואדרבה יאהבה עבור זה כי מה לו לבקש אחרים שיחרפוהו והם עושים בשנאה גדולה ועושים עבירה והיא עושה זאת באהבתה אותו ואין עבירה כ"כ בידה והיא נותנת לו חיים

מדות כל המדות טובות הנז' בדרז"ל ינהוג תחלה בביתו בין הש"י ובינו שהוא נק' רעך וריע אביך כו'. ובינו ובין אשתו שהיא נקרא ג"כ רעך. ובין בני ביתו שהם אחים וריעים וזהירות יתירה צריך בביתו יותר ויותר מבין אדם לחבירו מן החוץ

מתון שיהיה מתון בכל ענייניו ואפילו בדבר מצוה הנעשית ממנו לחבירו צריך מתינות כגון צדקה צריך תחלה למתינות למי יתן ואיך ומה וכיוצא בזה ומ"ש זריזין מקדימין כו' חשתי ולא התמהמהתי כו' הוא במצוה גלויה ומפורסמת לילך לבה"כ וכיוצא. ובכל המצות צריך לך הכנת לב לעשותה לשמה והתבוננות גדול והראשונים היו זריזין מקדימים כו' שהיו דבקים מאוד בהש"י ולא היו צריכים להכנת המחשבה: