אהבת איתן ז

אתי לזבוני לעכו"ם כו' ע"כ. נראה דמפרשי מתני' בתכריכין שסופדין בהם ואח"כ מסירין ממנו ונותנין על מת אחר כדאיתא שם בנדה שיש חילוק בין לסופדו או לקוברו ע"ש. אשמעינן מתניתין דלא דמי למטפחות ספרים דפעמים משימם בחיקו מש"ה אוסר ר"א במ"ג אבל תכה"מ מכיון שהיו על מת פעם א' אסירי בהנאה כו' ע"ש. גם יש לפרש באופן שהיו עליו בחייו ומת כשהוא לבוש בהם אשמעי' שכ"ז שהוא מת אין עליו משום איסור כלאים וכמ"ש תוס' שם ד"ה א"ר יוחנן דמש"ה לא אמר ר"י מילתיה אמתני' רק בברייתא שם אמר בפי' עושה אותו תכריכים למת כו' ע"ש. לפ"ז לא היה לו להגאון להביא דגרי התוס' על מתני' כי אולי מתני' לא מיירי בשמלבישין אותו כלאים. ולולא דברי התוס' היה נראה לומר דמה שעושין לכבודו ליבא משום לועג לרש כדאשכחן כחזקי' שילהי פ"ק דב"ק שהניחו ס"ת על ארונו ואמרו קיים זה מ"ש בזה גם הושיבו ישיבה על קברו כו' ע"ש בהגהות הגאון ר"צ חיות זצ"ל. ה"נ מה שמלבישים אותו לכבודו הגם שיש בו כלאים ליכא משום לועג לרש

מסכת שביעית

פרק א מ"ו תורע"ק אות ז' תמה על רמב"ם ורע"ב מנא להו דנטיעות חמירי מאילנות כו' ע''ש תמוה דבתוספתא פ"א אי' להדיא דנטיעות חלוקים מאילנות בקלקולא בין לחומרא כו' עיי"ש ומ"ש ת"י בחידושיו ליישב קושיתו לא נהירא. בראש מ"ש דהך מתני' הלכה למ"מ היא כמ"ש רש"י תענית ד"ג כו' הלא גמ' ערוכה היא בתענית שם ובמו"ק ד' ב' בסוכה ל"ד א'. גם מ"ש להתיר נטיעות ל"צ הלכה לממ"ס דמהכ"ת לאסור כמ"ש תוס' מ"ק שם. תמוה הלא פליגי רע"ק ורי"ש בזה לרי"ש ליכא קרא לאיסורא דזקינה ולרע"ק איכא קרא בחריש ובקציר תשבות וגם רע"ק אית ליה הך הלכה לממ"ס כדמוכח מתני' דהכא מ"ח דא"ר עקיבא נטיעה כשמה ועיי' תורע"ק אות ט' בשם הט"א וכפ"ת. ועיי' ערוך לנר סוכה שם מ"ש בזה ולרע"ק צריך מאוד הלכה לממ"ס. וביותר למ"ש תוס' מ"ק ד"ד א' ד"ה אלא אר"נ דאיסורן שלשים יום דזקינה לפי אומד חכמים ואף החמירו בהם כו' ודאי אמרי' דהלממ"ס לאו לאיסור זקינה אלא להיתר ילדה וכ"כ רש"י בפי' בסוכה שם ע"ש. ורש"י שם כתב שהיה הלממ"ס גם על פחות מיו"ד נטיעות שיהיה מותר לחרוש עד ר"ה רק תחתיהם לפי חשבון שרה לב"ס וגם זה היה הלממ"ס שאם הם יו"ד חורשי' כל ב"ס עיי' ערוך לנר וכפ"ת שם ולא תיקשי לרש"י שהיה לו לומר נטיעות הלממ"ס. יש לומר דכיון שגם בפחות מיו"ד חורשים לפי חשבון יו"ד לב"ס מש"ה אמר עשר וגם פחות בכלל. משא"כ הרמב"ם ורע"ב סברי דעל פחות לא ביה כלל הללממ"ס וז"ל התוספתא מה בין זקינה לנטיעה זקינה עד עצרת נטיעה עד ר"ה זקינה ממין שלשה נטיעה עשרה כו' ע"ש. מזה מוכח כר"מ ור"ב ודלא כרש"י. ומ"ש שם העל"נ לתרץ קושית כ"ת על רש"י מדלא תני גבי נטיעות היו פחות כו' כדתני גבי זקינה ש"מ דבנטיעה בפחות חורש לפי חשבון שזהו יותר מצרכם כו' תמיהני איך העלים עין ממ"ש רש"י שם גם בזקינה בפחות מנ' חורש עד עצרת לפי חשבון והשאר עד הפסח כו' ובמתני' אי' שאינו חורש אלא מצא אורה וסלו וחוצה לו עי' מ"ב: מ"ח תי' בחידושי ה"י קושית תוסרע"ק אות יו"ד על רמב"ם שסותר א"ע כו' ע"ש. לא ידענא מ"ק להא בסוטה מ"ג ב' שהביא דפחות מטפח אינו מקדש זרעים לא מצד שאינו חשוב אילן ויהיה מה שיהיה וכי נטיעה אין מקדש זרעים אלא משום דשאר זרעים לגד קנבוס ולוף אסירי רק מדרבנן. ובכי האי כרם ל"ג רבנן כמ"ש רש"י שם והיינו שגידול הגפנים הם כך ולא יגדלו יותר וגם זה דוקא בשתים כנ"ש וא' יוצ"ז אבל לא בכרם גדול ע"ש וביו"ד סי' רצ"ז סכ"ב נ"ל פלא בעיני שביו"ד שם לא מכר כלום מהחילוק של רש"י. אבל פחות מטפח מפאת שלא גדל עדיין ולהבא יגדל עוד יותר ודאי מקדש זרעים. וסוף דבריו סותר למ"ש בתחילה דכיון דלא מיחשב אילן אלא נטיעה א"כ אמאי נגמם פחות מטפח פטור מערלה וקושית תוסר''ק אלימתא היא

פרק ט מ''ט תוי"ט ד"ה חייב מיתה. הקשה על לשון רש''י בכורות די"ב ע"ב ע"ש. והתו"ח הקשה על לשון פיה''מ לר"מ דסיפיה לא מ"ש רישי' ע"ש תירוצו גם מדייק ברש"י הנ"ל לפע"ד יש ליישב דהתוס' שם ד"ה כיון הקשו הא אפשר להפריש מעיסה שאינה דשביעית ויקרב אותם להרום מה"מ ותירצו אי נימא היא גופה לאו בת חלה הוי מחיוב עה"פ כו' ורש"י לא ניחא ליה האי תירוצא דהא בת חיוב היא אלא משום שריפה לא מצי לתרום מינה ובה לזה הביא קרא מראשי עריסותיכם, פי' דמשמע מהך עיסה גופה תרימו חלה וזה נוהג לדורותיכם. פי' אפי' בשביעית תרימו מיה' ובה ומיושב בזה מה שהקשה תו"ח למה הביא רש"י קרא המאוחר ולא המוקדם דכתיב ביה ג"כ ראשית עריסותיכם ע"ש:

עוד יש ליישב לכ"מ דאמרינן שם לחלק בין חלה לבכורה דחלה עיקרה לאכילה קיימא כן א"כ לפ"מ דאיתא במס' חלה פ"ד מ"ח שיש מקומות שנותנין ב' חלות אחת לאור ואחת לכהן כו' והרי עיקרה לשריפה לא מיקיים לדורותיכם לזה כתב מראשית עריסותיכם כו' דבאמת האי לדורותיכם האי רק על מקצת חיובי חלה דהיינו הנותן לכהן ולא על של אור:

עוד יש ליישב דקשה לפ"מ דמסיק עיקרה כילה קיימא למה צריך קרא לדורותיכם לחייב שביעית בחלה להוציא ממשמעות דלאכלה ולא לשריפה הא לא קיימא לשריפה אלא מדרשא דסיפרי שהזכיר ר"מ בפיה"מ יש מקום לומר דשביעית פטור מחלה וז"ל מראשית כו' מקצתה ולא כולה. עריסותיכם להביא לקט שו"פ שחיבים בחלה שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבים בתומ"ע פטורים מחלה נקט שו"פ שפטורים ממעשר אינו דין שיהו פטורים מחלה ת"ל מראשית עריסותיכם כו' לדורותיכם להביא עיסת שביעית שחייבת בחלה שהיה בדין כו' עד לקט שו"פ יוכיחו שפטור ממעשר וחייב בחלה כו' לא אם אמרת בלשו"פ שיש במינן חייב בתו"מ תאמר בשביעית שכל מינה פטור מתו"מ לא יהיה בה חיוב חלה ת"ל לדורותיכם כו' ע"כ ע"ש. ובזה מתורץ דברי רש"י ודברי ר"מ מפיה"מ דבאמת האי לאכלה ולא לשריפה מסתבר דממעט עומר ובכורה דעיקרי' דהני תרי לשריפה אלא משום דכתיב גבי עומר נדובותיכם כדאיתא במנחות ד' פ''ד ע"א ואי מדאשיתקר כתב כרמל תקריב וליכא אבל חלה ליתא בהאי מיעוטא דעיקרה לאכילה ואי הוי איתא במיעוטא לא מהני לדורותיכם לחיובי שהרי יש לקיים בעיסה דלאו דשביעית וכמ"ש תוס' במנחות שם ובכורות שם ד"ה כיון ע"ש. אלא דאי לאו מראשית כו' דמרבינן מיניה לשו"פ לחיובא הוי פטרי' שביעית מק"ו הנ"ל. אבל השתא דמרבינן לשו"פ מקרא דמראשית הרי חזינן דלא דרשי' האי קו"ח מש"ה מרבי' נמי שביעית מלדורותיכם לאפוקי מהקו"ח. מש"ה הביא רש"י מהמאוחר דגם בספרי מייתי ליה לחיובא דלשו"פ כי הראשון לגופי' והב' לדרשא. עוד יש לומר שהרי יש ללמוד חיוב חלה בשביעית מעומר דעיקרי' לשריפה ואפ"ה נוהג בשביעית וצ"ל כחילוק של תוס' הנ"ל. וזהו שכתב רש"י וכתיב מראשית כו' פי' הרי מראשית משמע מקצת א"כ גם בשביעית יש לקיים כדלאו דשביעית ואי לאו קרא דלדורותיכם הוי אמינא מראשית מקצת שנים לאפוקי שביעית ולא תיקשי לא ליכתוב לא ה' ולא ו', שהרי מראשית איצטריך לדרשא דמקצתה ולא כולה גם לחיובי לשו"פ כן נלפע"ד בס"ד

מסכת תרומות

פרק ב מ"ו תוס' רע"ק אות כ"א הקשה לשיטת רמב"ן דזיתים וענבים פטורו' מה"ת מתו"מ קשה מתני' תורמי' שמן על זיתי' נכבשים כו' הא הוי מפטור עה"ח כו' ע"כ. כתב עליו ת"י בחידושי' תיקשי לי' מתני' יו"ד דפ"א שאם תרם תרומתו תרומה כו' לא ראה הירושלמי שם הובא בר"ש וש"א גם ראיי' מגמ' דילן ביצה י"ג א' דחל שם תרומה גם על שבלים וזיתים כמו בן לוי שהקדים לכהן בשבלים פטור מת"ג עי' עוד שם. רק לכתחילה לאו בר עישורי הוא אבל זיתים וענבי' לרמב"ן ז"ל הוי מין פטור ממש כמו שאר פירות דפטירי ולאחר שיהיו תירוש ויצהר פנים חדשות בל"כ

פרק ג מ"ו ת"י אות ל"ה. עלובה עיסה שהנחתום כו' שהוא בעצמו העיד דבתמורה ליתא לפירושו ע"ש ד"ה ע"ב וכמ"ש התוי"ט ע"ש דילפי' מקרא דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו כו'. כי מ"ש דילפי' מדלא כתיב לא תקדים לאו כלום היא. דלא תקדים לא מצי קאי אלא על דמעך שהיא תרומה אבל לא תאחר קאי לשניהם לא תאחר מלאתך אחר דמעך גם לא תאחר דמעך אחר מע"ר וה"ה מע"ר אחר מע"ש. ובל"ז הוא דבר בטל כי הפסוק מתחיל מלאתך מש"ה כתיב לא תאחר במה שהתחיל וביותר כי ביכורים קודמי' בזמן ובתורה. דכתיבי בפ' משפטים ובפ' תשא ותו"מ כתיבי בפ' קרח. ובזמן ראה תאינה שביכרה כו' משא"כ תו"מ אחר גמר מלאכה. בודאי משפט ההקדימה להם להזכיר איסור איחורם ולא להזכיר קדימת דמעך לבכורים. גם מש"כ כאן מענין ביטלו ולא ביטלו דמכות דט"ו, אין לו שחר שזה לא שייך רק בלאו הניתק לעשה משא"כ הכא הוא לאו שאי"ב מעשה. עיי' ש"א להגר"א דחשיב לי' בין עשרה לאוין שאימ"מ שלוקים עליהם

מסכת מעשרות

פרק א מ"ה תוס' רע"ק אות גימל הקשה על הרע"ב מהגמ' שבת קמ"ה א' ע"ש. לפענ"ד יש ליישב דהרע"ב גורם שם אמר רב פפא דכ"ע משקה הבא לאוכל כאוכל דמי והכא במשקה הבא לאיבוד פליגי כו' והכא מיותר אי נימא דגם לנ"פ שבת והכשר דמי להדדי כסברת ר' ירמי' שם. אלא ודאי דה"ק ר"פ גבי שבת כ"ע ל"פ דכאוכל דמי מטעמא דכתב רש"י שם ד' קמ"ד ע"ב ד"ה לתוך הקדירה דמוכח מילתא דלאו למשקה בעי לי' כו' ואין זה דרך פריקתו ע"כ והכא משקה חשיב לכ"ע אלא דעומד לאיבוד ובהא קא מיפלגי ודלא כמ"ש תוס' שם דלא מצי למימר דכ"ע אוכל הוא א"כ מ"ט דמ"ד הוכשר ע"כ היינו לפי גירסתם בדר"פ לכ"ע לאו אוכל הוא אבל גי' הרע"ב ור"ש כגי' הגאונים דלכ"ע אוכל הוא ומפרש כמ"ש בס"ד. וביותר א"ש לפי' רע"ב ור"ש המחליק בענבים שמשפשף הענבים על עיגול של דבילה ודלא כפירש"י שם בשבת נחתום המחליק פני ככרותיו בענבים שסוחט המשקה על הככר ע"כ. ומפרש שם עומד לאיבוד שמתחילה נסחט אדעתא דאזיל לאיבוד שהאור שואבו ושורפו ע"כ. אבל לר"ש ור"ב א"ש כפשוטו וגרסי' בא לאיבוד היינו אפי' רגע א' לא הי' עליו שם משקה שהרי שפשף הענב על העיגול ולפ"ז יש לומר ג"כ דגרסי כגי' התוס' לאו אוכל הוא פי' אם חולב לתוך הקדירה שהרי משקה הוא קודם כניסתו לקדירה והכא שאני דעומד לאיבוד ובזה א"ש מ"ש ר"ש ורע"ב דבעומד לצחצחו פליגי והיינו כדברי ר"ה ברי' דר"י שם דגבי מפצע יוצא שמן גמור בעינו רק דאזיל לאיבוד לארץ מש"ה פליגי ר"י ורבנן אי חשיב משקה אי לא. אבל גבי מחליק בענבים אפי' אי עומד לאיבוד חשיב משקה היינו משום דמשקה הוא שעה א' אבל לצחצח שמשפשף לאו משקה הוא שלא הי' בעולם אפי' שעה א' מיהו לפי' רש"י הנ"ל יהי' בהיפוך אפי' למ"ד אזיל לאיבוד לאו משקה הוא היינו אזיל איבוד ממש אבל עומד לצחצחו לא מיקרי אזיל לאיבוד מה שהאור שואבו שהרי חיזותו ע"פ הככר מונח קיים. אבל ברישא דמתני' מחליקים בתאנים וענבים של טבל פי' רע"ב במשקי' היוצאי' מתו"ע של טבל כו' והיינו דלא שייך טבל בתאנים שהרי גמר מלאכתן כשיהיו גרוגרות וידושו כדאי' במתני' וכן ענבים עומדין להוציא יין מהם ע"פ רוב. מש"ה פי' במשקין ושפיר שייך שם עומד לאיבוד פי' נשפך לארץ אבל הגר"א בש"א שלו פי' בתרווייהו משום עומד לצחצחו עיי"ש ועיי' ת"י במתני' אות פ' שגם הוא כתב כמ"ש דשיפשוף מיקרי עומד לאיבוד לפי שלא הי' משקה אפי' שעה א' כו' עיי"ש

פרק ב מ"ב ת'י אות י"כ הקשה על הרע"ב שפסק דלא כר"י ובפ"ג מ"ה פסק כר' נחמי' כו' ע"ש. לא ידענא מ"ק הא בפ"ג מ"ה הלכה כדברי כולם להחמיר כמ"ש רע"ב שם. א"כ הכא מיירי בחצר המשתמר חוששין למ"ד שם שקובע אפי' בוש לאכול והרי ר"נ גופי' שם אמר מילתא לחיובא כל שאין אדם בוש לאכול בתוכה חייבת כו' פי' אפי' אחד פותח ואחד נועל דלא כרע"ק ואפי' אין הכלים נשמרי' בתוכה לא כדר' ישמעאל ע"ש. ובזה קי"ל כר' נחמי'. אבל אם יש בה מילי דחיובא לשאר תנאים דשם לא משגחי' במה שהוא בוש לאכול ור' יהודה גופי' שם סובר כרע"ק כדאי' בירושלמי שם ע"ש בר"ש וש"א להגר"א א"כ סבר ר"י קולא דר"נ וקול דרע"ק ובהא ודאי לא קי"ל כותי'. וז"ב בס"ד

פרק ד מ"ב ת"י אות י"ט כתב דנקט מ"ש לאפוקי מדר"א תרומות פ"ח מ"ג כו'. לא ידענא מי הכריחו לזה הא בירוש' מפורש דנקט מ"ש לאפוקי ע"ש דמותר הגם שלקים לשבת ולפ"ז בסיפא דב"ה מחייבי' ופי' רע"ב אפי' בע"ש צריך טעם לחלק לפ"מ דמוקי רישא בירוש' שלקטו ע"ש עם דמדומי חמה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אפי' תינוקות ואפ"ה שרי בע"ש ולפי' הגר"א בש"א א"ש שכתב דכלכלה הוי גמר מלאכה כדאמרי' פ"א מ"ה משילקט כל צרכו הוי גרנן למעשרות וכיון שלוקט לשבת לא ילקט עוד כו' ע"ש: מ"ד ר"א ב"צ מחייב פי' רע"ב דגזר שמא יוציא מן היין חוץ לגת ע"כ. יותר נכון פירש"י עירובין צ"ט ב' טעמי' דר"א ב"צ דמזיגה שמוזגו במים משוי לי' קבע שהרי ר"מ דמתיר מיירי במכניס ראשו ורובו לגת ובכה"ג כ"ע מודו דלא גזרי' שמא אפי' בחפצים הצריכין לו כדאי' בעירובין שם במשנה שמותר לעמוד בר"ה ולשתות ברה"ר או איפכא אם מכנים ראשו ורובו למקום ששותה ולא פליג שם ראב"צ ע"ש עיי' עירובין שם וד' ק"א ע"ב אוסר ר"מ אפי' במפתח אם אינו מכניס רו"ר וכ"ש בשתי' דאפי' רבנן דפליגי עלי' במפתח מודו בשתי' דגזרי' שמא יביא אצלו א"כ ר"מ דמתיר הכא ע"כ מיירי במכניס רו"ר לגת וכמ"ש רע"ב גופי' בדר"מ א"כ דבריו ודברי הנ"ש צע"ג: