אהבת איתן מז

עפ"מ דאי' במס' כלים פי"ז מי"ג נגעים פי"א מ"א שאם חיבר. חוט או משיחה מן הגדל בארץ לדברי מיי' מקבל טומאה וקשה מכללא דר' יהושע כאן מ"ג דבעי' שוין בשיעור וטומאה. ודברי מיי' ודאי לא שוה שאינו מקבל טומאה כלל וכבר עמד בזה המשל"מ שם ע"ש שכתב דגזיה"כ הוא בדבר שאינו מק"ט כלל שיהי' נחשב כגידולי יבשה אם נתחבר לו כמ"ש תוי"ט שם ד"ה חיבר מהתו"כ אבל דבר המק"ט לא אמרי' הכי מש"ה טפח משק לא משלים ב' טפחים בגד ולא אמרי' הא לא גרע מדבר ימיי אבל טפח בגד משלים ג"ט לשק והייתי אומר הטעם כמו שמביא תוי"ט טומאה לדבר ימיי ה"נ מביא טפח בגד לק"ט שק. אבל זה ליתא דא"כ אפי' קל לחמור נמי משלים. גם מאי איריא בגד ושק אפי' בגד ועור או שק ומפץ נמי ישלימו זל"ז היינו דאר"ש מה טעם פי' הא אין שיעורן שוה. עוד ק' מ"ט בסדר הזה דוקא ע"ז משיב הואיל וראויי' ליטמא מושב. פי' גזיה"כ דחיבור ליתא אלא בדבר ימיי אבל בדבר המק"ט בעי' שיהי' צירוף דלא בטלה דעתו וגם בעי' חמור לקל וביאור דמושב כמ"ש לעיל בס"ד

פרק ה מ"ג תוי"ט ד"ה רבי אומר. הקשה דרע"ב אדרע"ב מפ"ז מ"ג דתמורה ע"ש. יש ליישב דשם כתב רע"ב אין הלכה כר"ש ולא כתב הלכה כחכמים ויש לפרש במה דסבר ר"ש קדב"ה לא היו בהעמדה והערכה. לית הלכתא כוותי' אבל גם כרבנן דר"ש אין הלכה דסברי תרוייהו בעו העוהע"ר. אלא כרבנן דהכא דקמ"ז לא בעו העוהע"ר והיא סברת ר"ל לרבנן דר"ש דהתם רק על המיי' קשה שפסק בפי' דקמ"ז בעו העוה"ר ואיך פסק כרבנן דהכא עיי' מיי' ה' ערכין פ"ה ה' י"ט מיי' ה' אימ"ז פ"א הי"א אם נשחטה קודם שתיפדה ה"ז נפדית כ"ז שהיא מפרכסת כו' ע"ש ובזה תירץ תו"ח קושית תוי"ט על מיי' דפסק כרבנן דהכא דיפדו ע"י העוהע"ר בעודן מפרכסי' כו' ע"ש. ויש לתרץ עוד עפמ"ש תוס' די"ט ע"ב הובא בתורע"ק אות טי"ת דלא מיירי בשחטן אלא דרבי סבר לא נפקי לחולין ע"י מעילה מדבעו העוהע"ר ויש בהם מועל אחר מועל ורבנן סברי נהי דבעו העוהע"ר אפ"ה לא אלימא קדושתי' הואיל ויש להם פדיון כו' ע"ש וכ"כ מיי' בה' מעילה פ"ו ה"ו בזה הל' בהמת קדשי קדשים שנפל בה מום הואיל ועומדת לפדיון הרי היא כקדשי ב"ה שהיא קדושת דמים כו' עד הראשון בלבד מעל כו' ע"כ והראה הכ"מ מוצא הדין ממתני' דהכא כחכמים. הגם שבפיה"מ הזכיר עבר ושחטן כו' הרי שבחיבורו חזר בו ופי' כהתוס' הנ"ל אבל מ"ש בה' אימ"ז פ"א הי"א הנ"ל מקורו הוא מחולין ד' למ"ד ע"א ע"ש בתוד"ה והתנן. ודלא ככ"מ ותו"ח שדעתם דמכאן הוא מקור מקומו אלא כהלח"מ שם ע"ש ובמשל"מ שם כתב שגם הכ"מ דעתו רק להביא ראיי' מכאן דפירכוס לא מועיל רק בשחיטה אבל פירכוס דמיתה לא יועיל שאי"פ אה"ק להאכיל לכלבים עיין תמורה דל"ג ע"ב תוד"ה כדתניא כתבו דלר' יוחנן שם דסבר בין לרבנן בין לר"ש קמ"ז היו בכה"מ והערכה ע"כ רבנן דהכא לחוד ורבנן דהתם לחוד כו' ע"ש ולדברי התו"ח ל"צ לדחוקי בזה דהא בתמורה מיירי במתו ולא מהני פירכוס והכא בשחיטה ומהני פירכוס להעוהע"ר עיי' חולין ד' פ"ד א' ד"ה בעו הקשו הא במפרכסת יש העוה"ד כדלעיל דלמ"ד כו' ע"ש ולדברי תוח"ד מאי קושיא דילמא רבי היא ומכ"ש לרב יוסף שם דאמר רבי היא ונסיב לה כו'. ויש לתמוה על עין משפט כאן די"ט ע"ב אות יו"ד שציין מי' ה' מעילה פ"ו ה"ו וה' אימ"ז פ"א הי"א ע"כ. דהא בה"מ לא מיירי בשחטן רק בה' אימ"ז מיירי בשחטן ע"ש:

מ"ד נטל אבן או קורה שה"ק ה"ז לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו ל"מ בנאה בתו"ב ה"ז ל"מ. עד שידור תחתי' בש"פ נטל פרוטה שה"ק ה"ז ל"מ נתנה לחברו הוא מעל וחבירו ל"מ נתנה לבלן אע"פ שלא רחץ מעל כו' הכנס ורחוץ ע"כ עיי' גמ' ד"כ ע"א דפריך מ"ש הוא ומ"ש חבירו ומשני דמיירי בגיזבר ופרש"י ורע"ב ארישא קאי וקושית הגמ' היא מ"ש כי נטלה הוא ומ"ש כי נתנה לחבירו והכי אי' בחגיגה דיו"ד ע"ב מכדי מישקל שקלה מ"ל הוא מ"ל חבירו אבל המיי' בפיה"מ מפרש דרישא לא מיירי בגיזבר רק משום דאין בנטילה רק פגם שמחסר להקדש אבל ליכא הנאה ובעי' פגם ונהנה רק בסיפא דתני הוא מעל ולא חבירו ע"ז פריך גמ' מ"ש הוא מ"ש חבירו ומשני דמיירי בגיזבר פי' שהמקבל גיזבר אבל אם אין מקבל גיזבר שניהם מעלו אבל לפירש"י ורע"ב מיירי שהנותן גיזבר ולפלא על התוי"ט ות"ת ות"י שלא הזכירו מזה כלום. ומה שהקשה ת"י אות כ"ו על תוי"ט למה מוקי הש"ס בנתנה ע"פ ארובה לוקמי בשלא עשה בה שינוי דלא הדר כו' ע"ש לא על תוי"ט תלונתו רק על התוס' ב"ק ד"כ ע"ב ד"ה והוא ע"ש ובפירש"י חגיגה שם שפי' דמיירי שמסתתה וקובעה ע"ש. מכח הגמ' דפריך מכדי שנויי שניי' כו' ע"ש גם כאן פריך גמ' למה לי שידור כיון דשינה מעל והיינו משום דאי מיירי בקבעה בבנין לא אפשר בלא שינוי דלא הדר היינו חותמה ומסתתה ויש לתמוה על תוי"ט ד"ה בנאה שהביא פירש"י סייעתא להרע"ב ולא קרב זא"ז שהרע"ב כתב אם בנאה ממש הרי נהנה שהוסיף בבנין ביתו. ולדידי' לא בעי' שינוי דלא הדר דאיכא פגם אפי' בשינוי דהדר ולהמיי' זה גופי' הוי פגם מה שמחסר מהקדש אבל לרש"י קושית הגמ' היא לא מיבעי דירה, דלא בעי' אלא אפי' בנין נמי לא בעי' דמשסיתתה קנאה והוציא מרה"ק לחולין. מש"ה פירש"י שסיתתה וחתכה אי נמי שבנאה בבנין כו' ע"ש והמיי' בפיה"מ פי' כהרע"ב ע"ש. וז"ל המיי' בפיה"מ אבל הנוטל שו"ד מהקדש ונתנו לחבירו שניהם מעלו שכל אחד נהנה ופוגם. זה נהנה בנתינת המתנה בטוה"נ שבאה לו וזה נהנה בקבלתה כו' ע"כ. הביאו תוי"ט ד"ה נתנה לחברו הוא מעל בנתינת המתנה בטוה"נ שבאה לו ע"כ, פי' דלא תיקשי מה הנאה יש לנותן לזה כתב שיש לו טוה"נ מהמקבל ולא נתכוון התוי"ט לומר דלא מעל אלא לפי טוה"נ שבו ולא ככולו רק כונתו לפרש הטעם דמעל משום דנהנה ופוגם ובזה מסולק מהתוי"ט הקושיא שהקשה תוס' רע"ק אות י"ב ע"ש. עיי' ב"מ דצ"ט א' תוס' ד"ה וחבירו בשם ר"י כתבו שהי' סבור ר"י דלא מעל אלא לפי טוה"נ אפי' נתנו כולו לחברו ומסקנתו לא כן היא ע"ש והמשל"מ פ"ו מה' מעילה ה"ד החזיק בסברתו הראשונה א"כ לא הי' לו לתוס' רע"ק להקשות על תוי"ט אפי' לפי הבנתו בתוי"ט עיי' חגיגה שם תוד"ה עד שידור ומ"ש תוי"ט ד"ה ה"ז בשם תוס' ב"ק דהכא לא שייך שליחות יד שסבור שהוא שלו כו' עיי' חגיגה שם תוד"ה בגיזבר תירצו משום דאיתי' בי גזא דרחמנא כל היכא דאיתי' ומה שהקשה תוי"ט ד"ה נטל פרוטה כו' הא תו למה לי תינת למיי' כו' אלא לרש"י ורע"ב כו' לפע"ד יש ליישב עפ"ד התוס' ב"מ דצ"ט א' ד"ה וחבירו שכתבו אפי' בקרדום שאינו כלי שרת יש מועל אח"מ אם כולם גיזברים שאין מוציאין מרשות הקדש ולא יצא לחולין ע"י הראשון אבל אינם גיזברים ראשון מעל לפי טוה"נ של ביקוע ולא לפי כולם כו' ע"ש א"כ הוי אמינא באבן או קורה כל אחד מכוון רק ליהנות די תשמישו ולהחזיר כגון לתת ע"פ ארובה וכיוב"ז ויש לשני למעול במה ששייר ראשון אבל פרוטה ודאי כשנוטלה מתכוין ליטול כולה הוי אמינא אפי' אין חבירו גיזבר נמי לא מעל חבירו קמ"ל אפי' פרוטה נמי דיני' כמו ברישא שאם אין המקבל גיזבר שניהם מעלו כמ"ש מיי' בפיה"מ ובחיבורו ה' מעילה פרק ו' ה"ז עיין שם בהשגות וכ"מ ומשל"מ שהאריך בזה

מסכת תמיד

פרק ב מ"א תוי"ט ד"ה מימיו לא נתעצל כו' הביא פי' המפרש ופי' הרמב"ם ולא הרגיש ש"ש חילוק גדול ביניהם דלהמיי' היה חיוב הוצאת הדשן בכל יום חוץ מרגלים רק שלא היה לזה פייס ומה דאי' במתני' פעמים עליו כג' מאות כור וברגלים לא היו מדשנין אותו הפי' הוא כך לפעמים היה עליו כג"מ כור לפי שברגלים לא היו מדשנים אותו אבל בשאר ימוה"ש מעולם לא היה עליו הרבה כ"כ שבכל יום היו מדשנין אותו. ומה דאי' במתני' מימיו לא נתעצל כו' מיירי בשאר ימוה"ש אבל להמפרש מה דתני לפעמים עליו כג"מ כור מיירי בשאר ימוה"ש שלא היה הוצאת דשן בכל יום עד שהיה מרובה כ"כ שהיה מעכב סידור מערכה ומה דתני וברגלים לא היו מדשנין ה"פ אפי' היה האפר רב מאוד לא היו מדשנים ברגלים. ומה דתני מימיו לא נתעצל כו' מיירי כשהיה האפר רב מאוד עד שהיה עיכוב לסידור מערכה עי' מיי' ה' תמידין פ"ה ה"ח בהשגות ובכ"מ ע"ש עוד הי"ד. עוד יש חילוק ביניהם במה דתני החלו מעלין באפר ע"ג תפוח דלהמיי' ה"פ ע"י שהיו צוברים האפר במקום אחד נעשה תפוח אבל להמפרש מיושב הלשון טפי שהיה אפר ע"ג המזבח גל גדול באמצע מזבח ובכל יום היו מעלין האפר עליו והראב"ד שם הקשה על מיי' דלפירושו מאי האי דתני פעמים עליו כג"מ כור ה"ל למיתני פעמים בו כגמ"נ פי' בהאפר שמוציאים לחוץ אבל עליו אשמע על המזבח ע"ש בלח"מ ומשל"מ באריכות ולפמ"ש א"ש דלישנא דמתני' מהופך להמיי' כאילו אמר תחילה ברגלים לא היו מדשנין ואמר אח"כ פעמים הי' עליו כג"מ כור ועיי' מיי' ה' תמידים פ"ב ה"ז ובהשגות וכ"מ ולח"מ שם ובמל"מ שם הי"ג ע"ש:

מ"ג תוי"ט ד"ה החלו הקשה מ"ש דתני לר' כו' יותר הי' לו להקשות למה מקדים סידור ב' גע"צ למערכה גדולה ומערכה ש"ק היא מאוחרת לשתיהן כסידור אביי ואפשר לומר דסידור מערכה מרומז במ"ב דתני החלו מעלין באפר כו' שזה הי' כדי שיהיה המקום פנוי לסדר מערכה. ומכ"ש לשיטת רע"ב והמפרש שלא הי' הוצאת הדשן בכל יום רק כשהיה רב הדשן וכיון שאינו מסדר עבודות של כל יום למאי תני לי' הכא בשלמא להמיי' ניחא. מזה מוכח דמ"ב מרמז סידור מערכה וגם במ"ג מרומז המערכה דקתני החלו מעלי' בגיזרי' לסדר את המערכה. פי' שהיו גוזרין שני גע"צ שיהיו כפי מדת המערכה בארכה. ויותר מרווח פי' המיי' דמיירי בסידור מערכה רק דהרע"ב דייק לישנא דגיזרי' דמשמע משופין מש"ה מפרש בשני גיזרי עצים. והדר תני וכי כל העצים כשירים למערכה לא אמר גיזרי' אלא עצים סתם. הגם דהרע"ב פירש דארישא קאי אבל מיירי בתרוויהו. במערכה שני גיזרי עצים ואשמעינן שהזוכה בתרומת הדשן זכה גם בב' גזרי עצים לבד סידור המערכות שזוכה בהם:

מ"ד תוי"ט ד"ה שהיו כתב בשם המפרש דהצתת אליתא ילפי' ביומא דכ"ו מוערכו עצים על האש כו' ע"כ. זהו שלא בדקדוק להמעיין ביומא ד' כ"ד ע"ב דמ"ה ע"א ובתוס' שם ד"ה וכי תעלה יראה להדיא דמרישא דקרא ילפי' לה דכתיב ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח כו' דהא מן וערכו ילפי' ביומא דף כ"ו ע"ב סידור ב' גע"ל דערבית שיהא בשני כהנים כו' ע"ש ויש סתירה בפירש"י דביומא דף כ"ד ע"ב פי' הצתת קיסמין דקים אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכות כגון שקרבה מערכה לכלות כו' ע"ש ובד' מ"ה א' פירש"י הצתת אליתא להצית בהם אור מערכה גדולה ע"כ ובתוס' ישנים דכ"ד ע"ב ד"ה הצ"א כתבו שהי' הצ"א אחר סידור מע"ג קודם ב' גע"צ אבל במיי' ה' תמידין פ"א ה"ט הזכיר הצ"א אצל מערכה של קיום האש כהרע"ב כאן מ"ג ובתוי"ט מ"ה ד"ה הציתו ע"ש וממתני' מוכח מסברת הת"י הנ"ל שהרי מתני' מזכיר הצ"א בין מע"ג למערכה ש"ק. מיהו במיי' יש לומר שיש שם ט"ס דמ"ש והצית בה צ"ל בהם ולא קאי על מערכה בקה"א לחודי' ועי' יומא דמ"ה א' תוד"ה רבי יוסי הקשו על מתניתי' דלא תני מערכה של קה"א ותירצו כמ"ש תוי"ט ד"ה הציתו. ע"ש ולח"מ ה"ת בפ"ב ה"ד הקשה זה על המיי' ועל הכ"מ שלא הזכירה ותי' לפי שאין לה שעה קבועה כו' ע"ש. יש להשיב ע"ז מדברי ת"י הנ"ל דלדבריהם יש לה קביעות וחידוש שלא הזכיר הלח"מ דברי תוס' יומא דמ"ה ד"ה ר"י הנ"ל שהקשו ותירצו זה דגם דבמיי' לא יספיק תי' התוס' עכ"פ הי' לו להביאם שם והר התוס' מיאנו בתי' לח"מ: