אהבת איתן מה

ומפקא ממעילה וזהו שאמר ר' יהושע שנשחטה חול"ז וחולמ"ק לית בה מעילה בקדשים קלים אפי' רק פיגל בשחיטה וכ"ש פיגל בזריקה ואם לא מפקא ממעילה בקדשי קדשים עיין זבחים ד' פ"ד א' תוד"ה וחולמ"ק מנחות ע"ט א' תוד"ה והדר בי' כתבו דבקדשי קדשי' ילפינן חולמ"ק מחול"ז שאם עלה לא ירד דבהו לא מהני זריקה מידי לגבי אימורי' אבל בקלים דוקא חול"ז לא ירד דמהניא זריקה לקובעו בכרת אבל לא חולמ"ק דחמירה זריק חשובה כו' דלא מייתא הזריקה למעילה באימורי' כו' והיינו דתני שנשחטה חול"ז וחולמ"ק לאשמעי' גבי מעילה שניהם שוים בקדשי קדשים וכמו דשוים במעילה כן שוים בירידה דלא תרד והיינו דתני לה בלשון כלל אמר ר"י בן פזי בין בקדשי קדשים בין בקלים עיי' גמ' ד"ב ב' דתלי הא בהא דלרבה דאמר ירדו ליכא מעילה מדאורייתא עיין מנרות דף ק"ב ע"א מייתי הך דר"י ומפרש לה אפי' לנה ממש ג"כ מיקרי היה לה שעה"כ דאי בעי זריק אמרי' אע"ג דא"ב פריק לא אמרי' או כדרב אשי שם מעילה אטומאה קא רמית מעילה כיון דפקעה קדושה תו לא הדרא כרבא כו' ע"ש ומכ"ש ראוי' ליטמא או ללין דהיינו אחר זריקה ודאי מועלי' בה ומ"ש הרב רב"י אות י"ב דנכלל בחול"ז לילה ובחול"מ ביום זה מוזכר בתוס' זבחים ד' פ"ד א' ד"ה וחולמ"ק ע"ש ומ"ש אות זי"ן שהחידוש הוא אפי' זרק ביום ג"כ לא מפקע ממעילה כיון דשחט בלילה כו' ע"ש. גם אני תירצתי הכי אבל התוס' ד"ב א' ד"ה פשיטא מיאנו בזה ואפשר דוקא בשחיטת פרים אמרו דמילתא כפשטא היא דלא מהניא כלום. דשינוי מקום גרע משינוי זמן דהוי כשחוטי חוץ כמ"ש התוס' ד"ה ורבה ע"ש ועיי' לקמן די"ב א' בגמרא ותוס' ד"ה וכי שם ע"ב כתבו בפי' אפילו קדשים קלים דמעיקרא לית בהו מעילה אפ"ה אם מתו אית בהו מעילה מדרבנן וכ"כ מיי' ה' פה"מ פ"ג ה"א קדשי מזבח שמתו כו' ע"ש משמע אפי' קלים. ובגמ' ד"ב ע"א דעביד צריכותא בשחט בלילה וזרק ביום או אפכא. אי הוי סבר דאיכא מעילה מדרבנן ה"מ למימר הכי אי אשמעי' שחט בלילה וזרק ביום ה"א הכא הוא דאיכא מעילה מדרבנן אבל איפכא ליכא מעילה אפי' מדרבנן דעיקר עבודה היא הזריקה ואי הוי תני שב"י וזרק בלילה ה"א הכא הוא דליכא מעילה ד"ת אבל איפכא איכא מעילה מדאורייתא קמ"ל. אלא כמ"ש לעיל דבע"א הוי ס"ד דהכא ליכא מעילה מדרבנן מש"ה עביד הצריכותא בדרך אחר ועיי' לקמן ד"י ע"ב בגמ' ותוס' ד"ה שלא כתיקנה. כתבו דכל היכא שאם עלה לא ירד מיקרי קדשי ה' כו' ע"ש שכתבו ג"כ דבקלים זריקת פיגול לא מייתי למעילה. ובזה יש לומר דאפי' קיבלו וזרקו פסולי' את דמו דאיכא תקנתא בחזרה לא עדיפא משחיטת לילה אליבא דר"ש דלא ירדו או חול"ז וחולמ"ק אליבא דר"י דלא ירדו ואפ"ה להמיי' ליכא מעילה דאורייתא ובזה סרה תמיהת התוי"ט ד"ה ושקיבלו שהביא המיי' דסבר גם בפסולי' מעילה רק מדרבנן והקשה הא איכא תקנתא בחזרה מלבד מה שיש ליישב דהמיי' מיירי דליכא עוד דם הנפש. יש לומר עוד דהמיי' סבר דהיכא דלא ירד שזה מרבינהו להיכא דאיכא תקנתא בחזרה. הגם דהכא לכתחילה והכא דיעבד דוקא. על כל פנים תרווייהו מיקרי קדשי ה' ואדרבה כל הפסולים לבר מטמא דחזי לעבודת ציבור אם קיבלו וזרקו אפי' עלה ירד כדאיתא בזבחים דפ"ד ע"ב ע"ש. א"כ אם בהני דלא ירדו המעילה רק מדרבנן כ"ש בפסולי' וזה היפוך מסברת התוי"ט. דהא מתני' לא מיירי בטמא כמ"ש רע"ב ע"ש:

מ"כ תוי"ט ד"ה ומועלין כתב דלהחמיר א"צ מיגו ומייתי הזריקה לידי מעילה אפי' יצא כולו כו' ע"ש. מה שייך להחמיר להביא קרבן מעילה ויש חשש חולין בעזרה גם בחיוב פיגול נו"ט אם אוכל בשוגג מייתי חטאת מלבד זה יש להקשות מהגמ' דאמר ריו"ח שאם יצא כולו כדליתי' דמי אפי' לרע"ק מקשה ליה רב אסי מדאמרי' מחשבי' על אבוד ושרוף פירש"י אם חישב בשעת זריקה להקטיר אימורים חול"ז וה"ז כבר נשרפו הוי פיגול לחייב כרת כו' ולהתוי"ט מאי קושיא הא ריו"ח אמר דלקולא לא מהניא זריקה ליצא כונו והך דמחשבי' חומרא היא וצ"ע אבל סברתו יש לה מקום בתוס' פ"ו ע"ב ד"ה שלא שכתבו בהצריכותא דסברא הוא כיון דאפי' לרע"ק הבשר אסור באכילה לא מפקא זריקה ממעילה הגם דזריקה כשירה היא אבל נעשית על דבר שאי"ר אבל בקדשים קלים כיון דזריקה כשירה היא מייתי אימורי' למעילה כו' ע"ש א"כ ה"נ ביצא כולו לא מפיק ממעילה בקק"ד אבל מייתי אימורי למעילה בקלים וביותר לפמ"ש תוס' שם ד"ה כי אמר בראיית רע"ק מב' חטאות מורה. ע"ז דלא אמר רק מטעם מיגו כדאמר כשם שדמה פוטר בשרה כך פוטר בחברתה אבל בקלים לית לן דוגמא זו לא מפלגי' בין כולו למקצתו. עוד י"ל דהכא קיימי' אליבא דמיי' ואיהו סבר בה' פה"מ פ"א ה' דלרע"ק מהני זריקה בסיפא להקטיר אימורי' הובא בתוי"ט בסמוך מש"ה אפי' יצא כולו לא חשיב כדליתי' משא"כ ברישא אמרי' בגמ' דבשר בשריפה לרש"י בעיבור צורה ולתוס' מיד עי' ד"ז ע"ב ברש"י ותוס' שם מש"ה אמרי' ביצא כולו הוי כמאן דליתא ולמ"ש תוי"ט בסמוך ד"ה מועלין שהמיי' סובר דאיסור בשר לרע"ק לא הוי מדינא אלא חומרא מש"ה באימורי' דלגבוה לא מחמרי' כו' ע"ש. מזה מוכרח דהמיי' סובר כרש"י דבעי ע"צ כיון שהוא רק חומרא. ויש להביא ראי' מדברי הכ"מ ה' פה"מ פ"א ה' ל"ב שהביא דברי רש"י הנ"ל ע"ד המי' ע"ש:

מ"ג תורע"ק אות א' הא יש לומר דמתני' דהכא מיירי ביוצא חוץ לירושלם ולא מהני אהדרינהו ע"כ על תוי"ט יש להקשות למה נטר עד הכא ולא השיג על רע"ב מ"ב דפי' דמיירי שיצא הבשר ואח"כ נכנס ואח"כ זרק כו' דכיון דפי' פלוגתא דר"א ורע"ק אי זריקה מועלת ליוצא אי לאו א"כ ה"ל לפרש דמיירי באיתנהו אבראי כמסקנא דזבחים וכן רש"י פי' ג"כ שם כהרע"ב ולא הרגיש שם התוי"ט להקשות על רש"י דמפרש פלוגתייהו דבהדר עיילינהו שזהו נגד הגמ' זבחים הנ"ל

פרק ב במ"א חטאת העוף מועלין בה כו' הוכשרה ליפסל כו' ולא נקט יוצא עי' תוי"ט שכתב משום דמתני' רע"ק היא דהזייה מהני ליוצא ומדלא פסיקא כו' קשה גם לרע"ק מנפסל הבשר כדאי' בכ"ז ע"ב בשלמא לרש"י ניחא דסבר דלזה מהני זריקה להטעין עיבור צורה כו' ע"ש. א"כ ל"צ למיתני יוצא מדתני לינה אבל לתוס' קשיא ע"ש שפ' כי אמר שכתבו דל"צ ע"צ ולפע"ד מיושב שפיר מדתני הוזה דמה כו' אין בה מעילה ודייקי' הא איסורא איכא ומוקמי' לה ד"ח ע"ב ביוצא אליבא דרע"ק ע"ש הרי תני נמי יוצא:

מ"ב עד שתצא לבית הדשן עי' רע"ב ועי' תוי"ט מ"ד ד"ה עד שיצא הקשה סתירה שהרע"ב במ"ב סותר דבריו שבמ"ד כו' ע"ש. גם הח"י אות יו"ד תמה עליו לפע"ד יש ליישב עפמ"ש תוס' יומא ד' נ"ט ע"ב ד"ה והרי בשם ריצב"א דמאי דאמרי' בש"ס דאיכא מעילה בתה"ד היינו רק אי' הנאה מדאוריי' אבל לא מעילה ממש כו' ע"ש שהביאו ראיות לזה. לפ"ז יש לומר דרע"ב במ"ב לא כיון לפרש הגמ' אליבא דרב ד"ט ע"א כמו שחשבו תוי"ט ות"י ולא מיירי באפר תפוח במ"ב רק במ"ד מיירי כו' וכתב דהלכה כריו"ח. ובמ"ב אשמעי' דינא דתה"ד הגם דאסור בהנאה מדאוריי' מדכתיב ושמו מ"מ לית ביה מעילה כריצב"א הנ"ל וכ"כ תו' ישנים יומא שם ד"ה והרי ע"ש. ומה שמתחיל התנא בעופות עיי' תוס' ד"ה ע"א ד"ה ואין מועלין הובא בתוי"ט ות"י אות א' ע"ש. לפע"ד נראה משום דבבהמה מקבלים הדם בכלי משא"כ בעופות נשאר בצואר ואם יצא קודם הזייה הרי יצא הדם ובזה גם רע"ק מודה דלא מהני שוב הזריקה לשום דבר כדאי' בגמ' ד"ז ע"א הובא בתוס' ד"ח ע"ב ד"ה אמר ר"ח ע"ש. רק זהו דוקא אם יצא דרך ראשו אבל יצא דרך רגליו לתי' ב' שבתוס' הנ"ל קילא בעופות מבבהמה שיכול לחתוך עד שמגיע לעצם דלא פסיל בי' רק מחוסר אבר ואח"כ מולק משא"כ בהמה פסול משום שמנונית האבר היוצא שמתעכב בדם דגופה ומתקבל בכלי אם לא חתך קודם קבלה כדאי' בזבחים דכ"ו ע"א ע"ש וגם תי' א' שבתוס' דמיירי שכל הדם נאסף בצואר ואח"כ יצא ברגל כו' דליכא חשש שמנונית כו' ע"ש ג"כ שייך זה רק בעוף ולא בבהמה שמתקבל תומ"י בכלי ומשום דפיסקא דלעיל מסיים אין מועלין בבשר אחר זריקה בקדשים קלים ומוקי לה רבי חנינא כרע"ק משום הכי איכא איסור ביוצא ומתני' דהכא מוקי נמי ר"ח כרע"ק משום הכי סמכינהו להדדי משום ת דושא דאית בי' דאפי' יצא הרגל קודם הזאה ולא חתכו לתי' א' דתוס' הנ"ל ג"כ מהני לי' הזייה ולתי' ב' ביצא קודם מליקה חותך ומולק ומזה. ובגמ' דזבחים הנ"ל יש להקשות על פירש"י שכתב אי נימא דבשר קדשים קלים שיצא לפני זריקה פסול הוי דלא כריו"ח דפ"ט ע"ב דמכשיר לפי שסופו לצאת כו' ע"ש הא מסקי' שם דרי"ח מכשיר אפי' אימורי' שאי"ס לצאת והגמ' אמרה ה"ט דסול"צ ולא כו' כמ"ש רש"י שם. א"כ קשה מה משני הגמ' דלמא בקדשי קדשים אכתי הוי דלא כריו"ח דמה לי בשר קק"ד או אימורי קדשים קלים אידי ואידי אי"ס לצאת ושם בתוס' ד"ה שחט ואח"כ חתך פסולה כתבו דדם פסול אינו בטל ברוב כו' ע"ש קשה דהכא ל"ש ביטול שלא היה ניכר האיסור בפ"ע מעולם עי' יו"ד סי' י"ד ס"ה ש"ן ס"ק י"ב ע"ש פ"ת סק"ג השגה על ש"ך מכח דברי מרדכי דל"ש ביטול היכא שהתערובת בתחילת ביאהו לעולם כו' ע"ש בשם נ"ב מהדו"ת ת' נ"ד שכתב דהיכא דאתיא מטעם ביטול בהרוב בזה פסקי' כהמרדכי אבל היכא דאתיא עלה מכח ביטול בששים מה לי בכך שלא נודע האי' בפ"ע הרי ליכא טעמא דאיסורא כו' ע"ש. והנה דברי התוס' הנ"ל הוי תיובתי' דמיירי בביטול ברוב ודעתם דשייך ביטול בכה"ג

פרק ג מ"ג רש"א הדם קל בתחילתו וחמור בסופו כו' יצא לנ"ק מועלין בו עיין פיה"מ למיי' הביא פסוק כי הדם הוא בנפש יכפר. עוד הביא פסוק ואני נתתי לכם עה"מ לכפר כו' וכתב הנה נתבאר שאין הלכה כר"ש שאמר שיש בו מעילה לאחר כפרה כו' ע"ש. דבריו תמוהים דהא ר"ש רק מדרבנן אמר שי"ב מעילה אחר שתצא לנ"ק כמ"ש תוס' ד' י"א ע"א ד"ה מ"ט ע"ש שהביאו ראיי' מיומא ד"י וכ"כ רש"י הכא במתני' ע"ש דקודם שיצא לנ"ק לית בי' מעילה אפי' מדרבנן אם לא שנאמר שהמיי' סובר כהר"ר חיים שהביאו התוס' זבחים ד' מ"ו ע"א ד"ה הוא שכתב דיצא לנ"ק מועלי' בו היינו מדאוריי' ע"ש שהתו' כתבו ע"ז שדוחק הוא עוד יש לתמוה דהא תלתא קראי כתיבי לכם שלכם יהא ואמרי' בזבחים שם חד למעוטי ממעילה וחד מנותר וחד מטומאה ופירש"י שם דהוא אתי למעילה והמיי' בפיה"מ זבחים שם הביא ב' קראי לכם ולכפר היינו דפיגול ל"צ קרא כדאמרי' שם ע"ש. והני תרי קראי לנותר ולטומאה דמיירי בהו שם ולא מיירי שם ממעילה. והכא הוי לי' למיי' לאתויי רק קרא דהוא וצע"ג:

מ"ו תוי"ט ד"ה ואין מועלי' הקשה אמאי אין חצר המשתמר קונה להקדש מטעם שליחות והרי כהני שדר"ח נינהו ודוחק לומר אין שליח עי"ש עיי' חו"מ סי' רמ"ג סעי' כ"ג קטנה זכתה לה חצירה יכו' כתב ש"ך שם סקיו"ד פי' בסוגיא דב"מ חצר משום ידה איתרבאי ולא גרעה משליחות פי' דהאי יד לא גרעה משליחות כו' ע"ש גם הנימוק"י פי' הכי אבל לא שיהי' לחצר גם דין שליחות והפנ"י שם כתב דגבי מתנה דאיכא דעת אחרת מקנה לא גרע משליחות כו' וזו היא שיטת רש"י ותוס' שם ע"ש. והכא ליכא דעא"ח במה שהשביח ברשות הקדש וראיית התוי"ט מכהני שלותי דרחמנא. איני מכיר. דשליחות שאינו לקנין ודאי יש להקדש דהא בכהני אי שד"ר נינהו לאו מטעם שליח כמותו אתינן עלה רק כמו שליחות מרע"ה לפרעה וכמו שליחות הנביאים להוכיח את ישראל דכתיב את מי אשלח כו' אבל שליח לקנין היא מטעם שלוחו כמותו וזה לא שייך בהקדש ומכ"ש לפמ"ש תוס' יומא די"ט ע"ב ד"ה מי איכא דאפי' אי שד"ר נינהו שלוחי דידן נמי נינהו כו' ע"ש ודאי ליכא ראיי'. ואפי' אי נימא דחצר המשתמר קונה גם במציאה כתב הפנ"י שם הטעם משום דעת הבעלים על כל מה שיבוא לתוכו ויהיה משתמר יקנה לו והוי שליחות לדעת בעלים כו' ע"ש וזה ל"ש בהקדש שהרי הגיזבר אינו בעלים. גם מ"ש תוי"ט להקשות מ"ש גידולי הקדש מחל מוקדשים וביצי תורים ומכח זה כתב דבאמת תנאי היא ומתני' דלעיל ר"י היא לפע"ד לא דמי דחלב הוא גופה כי דם נעכר ונ"ח וביצים אמרי' ב"ק ד' מ"ז א' תרנגולת שהזיקה גובה מביצתה מה דלא שייך זה במימי בור וזבל אשפה ואפי' גידולי שדה ופירות אילן לא דמו נהי דינקי מהקדש אבל אין בהם תערובת של ממון הקדש וכמ"ש רשב"ם ב"ב ע"ט ע"א ד"ה אין מועלין ותו"ד דמשום גרמא דקגרים לי' קרקע הקדש ליגדל אין לנו לעשותו הקדש כיון דלית בי' כו' ע"ש שכתב עוד דבמחובר ליכא מעילה בהנאה לחודה רק אי פגים כו' וכ"פ המיי' המ"ע הדר בצל אילן של הקדש לא מעל כו' ע"ש והכא היניקה כבר נעשה והנהנה אינו פוגם. משא"כ חלב וביצים הרי הם כאבר מאיברי' ומה שטרח תוי"ט ד"ה ר"ש למצוא טעם לפסק המיי' המ"ע פ"ה שפסק כר' יוסי כו' ע"ש יש לומר לפ"מ דאי' בב"ב דף ע"ט דגם ר"א כר"ש סבר מופלי' במה שבתוכן אפי' בבור ושובך אבל ר' יוסי סבר הכי רק בשדה ואילן כו' ע"ש. א"נ בשדה ואילן הוי רבי יהודה יחיד לגבייהו דאפילו אי נ"ג במתני' דברי רבי