אהבת איתן מג

בדיני התערובת ומאי נ"מ באיסור דטריפה מאיזה קרא ילפי' לי'. וכתב רע"ב בקרא דגבי מעשר דלא מיבעי' דנפול להקרבה אלא אפי' לא חלה עליו שום קדושה. והרמב"ם ה' אימ"ז פ"ב ה' יו"ד הביא קרא דהקריבהו לפחתך וכבר הקשה עליו הכ"מ שם ע"ש ב' תירוצים ומה שתמה הת"י כאן אות ח' על הכרו"פ מהך דיו"ד סי' ק"י סעי' ט' דאפי' איכא לברורי מתירין מכח ספק ספיקא כו' ע"ש, ע"ש בש"ך ס"ק ס"ו לפי דבריו יש ליישב תמיהת הת"י רק שהש"ך מסיק שם ודוחק ומה דפשיטא להו דנפולה הוי ספק טריפה עיי' פרמ"ג יו"ד סי' נ"ח במש"ז סק"א ע"ש גם' מ"ש בענין ספק ספיקא בדרוסה עיי' טו"ז יו"ד סי' כ"ט סק"א. גם מ"ש בענין שהיית יב"ח עיי' פרמ"ג יו"ד סי' ל' סק"ב וסי' נ"ז בשפ"ד ס"ק מ"ב ובפ"ת שם סי' נ"ז ס"ק כ"ד אי' בעי' ב' פעמים יב"ח בדבר שטריפותו מצד אבר אחר שסופו לינקב ואי אמרי' הכי יהיה מתורץ קושית התוס' חולין די"א ע"א ד"ה אתיא דגם בפרה אדומה ליכא חזקה מדהיא בת שתים דלמא אית בה טריפות דבעי' ב"פ יב"ח והיא בת שנה שניה. אי לא אזלינן בתר רובא

פרק ז מ"ג תוי"ט ד"ה ואם מתו תמה על רע"ב שכי' דמיירי בקח"ז דהא מדפליג ר"ש בקדב"ה מכלל דת"ק נמי מיירי בקרב"ה דבעי העמדה והערכה. לפע"ד יש ליישב דמ"ש רע"ב ואם מתו קמ"ז אפי' לאחר שהוממו פי' אפי' הקדישו אחר שהיממו וגם מתו אחר שהוממו דת"ק לא מצי מיירי בתמימים דלא הוי פליג ר"ש כדאי' בגמ' דאפי' לר"ש תמימים יקברו אפי' קדב"ה משום דחזו למזבח, ובגמ' אמרי' לתנא דבי לוי אפי' בע"מ מעיקרו היה בכלל העוהע"ר אפי' קמ"ז וכ"ש קדב"ה דבהו ל"ש לפליג' בין בע"מ מעיקרו לתם ונעשה בע"מ כמ"ש רש"י ד' ל"ב ע"ב ע"ש. מש"ה אסברה רע"ב בקמ"ז לפרש כתנא דב"ל ור"ש פליג בקדב"ה כדאיתא בגמ' דר"ש לא ידע במאי מיירי ת"ק אי בקמ"ז אי בקדב"ה ואמר לי' אי בקמ"ז מודינא לך ואי בקדב"ה פליגנא עלך כו' ע"ש. ולפמ"ש דת"ק מיירי בבע"מ מעיקרו יש לומר דגם בזה פליג ר"ש עפמ"ש רש"י דל"ג ע"ב ד"ה לריו"ח. ותו"ד דלריש לקיש יש לומר דבע"מ מעיקרו קמ"ז דקדיש רק לדמי דמי לקדב"ה ובעי העוהע"ר כסברת ריש לקיש בדרבנן אבל לר"י כו' ואתי ר"ש למימר לפ"מ דסבירא לי דקרב"ה לא בעי העוהע"ר א"כ גם קמ"ז בע"מ מעיקרו ג"כ לא בעי העוהע"ר דלפי פשטות לישנא דמתני' קצת דוחק דר"ש פליג בקדב"ה מה שלא נזכר בדברי ת"ק רק מה ששמע שסובר ת"ק דגם קדב"ה בעי העוהע"ר אבל לפמ"ש בס"ד בהבנת דברי רע"ב מיושב היטב לישנא דר"ש:

מ"ד ואלו הן הנקברים קדשים שהפילו יקברו כו' שם מ"ה ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח כו' ע"ש וכתב הת"י אות כ"ד דשייר מת ומוראה ונוצה ודישון מזבח ובאות למ"ד כתב דשייר בגד מנוגע ופרים הנשרכים ושעה"נ ופרה אדומה כו' ע"ש ומ"ש הת"י דדישון מזבח מהנקברים סותר דברי עצמו בכוה"פ אות מ"ג ע"ש. ותנא דמתני' מיירי רק באיסורי אכילה והנאה מש"ה לא חשיב מה שהיה נבלע במקומו בדרך נס. דהיינו מוראה ונוצה ודישון דמיירי רק במה שהקבורה ושריפה היא חיוב מצד האיסור שבו משא"כ פרה אדומה ופו"ש הנשרפים כך היא מצותן לשורפן חוץ לג' מהחנות ולא שייך לכאן וכן מת איבעי לן בסנהדרין דמ"ו ע"ב אי הוי קבורה משום בזיונא או משום כפרה ושריפה דבגד מנוגע כמו נתיצה דביהמ"נ ומה דחשיב מתני' קדשים שהפילו באפי נפשיה יש לומר עכמ"ש תוס' נדה דמ"א ע"א ד"ה קסבר ר"ש דר"ש דפליג בחולין שנב"ע ה"ה דפליג ברישא דלדידיה לא בעי קבורה נפל דקדשים דבהוייתן הם קדושים כו' א"נ נפל חשיב טפי מטומטום דאי לא אפלה הוי בר קיימא כו' ע"ש. מש"ה לא ערבי' עם אינך אי לתי' ראשון דבהך דרישא פליג ר"ש או לתי' שני אשמעי' קדשים שהפילו יקברו אפי' לר"ש:

מ"ה ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח ישרף ותרומה טמאה והערלה וכה"כ את שדרכו לישרף כו' פי' רע"ב חמץ בפסח בשריפה ר"י היא ואינה הלכה עי' בתוי"ט ובתורע"ק אות ט"ז הקשה על רע"ב שכתב בתרומה טמאה מדכתיב נתתי לך שלך תהא כו' מה ראייה מזה דבעי שריפה הא לך אתי להיתר הנאה כו' ע"ש והתוי"ט ד"ה חמב"פ הביא דברי אבי העזרי וכתב כי הרבה נתלבט בפי' דבריו כו' גם יש להקשות במתני' דלא עריב חמב"פ בהדי אינך. בפשוטו יש לומר משום דאתיא כר' יהודה משא"כ אינך ד"ה הם. ולפע"ד יש לומר עוד עפ"מ דאי' בע"ז ד' ס"ב ע"ב ההוא גברא דאגר ארביה כו' יהבי ליה חיטי באגריה א"ר חסדא זיל קלינהו וקברינהו ופריך ליקברינהו בעינייהו ומשני לא מוכחא מילתא וכתבו תוס' שם ד"ה וליקברינהו דבשר ושיער מוכחא מילתא אבל חיטי איכא למימר איניש גנב וקבר ואייתי הכא לפ"ז חיטי חמץ גם לרבנן צריכים שריפה קודם הקבורה. וזה הדין רמוז במתני' חמב"פ ישרף ד"ה. וקושית תורע"ק יש ליישב ע"ד דאמרי' שבת דכ"ה ע"ב תתן לו לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא כו' ע"ש ה"נ נתתי לך ולא לאורך מכלל כו' עוד יש לומר ע"פ הבריי' שבת שם דכ"ו ע"א אין מדליקין בטבל טמא מדקרינן תרומותי בחולם ב' תרומות מה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך גם טמאה הכי היא עיי"ש תוד"ה אימ"ד פסחים ט' א' תוד"ה כדי. כמו היתר טהורה מהרמה היינו אכילה ה"נ היתר טמאה מהרמה היינו הדלקה דשאר הנאה שרי גם קודם הרמה דלא מצינו שיהיה טבל אסור בהנאה. ודברי אבי העזרי יש להם ביאור ע"פ הגמ' נדה ד"ח ע"א דאמר שמואל הלכה כר"א בארבעה בסדר טהרות אבל בשאר סדרים איכא טובא, ומ"ש ואית דאית ליה מהאי סברא לפע"ד ט"ס הוא וצ"ל ואית דלית לי' מה"ס והוא ר"א ב"פ אמורא דאמרי' שם אליביה רק בארבעה ותו לא אפי' בשאר סדרים, עוד יש לפרש דאמרי' התם לשמואל ולר"א ב"פ לא חשבי' בהני ד' עוד אחריני דהלכתא כר"א היכא דאיכא תנא אחרינא דסבר כר"א כמו במיאון יבמות דק"ט או בברכת הבדלה ברכות כ"ט ע"ש תוד"ה ואביך וד"ה משום כתבו דהני ד' דחשיב הגם דר' יהושע סבר כותי' אפשר דר' יהושע סבר כרבי יוסי כו' וז"ש אבי העזרי ואית דאית לי' מהאי סברא בפ"ק דנדה כו' ע"כ פי' גם בד' דחשבינן הלכה כר"א יש עוד תנאים שסוברים כר"א במקצת מסברתו וזהו מהאי סברא והיינו הך דפ"ק דנדה דסבר ר' יהושע כותי' דר"א במקצת וכותי' דר' יוסי במקצת ולפ"ז ל"צ להגי' דלית לי' במקום דאית לי'

מסכת כריתות

פרק א מ"א השוחט והמעלה בחוץ כו' כתב ת"י אות י"ט מדלא תני שם ב"פ בחוץ ש"מ דלא מיירי בב' גופים כו' ע"ש. הא ליתא דהא תני נמי האוכל והעושה מלאכה ביוה"כ כו' ולא תני ב"פ ביוה"כ. אדרבה מדתני והמעלה ולא תני ומעלה משמע דמיירי בב' גופים. וביותר דאיכא טעמא מה דלא תני ב"פ בחוץ דהיינו משום דתנא דמתני' מיירי במנין חטאות בהעלם אחד. ובלא לאו ליכא חטאת ואזהרה דשחיטה בחוץ ילפי' בזבחים דק"ז בג"ש הבאה הבאה מהעלאה או בג"ש דשם שם ע"ש. והראיי' דמתני' תני אוב ולא תני ידעוני משום דבלאו אחד נאמרו כדאי' בגמ' דף ד' ע"ב ע"ש ומה"ט נמי תני חד זימנא בחוץ משום דילפי' שחיטה מהעלאה ואדרבה מסתמא מיירי העלאה דמתני' במוקטרי פנים דלית בי' פלוגתא ולא מיירי במוקטרי חוץ דאית בי' פלוגתא דריה"ג ורבנן ושפיר הקשו תוס' על הגמ' מאי פריך ליתני תרי גווני העלאה דילמא סבר תנא דמתני' כריה"ג מש"ה תני רק חד העלאה דחייב גם לריה"ג דהיינו מוקטרי פנים והגמרא זבחים דק"ז ע"א מסיק בקשיא אבל לא תיובתא מכח קושית תוס' הנ"ל וכמ"ש בספר קשות מיושב שם ע"ש:

שם הפסח והמילה מ"ע עיין ת"י אות כ"ד מ"ש טעם סידורן. באמת הי' להקדים מילה דקדים בתוה"ק וגם אין נמלט מחיובה וגם מצוה שבגופו וגם בא חיובה על האדם משנולד ונוהגת בכל זמן ובכל מקום משא"כ פסח דלית בי' כל הני ולשיטת תוס' פסחים ד' ג' ע"ב גם מי שאין לו קרקע פטור מק"פ עי"ש לבד טמא ושהי' בד"ר וגם מילה נכרתו עלי' י"ג בריתות וגם מילה מעכבת בק"פ אפי' מילת זכריו ועבדיו כדאי' בפסחים צ"ו ע"א. ומה שנלפע"ד ליישב ע"פ הגמ' זבחים ק"ו ב' דמקשה למה לא יהא אזהרה בפסח ומילה מק"ו ממותיר וכתבו תוד"ה תיתי דנקט מותיר שאי"ב מעשה כמו פסח ומילה ע"ש דמשני אין מזהירין מה"ד מש"ה מקדים פסח דמותיר בפסח כתיב תחילה בתורה אזהרה דידי' בפ' בא משא"כ דשאר קדשים מאוחר בפ' צו לא יניח ממנו עד בוקר ואשמעי' דלא ילפי' להו ממותיר לאזהרה. עוד י"ל משום דמתני' דחשיב מגדף אתיא כרע"ק כדאי' בגמ' ד"ג ע"א ורע"ק סבר בעירובין דצ"ו א' דהאי ושמרת אה"ח דפ' בא בחקת הפסח הכמ"ד ופריך מהכא דתני פסח דהוי מ"ע והא כ"מ שנאמר השמר כו' הוי ל"ת ומשני השמר דעשה עשה ומתני' אפי' כרע"ק ע"ש תוד"ה השמר דאפי' ריו"ח מודה ביה דהוי רק עשה מש"ה הקדים פסח להורות דאפי' פסח הוי רק מ"ע:

שם תוי"ט ד"ה פיגול תמה על רע"ב הא מפורש בזבחים דחוץ למקומו לית בי' כרת כו' מפני חומר הקושיא צ"ל דכונת רע"ב להגמ' זבחים כ"ח במסקנת רבא כולהו מקרא אריכא דפ' צו. שלישי זה חוץ לזמנו. פיגול זה חולמ"ק ממנו א' ולא ב' היינו חוץ לזמנו דדמי לנותר בז"ב. זמן. במה. וילפי' לי' בג"ש דעון עון מנותר דאית בי' כרת אבל אי אמרי' דקרא אריכא בחול"ז וקרא זוטא דקדושים בחוץ למקומו ומיעט רחמנא ואוכליו גבי נותר. מאי חזית למעוטי חולמ"ק מכרת אדרבה ממעטי' חול"ז דדמי לי' ונימא איפכא דקרא זוטא בחוץ לזמנו וסמכי' לנותר ומיעטי' מכרת וקרא אריכא בחוץ למקומו ואית בי' כרת מג"ש הנ"ל. כדאי' בגמ' שם ע"ש. לזה הביא רע"ב גם חולמ"ק להורות דאתי' תרוייהו מחד קרא ותי' פיגול דקרא היינו חולמ"ק ומזה ידעי' כרת בחוץ לזמנו ומתני' אקדמה נותר לפיגול הגם דקרא אריכא קדים היינו משום דלא ידעי' כרת בחול"ז רק מגז"ש דנותר:

שם תוי"ט ד"ה הפסח. כתב דמ"ש בתוה"ק ושמרתם את הדה"ז כו' לאו היינו עשיי' רק שמירה בלב שיזכרו שעי"ז יצאו ממצרים כו' גם ושמרתם את העבודה אינו ציווי כו' והרמב"ן והראב"ע פ' בא כתבו בהיפוך דקאי על ושחטו הפסח ולא על נתינת דם ולא שמירה בלב כו' ע"ש ובתח"ד שהשיג עליו מהמכילתא. מיהו אי' שם דמדכתיב לחק לך ולבניך כו' ממעטי' נשים מנתינת דם פהמ"ש ומזוזות כו' ע"ש. הרי דמיירי ג"כ בנתינת דם דלא כרמב"ן וראב"ע ואי נימא דקאי רק על פמ"צ תהי' ראי' מזה להתוי"ט כיון דמרומז בקרא דבר שאי"נ לדורות ע"כ האי שמירה היא בלב:

מ"ב וחכ"א אף המגדף כו' תוי"ט ד"ה וחכ"א הקשה על רש"י שכתב תימה לי לר' יוחנן דאמר הואיל ושניהם בל"א נאמרו ולאו משום איב"מ קשיא מאי אף כו' הא שפיר יש לומר דקאי הוספה למטמא מרו"ק דפטור מאשם תלוי כו' ע"ש בתוח"ד שתירץ זה והביא בשם באר שבע דהאי אף הוי הוספה לפסח ומילה דלית בהו קרבן והקשה עליו שזה לא נזכר במתני' והראיי' דהגמ' ד"ג א' מייתי מבריי' ראי' דליכא קרבן בפסח ומילה כבר קדמוהו לב"ש התוס' ד"ח א' ד"ה דלית בי' מעשה ויש לומר היינו לריש לקיש אבל לריו"ח ה"ק לי' רבנן כי היכי דפסח ומילה לית בהו קרבן דשב וא"ת נינהו ה"נ מגדף ע"כ. ומ"ש תו"ח הא לא נזכר במתני' ומייתי ברייתא כו' ע"ב. תמוה אטי גברא אגברא רמית מאן דמייתי הבריי' הוא ר"א משמי' דרב דמוקי מתני' בל"ג חטאות ותני פסח ומילה לסיימינהו לכריתות כו' ע"ש אבל לר' יוחנן דקיימי' כו' השתא מוקי למתני' ל"ד חטאות ולדידי' ודאי תני פו"מ משום פטורא דקרבן וכמ"ש רש"י עירובין ד' צ"ו ע"א ד"ה הפסח ע"ש וכפי' תוס' ד"ה הנ"ל. וביותר יש להסביר ע"פ הגמ' ד"ג ע"ב אמרי' מגדף כתיב כרת דילי' במקום קרבן ואפ"ה פטור מקרבן כו' ע"ש ומיושב היטב לשון אף:

מ"ד התוח"ד השיג על רע"ב שכתב דחטה"ע הבא עה"ס לית בה משום חולין בעזרה כו' דזהו נגד הגמ' נזיר דכ"ט א' אמרי' בפי' שי"ב איסור תולין בעזרה כו' וכ"מ מרמב"ם ה"ש פ"ב כו'. לפע"ד יש ליישב דהרע"ב מיירי באיסור הכנסת חולין בעזרה כדאי' במנחות דק"ו דכ"ע א"ל אסור להכניס חולין בעזרה והכי אי' בב"ב דפ"א ע"ב חולין ד' ק"ל ע"א. עוד מנחות דמ"ח ע"א ד"פ ע"ב וכתבו תוס' שם ד"ה וכי שאין האיסור רק במה שעושים בו צורך עבודה שהרי הכהנים היו אוכלין חולין קודם הקדשים כדי שיהי' נאכל על השובע כו' ע"ש במשל"מ ה' שחיטה פ"ב ה"ג ע"ש שכתב אפי' אי' דרבנן ליכא בהכנסה לחודי' כו' וז"ש רע"ב הכא כיון שאין למזבח אלא דמה לית בי' איסור הכנסת חולין לעזרה. ומ"ש הת"ח דמוכח במיי' ה"ש פ"ב ה"א שי"ב חוב"ע בחה"ע כו' אדרבא שם מוכח דלית במליקה משום חוב"ע מדכתב