אהבת איתן לח

אבן עזרא שם משמע שלא היו קדשי קדשים שכתב כי היו האוכלים רבים כו' ע"ש ומשו"ה לא תני הכא ק"ק הגם דהכא מיירי בכבשי עצרת אבל מ"מ חד שמא נינהו ובזה ישבתי מה ששינה התנא זבחי' ש"צ קודם לאשמות שלא כסדר הכתוב שהרי כל האשמות לבד אשם נזיר קדמו לזבחי ש"צ דכתיבי בפ' אמור משום דשם זבחי ש"צ קדים בתורה וכה"ג כתבו התוס' בריש ב"ק ששם שור כתיב קודם בפרשה כו' ע"ש: משנה ו שחיטתן בכל מקום בעזרה כו' הקשה תוי"ט מ"ש דשינה לשונו מדלעיל דתני לפנים מן הקלעים כו' ואני מוסיף להקשות מ"ש דגבי אכילה תני ונאכלין ולא תני אכילתן וגבי שחיטה תני שחיטתן בכ"מ בעזרה או בצפון ולא תני נשחטין כו' ואמרתי ע"פ הגמ' דלקמן דף ס"ג ע"א מנחות ד"ח ב' א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל בשירים שנאמר ושחטו פתח אה"מ ולא יהא טפל חמור מה"ע פירש"י מדתלי הכשר עזרה לשלמים בפתח אוה"מ ש"מ אוה"מ עיקר ועזרה טפל מיתבי ריב"ב אומר מנין שאם הקיפו עכו"ם את כל העזרה שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין שם קדשי קדשים ת"ל בקה"ק תאכלנו ואמאי נימא בחצר אוה"מ יאכלוה ולא יהא טפל חמור מהעיקר פירש"י ולמה לי קרא ומשני עבודה אדם עובד במקום רבו אבל אכילה אין אדם אוכל במקום רבו כו' ע"ש והיינו דהני ונאכלין לפנים מה"ק משמיענו בצחות לשונו שמותר אכילה לפנים מס"ק והיינו אפי' היכל שהוא ג"כ בכלל לפנים מה"ק שהרי הוא יותר לפנים מהעזרה הגם שאין אדם אוכל במק"ר זימנין דמשכחת לה אם הקיפו גוים לעזרה אבל גבי שחיטה דוקא צפון משו"ה תני שחיטתן בצפון ותני נמי שחיטתן בכ"מ בעזרה דינא דלכתחילה הגם שזה עושה אדם במק"ר אפ"ה לכתחילה עזרה דוקא רק דיעבד כשרים בהיכל והוי ג"כ צד רבותא ועוד אגב דתני שם שחיטתן בצפון שהוא דוקא תני נמי הכא שחיטתן בכ"מ בעזרה הגם דכשר דיעבד גם בהיכל. ובזה מיושב קושית תוי"ט ד"ה ונאכלין שהקשה למה לא הביאו קרא המוקדם דפ' צו עי' לעיל מש"כ בזה ולהאמור א"ש כמין חומר דמשו"ה הביאו קרא דפ' קרח דמיני' ילפי' להכשיר אכילת ק"ק אפי' בהיכל שזה מרומז בלישנא דמתני' דתני לפנים מן הקלעים ועי' זבחים פ"ו מ"א המנחות היו נקמצות בכ"מ בעזרה ונאכלין לפנים מן הקלעים כו' ע"ש. ומה שהקשה רמ"ז במשנה ה' למה תני והשוחטן בחוץ פטור הוי ליה למיכללינהו כחדא אי"ח עליהם משום פיגול נו"ט ושחיטת חוץ כו' ע"ש ומזה יש להוכיח כמ"ש תוי"ט בשם הכ"מ דפלוגתא דר"מ ור"י רק בשחיטת חוץ הוא כו' ע"ש. לפע"ד מהא לא איריא משום דהני תלתא פיגול נותר וטמא ילפי' מהדדי בגז"ש חילול חילול עון עון מש"ה כללינהו כחדא משא"כ שחיטת חוץ ילפי' מקרא אחרינא

פרק ו מ"א תפא"י אות ב' כתב מהגמ' סוכה ד"ז ע"ב דעל משמע על ממש מדכתיב וסכות ולא כתיב ונתת על הארון כו' ע"ש. משם לא מוכח מידי לא מיבעי לר' יאשיה דאמר פרוכת מחיצה היא וקרי' רחמנא סככה כו' אלא אפי' לרבנן הוי האי על פירושו כמו נאום הגבר הוקם על שמואל ב' סי' כ"ג וזהו וסכות על הארון שיהיה כמו סכך ממעל לארון והיינו דכייפי' ליה פורתא ע"ש בפירש"י. ומה שהקשה תפא"י למה לא נפרש הכא על בסמוך ולא ממש יש ליישב ע"פ הגמ' דף נ"ח ע"א דמודי ר"י בר"י שאם שחט כנגדו בקרקע פסול כו' ופירש"י שאם נמלך לקצר המזבח ונשאר מחצה של צפון פנוי ושחט שם פסולים הגם שהוא על ירך משום דמזבח בדרום עזרה קאי כו' ומשו"ה לא מצינן לפרש הכא על בסמוך ועוד כיון דכתיב שלמים בהאי קרא וכשרים בכ"מ בעזרה לא מצינן לפרש על בסמוך עי' דף נ"ה ע"ב. ומה שהקשה אות ה' מה ענין מנחות למשנתינו דמיירי בדמים כו' ותירוצו מגומגם. לפענ"ד יש ליישב משום מתני' ב' נקט לה דתני בה דיני חטאת עוף ופירש"י ורע"ב משום דמנחת חוטא קרוי' חטאת כו' והחטאת נהפכה להיות מנחה בדלי דלית ומנחה טעונה הגשה בקרן מער"ד ומינה ילפי' עבודת חטאת עוף שהיא הזאתה וזהו דתני המנחות היו נקמצות בכ"מ בעזרה פי' אפי' מנחת חוטא אבל רק נקמצות בכ"מ בעזרה אבל ההגשה היה בקרן מער"ד ולא ילפי' חטאת עוף מקמיצה דמנחה להכשיר ג"כ כל העזרה הגם דקמיצה עבודה חשובה היא יותר מהגשה אפ"ה ילפי' יותר מהגשה עי' ריש מנחות ועי' גמ' דס"ג א' סד"א הואיל ועולה ק"ק ומנחה ק"ק מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון להכי כתיב משם להכשיר עזרה כולה כו' ע"ש ומשום דבפירקין דלעיל אמרי' דזש"ל טעונין צפון דהוקשו לעולה בפ' על עולותיכם כו' להכי אשמעי' הכא דבמנחה לא אמרי' הכי:

מ"ה תוי"ט ד"ה עלה בכבש וד"ה ומבדיל כתב דאית לן גז"ש למול עורף דילפי' עולה מחטאת א"כ גם לענין יסוד נילפינהו מהדדי וכן לענין הבדלה אלא צ"ל דסמכי' על ומלק והקטיר בראש המזבח והראש בעצמו עי' בסמוך רע"ב ד"ה ממול ערפה כתב דילפי' מול עורף בעולה מחטאת כו' ע"ש ולא הזכיר גז"ש יש לומר דסבר כמ"ש תוס' חולין דף כ"ב ע"א ד"ה ת"ל והקריבו דת"ק ור"א בר"ש דהתם סברי דלא בעי קרא למול עורף דילפי' במה מצינו מליקה ממליקה כו' ע"ש שכתבו עוד דלר' ישמעאל ילפי' מול עורף מכמשפט וסברא היא דלהא אקשינהו כו' עיי"ש דסבר מדכתיב בעולת נדבה והקריבו ולא כתיב והקריב ילפי' דעולה חלוקה מחטאת לענין הבדלה והברייתא שהביא תוי"ט דילפי' מליקה מהקטרה שהראש בעצמו וכגוף בעצמו אינו ענין לדברי רע"ב שהיה מבדיל ב' סימנים אבל עור ליתיה בהבדלה כן אמת דלרש"י חולין דף כ"א ע"ב ד"ה אף מליקת אמרי' דהבדלה דעור לא איכפת לן לפי כאינו בשחיטה כו' ע"ש אבל לרמב"ם ה' מעה"ק פ"ז ה"ו מאן דסבר דסגי ב' סימנים לא סבר היקישא דומלק והקטיר לענין ראש בעצמו וגוף לעצמו דלא כרש"י שכתב שם דגם ר' ישמעאל אהיקישא דומלק והקטיר סמיך כו' ע"ש בלח"מ שכתב ג' מחלוקת בדבר ורבינו בחיבור פוסק כת"ק דבעי' הבדלה לגמרי דלא כמ"ש מיי' בפיה"מ דבעי' הבדלה רק בסימנים כו' ע"ש ועי' גמ' דף ס"ה ע"א

פרק ח מ"ו תוי"ט ד"ה ר"י תמה ע"ד מיי' בפיה"מ שסובר דגם לר"י אמרי' קמא קמא בטיל כו' המעיין בפיה"מ יראה שיש שם ט"ס דמוכח שכתב ע"ד ר"י בזה"ל וכבר נתבאר מדבריו שזה העיכוב הוא שיפלו המים כו' היכן נתבאר זה דר"י סבר הכי דקמא קמא בטיל אלא משום דאשכחן לר"י בשילהי פ"ה דפסחים דסבר אין דם מבטל דם כדאיתא בגמ' שם דס"ה ע"ש ויותר מפורש בחולין פ"ו מ"ה אי', בפי' הכי ע"ש. לזה כתב רמב"ם וכבר נתבאר מדבריו כו' פי' גם בדוכתי אחריני סבר ר"י הכי. ומ"ש אח"כ שזה העירוב כו' או שצ"ל וזה העיכוב כו' כי הוא ענין בפ"ע ומוסב ע"ד חכמים או כמו שאפר כירה ביצה פ"א מי"א דכוי כמו ואפר כירה ומ"ש אח"כ ולא שיפול דם הקרבן במים או ביין או בדם אחר לצדדין נקט במים או ביין אפי' לר"י או בדם אחר אליבא דרבנן והראיה לפי' זה שהרי כתב וכן נאמר בגמ' ד' ע"ח ע"א ולא שט אלא שנפל מים לתוך דם כו' והרי הגמ' ע"ד חכמים קאי כמ"ש רש"י שה ע"ש דיה ל"ש

פרק יא מ"ה ת"י אות כ"ט אות ל"ה הקשה למה לא יטביל הבגד או הכלי ויכניסנו לפנים אינה קושיא שצריך כיבוס בפנים ואיך יטבילנו בחוץ דטבילה הוי כמו כיבוס עי' גמ' דצ"ד ב' בגד שרייתו זהו כיבוסו אלא דקשה שיכול לטובלו בקודש בגג ביה"פ עי' יומא פ"ג מ"ד. ומ"ש ת"י משום שהדם חוצץ לא נהירא דהא מיעוטו מיעוט ומקפיד הוי חציצה רק מדרבנן וגם עתה כשקורעו ומשייר בו כדי מעפורת ג"כ אכתי בגד הוא מדרבנן ואפ"ה מכניסו אח"כ כ"ש ועי' ת"י מ"ש בזה דאי לא היה משייר בו כלום לא מהני כיבוס דבעי' שיהיה בגד בשעת כיבוס כדאיתא בגמ' שם ע"ש. ומה שכתבתי שיכול לטובלו בגג ביה"פ הוא טעות שהרי מוכרח להכניסו מתחילה לעזרה ומשם עולה לגג ביה"פ וכן יש לתרץ גבי כלי נחושת כיון דבעי שטיפה בצונן במקום קדוש ולחד מ"ד גם מריקה בצונן משו"ה אסור לטובלו מתחילה בין בחמין בין בצונן

מסכת מנחות

פרק א מ"ב אחת מנחת חוטא ואחת כל המנחות שקמצן זר אונן כו' ואמרי' בגמ' ד"ו ע"א למה לי למיתני אחת מ"ח וא' כה"מ ליתני כה"מ כו' הקשה רמ"ז הא אורחיה דתנא למיתני הכי כמו בזבחים פי"א מ"ז פי"ג מ"ד כו'. תמוה דשם תני ב' דברים פרטיים שייך למיתני אחד זה ואחד זה אבל הכא דתני אחת כל המנחות ממילא גם מ"ח בכלל אי לא פרט בה חוץ כדפרט במ"א ומיותר אחת מ"ח ומה שתירץ מדפרט מ"ח ולא פרט מנחת קנאות מש"ה דייקי' הכי כו' ליתא שיש לומר קמא נקיט וה"ה לאידך אלא כמ"ש והכי איתא בגמ' בפירוש כיון דתני כל ולא תני חוץ כולהו משמע כו' ע"ש: מ"ג חסר שמנה חסר לבונתה פסולה פי' רע"ב שלא נתן בה אלא קורט אחד של לבונה אבל אם יש בה שני קרטין כשירה כו' ע"ש והיינו כר' יהודה בבריי' בגמ' די"א ע"ב. לא כר"מ דבעי קומץ ולא כר"ש דסגי בקורט אחד. ואמינא אנא שמ"ש רע"ב שלא נתן הוא ט"ס וצ"ל שלא נותר וטעות כזה מצוי שיפול נתן במקום נותר והראיה ממ"ש רע"ב אבל אם יש בה ב' קרטין כו' היה לו לכתוב אבל אם נתן ג"ק כו' כמ"ש בריש דבריו מזה מוכח שגם בריש דבריו שלא נותר והיינו יש בה היינו נותר. ובזה מסולק מעל הרע"ב תמיהת תוס' רע"ק אות ו' שתמה עליו מהגמ' הנ"ל דאמרי' הכל מודים בתחילה דבעי' קומץ שלם כו' עיי"ש ולפמ"ש א"ש וכן מורה לשון המיי' בפיה"מ דגבי חסר שמנה כתב שיתן פחות מלוג וגבי חסר לבונתה כתב שלא יהא בה אל קורט לבונה בלבד אבל אם היו בה ב"ק כשירה ע"כ. הרי דגבי שמן כתב לשון נתינה וגבי לבונה לא הזכיר נתינה מזה מוכח כמש"כ בס"ד. מיהו רש"י במתני' פי' שחסר מקומץ כו' ע"ש והיינו כר' יוחנן דאמר ג' מחלוקת בדבר דר"מ סבר בעי' קומץ בתחילה ובסוף כו' וכבר תמה הכ"מ על המיי' ה' פה"מ פי"א ה"ה למה פסק כר"י דסגי ב"ק ולא כר"מ דסתם משנה כר"מ ותירץ משום שלא נזכר בברייתא רק ר"י ור"ש והלכה כר"י לגבי ר"ש רק ר' יוחנן אמר ג' מחלוקת בדבר דדייק לישנא דמתני' חסר לבונתה משמע חסר כ"ש משיעורה דהיינו קומץ וכפירש"י כו' ואינו מוכרח. ועוד מדלא אמר ר' יוחנן על המשנה דתני חסר לבונתה הו"ל למימר ואפי' כ"ש רק אמר גמ"ח בדבר מזה מוכח דאיהו ג"כ סבר הלכה כר' יהודה כו' ע"ש. ובזה סרה מהר ג"כ קושית תוס' רע"ק הנ"ל מעל הרע"ב ותימא על תוס' רע"ק שלא הזכירו להכ"מ ומ"ש רש"י במשנה די"א ע"ב בזה"ל תריץ הך סתמא כרבנן דאמרי לעיל דלבונה כשירה בקורט אחד כו' ע"כ האי רבנן היינו ר"י ור"ש דגם ר"י סבר כל אפי' חד קורט משמע רק דאת מרבי עוד קורט אחד אבל לר"מ בעי' כל מה דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא. ובזה סרו מהר ב' הקושיות שהקשה תוס' רע"ק כאן במנחות פ"א מ"ג אות ו' על רש"י למה קורא לר"ש בשם רבנן ועוד כי היכי דלא בעי לפרושי אליבא דר"י מדלא הני ב' קורטין ה"נ לא אתי כר"ש דה"ל למיתני קורט שאם חסר כ"ש פסול זהו ת"ד. ולפמ"ש כוונת רש"י רק לאפוקי מדר"מ דבעי קומץ אפי' בסופו ומה שאמר רש"י רבנן היינו ר"י ור"ש

פרק ג מ"ב בהרע"ב ד"ה לא יצק לא בלל כשר כגון שנתן כל השמן שבלוג במתן ראשון שהוא קודם לעשייתה כו' עד ובגמ' בפירקין מוכח דיציקה מעכבא ומפרש לא יצק כהן אלא זר כו' ע"ש. עי' ליקוטי המשנה תמה ואמר שהרע"ב פי' מתני' בשני הפכים דבתחילה פי' דמיירי שלא יצק כלל כהס"ד דגמ'. לפע"ד הרע"ב עשה יפה בעטו כי מ"ש תחילה הוא פי' על מ"ש אח"כ דלא מצינן לפרש לא יצק כלל משום דיציקה מעכבא דהכי אי' בגמ' ד"ח ע"א וקשה על הגמ' למה ליה למיפרך מכח יציקה מעכבא תיצוק ליה שאם לא יצק הרי חיסר שמנה פסול לזה כתב רע"ב שזה לא קשה שאם נפרש לא יצק כלל הפי' הוא שנתן תחילה כל השמן קודם לעשייתה כו' וז"ב בס"ד. ומה שהקשה תוס' רע"ק אות ט' על רע"ב שפי' לא מלח כל המנחה אבל מליחת קומץ מעכבא כו' הא אפי' לכתחילה א"צ למלוח כל המנחה כדאיתא בברייתא ד"כ ע"א כו' אינה קושיא כ"כ דהא יציקה ובלילה ג"כ כשירים בזר לכתחילה ואפ"ה תני מתני' לא יצק לא בלל כו' דמפרשי' לא יצק כהן אלא זר כו' לשון דיעבד. והרע"ב עושה שלום בין מתני' להברייתא דלא פליגי דלמעט במחלוקת עדיפא ואפשר עוד לומר שהרע"ב מפרש הברייתא שאמרה שאין כל המנחה טעונה מלח היינו לעיכובא כי ברית שנאמר במלח רק על הקומץ קאי ולא על שיריים אבל לכתחילה אפשר דצריך מלח כל המנחה: מ"ה מקדים יין לשמן עי' רמ"ז מ"ש בזה, לכע"ד י"ל משום דקדים בשבח א"י גפן קודם לזית. ומה שמקדים קומץ לעשרון היינו משום דמנחת נסכים צין בה קומץ. מש"ה הסמיך עשרון למה דסמיך ליה אחריו יין ושמן. ומה שמקדים במ"ו כבשים ללחם משום דלחם מתקדש בשחיטת הזבח והם מתירים הלחם. ומה שמקדים נזיר לתודה משום דעיכובא בנזיר כתיב כן יעשה ותודה ילפי' מנזיר מדכתיב על זבח תודת שלמיו כו' כדאיתא, בגמ' דכ"ז ע"א ע"ש. ומה שמקדים לולב למצורע משום אקדומי פורענותא לא מקדמי' כדאיתא במגילה ד"ה ע"א ע"ש ומה שמקדים הזיות דפרה לאינך היינו משום דמספר שבע מכוון בצמצום בפרה אבל אינך נכלל שם יוה"כ ג"כ דהוו טובא בס"ה וליכא נמי ד' מתנות דמזבח הזהב בקרנות. ומה שמקדים מזוזה לתפילין משום דמספר ב' קדים למספר ד' ושנה התנא שלשתן ביחד דחד ענינא דק"ש כולל כל הני תלת שכתובין בג' פרשיות של ק"ש מש"ה עשה להם התנא מדור בפ"ע ומשום דלאו מחד קרא נפקי כולהו מש"ה לא כללם התנא ביחד

פרק ד מ"ג תוי"ט ד"ה אר"ש הקשה על ראב"ד ורע"ב דפסקו כר"ש נגד סתם משנה קמן פ"ו מ"ג לפ"מ דאיתמר שם עלה בגמ' דף ע"ד ע"ב דאתיא כרע"ק כו' ע"ש ועי' תוח"ד שיישב דעת ראב"ד דמפרש הגמ' דף ע"ד ע"ב באחד מג' הפירושים שברש"י דלאפוקי מדרע"ק. אין דבריו מובנים לי דפי' א' ברש"י שם דחוי מהצ"ק שמחקו לפי שהוא נגד גמ' מפורש לעיל דף נ"ד א' דאין שתי הלחם באין בנדבה אפי' משל ציבור וב' פירושים מקויימים שניהם אליבא דרע"ק כמ"ש התוס' ד' מ"ו ע"ב ד"ה שה"ל הבאות בפ"ע כמ"ד לחם עיקר ואיתא בברייתא דבעי עיבור צורה פליגי שם רבה ור"י אי מעיקרא לשריפה אתיין או אפי' אי מעיקרא לאכילה אתיין אפ"ה נשרפין משום גזירה ומה"ט בעו ע"ז והלכתא כרבה דרבא סבר כותיה ובריי' מסייעא ליה דלאכילה אתין והיינו כמתני' דפ"ו מ"ב הנ"ל וכמ"ש הכ"מ דמה"ט פסק מיי' כרע"ק והנ"מ בין ב' הפירושים דלפי' קמא האי לאפוקי ממ"ד לשריפה אתיין הוא רב יוסף. ולפי' ב' הוא רע"ק ובהא סברה מתני' כרע"ק דלחם בא בפ"ע רק דהברייתא שבד' מ"ו ע"ב אתיא כרע"ק דלדידיה נשרפות לרבה כדאית ליה ולר"י כדאית ליה ומתני' סברה דנאכלות וכמ"ש הצ"ק שם לפי' זה ומחק מפירש"י מ"ש אבל אין נאכלות כו' ומכ"ש אי גם ברייתא מסייע ליה לפי דברי הכ"מ הגם דבגמ' ליתא בדברי רבא תיבת דתניא אפ"ה היא