אהבת איתן לז

דגם חטאת יולדת ואשם מצורע באין על חטא כו' הוא נגד דברי התוס' ד"ג א' ד"ה החטאת שכתבו דמתני' מיירי רק בכור חטאות כו' ע"ש גם מ"ש שם בנו הרב רב"י ז"ל להשיג על המג"א או"ח סי' א' סק"ח שכתב דעולה מכפר על עשה מקיבעא כו' ודעתו דמכפר רק מקופיא כו' ע"ש תמוה שהרי רש"י ותוס' ד"ז ע"ב כתבו בפי' כהמג"א ע"ש ד' ו' ע"א בסופו תוד"ה על ח"ע ורש"י שם רע"ב ד"ה מקיבעא כתבו בפי' דחטאת מכפר על עשה רק מקופיא ועולה מקיבעא כו' ע"ש ומה שהביא מהתוס' ב"ב ד' מ"ח א' ד"ה יקריב שכתבו דעולה מכפר מקופיא כבר כתב שם מהר"מ לובלין דמה דלא מכפר עולה רק אעשה זה נקרא מקופיא כו' ע"ש ומ''ש מהרש''ל שם לפי שעולה אינה באה רק אחר התשובה כו' ע"ש לא הבנתי שהרי אמרי' ביומא גבי ד' ח"כ שאם עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו כו' ע"ש ובר"ה ד"ו א' תוד"ה וקריב כו' דמה"ט חייבי עולות ממשכנין לפי שמתכפר בתשובה ומהו הכפרה דעולה מקיבעתו פי פירש"י ותוס' זבחים הנ"ל: משנה ד תוס' רע"ק אות י' הקשה על רע"ב שכתב דהולכה עבודה היא שהוא נגד הגמ' ד' ד' ע"א כו'. לפענ"ד יש ליישב לחד גי' בגמ' ורש"י ד' ט"ו א' דהולכה זוטרתי לכ"ע פסלה לפי שא"א לבטלה כו' ע"ש שפיר כתב רע"ב הכי דאגב אורחי' אשמעי' שיש הולכה דפסיל בה מחשבה לכ"ע הגם שנראה מדבריו דקאי אליבא דרבנן אפ"ה יש ומר דבתראי מיירי ברבתי ומוטרתי ולא כמו שגורם דכו"ע לא פסלה. עוד יש לומר דאפי' רבתי יש הולכה שאין לבטלה כגון שהיה הקבלה סמוך למזבח וריחקו ממזבח אח"כ חזר וקירבו דאמרי' בגמ' שם ע"ב דהא צריך לאמטויי והוי הילוך שצריך להלך ופליגי ביה ר"א ור"ש במתני' ורבנן סברי כר"א דפסיל בה מחשבה אם חזר והכניסו כו' ע"ש ועל כזה כוון רע"ב במ"ש דעבודה היא לרבנן ור"א וקרא דכתיב והקריבו דאומרים זו קבלת הדם היינו מסתמא הולכה ראשונה דכתיב בתר שחיטה אבל בתרייתא לא רמיזא בקרא וגם אפשר לבטלה אם לא היה מרחיק מן המזבח אפ"ה אמרי' הא צריך לאמטויי

פרק ב מ''א תוי"ט ד"ה וטבול יום הקשה על רע"ב דמייתי קרא עד דובא השמש וטהר נגד הגמ' ד' י"ז ע"א כו' ע"ש לפענ"ד יש ליישב שהרי לקמן גבי מחוסר כפורים כתב רע"ב בפי' דילפי' מדכתיב וטהרה מכלל שע"כ טמאה היא אבל הכא גבי ט"י לא כתב רע"ב וטהר מכלל שהוא טמא רק שההוי"ט הבין כן בהרע"ב ולא כן הוא דבאמת לענין עבודה דמחלל ילפי' מקרא דר' סימאי מולא יחללו אם א"ע לטמא כו' הניהו ענין לט"י. ועוד קראי טובא מייתי התוס' דף י"ז שם ד"ה רמז ע"ש רק דאי לא אשכחן דט"י עדיין לא נגמרה טהרתו לא שייך לומר ת"ע לט"י כמו דלא שייך לומר ת"ע לטהור גמור רק אי אשכחן קרא דהרע"ב דילפי' מיניה שאין טהרתו נגמרת עד שיעריב שמשו שוב ילפי' מקרא דר"ס דמחלל עבודה והיינו דלא כתב רע"ב שנקרא טמא עד שיעריב שמשו רק כתב שאין טהרתו נגמרת כו' ע"ש מזה מוכח שהרע"ב לא סמך על האי קרא לחודיה רק הביאו כדי שנדע ללמוד מקרא אחרינא שמחלל עבודה וזה פשוט ג"כ: משנה ד תוי"ט ד"ה כמצותו הקשה על רש"י למה לא כתב לרצונכם תזבחוהו דכתיב גבי קרא דלא ירצה כו' ע"כ. יש לתמוה דהאי קרא אתי למתעסק בקדשים שפסול כדאי' במכילתין ד' מ"ז ע"א לדעתכם זבוחו כו' ע"ש ולא מיירי בהרצאה דמזבח כלל גם מש"כ דסמיך ללא ירצה לשיטתיה אזיל בד"ה חוץ למקומו שכתב דילפי' פיגול מקרא זוטא דפ' קדושים והוא נגד הגמ' דכ"ח ע"ב מסקנא דרבא דכולהו מקרא אריכא דפ' צו נפקי כו' ע"ש. וב"ה שמצאתי שכבר עמד בזה תוס' דע"ק אות כ' ע"ש. שוב מצאתי שכבר קדמני הרמ"ז בקושיא זו דפרט למתעסק כו' ע"ש. גם מה שהעתיק התוי"ט מפירש"י מעילה ד"ב ע"ב ירצה לכפר עליו ע"ש ברש"י ליתא תי' עליו דליכא מקרא כזה רק מצינו ונרצה לו לכפר עליו ואולי כוון רש"י לפסוק ירצה לקרבן אשה לה' ויקרא סי' כ"ב פכ"ז. ומה שהקשה ת"י כאן מ"א. אות ה' למה תני מחוסר בגדים בין ט"י למתו"כ כו' עי' תוי"ט ד"ה ומרו"כ ועי' תי' הת"י. לפענ"ד יש לומר דאשמעי' פעמים שהוא מחוסר בגדים ע"י הטבילה דהיינו אם לא נסתפג וכמ"ש המפרשים בפ"ג דיומא דמש"ה תני ירד וטבל עלה ונסתפג שהיה חייב להסתפג כדי שלא יהיו המים חציצה בין בשרו לבגדיו

פרק ג מ"א תפא"י אות ג' דבריו תמוהין שכתב להוכיח מרש"י סוטה דכ"ט א' ד"ה דעת נוגע שכתב אבל במטמא לא בעי' דעת ע"כ דמשמע אף שיש בו דעת במטמא מיחשב אין בו דעת אם הניטמא אין בו דעת כו' איך לא ראה פירש"י פסחים ד"כ ע"א ד"ה אפי' שכתב בפירוש אם אדם נושא שרץ ברה"י וספק נגע בכלי טמא. גם מה שתמה ע"ד התוס' פסחים ד' י"ט ב' ד"ה מכדי שלא הביאו גמ' מפורשת סוטה הנ"ל והוכיחו מסברא כו' י"ל דהתוס' מיירי שם ברה"י שאם נאמר דבעי' שיהא המטמא יש בו דל"ש יש לטהר ספק טומאת מת ושרץ אפי' ברה"י כו' ע"ש ומה דאמרי' בסוטה שם דילפי' מתרי קראי דסתרי אהדדי שיש חילוק בין יש בו דל"ש לאין בו דל"ש, הני קראי איירי בעזרה דהוי רה"ר וכמ"ש תוס' שם כ"ח ב' ד"ה ברה"ר דעיקר האי דינא דבעינן י"ב דל"ש ילפי' מוהבשר אשר יגע בכל טמא כו' רק דלא ידעי' באיזה מקום לזה ילפי' מסוטה דבעי' רה"י כו' ומה דאמרי' ואי מסוטה ה"א עד דאיכא דעת נוגע ומגיע אגב שיטפיה נקט ליה כו' ע"ש ובזה מיושב דברי תוס' הנ"ל:

משנה ה תוס' רע"ק אות כ"ז תמה על רע"ב שלא פי' דטעמא משום דמחשב בדבר שאי"ר לאכול כו' ע"ש. לפע"ד יש לומר דר' אלעזר דהכא דף ל"ה ע"א דסבר גופיה דזיבחא הוא אזיל לשיטתיה בתמורה דכ"ה א' וסבר שיירו אינו משוייר ועובר ירך אמו הוא ע"ש ע"ב דמייתי ב' ברייתות בשוחט חטאת ומצא בה בן ד' חי לחד תנא דינו כחטאת ולחד תנא דינו כחולין ע"ש דפליגי אי ולדי קדשים בהוייתן קדשי או במעי אמן מיהו אם הקדישה מעוברת לד"ה קדשי במעי אמן כמ"ש רש"י שם במתני' ד"ה אבל ע"ש וכה"ג משכחת קדושה שלל למ"ד בהוייתן קדשי ולמ"ד במעי אמן מיירי אפי' נתעברה אחר שהקדישה מיהו אנן קיי"ל כר' יוחנן דסבר לאו ירך אמו הוא כמ"ש תוס' במסכתין ד' קי"ד א' ד"ה וקסבר וכ"פ רמב"ם ה' פה"מ פ"ד ה"ז ועי' סנהדרין ד"פ ע"ב תוד"ה עובר מש"ה פי' רע"ב דלאו גופיה דזיבחא הוא ועי' תמורה ד' י' פלוגתא דר"פ ור' יוחנן ועי' רמב"ם הי תמורה פ"ב ה"ג פסק כברייתא קמייתא דדיניה כחטאת ותמה עליו הכ"מ שם שהיה לו לפסוק כרשב"ג דסבר בהוייתן קדשי כו' ע"ש. ויש לומר משום דמייתי הגמ' הכא ד' ל"ה סייעתא לר' אלעזר ממתני' משו"ה פסק דגופי' דזיבחא הוא ומה דלא חש הרע"ב לסייעתא דמייתי רבא לר"א מעיפא דמתני' חלב המוקדשים כו' ולא תני שליל ושליא כו' ע"ש יש לומר דרבותא אשמעי' אע"ג דודאי קדשי השתא אפ"ה אינו חייב עליהן משום פיגול כו' משא"כ שליל למאן דאמר בהוייתן קדשי אין חידוש כ"כ ועוד דבל"ז הקשו תוספות שם ד' ל"ה ע"ב על רבא תינח פיגול נותר וטמא מאי איכא למימר ותירצו דבאמת שייר שליל ושליא רק משום פיגול אבל נותר וטמא אין בהם כו' ע"ש וזה דוחק משו"ה בחר רע"ב לפרש דלא כר"א:

משנה ו תוי"ט ד"ה שחטו הניח בצ"ע אמאי מכשרי' בחישב ליתן בחוץ את הניתנין בפנים שהוא משולש כו' עי' תוס' רע"ק אות כ"ה שהניחו בתימא דהכא בל"ז כשר משום דסבר ר"י שלא במקומו כמקומו דמי כו' והביא ראיה מדברי התוס' דף כ"ז ע"ב ד"ה לאו כו' ע"ש היה לו לגבות מן המוקדם מדברי התוס' דכ"ו ע"ב ד"ה אמר שמואל כו' ע"ש וכבר קדמו לרע"ק בס' מראה כהן ע"ש. ואי נימא דבעי' שיהא גם הדבר שמחשב עליו מקומו מקום משולש כמ"ש תוס' ד"ה א"ש הנ"ל מה שהקשה רמ"ז למה לא עריב לכולהו שהוכיחו דפירכת הגמ' דף ל"ו ע"א הוא מחשב ליתן את הניתנין בחוץ בפנים אבל לא מחשב ליתן את הניתנין בפנים בחוץ דבהא ודאי שלב"מ כמקומו וראיה מהתירוץ דבעי' מקום משולש דלא שייך האי שינוייא בחישב ליתן את הניתנין בפנים בחוץ ומיהו מצינו למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה [פי' הדבר שמחשב בו] במקום משולש כו' ע"ש. בזה יתיישב הצ"ע של התוי"ט ועי' רמ"ז מ"ש בזה ועי' לשם זבח. ומה שהקשה רמ"ז מ"ש דהך מתני' מתחיל שחטו ע"מ להניח כו' ולא מתחיל השוחט את הזבח ע"מ כו' כמו מקודם יש ליישב לפע"ד שבא להשמיענו דמחשבת הינוח לר' יהודה דמי להנך מחשבות דאיירי גם במשניות הקודמים דהיינו חוץ למקומו שגם זה מוציא מידי פיגול לר"י ודלא כר' אבא דאמר מודה ר"י שקובעו בפיגול עי' ד' ל"ו ע"ב דאסיק לר' אבא בתיובתא ע"ש. עוד יש לומר עפ"מ דאמרי' לעיל דף כ"ז ע"א שאם חישב לזרוק למחר שלא במקומו אפי' לר' יהודה דסבר כמקומו דמי אפ"ה לא הוי פיגול משום דזריקה דלא שריא באכילה לא מייתי לידי פיגול ומה שהוא פסול משום דלא גרע ממחשבת הינוח לר"י כו' ע"ש משו"ה תני שחטו לרמוז לנו דקאי גם אהני דסיפא דמיירי במחשבת זריקה שלא במקומו ותני ר"י פוסל אבל לא פיגול

פרק ד מ"א ת"י אות ה' הקשה הא עכ"פ מצוה איכא במתנה ב' מידי דהוי אהולכה שאפשר לבטלה ומפגלת כו' לק"מ דרחמנא אפקה לקבלה בלשון הולכה למימרא דהולכה עבודה היא כקבלה כדאיתא לעיל דף ד' ע"א וע"ש בפ"ק תוס' רע"ק אות יו"ד כתב בפירוש הכי ואיך מדמה מתנה ב' דחטאת להולכה דרחמנא אחשבה בהדיא:

משנה ב תורע"ק אות ל' תמה על רע"ב שפי' דלא כמסקנת הגמ' דף מ"א ע"ב כתיקנן היינו לפיגול כו' ע"ש. לפע"ד אין זו קושיא דהא הך סוגיא אזלא אליבא דריש לקיש דמפרש טעמא דר"מ משום דעל דעת ראשונה עושה ולא משום מפגלין בחצי מתיר והרע"ב לשיטתיה במנחות פ"ב מ"ה דמפרש טעמיה דר"מ משום מפגלי' בחצ"מ דהא הגמ' דף מ"ב ע"ב מסיק לר"ל בקושיא ע"ש. גם פשטא דמתני' מורה כהרע"ב דהא בסיפא דמשנה א' תני בפי' ראשונה חוץ לזמנה ושניה חוץ למקומה ולמה שינה התנא את לשונו כהך מתני' ובמקום חול"ז שינה מלת כתיקנה ושונה שלא כתיקנה על חולמ"ק או שלא לשמה זהו פלא גדול. ע"כ פי' רע"ב כפשטה ומאי דמדייק ריש לקיש ליתני רבותא טפי אפי' אחת שלא כתיקונה וכולן כתיקונן אינו פיגול לזה יש לומר דהשתא נמי איכא רבותא דאפי' ראשונות כתיקונן אפ"ה פסול בשביל האחרונה ומכ"ש לפמ"ש תוס' דף מ"א ע"ב ד"ה ממאי דמוכח מפסחים ד' ס"א דאי אין מפגלין בח"מ אפי' פסול לא הוי ע"ש מה שתירצו דהכא הוי פסול. והרי חידוש רב יש גם לפי מה דתני השתא וביותר יש לומר דהא אפי' לפי הגמ' מוכרח לומר איידי דתני רישא פיגול כו' דאל"כ תיקשי מאי איריא חולמ"ק או שלל"ש אפי' בשתיקה נמי אינו פיגול כדאיתא בגמ' ע"ש א"כ ליתא לדיוקיה דר"ל דאיידי דתני רישא דרישא ראשונה כתיקונה ושניה חול"ז הכי נמי סיפא במ"ב הכי ואיידי דתני סיפא דרישא ראשונה חול"ז ושניה הולמ"ק לאשמעי' דשניה לא מפקא מפיגול דראשונה תני נמי סיפא חידושא בשניה דלא מפגלא כיון שהיו ראשונות כתיקנן ממש דומיא דרישא דהוי פיגול בשביל ראשונה ה"נ בהיפוך בסיפא לא הוי פיגול דמעכבי ראשונות משנה ה והשוחטן בחוץ פטור כו'. כתב תוי"ט דילפינן מדכתיב למען אשר יביאו בנ"י כו' בני ישראל ולא עכו"ם כו' ע"ש. בזה יש ליישב בהדדי וליתני אין חייבין עליהם משום פיגול נו"ט ושחיטת חוץ כו' ע"ש שהרי פיגול נותר וטמא ילפי' כולהו מהדדי בג"ש כמ"ש רע"ב אבל שחיטת חוץ קרא אחרינא בעי לאפוקי עכו"ם משו"ה תני ליה לחודיה:

שם בתוי"ט ד"ה רבי יוסי. תפס על הכ"מ ה' סה"מ ס"פ י"ח שכתב דר"י דפליג לא קאי אלא על השוחטן בחוץ שהרי בברייתא בגמ' איתא בפירוש דפליג אכולהו ואדרבא שחיטת חוץ לא נזכר כלל בברייתא כו' ע"ש. המעיין שם בכ"מ יראה שלא כתב כמ"ש תוי"ט בשמו בלא דמה דתני במתני' דברי ר"מ [ולחד גי' דברי ר"ש] זה לא קאי רק על והשוחטן בחוץ ממילא הוי פטורה דפיגול נו"ט סתם משנה וקיי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' משו"ה פסק רמב"ם כר"ש דברייתא כו' ע"ש אבל לא כתב דר"י מודה שא"ח עליהן משום פיגול נו"ט רק דבמתני' לא נזכר מחלוקתו של ר"י רק על שחיטת חוץ. ומה שהקשה ת"י במ"ד אות כ"ח הא אין איסור חל ע"א לר"ש ותי' דבקדשים איסור חע"א גם לר"ש כו' ע"ש תמוה איך לא ראה שכבר הקשו זה התוס' דמ"ה ע"ב ד"ה אבל ותירצו דהאי תנא סבר כמ"ד אליבא דר"ש יש פיגול בעולין כו' ע"ש עוד תירצו דמיירי באיסור בת אחת כו' ע"ש והת"י לא הזכיר דתנאי נינהו אליבא דר"ש בכריתות שם דכ"ג ע"ב ע"ש

פרק ה מ"א שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי כו' ובמשנה ב' תרי זימנא אחריתי שירה"ד היה שופך כו' ע"ש. עי' ת"י אות כ"ט מ"ש בזה. לפע"ד יש ליישב דבגמ' דף נ"ב א' אמרי' שיש יתור תיבת הפר גבי שיריים דפר כה"מ לרבות פר יוה"כ ור"י ורע"ק אמרי דילפי' לה מק"ו וכי היכי דלא נימא כיון דאיכא ק"ו וגם מקרא מיותר הוי אמינא דמעכב להכי כתיב וכלה מכפר כו' כמ"ש רע"ב. ואיתא נמי בדף מ"ד ע"א לפי שלא למדנו לסמיכה ושירי הדם בפר יוה"כ כו' ת"ל לפר זה פר יוה"כ כו' ע"ש. והרי חידוש גדול אשמעי' מתני' דאפ"ה אם לא נתן לא עיכב. ובמשנה ב' ודאי מוכרח למיתני שירי הדם כו' שהרי שם הוא עיקר קרא דשיריים הפנימיים גבי פר כה"מ ותני נמי שירי הדם במ"ג גבי חיצונות ע"פ הגמ' דף נ"א ע"א דתלתא קראי כתיבי בשיריים בפר כה"מ ופר הע"ד ושעיר נשיא חד קרא אתי דלא נימא ליסוד מזבח הפנימי ואידך להורות שאין לו יסוד לפנימי ואידך להורות על דמים החיצונים שטעונין יסוד דרומי ע"ש דקאמר או אינו אלא מזרחה של עולה יהא ליסוד פי' תחילת מתנות יהא ברוא שיש שם יסוד אבל לא לשיריים ומתרץ ר' ישמעאל ורע"ק דלזה ל"צ קרא דידעי' לה מק"ו משיניים כו' ע"ש משו"ה תני ליה ג"כ בחיצונות דינא דשיריים. ואשמעי' נמי מתני' דוקא שירי הדם היה שופך על יסוד פי' גג היסוד כדאמרי' לקמן ד' פ"א שיריים צריכין איצטבא עי' תוס' ד' נ"ב ע"א ד"ה גג יסוד שכתבו דתחילת עולה דאמרי' בה גג יסוד בעי' היינו לאפוקי זקיפה של היסוד מן הארץ עד הכניסה אבל קיר הזקוף של מעלה עד היסוד פשיטא דעדיפא מגג יסוד ממש דתודה עדיפא משום דבעי' ב' מתנות שהן ד' כו' להכי כיון דתו לא תני בפירקין שיריים דשאר קרבנות והכא במ"ג הוא דוכתייהו משו"ה אשמעי' דוקא שירי הדם היה שופך על יסוד אבל לא תחילת עולה ושאר קרבנות דלקמן הגם דהכא מיירי בחטאת דתחילת מתנותיו בקרנות המזבח ועי' תוס' לעיל דף ל"ט ע"ב ד"ה ונסלח. מדבריהם יש תירוץ מרווח למה דתני דין שיריים במשנה ב' לאשמעי' דלא עיכב ע"ש ותמצא נחת וביותר בפר הע"ד יש חידוש גדול ע"ש: משנה ד תוי"ט ד"ה העולה הקשה מ"ט לא תני ג"כ גבי זבחי ש"צ שהם קדשי קדשים שלא בא מפירוש הפסוק באמת לפ"מ דאיתא בגמ' דף נ"ה ע"א דאיתקש זבחי כ"צ לעולה בפ' בהעלותך על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם כו' ע"ש מיושבת קושייתו והתוי"ט בעצמו הביא זה בר"פ ע"ש וכ"כ הת"י אות ל"ב ע"ש ויותר בריוח יש לתרץ עפמ"ש רש"י שם ד"ה קדש איקראי בזה"ל וגבי שלמי ציבור אע"ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה' לכהן ולא כתיב בהו קדשי קדשים כיון דכתיב בהו לה' כו' כמאן דכתיב קדשי קדשים דמי ע"כ. ותימא שלא זכר התוי"ט דברי רש"י אלו. עוד יש לומר עפ"מ דאי' לקמן דף צ"ז ע"ב מנחות דף פ"ב ע"ב על מה דכתיב בפ' משפטים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים שזה נקרא ג"כ זבחי ש"צ ע"ש וכפי הנראה מפי'