אהבת איתן כט

מסכת בבא קמא

פרק א מ"א תוס' רע"ק אות א' הקשה מאי פריך הגמ' ד"ג ע"א הא לא"ה במאי מוקמת לה אי קרן כתיב כו' מאי קושיא הא יש לומר דקרן כתיב דחייב ח"נ ברה"ר והכא בחה"נ חייב נ"ש כו' ע"ש עיי' לקמן דף כ"ו ע"א בעי למימר דקרן פטור ברה"ר מקו"ח משו"ר ומשני ריו"ח א"ק יחצון אין ח"נ חלוק לא ברה"ר ולא ברה"י כו' ע"ש ברש"י דקרא יתירא הוא להך דרשה ור"ס לית לי' הך דרשה והיינו דפריך הגמ' אי קרן כתיב בי' ח"נ אפי' ברה"י והכא כתיב ישלם תשלומי' מעליא היינו נ"ש כדאמרי' שם כדבעי למילף דשו"ר בחה"נ לא יהא חייב אלא ח"נ מקו"ח מקרן משני א"ק ישלם כו' ע"ש. ונכלל ג"כ בקושיא זו אי קרן כתיב דמגופי' משלם והכא כתיב מיטב שדיהו כו'. ומש"כ תוס' רע"ק לתרץ דא"כ למאי צריך כספו של זה ולא של אחר דלא נימא דשו"ר בחה"נ לא מיחייב רק ח"נ בקו"ח מקרן ואם קרן בחה"נ חייב נ"ש ליכא קו"ח כו' ע"כ. תמוה דהא זה ילפי' מתי' ישלם דשו"ר חייב נ"ש בחה"נ ודרשא דכספו ש"ז ולא ש"א דרשי' לפטור לגמרי שו"ר ברה"ר ע"ש. והנה השמ"ק הקשה היכי בעי למימר דשו"ר בחה"נ לא מיחייב אלא ח"נ דא"כ למאי צריך כספו ש"ז ולא ש"א להודיענו דשו"ר ברה"ר פטור לגמרי דהא השתא תו ליכא קו"ח לחייב ח"נ ברה"ר ממה שחייב נ"ש ברהי"ח כו' ותירץ שיש לעשות קו"ח הכי ומה קרן דמשלם רק מגופו חייב ח"נ ברה"ר שו"ר דמשלם מעליי' לכ"ש וכ"כ שם עוד גבי שו"ר שיהי' חייב ברה"י רק ח"נ מקו"ח מקרן שכונתו להזיק ואפ"ה חייב רק ח"נ כו' א"כ אף אנו נאמר ומה קרן שאין הנאה לא יזיקה חייב ברה"ר. שן או רגל לפ"מ דקיימי' השתא דושלח זה קרן] שיש הנאה להיזיקה לכ"ש מש"ה איצטריך כספו של זה כו' למיפטרי' לגמרי:

שם בתוס' רע"ק אות ג' הקשה על התוי"ט ד"ה כהרי הבור מ"ש בסוה"ד ולר' יהודה אה"נ דקאמר דכולהו איצטריך משום הכי ע"כ. פי' דהוי פטרי' כלים כדברי התוס'. וקשה הא ר"י מחייב כלים בבור. לפענ"ד יש לומר עפמ"ש התוס' ד"ה ע"ב ד"ה כי שדית להשיג על רש"י שכתב דאדם חשיב אין ראוי גבי בור אלא דאדם חשיב ראוי רק כלים לא חשיב ראוי כו' ע"ש וע"ש בפירש"י שכתב דמבור ואש אתי כולהו דכי פרכת מה לבור שכן ת"ע לנזק כו' אש תוכיח מה לאש שמועד לאכול אפי' אין ראוי תאמר בשן שאינה מועדת אלא לראוי לה בור יוכיח שג"כ איי"מ לאי"ר לה כו' ע"ש. וכתב השימ"ק שם דלפי' התוס' לר' יהודה ליכא למימר בור יוכיח אם לא שנאמר דרבא דאמר כי שדית בור ביניהו אתי כולהו כו' לא אמר זה רק אליבא דרבנן ולא לליבא דר"י כו' ע"ש עוד שכתב להקשות דגם לפירש"י ז"ל לא תוכל לומר כי שדית כו' למילף. שן מבור ואש דמה לבור ואש שכן חייב בהם כלים תאמר בשן שפטר בו כלים כו' עד אני יכול לומר היא גופה נילף שיהי' שן חייב בכלים כו' ע"ש. הרי דלר"י לא מיתוקם מילתי' דרבא שפיר ולזה כיון התוי"ט על מש"כ התוס' ד"ה להלכותיהן דאי ילפי' כולהו מבור וחד מהני הוי פטרי' כלים כו' ע"ש כמו כן יש לומר לר"י דכולהו צריכי משום הכי. פי' דשן אי ילפי' מבור ואש הוי מחייבי' כלים בשן כמו אש ובור לר"י וכמ"ש מהרש"א שם על תוד"ה להלכותיהן דאי ילפי' כולהו מבור וקרן הוי אמינא דחייב רק ק"ג בתחילה ואי מבור ושן או רגל הוי פטרי' ברה"ר כו' ע"ש:

מ"ג תוס' רע"ק אות ח' הקשה על רע"ב לפ"מ דקיי"ל לקמן ד"כ ע"א כר' יוחנן דעבידי אינשי דמנחי גלימא ברה"ר ומתפחי א"כ לא ה"ל לרע"ב לפרש פרה שהזיקה טלית דוקא ברה"נ כו' ע"ש. לפע"ד יש לומר דמש"ה לא פי' רע"ב בכונתו להזיק ומיירי ברה"ר מחיובא דקרן משום דתני במתני' שוה כסף לאפוקי מטלטלי דיתמי כמ"ש רע"ב ואי בקרן הא משלם ח"נ מגופו ובזה גבי אפי' מיתמי שהרי לא של יתמי הוא אלא של ניזק דאפי' מכרו אינו מכור ורק היכא דמשלם מעליי' אמרי' שגם הדבר המזיק עצמו חשיב מעליי' דיתמי דהא לא רמי חיובא עלי' יותר מעל שאר ניכסי כו' וכמ"ש בהשימ"ק ע"ש מש"ה פי' ברגל דמשלם מעליי' ובחה"נ ואשמעי' דלא נימא יצאו הניזקי' זה בזה אלא שמין ודוקא קרקעות:

שם והנשים בכלל הנזק כו' עיי' גמ' דף ט"ו ע"א ילפי' לה לתנא דבי רי"ש מקרא דאיש או אשה כי יעשו כו' עד רבי חזקי' ור"י הגלילי תנא א"ק והמית איש או אשה השוה הכתוב אל"א לכל מיתות כו' ופי' התוס' ד''ה לכ"מ. כלומר שחייבי' עליהם מיתה או כופר כמו על האיש דבהכי איירי קרא דוהמית ובסמוך נמי קאמר משום איבוד נשמה חס רחמנא עלה ולא איירי באשה שהמיתה שתתחייב כמו איש ע"כ, ובד"ה והמית הקשו למה לא מייתי קרא מוקדם כי יגח שור את איש או את אשה כו' כדאי' לקמן (דמ"ב ע"ב) על קרא דוהמית ארע"ק וכי מה בא זה ללמדינו אם לחייב על אשה כאיש כבר נאמר כי יגח כו' אלא מה איש נזקיו ליורשיו כו' לפי' התוס' דחוק לישנא דגמ' לכל מיתות שבתורה. גם מה דאמר הגמ' בהצריכותא אבל לענין קטלא איש דבר מצוה לישלם כופר אשה לא ואי אשמעי' כופר כו' ע"ש ולפירש"י והתוס' ה"ל לומר איש דבמ"צ לישלם עלי' כופר גם קשה למה לא מזכיר מיתה רק כופר לחודי'. ע"כ נלפע"ד דכל חד אזיל לשיטתי'. דלריה"ג תם חייב חצי כופר ולרע"ק תם פטור מח"כ עיי' גמ' ותוס' ד"ה הא מני כו' לפ"ז רע"ק לשיטתי' שפיר אמר מה בא זה ללמדינו כיון דמה דכתיב בהאי קרא וגם בעליו יומת בממון לא קאי לקרא דלעיל דמיירי בתם. ורק לחייב מועד על מיהת אשה זה ידעי' כי היכי דבתם חי"ב מיתה גם על אשה ה"נ מועד בחיובי' דהיינו כופר אין לחלק בין איש לאשה. רבל לריה"ג שפיר ילפי' דחיובי דכופר קאי גם לקרא דלעיל דמיירי בתם. א"כ הוי אמינא נקי מח"כ אם המית אשה דמה שהשוה הכתוב אשה לאיש הוא רק למש"כ בפי' מיתה בתם וכופר במועד אבל לא לח"כ דתם באשה. וזהו שאמר לכל מיתות שבתורה. פי' בין אם שור איש המית אשה או אם שור אשה המית דחייבת כופר וזהו ב' לשונות מיתה שנזכר במקרא זה. והמית איש כו' וגם בעליו יומת. דהיינו ממון. והיינו דקאמר אבל לענין קטלא איש דבר מצוה לישלם כופר כו' פי' תרתי קאמר אם הנרצח הוא איש או הבעלים הם איש אבל אשה לית בה כופר לא היא חייבת ואין חייבי' עלי' הגם דאמרי' גבי חטאת דחש רחמנא עלה משום כפרה כו' א"כ גם כופרא כפרה. יש לומר כמ"ש תוס' ד"ה משום. דמיירי בעונשי' הכתובי' בפי' גבי נשים כמו עריות כו' ע"ש. וכופר אינו בכלל זה ושפיר מוכרח דבי חזקי' וריה"ג לאתויי קרא המאוחר דמיני' ידעי' ילפותא דכל מיתות שבתורה

פרק ב מ"ג בתוס' חדשים בשם למדן מופלג. מפורש הוא בשימ"ק הכא בשם הנ"י ותלמידי ר"פ ע"ש. ומ"ש תח"ד להוכיח פי' זה מייתור לשון הגמ' דאפי' תחלתו בפשיעה ליכא כו' לפע"ד לוטה פה כונה נאותה עפמ"ש נימוק"י להקשות אמאי נפלו פטורי' הא הוי תחלתו בפשיעה לגבי קפיצה בקרוב לכותל דמשונה הוא וחייב ח"נ כמו קפצו מלמטה למעלה וסופו באונס שנפלו ותירץ דהחב"פ לא מחייבי' רק היכא דהוי פשיעה גמורה אבל לא לגבי פשיעה בשינוי כו' ע"ש וכ"כ שימ"ק דלגבי קפיצה קרוב לכותל לא חשבי' ליה תחב"פ שיתחייב אף על האונס שבסופו כו' ע"כ ע"ש. וזהו שאמר הגמ' דאפי' תחילתו בפשיעה ליכא. פי' פשיעה גמורה ועיי' חו"מ סי' ש"ב סי"ב בהג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ל"ה

פרק ג מ"א תו' רע"ק אות כ"ה הקשה על הגמ' ב"ב דנ"ב ע"ב מאי מקשה לרב הא איהו טוען ברי כו' ע"ש. לפע"ד יש ליישב קצת לפ"מ דאמרי' בכתובות דט"ז ע"א דקארי לה כו' ומשני כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמי כו' ע"ש בתוס'. פי' דשייך ברי בדבר שהוא עכשיו כגון הכא שאומר ברי שאני מהמיעוט דקרי לחביתא כדא או היפוך טוען על עצמו דבר שידוע לו גם ביום שכן הוא. אבל התם טוען ברי לי שבשעת נישואי' הייתה אלמנה בזה אנו אומרי' דהוי מילתא דלא רמיא עלי' דאינש ולאו אדעתי' למידכר. א"כ אפשר דסוגיא דב"ב אזלא לפ"מ דהוי ס"ד למימר הכי בתחילה הגם דלא קאי שם הכי וע"ש בתוס' ד"ה הנמ"ס נראה מדבריהם דקאי הך סברא. עוד אפשר לומר דסוגיא דב"ב אזלא לפ"מ דאמרי' שם לדחויי דלא איירי ר"ג במודה כדאמרי' מי סברת ר"י הכא קאי ר"י אמיגו דפירקא קמא קמי כו' ע"ש א"כ כיון דלא איירי ר"ג במודה אין הכרח לומר דמיירי בברי וברי עיי"ש:

מ"ב תוס' רע"ק אות ל' הקשה על תוי"ט ד"ה חייב. למה לא כתב זה אמתני' דלעיל דמיירי בנזקי גופו כו'. לפע"ד יש לומר כי היכי דלא נימא דהך מתני' הויא סיומא דמילתי' דר' יהודה דמ"א ור"י הא מחייב כלים בבור וכ"כ בשיטה מקובצת דרב דמוקי למתני' בטינפו כליו סובר דהך מתני' סיומא דמילתי' דר"י היא ולפ"ז א"ש מה דתני לה בבא בפ"ע ולא עריב לה עם המצניע את הקוץ ואת הזכוכית כו' כמו שהקשה הרמ"ז עיי"ש. עוד יש לומר עפמ"ש תוס' דכ"ח ע"ב ד"ה אבל וד' ל' ע''א ד"ה לא יהא דמתני' דלעיל דתני הוחלק במים משמע שהמים עשו רק החלקה דהיינו טינוף כלים אבל הכא תני והוזק בהן אחר משמע שהמים עשו היזק דהיינו גופו ובמים עצמן ולא בקרקע דנימא ק"ע הזיקתו וכדפריך לי' רב הונא לרב לא יהא אלא כרפבו וכמ"ש תוס' שם דמשמע ששפכם בכוונה שיהי' רפש וטיט במקום הזה רק דרב מוקי לה בדתמי מיא וכמ"ש תוס' דבדתמי נמי איירי אבל בלא תמו מיא גם רב מודה דחייב בנזקי גופו. ומשום קושיית הגמ' ותרתי למה לי בטינוף כלים כפירש"י בחר לו התוי"ט לפרש הך מתני' בגופו הגם דהגמ' משני לה חדא בירוה"ח כו' ע"ש דחיקא היא וכמ"ש השימ"ק להקשות מהך דלעיל ד"ו ע"א אליבא דרב אדא ב"א ע"ש. והחידוש יותר גדול הכא לחייב על נז"ג מדלעיל דשם אמרי' דר"ג סבר נתקל פושע א"כ ה"ל יפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה ופשיטא דחייב דהוי שלא ברשות משא"כ הכא דמיירי בימוה"ג ואפ"ה חייב על גופו ובמתני' דלעיל פליגי רב ושמואל ע"ש דלשמואל אפי' לא אפקרינהו הוי בור דפטור בכלים והכא לא אשכחן לשמואל דפליג מש"ה הוצרך התוי"ט לפרש דגם מתני' דהכא מפרשי' לה דלא כרב אלא דפטור בכלים וגם לענין פטור כלים במתני' דלעיל מדפליג ר"י ואמר באין מתכוין פטור משמע דלת"ק אפי' לא נתכוין לזכות בחרסי' חייב מטעם מפ"נ אחר נפילת פשיעה ופשיטא דהוי בור דפטור בכלים. אבל הכא דתני השופך מים יש מקום לומר דמיירי בלא אפקרינהו ולא תמו מיא וס"ד למימר דממונו הוא לחייב כלים קמ"ל. מיהו הנימוק"י פי' מתכוין להשליכו בשעת נפילתו כי היכי דלא ליחזק בה ואע"ג דמחמת אונס נפילה קא עביד כיון דבכונה קא עביד חייב דאפילו תימא כל לאצולי נפש' ברשות קעביד לא עדיף מכל מאן דעביד ברשות דכי אזיק חייב כו' ע"כ ע"ש. לפ"ז קשה על הצריכותא דגמ' חדא בימוה"ח כו' דמאי אשמעי' אפי' בימוה"ג דעביד ברשות הא ת"ק לא פליג על ר"י במתכוין דחייב ומזה ידעי' דאפי' עביד ברשות חייב וצע"ג בזה. עוד יש לומר בזה דמתני' דהכא מיירי אפי' כנס לתוך שלו ובנה ביתו ושפך מים במקום הפנוי סמוך לרה"ר וחייב מטעם בור שעשה סמוך לר"ה דדוקא בגודר גדרו בקוצים אמרי' דמצמצם פטור שאין דרך ב"א להתחכך בכותלים אבל הכא חייב. ובזה יש לומר מה דמקשי הגמ' רק אליבא דרב תרתי למה לי היינו משום דמוקי לה בלא אפקרינהו וחייב משום ממונו אבל