אהבת איתן כב

גורם שלא יוכל לטעון ט"ב מי שנהג כמנהגם והוא הייחוד בעודה ארוסה ויש מקומות שגורם המנהג שיוכל לטעון ט"ב מי שנהג כמנהגם ומי שלא נהג א"י לטעון והוא המישמוש ולפעד"נ עוד לרמז זה בתי' האוכל כו' ע"ד אכלה ומחתה כו' וכמ"ש כ"א הלחם אשר הוא אוכל כו':

מ"ז ת"י אות כ"ז כתב דתני דרוסת איש לאפוקי קטן דהויא מוכ"ע כו'. לפע"ד יש לומר ע"פ הגמ' דלעיל י"א ב' רבנן מדמי לה לבעילה דאיתעביד בה מעשה ור' מאיר מדמי לה לבוגרת ולא לבעילה משום דבעילה איתעביד בה מעשה בידי אדם משא"כ מ"ע והיינו דאמר לה דרוסת איש את. פי' מעשי ידי אדם, הגם דרמי ב"ח אמר זה שם לפ"מ דבעי למימר, דבלא הכיר בה לד"ה אין לה כלום ולא קאי הכי במסקנא. אבל עכ"פ החילוק שביניהם בגופא דעובדא לא נדחה בגמ' ומה דתני דרוסת איש ולא תני בעולת איש. עיי' ת"י מ"ש בזה. ולפעד"נ משום דמיירי הכא שלא מצא לה בתולים דאמתני' דלעיל קאי ע"ש ואמרי' לעיל דף ו' ע"ב רוב בקיאי' בהטיי' כדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם ע"ש בתוד"ה רוב שהקשו מחגיגה ט"ו א' ע"ש ויכול להיות בעילה בלא השרת בתולים מש"ה אמר דרוסת כו' שלא הטה לצדדים אלא כמו הדורס ברגלו שמעמידה על המקום שדורס בשוה. עוד יש לומר עפמ"ש תוס' לעיל ד' ד' א' ד"ה בעי"מ דבעילה ראשונה קרי בעמ"צ עשה"כ כי בועלייך עושייך כו' אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי שעי"ז הוא מודבק בה ובאין לידי פו"ר כו' עיי"ש. אבל המשיר בתולים בזנות שהיא ג"כ בעילה ראשונה נאמר ע"ז כמאמר הגמ' על המשיא בתו לע"ה כאילו כופתה לפני ארי כו' ע"ש. ה"נ ארי דורס ואוכל לשובע נפשו כדאמרי' ב"ק ט"ז ב' דטבע ארי שלא להרוג אלא לאכול מחיים רק אם טורף בשביל ילדיו להביא להם הורג תחלה כמ"ש ארי' טורף בדי גורותיו ומחנק כו' ע"ש. הרי כי הבעילה ראשונה של בעל היא למצוה בשביל ילדים שיבוא עי"ז לידי פו"ר. אבל הנואף אין כונתו לזה אדרבא אמרו אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר. וזהו כדריסת הארי לצורך עצמו שאוכלה מחיים. ובמה שכתבתי אזדא לי' מ"ש הת"י אות נ' דתני מדברת לשון נקיי' משום דתני תחילה דרוסת איש ולא הזכיר בעילה דאל"כ מ"ש דלא קפיד בכ"מ להזכיר בעילה כו' ע"ש. אמינא אנא דמש"ה תני מדברת לכלול חורבה דמתא וחורבה דדברא כדאי' בגמ' י"ג ב' ע"ש דאפי' בדברא דרוב פסולי' אצלה מכשיר ר"ג. ומדברת הוא לשון נופל ע"ל. ומיושב מה שדיקדק רמ"ז על הגירסא בשוק וליתא במשב"ג ע"ש. ולדידי א"ש דתני מדברת לרבותא דר"ג ותני בשוק לרבותא דר"י. דבשוק היינו חורבה דמתא. עוד י"ל דהכא דתני ראוה לא יתכן למיתני נבעלה מש"ה תני ראוה מדברת ויש להמתיק ע"פ שיטת הרז"ה הובא בב"ש אהע"ז סי' ו' סעי'ז ס"ק ל"א דלא מהימנא לר"ג רק אם זינתה ברצון דבודקת ומזנה אבל לא בנאנסה כו' ע"ש. לפ"ז שפיר תני מדברת ע"ד אמרם ז"ל בברכות ד' ג' ע"א משמרה שלישית כו' ואשה מספרת ע"ב ע"ש ברש"י שדרך השוכבים יחד כו' ע"ש. ואמרי' בחגיגה ד' ה' ב' ומגיד לאדם כו' אפי' ש"ק שבין אל"א מגידי' לאדם בשעה"ד כו' ע"ש. וא"נ שייך מדברת במזנה ברצון ולא תני שמעוה מדברת משום דמיירי בראוה שנבעלה ועיי' רע"ב ורמב"ם בפיה"מ שפירשו מדברת מתייחדת והיינו כזעירי אבל האמת הוא כרב אסי דמפרש נבעלה. ובירושלמי איתא טעמא דר"י דלא מהימנא לפי שהזונה רצה אחר פסולים וחזקת כשרות דידה איתרע אפי' לזעירי דגם לדידי' מיירי בנבעלה כמ"ש תוס' י"ג א' ד"ה ואין ובהדיא אי' בריש פ"ב מיגו דא"ב אמרה לא נבעלתי ואמרה לכשר נבעלתי מהימנא. פי' לר"ג וגם יחוד מרע ח"כ שהרי מלקין עהי"ח. מש"ה סבר ר"י שאי"נ בלא ראיי' ועיי' תוס' רע"ק אות י"ד הקשה מה מהני ראיי' שהרי יש לומר מדאפקרה נפשה לגבי האי אפקרה נפשה גם גבי אחריני כדאי' ביבמות דכ"ט ע"ב ע"ש ועוד שהרי יש כאן ב' דברים א' הכשר בה. ב' הכשר בתה והבת לית לה ח"כ ומה"ט איכא מ"ד בגמ' י"ג ב' דגם ר"ג פוסל בבתה. ושייך גם הכא לומר כמו היכא שיש נ"מ לאיסור ולממון כמ"ש תוי"ט פ"ב מ"ב ד"ה ומודה ה"נ אמרי' הכא הכי כי היכי דלא מהני האי מיגו לגבי בתה ל"מ ג"כ גבי דידה ומיושב מה שהקשה רמ"ז על הגמ' ט"ז א' דאמר הניחא לזעירי דאמר מדברת נסתרה כו' מאי ניחותא הא הכא ליכא ממון רק איסורא ולמה לא מהימנא לר"י כו' ע"ש ולפמ"ש א"ש. קושית רמ"ז היא לקמן פ"ב מ"ב. גם מה שהקשה תוס' רע"ק לקמן פ"ב אות ח"י ע"ד התוס' דהכא י"ג א' ד"ה רב אשי שכתבו דלר"י לא אמר ר"י דלא מהימנא רק בנבעלה אבל לא בנסתרה מכח מיגו דלא נבעלתי והקשו הא ר"י לית לי' מיגו במשאירסתני נאנסתי ותירצו דהתם לא הוי מיגו גמור דאפי' אמרה מ"ע אני לא מהימנא לר"י כדתנן במתני' כו' ע"ש. והקשה הא זהו פירכת ותירוץ הש"ס דט"ז א' התם שור שחוט לפניך לפי' פי' התוס' שם ד"ה התם ע"ש. יש לומר שהתוס' חידשו כמ"ש לעיל דאיתרע ח"כ גם במדברת שהרי מלקי' על הייחוד ועוד דהיא בעצמה אמרה נבעלתי רק שאומרת לכשר נבעלתי ואפ"ה מיקרי אין שוד שחוט כמו גבי שדה זו כו'. וחידשו בפשט הגמ' דאפי' אמרה מ"ע אני לא מהימנא דלכאורה יש לפרש דאי הוי אמרה מוכ"ע אני מהימנא רק כיון דלא מצי למימר בתולה אני שהרי שו"ש לפניך מש"ה לא מהימנא למימר משאירסתני נאנסתי במיגו דמ"ע משא"כ בשדה מי ימחה בידו אי הוי אמר שלי היא מעולם והוא עתה מוחזק בה לא הוי מיגו להוציא אבל התם לא מהימנא מכח מיגו דהוי מיגו להוציא. לזה כתבו שאין הפי' כן:

מ"י תוי"ט ד"ה אם. הקשה למה לא הזכיר הרע"ב לעיל מ"ט דבעי' תרי רובי והקשה רמ"ז דלמא לעיל מיירי ר"ג בבתה לא בעי' תרי רובי כו' כמ"ש תוי"ט לעיל ד"ה נאמנת כו' ע"ש. הא ליתא שהרי הרע"ב בפסק הלכה במ"ט אחר שהזכיר חד רובא כתב ואז תנשא לכהונה בין. היא בין בתה ע"ש. ועוד דר"ג ודאי מיירי בה לד"ה ובבתה יש פלוגתא דאמוראי בגמ' אי מכשיר בבתה אי לא. ומ"ש התוי"ט דמש"ה לא פי' רע"ב במתני' דלעיל דבעי' תרי רובי משום דיוקא דתידוק הא בדיעבד אפי' חד ל"ב. והקשה רמ"ז איך סברא לומר שיכתוב מפרש שלא כהוגן בשביל הדיוק כו' ע"ש אין זו קושיא לפ"מ דקיימי' השתא דמ"ט ומ"י בחד שיטה שייטי בטוענת ומה שפי' רע"ב במ"י איתה נמי במ"ט ודייקי' מדלא הקדים רע"ב לכתוב במ"ש ש"מ דמשום הדיוק כל דיעבד דלא בעי' חד רובא כתב רע"ב במ"ט דבעי' רק חד רובא ומה שייך כאן שכתב שלא כהוגן הרי מיד במ' יו"ד פי' דבריו וכונתו שבמ"ט. רק שיש להקשות אחרי שסמך במ"ט על מ"ש בב"י למה הזכיר כלל במ"ט שום פסק הלכה והזכיר רק חד רובא. ע"ז כתב תוי"ט שעשה הרע"ב כן משום הדיוק של דיעבד

פרק ב מ"ב תוי"ט ד"ה ומידה. כבר הקשה עליו תוס' רע"ק אות י"ז ובאמת אין הכרח לפרש דברי ר"ב כמו שפי' התוי"ט רק ה"פ שאפי' אם יועיל המיגו לענין או"ה אינו מועיל לממון אפי' אי אמרי' מיגו מממון לממון עיין חו"מ סי' פ"ב בדיני מיגו להש"ך אות א"ג ובנתה"מ אות ל"ד דאמרי' מיגו ממל"מ אבל לא מאיסור לממון. שהרי לגבי ממון אין טענה זו טובה יותר מזו רק לגבי איסור יותר טוב טענת מ"ע אני דלא פסלה נפשה מכהונה ועיי' תוס' די"ג א' ד"ה רב אשי וד' ט"ז א' ד"ה התם. ומה שהקשה תורע"ק כאן אות ח"י ע"ד התוס' שבד' י"ג הנ"ל ד"ה ר"א. כבר תי' זה המהרש"א בקוצר ע"ש. שז"ל והתוס' כתבו לעיל כן בפ"ק לפי תירוצם דהכא ע"כ ע"ש:

מ"ה האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר כו' ואם יש עדים שהיתה א"א והיא אומרת ג"א אי"נ אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה כו' ואם יש עדים שנשבית וה"א ט"א אי"נ ואם משניסת כו' ע"כ. הביא התוי"ט ב' דיעות אי מהני אמירת ג"א אחר כ"ד, עיי' אהע"ז סי' קנ"ב כ"ו. ובמ"מ פי"ב מה"ג מביא ראיי' דמהני אחר כ"ד דאל"כ למה תני סיפא אם יש עדים אי"נ ליתיני רבותא טפי אפי' אין עדים אי"נ אחר כ"ד. וכתב תוי"ט ליישב דתני הכי משום סיפא דסיפא ואם משניסת באו כו' ע"ש והקשה ת"ח הא בגמ' כ"ב א' מסקי' כמ"ד אסיפא דבשבויי' הקילו אבל ברישא לא מהני אפי' ניסת וכ"ש התירוה לינשא ע"ש. במחכ"ת לא השגיח בתיבת ודו"ק שבכוי"ט. כי באמת זוהי כונתו ליישב לתרווייהו לישני. דאי רק אסיפא קאי א"כ ברישא אי איכא עדים אפי' באו משניסת תצא הגם דלא ידעו רק שהיתה א"א ולא ידעי בבירור דלאו גרושה היא. הרי אין לך חידוש גדול מזה יותר חידוש ממה שאין מאמינים אותה לכתחלה להנשא באומרת ג"א תכ"ד. ואי קאי גם ארישא הרי מוכרח למיתני דינא דעדים דאי"נ כי היכי דליתני בתר הכי אם משניסת ב"ע ה"ז ל"ח ש"ש בזה חידוש גדול באומר א"א, ומכ"ש אם נפרש אפי' רק התירוה לינשא. ואני אומר ליישב בדרך אחר. לפ"מ דמסקי' דוקא אסיפא. קשה קושיית הרדב"ז הובא בפ"ת אהע"ז סי' קנ"ב ס"ק י"ב איך מתקני רבנן מילתא דאתי בה חורבא שהרי אם היום ומחר יבואו עדים שהיתה א"א תצא והולד ממזר ולמה מאמינים לה באומרת א"א הייתי וגרושה אני כו' ותירץ ע"ד דאמרי' בעדות אשה מתוך חומר כו' ה"נ הכי הוא אי לאו דידעה בבירור שהאמת אתה דגרושה היא היתה יריאה להעיד ולהינשא פן יבואו עדים שהיתה א"א אלא משום דמומכת אם יבואו עדים שהיתה א"א יבואו ג"כ עדים שהיא גרושה כו' ע"ש, לפ"ז מוכרח למיתני דינא דעדים למ"ד רק אסיפא קאי סיפא דסיפא יותר מלמ"ד דגם ארישא קאי. שהרי הוא בנ"ט בסיפא על רישא. דמש"ה נאמנת לפי שאם באו עדים כו'. ובזה מיושב מה שהקשה תוס' רע"ק אות כ"א על מתני' דתני ואם יש עדים כו' והיא אומרת ג"א הא אפי' מה שאמרה מתחילה א"א הייתי וג"א והתרנוה מתקלקלת ע"י עדים שאח"כ ואפי' ניסת תצא ולא צריך למיתני אמירת ג"א אחר ביאת עדים וכן קשה בסיפא גבי שבויי' הא אפי' מה שאמרה תחלה נשביתי וט"א מתקלקלת ע"י עדים אם עדיין לא התירוה לינשא כו' ע"ש. ולהאמור א"ש שהרי העדים מעדיפים כח נאמנותה. א"כ הוי ס"ד למימר ומה אם עדיין לא באו עדים אמרי' דדייקא יפחד שמא יבואו עדים כ"ש וק"ו אי איכא עדים ואומרת בפניהם ג"א ודאי נאמין לה לזה אשמעי' דליתא. עוד הקשה שם תוס' רע"ק מה שייך כאן הפה שאסר כו' הא אמירתה א"א הייתי אינו כמו עדות רק מכח שוויי' אנפשי' חד"א א"כ כיון שאומרת מיד ג"א הרי לא שוי' חד"א כו'. לפע"ד יש ליישב עפמ"ש תוס' ב"ק ע"ב ב' ד"ה אין לך בו. דמיגו גרע מהפה שאסר. ומש"ה עדים שאמרו כתב ידינו ה"ז אבל אומרים היינו כו' מטעם מיגו לא מהימני דהוי מיגו במ"ע רק מטעם הפה שאסר מהימני דמהני אפי' במ"ע כי אין השטר מתקיים אלא על פיהם כו' ע"ש. הובא כאן בפ' בית יעקב ע"ש. ויתיישב ג"כ קושיית הרה"מ ליתני רבותא אחר כ"ד ל"מ כו' דהשתא רבותא אשמעי' הגם שיש כאן הפשא"ס כו' דמהני אפי' במ"ע אפ"ה אם יש עדים שהיתה א"א לא מהימנא ולתוס' רע"ק החידוש יותר גדול דכאן עדיף מהפשא"ם ולהך דיעה דנאמנת אפי' אחר כ"ד בל"ז אינה קושיא. שהרי כבר אסרה נפשה באמירתה ולהך דיעה מיושב ג"כ דאי"נ לאכ"ד רק באומרת א"א הייתי ונ"א אבל לא באומרת א"א אני וגרושה אני כמ"ש הב"ש סי' קנ"ב סקיו"ד וכמו באהע"ז סי' מ"ז ס"ד דבעי' אמתלא וזהו דתני דהפשא"ם כו' פי' דלא מהימנא היכא שיש הכחשה בדברי' רק בכה"ג דהכא ומה דפשיטא לי' לתורע"ק דשויא חד"א אינו מטעם עדות כו' זה אינו פשוט ומוסכם עיי' נו"ב מה"ת ח' אהע"ז סי"ב ועיי' פ"ת יו"ד סי' קכ"ז סק"ז בשם בכ"ש. אי הוי מטעם נדר תו לית לי' היתר אבל אי מטעם אדם נאמן על עצמו יותר מק"ע יש לה תקנה אחר שבאו עדים תלך למקום רחוק ותאמר א"א הייתי וג''א או נשביתי ונו"א כו' ע"ש סי' קנ"ב סק"ח שחקר בזה. ואי נימא הכי מיושבים ג"כ ב' הקושיות הנ"ל דתני הפשא"ת ותני אם באו כו' לאשמעי' שיש לה היתר מטעם זה אפי' אחר ביאת עדים בב"ד אחר. עיי"ש פ"ת סי' קנ"ב סק"ו חקר גבי נשי דידן שיש היכר. במלבושים בין בתולה לנשואה שאלו הולכות פרועות ראש ואלו מכוסות ראש א"כ מה לנו לאמירתה והוי כמו יש עדים שהיתה א"א כו' ע"ש מחלוקת בשו"ת אחרונים בזה ואם נאמר שזה אינו מוכח דלפעמים גם פנוי' מכסה ראשה בשביל חטטין או שהיא בת שנים הרבה כו' ע"ש. א"ש מה דתני מתני' אם יש עדים כו' להורות דוקא עדים מגרעי הנאמנות שלה אבל לא כיסוי ראש וכה"ג ע"ש פ"ת סקי"א אם העדים אומרים שהיתה א"א מה ששמעו מפי' שאמרה שהיא א"א ולא אמרה ג"א ג"כ תו לא מהימנא לומר גרושה אני ע"ש שהניח בצ"ע. ואי נימא הכי מיושב קושית תורע"ק למה תני והיא אומרת כו' אחר שבאו עדים כו' דיש לומר דאשמעי' אפי' אם אמירת העדים הוא רק מכח אמירתה. והאי והיא אומרת נמשך לקמי' ולבתרי'. עוד יש לומר דאשמעי' רק נאמנות אין לה אם יש עדים אבל חוששים לדברי' אפי' אם אומרת גרושה אני אחר ביאת עדים ופסולה לכהונה ואם מת אסורה ליבם כדאי' שם סי' קנ"ב ע"ש, ומה דמשמע מדברי תורע"ק דנשביתי קיל מאמירת א"א הייתי כו' ע"ש עיי' בזה ברמב"ם ה' גירושי' פי"ב בהרה"מ ולח"מ שם כתבו דנשניתי חמור מא"א הייתי שהרי מאמר הייתי אפי' בלא ג"א מורה דעכשיו אינה א"א משא"כ נשביתי סתם שבויי' אינה טהורה שאין אפוטרופוס כו' ע"ש. ועיי' ש"מ כאן בשם רשב"א הקשה ג"כ למה לי הפשא"ס כו' לא יהא אלא חזרה וכי אינה יכולה לחזור כו' ע"ש בתירוצו שהוא כדברי הרה"מ שהובא בתוי"ט. מיהו מ"ש תורע"ק דמש"ה תני אם יש עדים שזהו יותר חידוש דאפי' אם כבר הוחזקה בנאמנות באמירת א"א הייתי וג"א מתקלקלת בביאת עדים התוי"ט לא ניחא לי' בזה שאין זה חידוש כ"כ כ"ז שלא הותרה ולא ניסת וכבר ידעי' לה ממה דתני במ"ב ואם יש עדים שהיתה של אביו אי"נ. הגם שהוא עתה מוחזק בקרקע מש"ה כתב התוי"ט משום סיפא דסיפא

פרק ג מ"ג תוי"ט ד"ה וקנסה כתב דהגמ' לעיל ד' כ"ט ב' נסיב לה אליבא דריה"ג אע"ג דלית הלכתא כותי' רק לרווחא דמילתא דאפי' לדידי' איכא קראי יתירי כו' אין דבריו מוכרחים דהא רע"ק דמתני' ג"כ סבר בהך מילתא כריה"ג דאשר לא אורסה לאו לגז"ש הוא אלא למיעוטא דהא אורסה לעצמה ולריה"ג הוי מיעוטא דאין לה כלל ובר מן דין האי כמוהר הבתולות לד"ה דרשי' מיני' שיהא זה כמה"ב כו' דנהי דגבי אונס ומפתה ילפי' מג"ש דאשר לא אורסה אבל כתובת בתולה שהיא מאשים למ"ד כתובה דאוריי' מהכא ילפי' כדמייתי הגמ' לעיל ד' י' ע"א ומוכרח לומר כן דלאו אליבא דריה"ג היא שהרי מתני' רע"ק היא כמ"ש רש"י הכא ד' ל"ח א' במשנתינו גם לעיל כ"ט א' במשנתינו ע"ש ועיי' גמ' כ"ט כ' ע"ש. ועיי' שימ"ק שם וכאן תראה שכבר הלכו בו נימושות: מ"ט תוי"ט ד"ה המית. כתב דאשמעי' גנבתי דלא נימא אגב דחייב בקרן ע"פ עצמו ישלם ג"כ קנם כו' ע"ש עיי' תוס' רע"ק אות מ"ח. לפעד"נ דאשמעי' מתני' דבהודאה דגניבה לחוד מיפטר אפי' מד' וה' אע"פ שלא הודה בטומ"כ להך גי' דל"ג במתני' טבחתי ומכרתי משום דתשלומי גז"ד לא אמר רחמנא וכיון דליכא כפל ליכא דו"ה ואי גרסי' במתני' טבחתי ומכרתי יש לומר דאשמעי' דלא מיפטר מדו"ה רק אם אמר גנבתי אבל אם אמר לא גנבתי ובאו עדים על הגניבה אע"פ שאמר אח"כ טבחתי ומכרתי חייב דו"ה כדאי' בב"ק ד' ע"ה א' עיי"ש דמיירי בבאו עדים על הטביחה לא הוי מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור דמחמת ביעתותא דעדים הודה. ומ"ש תוס' רע"ק דאי מרישא ה"א דבו"פ וקנס ב' ענייני' הם אבל קרן וכפל חד שמא הוא כו' לפע"ד א"צ לזה כי רשב"י בבריי' בגמ' ד' מ"א א' פליג ואמר דגם בו"פ אינו משלם ע"פ עצמו שלא לפגמה כו' ע"ש א"כ מסתיי' אליבא דת"ק דמשלם בו"פ ע"פ עצמו דזה גופי' חידוש הוא ואיך נאמר אגב בו"פ ישלם קנס אדרבא יש לנו שלא להחזיק הלעז בכל מה שנוכל ואין כ"כ לעז מדמי בו"פ דהיינו