אהבת איתן כ

מסכת חגיגה

פרק א מ''א תוס' רע"ק אות ד' הקשה על רע"ב שהשמיט דין דחציו עבד וחב"ח המוזכר בגמ' דילפי' מדכתיב אל פני האדון כו' מי שאין לו אלא אדון א' ולא ידעי' זה מג"ש לה לה מאשה. יש ליישב שהרי בגמ' אמרינן ד"ד דקתני עבדים שאין משוחררים ליתני עבדים סתמא אלא ודאי שאין משוחררים לגמרי פטורים הגם שחציו ב"ח. והרע"ב ציין בדבריו ג"כ ועבדים שאין משוחררים הרי שבודאי כיון לזה וביותר יש לומר דגם לפ"מ דילפי' לה לה מאשה ג"כ הוי דינא דח"ע וחב"ח פטור וכמ"ש תוס' ד' ד' א' ד"ה לא נצרכה דהא קרא מיירי בחצייה שפחה וחצייה ב"ח כדאיתא בגיטין מ"א כריתות י"א רק שהתוס' תירצו דאצד עבדות כתיב כו' ע"ש. עכ"פ מאן דלא מייתי קרא דאלפני כו' הכל אין לתפוס עליו אי משום שסמך על תי' שאימ"ש שבריש דבריו אי משום דגם התם מיירי בחצייה שפחה וחב"ח. ומ"ש תוס' רע"ק דנ"מ לענין עבד סריס שאין כופי' את רבו אפי' למשנה אחרונה דפטור מראייה בח"ע וחב"ח שהרי יש לו אדון אחר כו' ע"ש. לפ"ז קשה בריש פירקי' דאמרינן הכל חייבים בראייה לאתויי ח"ע וחב"ח פריך ולרבינא דאמר פטור כו' ומשני דרבינא קודם חזרה דב"ה כו' לישני דגם רבינא מיירי לאחר חזרה רק דמיירי בסריס. ועיי' יו"ד סי' רס"ז מ"ש הפ"ת ס"ק י"א בשם תפל"מ דלא פליג רבנן ואפי' בסריס כופי' כו' ע"ש. וא' שר כיון דרבינא דייק הכי מדקתני שאין משוחררים. א"כ אין סברא לומר דמיירי רק בסריס. רק כל עבדים שאין משוחררים לגמרי פטורים. שם ומי שאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי אמר כבא לאתויי מפנקי דכתיב כי תבואו ליראות פני מי ביקש זאת מידכם כו' פירש"י מפנקי שאין הולכים בלא מנעל כו' והתוס' ד"ה כי תבואו הקשו הא ל"צ מקרא זה דילפי' מקרא דשל נעלך בברכות ותירצו דמיירי בראייה לפעד"נ דמיירי מי שאוחז בידו מטה עוז או מקל תפארה ומדוייק קרא מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי קשה וכי ביד רומסים הלא ברגל רומסים אלא ודאי דמיירי במי שאוחז בידו מקל או למשענת והוא מטה עוז או לכבוד והוא מקל תפארה וזהו מפנקי והיינו דמייתי מי ביקש זאת מידכם ר"ח. אבל מה אעשה כי רש"י ותוס' לא פירשו הכי. שם תוי"ט ד"ה נשים הביא ד' התוס' ד"ב ב' ד"ה נשים. והקשה עליהם עיין נדה ד"ח ע"א לפע"ד לא הקשה כלום דשם העיד ריב"ב ג' דברים שממאנים כו' ושמשיאים כו' ושנסקל כו' ע"ש שפיר פריך הגמ' אי נימא קטנות דעלמא ולא העיד על ב' מיני קטנות בד' מקומות במשנה ליתני נמי ושמשיאים את הנשים כו' פי' דעלמא. דהא תרי מילי נינהו ולא פגע זב"ז כלל א"כ מ"ש דמשני בחד מדחבריה. אבל הכא דתני הכל אין חייבים בראייה חוץ מחשו"ק טומטום ואנדרוגינוס נשים ועבדים והאי חוץ דרישא אכולהו קאי א"כ ה"א דכולהו חד טעמא נינהו להכי שני בלישניה למידע דלאו מחד טעמא מימעטי כולהו. נשים מימעטי מזכורך ולית בהו חילוק ואפי' ספק אשה פטור היינו טומטום ואנדרוגינוס ושייך למיתני ל"ר גבי נשים כולהו לפטורא אבל פטורא דקטן משום שלא הגיע לכלל מצות. א"כ בהגיע לחינוך חייב מש"ה תני קטן לשון יחיד וכדמסיים איזהו קטן כו' ודתני טומטום ואנדרוגינוס באמצע עי' ת"י אות ז' מ"ש בזה יש לפרש ע"פ הגמ' מתני' חמ"ח וה"ק הכל חייבים בראיות ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואי"ש שומע ואי"מ פטורים מראייה וחייבים בשמחה. דילפי' מהקהל דכתיב ביה למען ילמדו קרי ביה ילמדו (בפת"ח) וכי לא משתעי לא גמר לאחריני. א"כ כיון דילפי' מהקהל ליחייבי ג"כ קטנים בראייה. לזה סמך טומטום ואנדרוגינוס. ויש ליישב דמתני' תני נשים לישנא דקרא דגבי הקהל את העם האנשים והנשים והטף דברישא מרומז הקהל מדפטירי ב' מיני חרש אפי' מדבר ואי"ש או שומע ואי"מ וכ"ש לא שומע ולא מדבר דפטור אפי' משמחה. וזוהי כונת התוס' במ"ש תרי ענייני. ולא דמי חד לאידך דחו"ש פטור מכה"מ כדאמר לקמן וקטן לא ידעי' דפטור מקרא רק מקו"ח דנשים פטורות דכתיב זכורך טפלים לכ"ש דהכי דייקי' בפ"ק דקידושין טפלים חייבים נשים לכ"ש כו' ע"כ פי' תרי ענייני בפירושא דחוץ דחרש הדומה לשוטה הוי פירושא דחוץ לפטור גם משמחה וגבי נשים הוי פי' רק מראייה מזכורך אבל שמחה חייבים כמו הקהל. ומשום דבעי למיתני נשים ועבדים ומני טומטום

מסכת יבמות

פרק א מ"א תוי"ט ד"ה פוטרות וד"ה מן החליצה. הביא דברי הגמ' בשניהם והקשה הרמ"ז שלא כי' לו להביא תחילת דברי הגמ' משום גזירה אחרי דלמסקנא אסור מדאורייתא כו'. לפע"ד יש ליישב דכי קיימי' בהקושיא דליתני אוסרות מוכרח התוי"ט להביא מה דאיתמר עלה בגמ' דלא תיקשי מה איסורא איכא בחליצה לזה אמר דאיסור חליצה דלמא אתי לייבומי אבל בתר דמסיק דתני פוטרות לגלויי הך דמשנה ג' דצרת ערוה שלא במקום ייבום שריא א"כ לא מיירי מתני' באיסורא כלל רק ממילא אסירא משום אשת אח ובחליצה ג"כ הכי הוא דממילא פטורה מחליצה מטעם כל שאין עולה לייבום לא חיישי' להפקעת מצות ייבום לגמרי להצריכה חליצה כדהוי ס"ד דגמ' כדפירש"י שם ע"ש ובהכי א"ש סדר הקושיות בגמ' ד' ג' א' דמקשה מעיקרא ליתני אוסרות והדר מקשה ליהני מן הייבום ומן החליצה או מן ייבום לחודי' פי' כיון דאמרת דתני פוטרות רק לגלויי שריותא דשש עריות כו' ואיסורא די גום ממילא גם אשמעי' דלא חיישי' לביטול המצוה לגמרי אלא כיון שאי"ע לייבום אי"ע לחליצה. הרי הכל תלוי בפטור ייבום. הו"ל למיתני ייבום לחודי'. וממילא משתמע אינך ולכה"פ הו"ל למיתניי' ברישא אבל כדקיימי' דליתני אוסרות ואשמעי' אפי' חליצה אסירא משום גזירה דייבום והוי מילתא דחידושא בחליצה איסורא דרבנן ובייבום אי' דאוריי' יש לומר דאקדמי' לחליצה משום חביבותא דד"ס ע"ד דאמרי' בגמ' בתו איידי דאתיא מדרשא חביבא לי' לאקדומה ומשני הגמ' דאשמעי' כאבא שאול דמצות חליצה קודמת בדורות אחרונים שאין מכונים לשם מצוה כו':

שם תוי"ט ד"ה ומן סיבים הקשה הא משנה שלימה היא בספ"ק דבכורות כו' ע"ש ומ"ש רמ"ז דאי מהכא ה"א אפי' בדורות ראשונים חליצה קודמת כו' ע"ש. תמוה דמקרא מלא הוא אם לא יחפוץ וחלצה. משמע הא א"ה ייבום קודם ולי עוד קושיא מ"ש דאשמעי' האי דינא הכא. הא איירי' הכא בפטור ואנדרוגינוס דמוקי בגמ' בטומטום שביציו מבחוץ דהוי ודאי זכר דאל"כ ל"צ קרא למעוטי ספיקא ומסתבר לאוקמי קרא לאנדרוגינוס דהוי מקצת זכר מש"ה מוקמי' בביציו מבחוץ רק הגיד טמון ואפ"ה פטור ותני כסדר ודאי זכר מקצת זכר. נשים ודאית. עי' תוס' ד' ד' א' ד"ה אלא. וכי היכי דתני תרי גווני חרש ה"נ תני ת"ג קטן דאפי' הגיע לחינוך רק מדרבנן חייב אבל מדאורייתא פטור מק"ו דנשים דפטירי מדכתיב זכורך ותני בתר הכי איזהו קטן כו' פי' דפטור אפי' מדרבנן כל שאינו יכול כו'. ותני חיגר חולה כו' דמיפטרי מקרא אחרינא שלש רגלים. כדאיתא בברייתא רגלים פרט לבע"ק ואפי' חיגר ברגלו אחת ותני נשים לאשמעי' דלא נילף ראייה ראייה מהקהל לחיובינהו הגם דהוי מ"ע שהז"ג כדאי' בגמ' ע"ש וא"ש לישנא דנשים. כמ"ש באורייתא גבי הקהל. וקטן שהגיע לחנוך עולת ראייתו קרבה בחוה"מ ולא ביו"ט כמ"ש תוס' ד"ב א' ד"ה איזהו ע"ש דלא דמי לחיגר בראשון ונתפשט בשני דפטור דהתם גברא לא חזי אבל הכא העיכוב מצד היום כו' ע"ש. והיינו דמפסיק בין קטן לחיגר וחולה כו' ומיושב קושית ת"י וגם קושית תוי"ט. וריבוייא דהכל למסקנא דדייק רבינא מתני' שאין משוחררי' דגם ח"ע וחב"ח פטור. יש לומר דמרבה מקמץ ומצרף כו' שכתב מיי' ה' חגיגה פ"ב ה"ב עי' תוס' רע"ק אות א'. שחייבים לטהר גופם ומלבושיהם ולעלות עם אחיהם דלא פטרינהו קרא רק כמו שהם בזוהמתם כו' ע"ש. ואיתנהו בריבוייא דהכל חייבים:

מ"ד תוי"ט ד"ה ולא בעופות. הביא דברי התוס' ד"ח ע"ב ד"ה בחגך והקשה תיפוק ליה דושמחת גופי' לא מיירי אלא בבשר כו' תימה שלא ראה דברי תוס' שם גופי' ד"ה מי שחגיגה שהקשה זה הרר"א ע"ש עי' מהרש"א שם כתב שהתוס' תירצו רק קושיא ב' ע"ש. לפע"ד יש ליישב מדכתיב שמחה בסוכות בפ' ראה דלא צריך דסגי בשמחה דעצרת כדאיתא בספרי הובא שם בתוס' ד"ח א' ד"ה ושמחת בעצרת וזכרת כי עבד היית במצרים כו' ילפי' מיניה דכל מה שנוהג בעצרת נוהג בפסח וסוכות. פי' כל מה דכתיב בהך פרשה לאפוקי מה דכתיב בפ' אמור ב' לחם זבחי ש"צ. ומש"ה לא כתיב שמחה בפסח. א"כ קשה שמחה דסוכות מיותר ומשני דלא נימא דוקא שלמים כמו בהר עיבל אלא אפי' בכור וחזה ושוק וחטאת כו' אבל מבעצרת הוי אמינא כמו בה"ע כדאי' בספרי דילפי' גז"ש בעצרת משמחה בה"ע ע"ש. והרר"א בתוס' הנ"ל לא הזכיר שהוא ספרי. א"כ הוי אמינא דמרבי' אפי' עופות ומנחות. ומי יאמר דוקא בכור וחזו"ש אמרי שריבה הכתוב א"ו על ההלל כולו אפי' פסח ועצרת או לכה"פ על סוכות גופי' הם והראיה דאי' בספרי והיית אך שמח למעט עופות ומנחות כו' ע"ש. והיינו מאן דדריש בחגך ולא באשתך ממעט עו"מ מאך. ובזה יש לומר בתי' תוס' הנ"ל דמתרצי גם קושיא ראשונה דלא כמהרש"א. והיינו דודאי ילפי' מה"ע. פי' שמחה דעצרת אבל דסוכות יתירא הוא וה"א דמרבה אפי' עו"מ. אבל קיצרו מאוד בדבריהם:

מ"ז תוי"ט ד"ה ר"ש ב"מ כתב דלא פליג על ת"ק דת"ק מייתי מסיפא דקרא כו' תמוה מ"ש תוי"ט דמי שביטל מ"ע שייך ביה חסרון ולא מעוות תדע מדמקשי בגמ' להימנות מבעי ליה היך העלים עיניו מן הסמוך לו תניא נ"ה מעוות ל"י לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו' וחסרון ל"י להימנות זה שנמנו חביריו לדמ''צ כו' וכ"ה במדרש קהלת שם הגיע שעת ק"ש ולא קרא בעונתה עליו הכ"א מעוות כו' הגיע שעת תפלה ולא התפלל עה"צ עליו הכ"א וחסרון ל"י להמנות. פי' כי ק"ש א"צ עשרה רק תפלה חביריו נמנו להצטרף ביו"ד והוא התפלל ביחידי אבל מי שביטל תפלה לגמרי הוי בכלל מעוות כמו בק"ש עי' ח"א מהרש"א וראייתו מקושית הגמ' איני מכיר וכי אין הגמ' רשאי לפרש הפסוק שהובא במשנה אגב גררא. וטפי מסתבר כמו רשב"י אומר אין קורין מעוות כו' היא פלוגתא ב"נ רשב"מ אומר הוא פלוגתא ואפשר גר' יוחנן ד"ט א' דקיי"ל כותי' דתשלומין דראשון הם ואם היה חיגר בראשון ונתפשט בשני פטור כו' ע"ש. זהו מש"כ מעוות ל"י לתקון וחסרון ל"י כו' פי' מעוות מיקרי מי שעושה שלא כדין מקלקל השורה כמ"ש ודרך רשעים יעות. ומי בהיה חייב לחוג ולא חג מאיזה סיבה עד שעבר החג כולו. ל"י לתקן עוותו. הרי שצריך תקנה ואין לו וחסרון. מי שהיה חסר בראשון ל"י להמנות פי' בחג גופיה במנין שאר הימים לא יבוא השלמתו ולא שייך גבי' ל"י לתקון כי א"צ תקנה. והרי היה יכול לתקן רק שא"צ תקנה

דתרווייהו ובחיובא דידהו שייך לאשמעי' הי קודם ויתיישב הכל בס"ד. דלפ"מ דאמרי' הכא דפטורה אפי' מחליצה מטעם שמי"ע לייבום כו' א"כ מי שמכוין לשום נוי לשום ממון כו' שאסור לייבם משום אשת אח, ה"א, דפטורה ג"כ מחליצה. להכי אשמעי' הכא דוקא פטורה אפי' מחליצה אבל בעלמא אמרי' באמת מצות חליצה קודמת לייבום משום ה"ט אבל לא לפוטרה לגמרי וסרה מהר קושיית התוי"ט: בתורע"ק אות ב' הקשה הא מסקי' בסוגיא להלכה דצרת ממתנת מותרת ליבם כו' עיי' רמב"ם ה' ייבום פ"ז הי"ד טוש"ע אהע"ז סי' קע"ג ס"ז תראה שאי"כ הלכה אלא חולצת רק בגמ' י"ב ב' אי' דכי אתא רבין אמר הכי משמי' דר' יוחנן ע"ש: בתורע"ק אות ו' הקשה ע"ד התוס' ד' י"ז ב' ד"ה אשת. דמה שייך הכא ד"נ הא לא הי' בעולם ולא שייך אין זה ד"נ רק אם תהי זקוקה למי שכבר נפטרה ממנו כו' לפעד"נ ליישב סברת התוס' דסברי דכש"כ הוא אם תהי' זקוקה למי שלא הי' בעולם בשעת נפילתה אין זה ד"נ דיותר רע לה להיזקק לזה מלהיזקק למי שכבר היתה זקוקה לו. ומה שהקשה תורע"ק על תירוץ התוס' דהא דמיירי בחמותה מעוברת דה"א שתמתין שמא תלד זכר כו' ע"כ שהרי אין זה ד"נ דמדינא פטורה מצד מחצה נקיבות ומיעוט מפילות כו' ע"כ. גם זה יש ליישב עפ"מ דאי' לקמן קי"ט א'ב' דלר"מ דחייש למיעוטא דוקא אם הי' לה חזקה לשוק אמרי' דרובא ג"כ לשוק מכח נקיבות ומפילות והוי זכרי' מיעוט דמיעוט אבל בחמותה מעוברת ליכא חזקה לשוק כמ"ש תוס' שם ע"ב ד"ה סיפא עיי"ש א"כ לר"מ ודאי דברי התוס' צודקים. א"כ אפי' לרבנן יש לומר רק באחות אשתו שהי' ברור היתר שלה לשוק אין זה ד"נ אם תיזקק לו אחרי מות אשתו אחותה אבל מה שפטורה מכח דלא חיישי' למיעוטא דזכרים היכא דאיכא אחין אחרים ולית לה חזקה ולא רובא לשוק רק לגבי זה האח עסקי' ואתי' אם תהי' זקוקה לו מה שייך כאן אין זה ד"נ ורק בהיתר הברור אמרי' אין זה ד"נ היכא דאיכא אחין אבל גבי לא הי' בעולמו אין אנו מזכירי' כלל מחצה נקיבות מיעוט מפילות. הלא היא זקוקה לשאר האתים ומה לנו להזכיר זה ועיי' תוס' ד' ב' ד"ה ואחות אשתו: בתורע"ק אות ז' הקשה על התוס' מהגמ' דלקמן ס"א ב