אהבת איתן יט

ראיי' להי"מ דאחת היינו שני' כו' ע"ש ולפמ"ש לק"מ דאשמעי' מתני' דלא מסקי' תקיעתא מהדדי מ ש"ה תני אין בידו אלא אחת פי' לאפוקי ממה שכיון שתעלה לשתים ומכ"ש אם נפרש כמ"ש הרא"ש דאפי' ראשונה אין בידו ודאי טפי עדיף למיתני כדתני במתני' והיינו דתני מתני' השומע ממתעסק פי' שהתחיל לתקוע במתעסק ואמר לו באמצע תקיעה איכוין ותקע לי והאי לא יצא אתרווייהו קאי ועיי' אריכות בריטב"א שם. ולפמ"ש שם בל"ז א"ש שאם רוצה לאבד סדר ראשון כולו תעלה לו זה לתחילת סדר שני כו' ע"ש מש"ה תני אין בידו אלא אחת פי' איזו שיהי' ועיין או"ח סי' תק"צ ס"ו וע"ש במג"א סק"ה וס"ח ס"ק יו"ד ולפמ"ש שם יש ליישב עוד דאשמעי' דאפי' מתעסק הוי הפסק. ומה דתני לא יצא היינו אפי' בסדר שעשה כבר ואשמעי' לא מיבעי' דהוי הפסק לגבי תוקע גופי' המפסיק אלא אפי' גבי שומע הוי כפסק כו' ע"ש ב' דיעות בזה והמג"א הכריע דלא הוי הפסק ע"ש

מסכת תענית

פרק א מ"א מאימתי מזכירי' ג"ג כו' מסיק בגמ' תנא מניה סליק כו' ופריך מ"ש דתני גבורות ליתני על הגשמי' פי' בשלמא אי התם קאי אדתני בפ"ה דברכות מזכירי' ג"ג בתחה"מ כו' א"ש מה דתני ג"ג לפי ששקול כתחה"מ וחד מ"ד יותר מתחה"מ כדאי' בגמ' דף ז' א' דתחה"מ רק לצדיקי' וגשמי' גם לישעים והיינו גבורות ע"ד הן הן גבורותיו כו' רואה גוים מרקדי' בהיכלו ושותק. ה"נ אין לך גבורה גדולה מזו להשפיע מטובו לעוברי רצונו מש"ה פריך הגמ' בברכות שם מ"ש דתני ג"ג כקושיית התוס' ד' ב' ע"א ד"ה וליתני כו' ע"ש ולפמ"ש מיושב זה. אבל אי תנא הכא קאי אדתני בפ"ק דר"ה ובחג נידוני' עה"מ א"כ הוי לי' למיתני על הגשמי' כדתני התם ומשני מפני שיורדים בגבורה כו' ע"ש ולפ"ז גם בברכות יש לפרש כמו הכא ואפשר דהכא שייך זה טפי כדאמר ר' יהושע שהגשמים סי' קללה בחג כו' כעבד ששופך לו רבו קיתון ע"פ וזהו כיורדי' בגבורה ומש"ה פליגי תנאי אם להזכיר מתחילת החג או לא. עוד יש לומר דהתם תני גבורות גשמים ע"ש הברכה אתה גבור כו' מחי' מתים כו' להורות כמו תחה"מ מזכירי' בכל השנה כולה אע"פ שאינה אלא בזמנה ה"נ ג"ג כן הוא וכמ"ד הכי בגמ' הכא ד' ב' ב' ע"ש וכמ"ש תוס' ב' א' ד"ה אלא ע"ש אבל הכא דתני מאימתי מזכירי' כו' שאינו מזכיר כל השנה א"כ אמאי הני גבורות ומשני ע"ש שיורדי' בגבורה כו' ומה שהקשה תוי"ט למה לא תני זוכרין תירץ רמ"ז ות"י אות א' דהוי אמינא בלב כדאי' במגילה ד' ה"י א' ע"ש אינו נכון. כי תפלה ילפי' מרנה דכתיב בה רק שפתי' נעות כו' ע"כ יותר נכון תי' של תוי"ט ע"ש ולפמ"ש תוי"ט ברכות מ"א מ"ה גבי מזכירי' יצ"מ בלילות כו' דתני הכי לפי שזכרון יצ"מ בא ע"י אמירת פרשה ציצית שאינה נוהגת בלילה ואומרי' אותה בשביל יצ"מ שבה כו' ע"ש. ה"נ יש לומר העיקר הוא השאלה בברה"ש רק שהבא לשאול צריך לרעות מתחילה וכמ"ש תוס' ד"ה א"כ ע"ש מש"ה הני מזכירי' שמכח השאלה בא ההזכרה ומה שהקשה רמ"ז מנ"ד דר"ה מ"ז אין מזכירי' זכרון מלכות ושופר של פורעניות כו' יש ליישב משום דזכרונות נתקנו כדי שיעלה זכרונינו לפניו ית' לטובה כדאי' בפ"ק דר"ה ח"י א' ע"ש הרי דשייך לשון מזכירי' להכי לא יצמר כל פורעניות שלא להעלות זכרון ש"פ. ומ"ש ת"י אות ג' דאין לומר בשחרית של שמיני שזה אינו אחרון של חג כו' ע"ש תמוה דבלא משנה מפורשת פ"א דחגיגה מ"ו חוגג והולך כו' ויו"ט אחרון של חג כו' ע"ש. גם מ"ש ת"י לפרש דר"א סובר להזכיר במוסף דיו"ט ראשון כו' ע"ש ליתא דבפי' אמר ר"א בבריי' בגמ' משעת נטילת לולב כו' והיינו בשחרית כו' ע"ש גם מ"ש אות ו' טעמי' דר"א כמו שמזכירין מדת יום בלילה כו' ע"ש. א"צ לזה אלא שהיא כמו תחה"מ שמזכירין כל השנה ואינה אלא בזמנה כו' ע"ש:

מ"ב תוס' רע"ק אות ב' הקשה ע"ד רש"י דף ד' ע"ב דממ"נ לבני א"י ליכא תרי יומי כו' ע"כ. לפע"ד יש לומר דמה דאמר הגמ' ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדי' כו' היינו לפ"מ דמסיק כאן בזמן שביהמ"ק קיים שאלה והזכרה כ"ז מ"ח משום עולי רגלים אבל לאחר החורבן שאלה והזכרה בתשרי לדידהו אבל לבני בבל דאית להו פירי בדברא גם אחר חורבן אין שאלה והזכרה עד זיי"ן מ"ח וזהו כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא מדר' יוחנן אדר' יוחנן דפסק הלכה כר' יהודה וסבר כר"א דהלכה כר"ג אבל ר' יהודה גופי' מצי סבר שאלה לחוד והזכרה לחוד וגם בני בבל מתחילין הזכרה בח' של חג רק ר' יוחנן סבר התחיל להזכיר מתחיל לשאול ולדידי' צריך לפלוגי כדלעיל אבל ר' יהודה גופי' הא אמרי' לעיל תרי תנאי אליבא דר"י כדעולא ולא מפלגי' בין שאלה להזכרה ואפשר נמי לומר דסבר משמתחיל להזכיר שואל ולא חיישי' לפירי דדברא ולר' יהודה שואל הגמי היכי עבדי' וכ"כ רש"י בפי' שם ד"ה ואין ע"ש ויש לומר כמ"ש תוס' ב"מ ר"פ א"מ דרי"צ גופי' שו"ל וכמה. ה"נ יש לומר דרב ושמואל גופי' שואלין היכי עבדי' ואינהו סברי לגמרי כר"י ולא כר"ג ולר"י שואלין

פרק ג מ"ט ת"י אות נ"א כו' פי' על כל הצרה שעברה על ראשו פי' שמת החולה כו' ע"ש. פי דחוק הוא ומה שהקשה מנא לי' לרש"י שאם מת החולה דמשלים מש"ה צ"ל דדייק מתי' ועברה משום הא לא איריא. כי למה לא ישלים דבניצל מצרתו היי ס"ד שלא ישלים כמו בנענו בגשמים לא ישלימו לפי שצ"ל הלל הגדול שביעה כמ"ש הרא"ש הביאו מג"א סי' תקס"ט סק"א ע"ש גבי ציבור אם מת החולה צריכים להשלים מה"ט דלברך על הרעה א"צ כרם מליאה וכ"ש יחיד דאפי' נתרפא משלים כ"ש מת ודלא כמ"ש ה"י דנתרפא פשיטא דחייב להשלים מטעם נדר אבל מת הוי ס"ד דקבלה בטעות היא כו' ע"ש כי לפ"ז צ"ל דבריי' זו ואצ"ל זו קתני וליתא הלא כיון דנדר רק כדי להושיעו מצרתו הי' דעתו להתענות רק כ"ז שיהי' צריך לרחמי שמים א"כ כך לי מה כמו נתרפא הלא גם בנתרפא לא נדר רק בכדי להושע מצרתו והרי נושע בה'

מסכת מגילה

פרק א מ"ב תוי''ט ד''ה חל הקשה למה קורין בס"ת בשבת ולא גזרי' שמא יעבירנו ד"א כו' לפע''ד יש ליישב עפמ''ש תוס' ד''ד ע''ב ד"ה ויעבירנו דמש"ה לא אמר שמא יוציאנו לרה"ר משום דלא שכיח אבל העברה זימני' דמנחא מגילה ברה"ר כו' ע"ש. וזה ודאי שלא יארע לעולם שתהי' ס"ת מונח ברש"ל עוד יש לתרץ לפי שבזמניהם הי' העולה לתורה קור בס"ת ויש שבעה קרואים. ואין ידוע לקרואים לס"ת מקודם שהוא יהי' מהקרואים ואם ידעו מתחילה כולם ידעו והוי שמו רבים דמדכרי אהדדי עיי' שבת פכ"ב מ"ד וגם אינו בהול כ"כ כיון שאין קריאת כל הפרשה עציו עוד י"ל משום שאפילו לחבושים בבית האסורים אסור להביא ס"ת אצלם ואפי' אדם חשוב או חולה לחד דיעה באוי"ח סי' קל"ה סי"ד אסור להביא אלא צריך לילך למקום הס"ת א"כ כיון דאפי' בחול אסור לטלטל ס"ת מהכ"ת ניחוש לה בשבת. בודאי אימת ס"ת עליו אפי' אם ישכח שהוא שבת ועיי' סוכה פ"ג מי"ד בתוי"ט שם ובפ"ד מ"ג בתות"ד ע"ש. ומה שהקשה ת"ח כאן על תי' רתוי"ט מי לא עסקי' שרוצה לסדר הפרשה עתה בשבת כו' ע"ש יש ליישב דקריאת שמו"ת שמחוייב כל איש ישראל נחשב במקום סידור הפרשה כמ"ש הפר"ח או"ח סי' קל"ט ע"ש. וביותר יש לומר שאין זמנו בהול כ"כ שאם חיסרו בציבור לקרות הפרשה משלימין אותה בשבת אחרת כדאי' בברכות ד"ט ע"ב ע"ש משא"כ מגילה ולולב ושופר אם לא עכשיו כו'. ועוד יש לומר דעיקר חשש שמא יעבירנו הוא משום ללמוד הברכות אלא דאיכא עוד חששי דסדר ניענועי' דלולב וסדר תקיעות דשופר ופסקי טעמי' דמגילה א"כ בס"ת לדינא דגמ' שהפותח מברך לפני' וחותם מברך לאחרי' תו ליכא האי חששא:

מ"ג תוי"ט ד"ה באלו כו' בי"ד וט"ו וכתב רמ"ז ט"ו פשיטא דכתיב ולא יעבור דבריו תמוהין דהא באמת מפרש הגמ' ד' ה' ע"א משום ולא יעבור ובזה נדחה ג"כ מ"ש רמ"ז דמתני' מיירי בקדימת כפרים אם חל י"ד באחד בשבת מקדימין ליוהכ"נ שלפניו ולא מאחרי' למחר שהוא סמוך וכן אם חל ברביעי כו' ע"ש חדא דמתני' מיירי בשבת דומיא דאינך דחשיב ט"ב חגיגה כו' ועוד מדאמר הגמ' טעמא מלא יעבור מוכח דלא מיירי בכפרים דהא בהני גווני ליכא לא יעבור בל"ז לק"מ מה שהקשה פשיטא כו' שהרי אם חל ט"ו בשבת עושין ס"פ אחר שבת לאית דאמרי שפי' רע"ב לעיל מ"ב ע"ש א"כ טובא אשמעי' הגם שמאחרי' ס"פ אבל אין מאחרי' קריאת מגילה. ורש"י דרסברה לה בי"ד שחל בשבת ה"ה ט"ו למוקפין רק משום דתני באלו וקאי אמתני' דלעיל ושם בפי' ניכר רק י"ד שחל בשבת אבל ט"ו לא נזכר בפי' רק ממילא אם חל י"ד ע"ש הוי ט"ו בשבת:

מ"ה תוס' רע"ק אות ז' הקשה הא איכא נמי שביתת בהמה שמותר ביו"ט לחד דיעה כו' יש ליישב דטעמא דליכא ש"ב ביו"ט הוא משום שאינו נכלל גבי שבת בלא תעשה כ"מ רק מדכתיב בפי' למען ינוח שורך כו' וביו"ט לא כתיב וכמ"ש הב"י או"ח סי' תצ"ה עיי"ש ומתני' מיירי רק במה שמותר ביו"ט מה שאסור בשבת דאל"כ הא איכא כרת וסקילה וכמ"ש רש"י ורע"ב ע"ש. א"כ מתני' ה"ק אין בין לא תעשה כל מלאכה הנאמר בשבת להנאמר ביו"ט רלא א"נ בלבד ועיקר כונתו לשלול מכשירי א"נ שאסור ביו"ט כדאי' בגמ' ע"ש. ואילו ש"ב דלא הוי בכלל לא תעשה כ"מ לא איירי בי' מתני' כלל

מסכת מועד קטן

פרק ג מ''א תוס' רע"ק אות ט' הקשה ע"ד התוס' ד' י"ד א' ד"ה ומנודה במש"כ בזה"ל ואי מיירי הכא בשלא הי' להם פנאי דוקא כו' ע"ש שהרי דבריהם מקודם נמי ע"כ בהכי מיירי כו' ע"ש קצת יש ליישב לפ"מ דקיימי תוס' שם בסברא שמותר לגלח ראשו במועד ואין בו משום מלאכה ואיסור גילוח במועד הוא רק מטעם שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול כו' ע"ש א"כ אפי' אי נימא דמיירי בהי' להם פנאי ג"כ קשה מה קמ"ל וצריך לתרץ דאשמעי' דל"ג שמא ישהה כו' ואי נימא דקמ"ל אפי' הי' לו פנאי מותר באלו זה אין חידוש כ"כ בגילוח של מצוה והאיסור קלוש מצד עצמו והי' עד עתה אסור בזיקי נזירות וצרעת רק איזה יום או יומים הי' לו פנאי מהכ"ת יהי' אסור שהרי שהויי מצוה לא משהי' ורק מי שנתרשל מלגלח קודם רגל בזה אמרי' דאסור שלא יכנס לרגל בניוולו אבל לא בכה"ג:

ומה שהקשה ת"י אות ט"ז למה חלקן לב' בבות ליתני ואלו מגלתי' ומכבס במועד הבא כו' יש ליישב משום דמחולקים בדין בצינעא או בפרהסיא דגילוח אסור בפרהסיא כדאי' בא"ח סי' תקל"א ס"ה. וקטן מותר לגלח אפי' בפרהסיא ואילו כיבוס שם סי' תקל"ד ס"א בהג"ה ומג"א סק"ד וסק"ה אסור בפרהסיא שלא ע"ג הנהר אפי' בגדי קטנים ביותר דלא מוכחא מילתא אבל ע"ג הנהר אפי' בגדי גדולים שרי בפרהסיא ע"ש. גם יש נ"מ בנזיר ומצורע בגילוח שרי אפי' הי' להם פנאי אבל כיבוס דבעל קרי ובעלת הכתם שהי' להם פנאי אסור במועד ובגילוח ליכא גילוח דמצוה שיהי' אסור בהי' לו פנאי גם יש כלי פשתן שמותרים בכיבוס לכל אדם ובגילוח ליכא היתר לכל אדם. ומ"ש רע"ב במצורע העולה. מטומאתו כו' אם חל שביעי שלו במועד מותר בתספורת יש לתמוה למה לא פי' דין תגלחת ראשונה שקודם הז' ימים. ואפשר משום דאמרי' בגמ' י"ד ב' לא מיבעי בימי טומאתו אלא אפי' לטהרתו סד"א נגזור שמא ישהה קרבנותיו ופירש"י דכיון דגילח צריך להביא קרבן ושמא ישהה עד יו"ט אחרון ומקריב קרבן יחיד ביו"ט כו' הרי דמיירי בגילוח שני שמחייב הבאת קרבן. מיהו למאי דקי"ל נוהג צרעתו ברגל ל"צ תו להאי שינויא נ"מ הנ"ל אלא א"ש כפשוטו הא בימי טומאתו נהיג א"כ הד"ק לדוכתה וצ"ע. ובזה תהי' מיושבת קושית תוס' רע"ק על ר"ב שלא פי' כמסקנא דאפי' הי' לו פנאי שרי ע"ש ובמל"מ ה' יו"ט פ"ז מאריך בזה ביישובו שיש לפרש משום דיוקא הא בימי טומאתו נהיג מפ' לה הכי וביותר לפי גירסתו העולה בלא וא"ו וקאי אדלעיל הרי מוכח דמיירי שלא הי' לו פנאי אבל מיי' גריס והעולה בוא"ו ע"ש ולפמ"ש המל"מ שם יש חידוש אפי' לא הי' לו פנאי ג"כ ה"א דאסורין לגלח מכח שמא ישהו קרבנותיהן לפי' הר"ן. וכיון דאיכא מצוה וגם שלא ישהו. הוי כמו שאר מילי שלא היה להם פנאי אפי' הי' להם פנאי ומתורץ קו' תוס' רע"ק הנ"ל על התוס' הנ"ל. מיהו על רש"י קשה מה שהקשה ת"י אות ט' שפי' בנזיר טמא למה לא יפרש נזיר טהור בהשלמת ימי נזרו. עוד הקשה דהא נזיר טמא צריך לנהוג עוד נזירות דטהרה. עוד הקשה קו' רע"ק הנ"ל למה שבקו מסקנת הגמ' דמיירי אפי' הי' להם פנאי עוד הקשה למה פירש"י שמא ישהו קרבנותיהן ויקריבו קי"ח ביו"ט אחרון כו' למה לא פי' משום דאתי לידי תקלה. עוד יש לדקדק במ"ש רש"י גבי מצורע שעלה מטומאתו מגלח ברגל כו' שהי' לו לכתוב שעלה מטומאתו ברגל מגלח כו'. ויש ליישב בטוב טעם דמ"ש רש"י במשנה ושוב אין משמר נזרו פי' ביום ההוא וסתמא כרבי דנזיר ד' ח"י א' דוקדש א"ר ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו ולא ביום תגלחתו שהוא בז' ומש"ה פירש"י בנזיר טמא כדאי' בפ"ו דנזיר מ"ו מ"ז דתגלחת הטומאה היא קודם הבאת קרבנותיו אבל דטהרה היא אחר שחיטת השלמים או החטאת ע"ש מחלוקת בזה. א"כ כיון דהימ' אמר די"ז ע"ב דאפי' הי' להם פנאי לנזיר ומצורע ג"כ מותרים שלא ישהו קרבנותיהן. מה שייך בנזיר טהור שלא ישהה כו' הא תגלחת לא מעכבא וכבר הביא קרבנותיו וכמ"ש תוס' שם ד"ה שלא ע"ש. מש"ה פירש"י בטמא וכמ"ש רש"י וז"ל דנזיר ומצורע אין מביאים קרבנותיהם עד לאחר גילוח כדכתיב בי' קראי הלכך לא קנסי' להו בדלא עבדי קמי הכי כו' ע"ש וז"ל רש"י ד' י"ד ע"ב ד"ה נגזור שלא יגלח במועד דכיון דגילח צריך להביא קרבן ושמא ישהה קרבנותיו עד לי"ט אחרון ומקריבן ואסור להקריב קי"ח בי"ט כו' לא כהבנת הת"י שמא יקריב בי"ט מאן ציית לי' להקריב ביו"ט וכי חשידי כהנים להקריב קי"ח בי"ט אלא צ"ל ברש"י דאסור בד' ולא חמו כי' שמא ישהה עד יו"ט אחרון וממילא ימשך עד אחר הרגל שהרי אסור להקריב קי"ח ביו"ט. וה"ז מכוון לדבריו בד' י"ז ב' שכתב שמשהין הקרבנות ואין קניבי' ביום הה' בזמנן כו' ע"ש. ואילו מחשש תקלה לא איירי הכא דנזיר טמא מביא ב' עופות וכבש בן שנה לא שייך בהו תקלה דגיזה ועבודה ומש"ה פירש"י גבי מאורע תגלחת שניי' דדמיא לדנזיר טמא כי שניהם מגלחי' בשביעי ומביאים קרבן בשמיני. וכד נחיתנא בי' טפי אמינא דלא משכחת במועד תגלחת ראשונה שהרי אין רואין נגעים במועד לטמא ולא לטהר לא מוסגר ולא מוחלט דקי"ל כחכמים פ"א מ"ה ע"ש תוי"ט ד"ה רמ"א כי גם לטהר המוחלט צער לו שמפסידו צוותא דאשתו כדאי' בד' ז' ע"ב ולחד מ"ד צוותא דעלמא עדיפא לי' או דגם מוחלט אסור בחה"מ מק"ו דימי ספרו ע"ש. עכ"פ מחלוקת היא מש"ה פירש"י תגלחת ב' דלית בה פלוגתא. וסיים דברי רש"י במתני' שלא הי' להם פנאי כו' ע"ש. יש לומר דלאו לנזיר ומצורע קאי אלא לכל אינך דמתני'. וראיי' מדכתב רש"י גבי מצורע מגלח ברגל והי' לו לכתוב בהיפוך שעלה מטומאתו ברגל מגלח כו' א"ו כמ"ש. וראיי' דתני גבי נזיר ומצורע לשון יחיד. מטומאתו לטהרתו. פי' כל חד מינייהו העולה כו' ול"ק קושית ת"י דה"ל למיתני ל"ר ע"ש וברש"י מסיים שלא הי' להם פנאי ל"ר משמע דעל אינך קאי