אהבת איתן יז

שהרי יוצאים להציל מתירין להם לחוד אפי' כמה פרסאות עד מקומן אפי' יש להם בדרך עיר ישראל לחסות בה מאויב משום דכלבא בלא מאתי' כו' ואילו הכא אין מתירין לו רק עד סוכה אחרונה שגם היא במדבר שהמדבר הי' ג' מילין מירושלים והיינו משום דלא עדיף רק משאר יוצאים ברשות שאין להם רק אלפים אמה אבל גרע טפי מיוצאין להציל וז"ב בס"ד

פרק ז מ''א על המקדש בפ"ע על ישראל בפ"ע על ירושלים בפ"ע כו' עיי' ק"י אות כ"ן מ"ש בזה. לפע"ד יש ליישב משום דלא נימא דחתימה שוה לשלשתם שהרי יכול לחתום הבוחר בציון הבוחר בישראל הבוחר בכהנים א"כ הי' יכול לכלול כולם בברכה אחת לזה אמר שאינו כן אלא לכל חד חתימה בפ"ע היינו שוכן בציון. בוחר בישראל. מקדש הכהנים וקיי"ל בברכות ד' מ"ט אין חותמין בשתים מש"ה הוי כל חד ברכה בפ"ע. עוד יש ליישב עפמ"ש ריטב"א שהגמ' ד' ע' ע"א מפרש רק על שאר התפלה מאי היא כו' ולמה לא מפרש אינך וכתב דאינך מתבררים מאיליהן כו' דהא קתני שיברך על המקדש ועל הכהנים ועל ישראל ברכה הראוי' לכל חד כו' והיינו דתני מתני' אכל חדא תיבת בפ"ע

מסכת סוכה

פרק א מ"ד תפארת ישראל אות כ"ב הקשה ליתני רבותא טפי סיכך ואח"כ הדלה כו' מתוך זה כתב מש"כ עיי"ש ולא זכר שכבר קדמוהו ראשונים בזה הר"ן וריטב"א בשם ר"ת עי' פני יהושע ועי' ערוך לנר וי"מ דמתני' או סיכך ע"ג קתני ותרי בני איכא ע"ש בערוך לנר מיהו מה שהקשה ת"י למה לא נזכר במשנה בפי' תנאי דחבטן בסיפא שזהו עיקר ההכשר כו' ע"ש. לפענ"ד יש ליישב ע"פ הגמ' לעיל ד' ט' ע"ב דמדייק כאילו עשאה בתוך הבית ולא תני פסולה לאשמועי' דמיירי דוקא כשהאילן צילתו מרובה מחמתו ופריך אפי' חמתו מרובה ליפסול משום דמצטרף סכך פסול בהדי ס"כ ומשני כשחבטן ופריך מאי למימרא ומשני דאשמעי' דלא גזרי' אטו לא חבטן כו' ע"ש. א"כ האי דינא דחבטן כבר כמעט מפורש הוא במ"ב ע"ש ויותר ממש"כ כאן דאילו מהכא לא שמעי' רק דכשר דיעבד ולא גזרי' כדאי' בגמ' שם ע"ש. ומה דתני במתני' זה הכלל כל דבר שהוא מק"ט ואין גידולו מה"א אין מסככי' בו וכל שאינו מק"ט וגידולו מה"א כו' עי' ערוך לנר שם ועי' ת"י כאן אות כ"ח לא זכר כלל מה שדיברו הראשונים מזה וכתב מלבו מש"כ. לפענ"ד יש לפרש כמין חומר דאשמעי' מתני' דלא תימא דהאי דינא ליתי' רק במחובר לפסול אפי' ריבה סכך כשר אם לא חבטן משום דמחובר ותלוש ב' מינים הם אבל שאר סכך פסול אכתי לא שמעי' רק היכא שהפסול ג"כ מסכך את כל הסוכה ועומד בפ"ע כמו דינא דמ"ב פירס עלי' סדין או תחתי' כו' אז פסול אבל אי מעורבי' כשר אפי' לא ריבה או אי ריבה ס"כ לא בעי' מעורבי' וכמו דגרע מחובר משאר ס"פ לענין דלא מכשרי' לנאותו כמ"ש ת"י כאן אות כ"ב להכי תני זה הכלל וסמכו ענין לדינא דמחובר והשמיט מחובר לאשמעי' דגם בשאר ס"פ דינא הכי דאפי' בתערובות שוה הוא למחובר. ומיושב בזה מה שהקשה ריטב"א איך תני בסיפא כל שאינו מק"ט וגידולו מה"א מסככי' בו האיכא מחובר וחבילות כו' ע"ש ועי' ערוך לנר שם ולפמ"ש א"ש דהאי זה"כ בין ברישא בין בסיפא לא מיירי במחובר רק מוסיף אמחובר ואשמעי' דאפי' מחובר מיתכשר אחר קציצה ואפי' לכתחילה אי תגטן כדאי' לעיל דף ט' ע"ב וכמ"ש על"ג שם ע"ש

פרק ג מ"ו עלתה חזזית על רובו כו' ניקב וחסר כ"ש פסול ותני סיפא על מיעוטו כשר ניקב ולא חסר כ"ש כשר. הקשה א"י אות מ"א מ"ג הא מדיוקא דרישא שמעי' לה כו'. לפענ"ד משום דעל רובו יש לפרש רוב כל האתרוג דוקא ובאמת אפי' רוב היקיפן פסול כמ"ש המג"א סי' תרמ"ח ס"ט ס"ק י"ג וגם מה דאמרי' בגמ' ד' ל"ה ב' דבב' וג' מקומות אפי' על מיעוטו פסול יש שם ס"י ב' דיעות ולחד דיעה בעי' שיתפשט הנימור ברובו דהיינו גם מצד שני ויהי' רוב הקיפו ולחד דיעה פסול אפי' במיעוט של צד אחד כו' ע"ש. א"כ לדיעה אחרונה טובא אשמעי' אפי' על מיעוטו לא כשר רק במקום א' שלא יהי' מנומר ולדיעה קמייתא ג"כ טובא אשמעי' על מיעוטו כשר אפי' בבו"ג מקומות אם הוא מצד אחד ובזה מיושב לשון הגמ' ב' וג' מקומות שהקשה הט"ז שם ס"ק י"ד והח"י אות ל"ו [לפי הנראה לא באה דברי הט"ז) אם ב' פסול ג' מיבעי כו' ע"ש מה שתירצו ולהאמור א"ש לדיעה אחרונה דלא נימא ב' מקומות היינו דוקא ב' צדדי' מש"ה אמר ג' ואתרוג עגול הוא ולית בי' ג' צדדי' ע"כ הפי' הוא אפי' מצד אחד. עוד יש לתרץ דתני רובו דפסול אפי' בשאר ימים כמ"ש רמ"א סי' תרמ"ט ס"ה ותני מיעוטו דכשר אפי' ביום ראשון עוד יש לומר לחד דיעה שם סי"א דמחצה עמ"ח פסול מוכרח למיתני סיפא לגלויי על, רישא דלא נימא דוקא רובו ממש פסול אלא מע"מ ורק במיעוטו כשר ובניקב יש לתרץ דאשמעי' סיפא שאין הכשר רק בלא חסר כ"ש שאם חסר כ"ש אפי' נעשה הנקב ע"י קוצים ג"כ פסול כמ"ש הט"ז סי' תרמ"ח סק"ד ע"ש שכן פירש מ"ש רמ"א שם ועי' תוס' ל"ה ב' ד"ה עלתה בשם ירושלמי דחזזית פסול רק בראשון כו' ע"ש מיהו עבדי' כרמ"א. ומה שהקשה ת"י אות כ"ט אמאי לא תני טבל כו' ע"ש מאי קושיא דבטבל ל"צ לטעמא דהיתר אכילה או דין ממון אלא מטעם שותפות אין יוצאי' בו הגם דבגמ' מ"א ב' לא נזכר אלא שאול הרי תוס' ד"ה אלא כתבו ה"ה שותפי' ע"ש ה"נ טבל פסול מה"ט בראשון והני תני בריש פירקי' לולב הגזול כו' מטעם לכם ותני לי' נמי לקמן מי"ג ע"ש. מיהו גבי של אשירה דמפרש בגמ' ל"א ב' דכתותי מיכתת שיעורא קשה למה לא פסיל משום נעבדה בן עבירה הגם דמיירי בע"ז של גוי הרי ע"ז מז' מצות ב"נ כדאי' בסנהדרי' ד' נ"ו וזה קשה לשיטת הלבוש שפוסל אתרוג המורכב מטעם שנעשית בו עבירה כמ"ש בשמו מג"א סי' תרמ"ח ס"ק כ"ג ט"ז סי' תרמ"ט סק"ג ע"ש שהקשו עליו עוד קושיות אחרות דא"כ עז של כלאים יפסל קרנו לשופר ע"ק למה לי או כשב פרט לכלאים תיפוק לי' מטעם לבוש ובט"ז שם הקשה עוד מהנהו אוונפרי דאמר רבא ליגזזו אינהו וליתבו לכו כו' מאי מהני זה הא ב"נ נצטוו על הגזל והרי נעבדה בו עבירה כו' ע"ש שהשיגו כל הלבוש. ולפענ"ד נ' לתרץ עפמ"ש תוס' תמורה כ"ט א' ד"ה מה"מ דהגמ' ה"ק כיון דידעי' דאסור לגבוה ניליף מזה ג"כ דאסור להדיוט ומשני אי ס"ד דאסור להדיוט, למה לי למעוטינהו לגבוה, פי' ליכתבי' קרא להאי איסורא גבי הדיוט וממילא ידעי' דאסור לגבוה למה לי דכתבי' לקרא גבי קרבנות כו' ע"כ ע"ש. והקשה בס' עיני ישראל על חולין קט"ו א' מהכ"ת נלמוד איסורא להדיוט מלגבוהה עוד הקשה דילמא מקשי הגמי לאסור להדיוט מקרא דלא תאכל ב"ש כל שתיעבתי לך הוא בב"ת. עוד הקשה לר"מ דאית לי' כל שתיעבתי לך כו' יהי' ממון גזל אסור בבשר חזיר ותי' לפמ"ש תוס' חולין שם ד"ה חורש לגי' הספרים דמתרץ השתא לגבוה שרי פרה שחסמה ושור שהנהיגו עם חמור להדיוט מיבעי ומנ"ל דשרי לגבוה מדכתיב ומיד ב"נ לא תקריבו כו' מכל אלה אלה היינו מעוך כו' אסור להקריב אבל לא קדשי' שנעבדה בהם עבירה כו' ע"ש והואיל ובן שפיר ילפי' הדיוט מגבוה לאיסורא שהרי גם בקדשים מותר נעבדה בו עבירה ואפ"ה ממעטי' מוקצה ונעבד ורובע ונרבע א"כ ממילא גם להדיוט ליתסר מכל שתיעבתי כו' דהרי כל עיקר חילי' דהגמ' שלא לאסור מכש"ת הוא משום היכר דלגבוה הרי חזי' דהני יצאו מהכלל גם בקדשים ע"ז משני כמ"ש תוס' תמורה דליכתבי' לאיסורא בהדיוט ומה שגזל מותר הוא משום התורה התירה ע"י שינוי קונה או שינוי מעשה. שינוי השם. שינוי רשות. ואי הוי כטריפה לא מהני כל הני כו' ע"ש ע"כ לפ"ז מתורץ קושית הט"ז מאוונכרי דגבי גזל ליכא כל שתיעבתי כו' וגם הקושיא מאו כשב מיושב שהרי בקדשים מותר נעבדה בו עבירה לבר מהני דגלי קרא מש"ה צריך או. כשב למיסר כלאים. גם הקושיא משופר לפסול קרן עז כלאים מיושב חדא כרו דאין גזל בקול כדאי' באו"ח סי' תקפ"ו ס"ב ע"ש מג"א סק"ד ה"נ אין מורכב בקול בשופר הוא מורכב ולא הקול ועוד דבשלמא אתרוג דכתיב בי' לכם ובעי בי' היתר אכילה למר או דין מכיון למר כדאי' בד' ל"ה ע"ב שפיר אסרי' מורכב מכל שתיעבתי לך הוא בבל תאכל כמו בקדשים דאסרי' כלאים והא נמי לגבוה ד' מינים הוי כקדשים וליכא היתר אכילה וכן למ"ד משום דין ממון הרי בשופר לא בעי' דין גמור. עדיין נשאר הקושיא מאשירה דנעבדה בה עבירה בפשוטו יש ליישב דהגמ' נקט טעמא חדא לכל מה דתני מתני' אשירה ערלה עיר הנידחת ועי' תוס' ל"א ב' ד"ה באשירה דמשה. עוד יש לומר דאשמעי' חידושא דלא נימא כיון שקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ומה דאמרי' ע"ז של ישראל אין לה ביטול הוא רק מדרבנן לפי דעת הסמ"ג והרא"ש ועי' יו"ד סי' קמ"ו ס"א בט"ו סק"ג והגר"א סק"ב מ"ש בזה א"כ בדאוריי' לאו בר שריפה הוא ולא שייך כתותי בי' אפ"ה כיון דמדרבנן אין לה ביטול עומד לשריפה קרי' בי' ע"ש בשעה"מ ה' לולב פ"ח הביאו ערוך לנר שם. אבל קשה לפ"ז לא הוי צריך לאוקמי באשירה דמשה, ואפשר משום דניחא לי' לאוקמי אפי' בשל גוי וה"ה בשל ישראל שאין לה ביטול דקציצה כמ"ש תוס' הנ"ל דמשנקצץ נתבטל ע"ש וזה שייך גם באתרוג ואינך דמשנתלש נתבטל וב"ה כי מצאתי שגם מהר"מ בלי' כתב שם הכי ע"ש. ומה שהקשה ח"י אות כ"ב מ"ש גבי ערבה דתני נשרו מקצת עלים כשר הא גם בלולב והדס הדין כן עי' תוי"ט ד"ה ושנשרו בשם הרא"ש. יש לומר דגבי הדם בעי' שישתיירו רוב עלין כדאיתא באו"ח סי' תרמ"ו ס"ה ע"ש בט"ז סק"ב כתב שגם רמב"ם ידה בזה וכ"כ הגר"א שם סק"א אבל בערבה אפי' נשרו רוב עלים כשר כדאי' שם סי' תרמ"ז ס''ב ע"ש וכן לולב דיני' כהדס כדאי' שם סי' תרמ"ה ס"ב ס"ה עוד יש לומר דהני זה גבי משום ערבה דהושענא רבה דאפי' עלה א' בבד א' כשר כדאי' שם סי' תרס"ד ס"ד

פרק ד מ"ב בתו' חדשים לא ידענא לפי סברתו דאי פסקי' כר' יוסי וליכא חיוב כרת וחטאת ל"צ למיגזר שמא יעבירנו רק משום לפרסם שהעברת ד"א בשבת אסור מה"ת והביא ראי' מהגמ' ד' מ"ג ב' דערבה דחי שבת מה"ט כו' ע"ש. באמת לא דמי כלל דערבה שלוחי ב"ד מייתי לה וכהני' מקיפי' בה וליכא גזירה דשמא יעבירנו וכמ"ש רש"י ותוס' שם והאיסור הוא רק הטילטול שפיר אמרי' לידחי שבת כז תם אכל הכא עקרי' מצוה ד וריי' שלא ליטול לולב בשבת הוא החג אפי' במקדש דבעי' ז' ימים וכן בזה"ז אפי' יום ראשון משום שמא יעבירנו וחשש קלוש הוא שאפי' אם יעבירנו ליכא חיוב חטאת וכרת וכי בשביל פירסום העברת ד"א עקרי' מצוה דאוריי' אבל האמת הוא דאפי' אי פטרי' לי' מכרת וחטאת אבל איסור דאוריי' עביד מש"ה שפיר גזרי' שלא יבוא לעבור איסור דאוריי' וב"ה שמצאתי כדברי בס' ערוך לנר ושמחתי. גם בל"ו דברי ת"ח תמוהי' שהרי גם גבי לולב פריך הגמ' שם לולב נמי לידחי כדי לפרסם ופי' רש"י במקדש קאי דהאי ושמחתם לא מפורש דמיירי בלולב כו' אלמא דשייך פירסום גם בדבר שאינו הלכה לממ"ס רק שלא בא מפורש א"כ גם הוצאה מלאכה גרועה היא כמ"ש תוס' שבת ב' א' ע''ש וקראי דהוצאה ג"כ לא מפרשי שהרי אל יצא איש ממקומו יש לפרשו על תחומי' כדאי' בעירובין נ' ב' נ"א א' ע"ש. וגם הקרא דויצו משה כו' דמייתי בשבת ד' צ"ו ע"ב ג"כ לא מפורש דפשטי' דקרא הוא משום דשלימא לי' עבידתא וכדפריך הגמ' באמת, שם ע"ש. גם מ"ש ת"י אות י' בשם בנו מאוד תמוה כי אין סברא לומר דמעביר ד"א שהיא תולדה דהוצאה יהי' חמור לענין נמלך מהוצאה גופ'

מסכת ביצה

פרק ב מ''א יו"ט שחל להיות ע"ש כו' ועושה תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת כו' גמרא. מנה"מ אמר שמואל א"ק זכור את יוה"ש כו' זכריהו כו' פי' רש"י שלא ישכח כבוד שבת ע"י יו"ט. רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופי' מיו"ט לשבת קו"ח מיו"ט לחול כו' ומסקי' דלרבא גזירה שמא יפשע בהקדמה זו יתיישב קושית הגאון רי"פ זצ"ל מברעסלויא שהקשה על מימרא דרב [או רבא] ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו כה"ת אפי' עירובי תבשילי' שנאמר עקב כו' ותורותי א' תושב"ב וא' תורה שבע"פ יומא ד' כ"ח ב' והקשה הא משנה מפורשת היא שילהי קידושין ע"ש. לפע"ד יש ליישב עפ"מ דקי"ל גזירה לגזירה לא גזרי' עי' מכילתי' ב' ב' בפי' רש"י מדכתיב ושמרתם את משמרתי כו' ולא משמרת למשמרת עמ"ש בזה בחידושי שבת פ"א מ"ג דבר נחמד. ויש מצות דרבנן שהם סייג לדאוריי' ממש כמו נט"י משום סרך תרומה ע"ח משום איסור הוצאה או כרמלית מה"ט וכן רבים ויש שהם סייג בדרבנן במקום שנראה להם מכח אי לא הא לא קיימא הא כמו מים שאובי' די"ח דבר אמרי' הכי שבת י''ד ב' וכ"כ רמב"ם בפיה"מ שבת ריש פ"ד ע"ש וכן במסכתי' ד' ג' א' כולה חדא גזירה היא וכן לקמן ח"י א' גבי טבילת כלים ביו"ט ע"ש בתוס' וכן בריש ב"מ גבי שמא יטה וגבי שמן שריפה גזרי' יו"ט אטו שבת ושבת גופי' רק מדרבנן בעי שריפה בת"ט לחד תי' בתוס' שבת כ"ה א' ד"ה כך וכו' ורבים כהם גם עירוב הבשילי' כאחד מהם לפמ"ש רש"י ט"ו ב' ד"ה מ"ט דעיקר קרא אתי לקידוש היום ולא ע"ת כו' וגם עיקר כבוד שבת הוא רק מד"ק ישעיהו סי' כ"ו וקראת לשבת עונג כו' אבל ג' סעודות דשבת דילפי' מתלתא היום דמן סגי להו בכזית פת וגם בזה יש דיעות אי הה דאוריי' ויש סוברי' קרא אסמכתא עי' שבת קי"ח ב' לרב פפא אפי' כסא דהרסנא הוי עונג שבת ועי' או"ח סי' רצ"א ש"א מג"א סק"א שם כתוב כביצה פח' או יותר מזה הרי תקנת ע"ת שלא ישכח כבוד שבת הוא משמרת לר"פ ולא לר"ח וכן לטעמא דרב אשי דמשום כבוד יו"ט תיקנו ע"ת הרי קיי"ל כרבה פסחים מ"ו ב' דאמרי הואיל אי מיקלעי אורחי' כו' ע"ש א"כ האופה מיו"ט לחול לא עביד איסור דאוריי' כמ"ש הפ"י שם שמה שאמר רבה אינו לוקה הוא לאו דוקא דאפי' איסור דאוריי' אין בו וע"ש בפסחי' בר"ן ובמג"א בסי' תקכ"ז מזה וגם למ"ד ל"א הואיל סבר צרכי שבת נעשים ביו"ט מדאוריי' כו' ע"ש רק לדידי' מי"ט לחול איסור דאוריי' אית בי' ולרבה רק סמוך לחשיכה איכא איסור דאוריי' ומלקות דליכא הואיל. א"כ הוי ע"ת משמרת לדרבנן דאיסור אפייה מי"ט לחול מבע"י דסמוך לחשיכה מילתא דל"ש ול"ג בי' רבנן. ורב אית לי' הכנה דרבה במסכתין ד"ח גבי שבת וי"ט הסמוכין ומוכרח למיסבר הואיל וליכא איסור דאוריי' מי"ט לחול מה שפיר אמר רב ביומא קיים א"א אפי' ע"ת שנאמר ותורותי א' תושב"כ וא' תשבע"פ. פי' דמעיקרא כתיב וישמור משמרתי כו' הדר כתיב ותורותי וקאי האי משמרתי לשתי תורות ששמר משמרת של תורה שבכתב גם משמרת של תורה שבע"פ. משא"כ במשנה דשילהי קידושין לא אמר האי לישנא, רק אמר, קיים א"א כה"ת כו' ומייתי הפסוק ותו לא. הרי דטובא אשמעי' הך מימרא מה דלא ידעי' ממתני' דמיירי רק ששמר כה"ת עד שלא ניתנה

פרק ג מ"ה מעשה ושאלו לר"ט עלי' ועל החלה שנטמאת נכנס לביה"מ ושאל ואמרו לו כו' עיין ת"י אות כ"ו האריך להצריך מה דתני עלי' ועל החלה למאי צריכי תרווייהו כו' ע"ש. לפע"ד יש לדקדק עוד לישנא מתני' דה"ל למיתני בקיצוך מעשה ששאל ר"ע עלי' ועל החלה כו' אלא שר"ט הי' כהן כדאיתא בפסחים ע"ב ב' והוי' לו בכור וחלה מתנות