אהבת איתן טז

מסכת שקלים

פתיחה לתוי"ט בשם רב שרירא גאון סידר אחר פסחים שקלים שהוא מלפניו וכאחד מעניניו ע"כ פי' דגמרי' לחדשי השנה דסוף פרשת פינחס מלחדשי השנה דפ' בא כמ"ש רע"ב מ"א ופ' בא קדים לפ' פינחס וזהו מ"ש כאחד מעניניו היינו דשוו תרווייהו במה דכתיב בהו לחדשי השנה גם שוים הם בשלשים יום קודם דשואלין בה"פ קו"פ שלשים יום וגם משמיעין על השקלים שלשים יום קודם. ומ"ש רמז בזה לא נהירא

פרק ה מ"א תוי"ט ד"ה אלו תמה על הרע"ב שלא הביא עוד פי' מירושלמי לפמ"ש המפרש שם לא קשיא שפי' מי שהיה באותו הדור מנה מה שבדורו היינו כשעלו ישראל מן הגולה מנה אותן שהיו בדורו ולא כל הממונים שהיו בזמן הבית ע"כ לפ"ז היינו כך שפי' הרע"ב בשם רבותיו ולפי שיש לפרש בירושלמי פי' אחר וכפי' התוי"ט מש"ה כתב רע"ב פי' זה בשם רבותיו והיינו הך דירושלמי הנ"ל: שם תוי"ט ד"ה בן בבי תמה על הרע"ב שהכהנים לא נלקו כדמשמע במדות פ"א מ"ב כו' ע"ש. יש לתמוה על הרע"ב ורמב"ם בפיה"מ דשם איתא שהיה חובטו במקלו ואין זה מלקות של רצועה גם יש לתמוה למה לא הביא הך דיומא כ"ג א' שלוקה מן הממונה בפקיע עיין תוי"ט ואולי יש לומר דמ"ש הרע"ב להלקות כהנים מילתא בא"נ היא והיינו הך דיומא ומיושב קושיית תוי"ט. ומפני כבוד כהנים לא פירש על מה הם לוקים דהיינו ערמה ומרמה להוציא אגודל או ב' אצבעות כדי לזכות בפייס, אבל בפיה"מ לרמב"ם ליכא לפרושי הכי עיי"ש ויש לתמוה שלא הביא התוי"ט דברי הכ"מ פ"ז מ"ה כלי המקדש מ"ש ליישב דברי הרמב"ם ע"ש: שם מ"ב ת"י אות כ"ב דבריו תמוהים דהא בלחה"פ ובקטורת נזכר בית גרמו בית אבטינס הרי שלא היה ממונה איש אחד ולמה הוצרך ליתן טעם למה שהאמינו בהם איש אחד: שם מ"ג ד' חותמות כו' מגל כו' חוטא כו' עיין ת"י אות כ"ז כתב חוטא לשון חיטוי ולא לשון חטא ועי' חידושי רש"ש על מ"ר ויקרא פב"ז שתמה על שם עגל ע"ש. ולפעד"נ כיון שבא לעורר את בעל הקרבן מסכת יומא

פרק א מ"ח תוס' רע"ק אות חי"ת המה על הרע"ב שכתב תורמין את הדשן בין רב בין מעט כו' והוא נגד גמ' ערוכה לקמן ד' כ"ד א' שלא יפחות מאומד מלא הקומץ כו' ע"ש. יותר יש לתמוה ע"ד רש"י במכילתין י"ב ב' ד"ה את השחקים שכתב שהוא מלא מחתה ליום כו' ע"ש ועיין לקמן כ"ד א' בעי תה"ד בכמה מתרומת מעשר ילפי' לה או מתרומת מדין ילפי' לה פירש"י דכתיב והרמות מכם לה' אחד נפש מחמש המאות ע"כ. ובמנחות ע"ז ב' גבי תרומת לחמי תודה פריך וניליף מתרומת מדין פירש"י דהוי אחד מחמשים ע"כ וכבר נתחבטו בזה גאוני עולם. הגאון מוהרי"פ מברעסלויא והגאון מ"ב מהדז"ת חיו"ד ת' ר"א גם הקשו מסוגיא דמנחות הנ"ל על רמב"ן שכתב דתרומת המכס היא מצוה נוהגת לדורות בכל מלחמת הרשות ובמנחות אמרי' דלא ילפי' תרומת ל"ת מתרומת מדין שא"נ לדורות. ומה שאמרתי בס"ד לולא דברי הגאונים האלה הייתי אומר דרש"י במנחות מפרש תרומת מדין אין זה אחד מחמשים מחלק העדה הניתן ללויים. חדא דלא כתיב ביה קרבן ולא תרומה ולא ממנו רק כתיב ונתתה אותם ללויים שומרי כו' ע"ש ומה ענין תרומת נח"ת הניתן לכהן וכתיב בי' ממנו וקרוי קרבן ותרומה דמה"ט ילפי' לי' מתרומת מעשר ולא מחלה וביכורים מדכתיב בי' ממנו כו' ע"ש ועוד דלא ילפי' תרומת ל"ת שניתן לכהן מתרומה שניתן ללויים וכמ"ש נו"ב שם ע"ש ואילו הי' כונת רש"י מנחות לזה הי' מביא הפסוק ר"פ מטות כמו שמביא ביומא הפסוק לראיי' דהוי חמש מצות אלא נלפע"ד כונת רש"י לתרומת מדין דהוי אחד מחמשים אבל לא נזכר השיעור בפסוק שם והוא מה שאמור שם בפ' מטות ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא כו' ויאמרו א"מ כו' ולא נפקד ממנו איש. ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כ"ז אצעדה כז' ויהי כל זהב התרומה אשר הרימו לה' כו' מאת שרי האלפים ומאת שה"מ כו' והם היו שלושים אלף למטה ס"ה י"ב אלפים והוא אחד מחמשים משש מאות אלפים. וכמו שד' צריכים להודות זה סי' חיים חולה ים יסורים מדבר. ומביא תודה ומ' חלות. כ"נ אותם שבאו בשלום ולא נפקד מהם איש ג"כ מיקרי מה שהביאו קרבן כדכתיב לכפר על נפשותיכם כו' ומיקרי ג"כ תרומה כמ"ש ויהי כל זהב התרומה כו' וכתיב ג"כ מאת שה"א כו' והוי כדכתיב ממנו ומתרץ הגמ' דנין דבר שנוהג לדורות כו' כי תרומה זו ודאי לא נהגה לדורות ובזה סרה הקושיא שעל רמב"ן דרמב"ן מיירי בתרומת המאות של אנשי הצבא. וכתיב שם ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם ויביאו אותו אל אוה"מ כו' ושפיר הוי דומה בדומה עם תרומתו לה' דכתיב בי' והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' כו' ונעשית ג"כ באוה"מ כדיני קרבנות אבל ביומא דמיירי בתרומת הדשן פירש"י תרומת מדין היינו חלק א' מה' מאות שניתן לאלעזר דהכא כתיב והרים והתם כתיב והרמות שניהם לשון יחיד וכמ"ש תוס' שם ד"ה מתרומת ולא פי' בחלק החמשים של העדה שניתן ללויים דלא כתיב בי' הרמה וכמ"ש תוס' הנ"ל ומכ"ש שאין לפרש על תרומת הזהב הנ"ל שאינו ענין לו כלל. דמה ענין קרבן לכפר לתה"ד. הגם שנמצא במדרש במ"ר פכ"ב מ"ד ב' אלפים מכל שבט ומ"ד ג' אלפים מכ"ש מדכתיב ג"פ אלף למטה. הרי מפרש שם י"ב אלפים שומרי הכלים. י"ב אלפים לתפלה. כו' ע"ש. הרי שאלפי הצבא היו רק י"ב אלף ומיושב קושיית הגאון שם איך בעי למילף מתרומת מדין הרי מפורש בבריי' שם דילפי' גז"ש ממנו ממס מחרומ"ע כו' ע"ש. דגם הכא כתיב מאת כו' כדתני דבי ר"י זוהי שיבה כו' ולא שייך הכא למימר היכא דאיכא דדמיא לי' כו' דטפי דמי לחמי תודה להך מלתרומת מעשר דתרווייהו קרבן

פרק ב מ"ב תוי"ט ד"ה ד' פייסות השיג רמ"ז על מ"ש שהי' פייס להושטת איברים לכה"ג שהרי שנינו בפ"ו מ"ז קרען והוציא אימוריהן כו' אע"ג דהפשט וניתוח כשר בזר כ"ש הקרבה כו' לא ידעתי מי. הגיד לו דקרען היינו כה"ג בעצמו דא"כ מה דתני שם קלען לקלעות והוציאן לביה"ש ג"כ יהיה הפי' הכי והא ודאי ליתא שהרי ד' אנשים הוציאו אותם לתשובה שלא יהיה זבח רשעים תועבה לא חשו לזה שלא להזכיר שם פגל או חוטא: מ"ה תוי"ט ד"ה מפני הרמאין כתב לפי' א' קשה יכתבו שם בעליו וכ' למה לי שם היום דלשני יוסף ב"ש לא חיישי' כדאי' בגיטין פ"ג מ"ג כו' עיי"ש. קשה מה מהני שם בעליו דבאמר חיישי' לשני יב"ש במקום ששיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר אחת ואין לך שיירות מצויות יותר מהכא וגם אין לך הוחזקו יותר מהכא דגבי גט או שע"ח שכתוב בו שם העיר שייך לומר בעיר זו ליכא ב' יב"ש. משא"כ הכא שבאים לכאן ממרחק מכמה עיירות לקנות נסכים עיי' רמב"ם וראב"ד ה' גירושין פ"ג ה"ט ובכ"מ ולח"מ שם ועיין אהע"ז סי' קל"ב ס"ד פסקי' דחיישי' לב' יב"ש ע"ש בב"ש ס"ק י' וס"ק י"ד: שם מ"ב תוי"ט ד"ה חוץ מבן אחי'. וז"ל תימא דפתחיה שעה"ק ונחוניא ח"ש ג"כ בדבר שבחמץ ויחידים הם לפע"ד יש ליישב דפתחי' א"צ התנא לומר שקיבלוהו עליהם רוב ציבור לפ"מ דאיתא לעיל מ"א פתחי' זה מרדכי למה נקרא פתחי' שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע ש"ל כו' ע"ש ובמנחות ס"ד ב' שהביא תוי"ט ד"ה שהיה ע"ש בתוס' ד"ה אמר ואפי' לפי' רבותיו של הרע"ב במ"א א"ש כי עכ"פ הראשון שהוא מרדכי בימי אחשורוש מפורסם לכל באי עולם ואפי' לפי' ראשון עכ"פ כיון שיודע שבעים לשון ופותח ודורש ודאי מפורסם היה וכן נחוניא חופר שיחין ידוע היה בשמו ובמעשיו כדאיתא בפ"ה דב"ק דף נ' ע"א מעשה בבתו של נחוניא כו' דבר שנצטער בו אותו צדיק כו' ע"ש ובירושלמי כאן ה"ד באריכות שהיה יודע איזה סלע מים צוננין כו' ע"ש וכן מוכח מדלא אמר חופר בורות שיחין ומערות משמע שהיה ידוע בשמו חופר שיחין

פרק ו מ"א בהרע"ב חשיב דברים שנגנזו עם הארון והשמיט ארגז שהשיבו פלשתים אשם לה' עי' יומא ד' נ"ב ע"ב: מ"ו ת"י אות מ"ג הקשה לבר פדא מנחות ק"ז ב' מאי שייכא דרש יהוידע לכאן נתחלף לו שמות האמוראים. אדרבא לב"פ א"ש דלדידיה כל הששה שופרות היו למותרות וכן לכל אינך אמוראי חזקיה ר"י שמואל וט' ע"ש לבד מזעירי דלדידיה לא הוי למותרות אלא לקרבנות דפר ואיל וכבש כו' ע"ש ועיין דמ"ז מ"ש בזה

במוטות והכל כשירי' לזה וע"כ צ"ל שנעשה זה ע"פ ציווי הכה"ג ה"נ קרען והוציא כו' כפי' הכי הוא. ומכ"ש הושטת איברים לכה"ג שזהו רק לכבודו כדאי' בפ"ז דתמיד מ"ג ע"ש. ומ"ש תוי"ט במחתה דמעשרת והשיג עליו ת"ח דא"כ הי' לו לומר ד' כהנים והרמ"ז תי' שצ"ל בירושלמי בכל פעם ולא בכל יום כו' ע"ש. הנה המעיי' ברש"י וריטב"א לקמן כ"ה ב' יראה דמפרשי מאמר. הגמ' הואיל ולא שכיחא ומעתרא אקטורת קאי ולא אמחתה וצ"ל דהפי' בגמ' הכי הוא סד"א הואיל ול"ש ומעתרא פי' הקטורת. בשביל זה יהי' גם המחתה חשיבא למיעבד לה פייס בפ"ע קמ"ל דלא אמרי' הכי כיון דהמחתה גופי' לא מעתרא. ובזה מיפרכי' דברי ההזי"ט: ומה שהקשה ת"ח ות"י אות י"ב למה צריך טבילה וקידוש יו"ר אחר ע"ה לשחיטת התמיד הרי כבר קידש קודם ע"ה לתרומת הדשן. תמוה שלא הזכירו דברי תוס' ישנים ד"כ ע"ב ד"ה משום שהקשו זה ותירצו דלא חשיב לה לפי שהיתה בעוד לילה כו' ע"ש ויכול לצאת חוץ לעזרה כו' ע"ש פי' דיציאה פוסלת בקידוש יו"ר כדאיתא בזבחים ד"כ ע"ב ע"ש ועיי' רמב"ן במלחמות ריש יומא הקשה למה לא נזכר זה במשנה שקידש יו"ר ושינה בגדיו לתרומת הדשן ולא נזכרו אלו במשנה עד פ"ג מ"ב גבי שחיטה ע"ש

פרק ה מ"ד תוי"ט ד"ה על הפרוכת הניח בקושיא דברי רמב"ם ה' עבודת יוה"כ פ"ג ה"ה גם הלח"מ שם הקשה זה ע"ש שמביא רמב"ם פסוקי לפני ולפנים על הזאות דהיכל בין בפר בין בשעיר והלח"מ הקשה רק על פר ע"ש אבל תוי"ט הקשה גם על שעיר. לפע"ד יש לתרץ ע"פ הגמ' יומא נ"ז א' דפריך הא אין היקש חו"מ בהיקש ומשני הוי הימנו וד"א ואב"א חוץ מפנים בחד זימנא גמר ע"ש בפירש"י ות"ר רש"י כיון דגם בפר כתיב למעלה רק שחסר המנין וכן למטה כתיב בשעיר רק שחסר המנין כל חד גמר קצת מעצמו רק שד"א מסייעו כו' ובתי' הב' פירש"י שאם לא הוצרך היכל ללמוד מפנים רק מה שלמד בהיקש דהיינו רק למעלה דפר או למטה דשעיר שפיר אמרי' אין היקש חו"מ בהיקש אבל השתא דגם מה שמפורש בפנים צריכין ללמוד בהיכל דהיינו ז' למטה דפר ואי למעלה דשעיר. בחד זימנא גמרי' תרווייהו כו' ע"ש. לפ"ז הרמב"ם עשה יפה בעטו. כי א"א למילף היכל מפנים אם לא הי' מביא פסוקי פנים דידעי' דכתיב גם למעלה דפר וכתיב גם למטה דשעיר ואין מחוסר אלא מנין עיי' ד' נ"ה א' אי' היקישא דפר ושעיר גבי הזיות דפנים. דבשעיר כתיב והזה אותו חד משמע למעלה ובפר כתיב בעי' שבע למטה ויקרא ט"ז פי"ד מש"ה נטר הרמב"ם מלהביא הפסוקים עד אחר שכתב דיני היכל ולא הביאם מקודם במקומם בהזיות דפנים בכדי שלא יצטרך להביאם עוד פעם אחרת גבי היכל רק יש ספק אי כיון הרמב"ם לתי' קמא או לתי' בתרא וקצת ראיי' שכיון לתי' קמא דלתי' בתרא הרי צריך להביא המניין דהיינו אחת למעלה דשעיר וזל"מ דפר דכתיבי בפי' שזה מועיל לכולי' מילתא דהיכל אבל כיון שלא הביא הרמב"ם רק המקומות דהיינו על הכפורת ולפני הכפורת מזה מוכח שסובר כתי' קמא דהוי הימנו וד"א ומה שהביא בפר על הכפורת ולפני הכפורת קיצור לשון הוא ולא כמחשבת תוי"ט דהיינו קרא דשעיר דכתיב בי' הכי כו' ע"ש. וליתא שהרי גם בפר כתיב על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה כו' ע"ש. וקיצר כדרכו בקודש ומשום דאמרי' שם נ"ה א' דלמעלה דפר מיבעי לי לכדראב"י זה בנה אב כ"מ שנאמר פני כו' ע"ש. מש"ה השמיטו רמב''ם ובזה א"צ להגי' ברמב"ם הגהת תוי"ט ומיושב ג"כ קושיית הלח"מ מה שלא הביא הרמב"ם קרא דוכן יעשה לאוה"מ כו' אפי' ברמז כו' ע"ש. שהרי זה מפורש בכתוב כהזיות בהיכל כדפנים רק שהוצרך להביא פסוקי פנים מטעמא הנ"ל

פרק מ"ו תוי"ט ד"ה באו. כתב דיראת המדבר גדול מיראת האויב מש"ה לא מייתי ראי' מהכא כו' לפע"ד בל"ז לא מצי לאתויי ראי' בעירובין ד' מ"ה א' מהכא מטעם הב' שפירש"י כאן ד' ס"ז א' לפי שהוא מעונה וחלוש ועוד שירא לעמוד יחידי במדבר משתחשך כו' ע"כ. הרי איכא עוד טעם א'. עוד כתב ריטב"א אפי' למ"ד תחומין מה"ת הכא קיל יותר לפי שלא הי' שביתתו כאן מבע"י כו' ע"ש וזהו הדיוק ברש"י שכתב לזה התירו כו' דדייק תוי"ט לזה מפני יראת מדבר ע"ש ולפמ"ש אינו כן אלא מטעמים אחרים והראיי' דיראת אויב גדול יותר