אהבת איתן יד

א''ר דגוזמא ה' כדאי' שה ומאולם ילפי' לר"י ושיעור גבהו ארבעים. ע"ז פריך הא במשכן כתיב מלבד פי' רש"י שלא היה שם אולם ג"כ הקושיא רק לר"י יש להוסיף שהרי לא הי' לו גיפופי ולא נקרא פתח כמ"ש תוס' והקושיא גם לת"ק ומשני אשכחן מקדש כו' פי' דכתיב לן קרא לעתיד דאלת"ה הא דמר ר"י א"ש שלמי' כו' פי' בשלמא מתני' יש לט אופן להעמיד כנ"ל דר"י גמר מדמלכים ורבנן ילפי מפתח שה"ח לגובה ומפתח אוה"מ לרוחב וכדלעיל אבל מימרא דר"י א"ש לא מיתוקמא אלא אי נימא דכתב קרא לעתיד ואהני לן מימרא דר"י א"ש לאורויי דפתח היכל ואולם דבית עולמים קרוי פתח אע"ג דכתיב גבי משכן פתח וה"מ מדאשכחן משכן דאיקרי מקדש דבציווי דמשכן קאמר ועשו לי מקדש כו' וע"כ מוכח דכתי' קרא לעתיד שרמז לו שיבנו עוד מקדש ויהי' אולם ויהי' גיפופי ליוה"מ. ואין הראי' ממקדש דאיקרי משכן כנראה ונתתי משכני כו' כנראה מפשוטו אלא הראיי' היא ממשכן דאיקרי מקדש ולפמ"ש תוס' ד"ה אשכחן דבמשכן לא הי' דלתות יש לפרש קושית גמ' בדנ"י א"ש והא כי כתיב האי במשכן כתיב והרי שם לא הי' דלתות וכדפי' רש"י לעיל בקושיא ראשונה שהרי לא הי' שם אולם וצ"צ למה שכתב רש"י הכא דהקושיא היא בבית עולמים מנא לן ע"ש ועיי' מהרש"ל ומהרש"א ומהר"מ מ"ש בזה

פרק ב מ"ג ק"י אות כ"ב הקשה מ"ש ממדורה דאפי' עשרה ב"א אסורי' כו' אדמותיב ממדורה ליסייע מאלונטית דפ' כ"ב דשבת מ"ה ומקריאה בליל ש"ק לאור הנר דפ"א מ"ג דמותר לשנים בענין אחד והמעיין באו"ח סימן ער"ה, ס"ה. ובט"ז שם סק"ו יראה דלא קשה מידי ממדורה שהחיתוי הוא נעשה ברגע כמימרא שלא יוכל חבירו להרגיש בו משא"כ הכא כיון דשל רבים הוא אי פסקי מיא אוושא מילתא והכל יודעין מזה וכל אחד יודיע לחברו דחברך כו' וכ"ש אם נראהו מוליך בהמתו אל הבאר להשקותה בפרהסיא כל מי שיראה יגיד לו בטרם בוא אל הבאר לשאוב

פרק ג מ"א בכל מערבין ומשתתפי' כו' הראה ה רמ"ז לפ"א דדמאי מ"ד שעמד שם תוי"ט על משתתפין למאי צריך למתניי' וה"נ הכא ילה"ק הכי ותירץ דאשמעי' כל מיני שיתוף כו'. לא דמי כלל דהתם נכלל במערבי' ע"ח וגם ע"ת וכיון דמערבין ע"ח ל"צ תו למיתני משתתפי' דהיינו הך אבל הכא ע"כ מייני בתחומי' דע"ח אינו אלא בפת כדאיתא לקמן פ"ז ע"ש ואיך נאמר דלא ליתני משתתפי' ומה שהקשה תוס' רע"ק אות י"ט מאורז כבר קדמו הגר"א ביו"ד סימן רי"ז סעי' י"ט ס"ק נ"ח ע"ש מה שתירץ בזה

פרק ד מ"ו הקשה ה"ח בשם של"ד על הרע"ב ותוי"ט שהשמיטו מה דאיתמר בגמ' כו' תימה עליו שלא ראה השמטה זו ברמב"ם בפיה"מ ובחיבורו ה' עירובי' פ"ד הכ"ג עיי"ש וכבר תמה שם הרה"מ בזה וטרח להליט זה ברמב"ם ע"ש. גם הרי"ף ורא"ש השמיטו זה וכבר תמה בזה הב"י לסוא"ח סי' שע"ח ע"ש שגם בטור השמיטו והב"י כתב לתרץ שזה נכלל במ"ש הטור והחיצונות לא עירבו יחד פי' שנתנו שתיהן עירובן באמצעי' בב' בתים או שנתנה אמצעי' עירובה בזו ועירובה בזו כו' ע"ש א"כ יש לומר דרע"ק ותוי"ט מפרשי מדתני במתני' עירבו שתיהן עם האמצעית ממילא מוכח שהחיצונות לא עירבו יחד רק עירבו עם האמצעית וז"ב בס"ד

פרק ה מ"א תוי"ט ד"ה ועושין. הקשה על גי' רש"י ורע"ב הא כבר שמעינן לה מפ"ד מ"ח כו' אין זו קושיא שם מיירי בבא בדרך והריבוע הוא לריבוע עולם שהרי שביתתו תחת האילן אבל הכא מיירי ברבוע של עיר שמותרי' חוט נגד העיר בהמקום שיש שם איזה בית או גשר כו' כדאיתא במתני' ומשם מניחי' עוד שבעים אמה וד' טפחים ואח"כ אם העיר עגולה מרבעי' אותה ואח"כ מודד התתומי' ונותן טבלא מרובעת בזויות כדי שיהא נשכר ת"ח אלכסון לכל רוח כדאיתא ב"מ בד' נ''ו ב' ע"ש בפי' רש"י נמצא דמ"ש רש"י ורע"ב מרבע התחומין הפי' הוא שמרבע העיר וממילא יהי' תתומי' מרובעי' ומתני' מיירי בעיר שהיא ב' אלפים על ב' אלפי' כמ"ש רש"י שם ואפשר דגם ר"ח ב"א דפליג בפ"ד שם וסבר עגולות מודה הכא דלא ממעט רק שובתי שבת היינו מי שבא בדרך וקונה שביתה ע"פ השדה אבל לא פליג בתחומי העיר דהוי דומיא דקרא דערי הלויים וה"ט דלא פליג הכא רחב"א כדפליג התם

פרק ח מ"ג תוי"ט ד"ה ששכחו הקשה למאי תני ששכחו ותירץ לאשמעי' דמיירי שעירבו לעצמן כו' לפע"ד יש לומר משום דביטול רשות אינו מועיל רק בראוי לערב מבע"י כדאיתא לעיל ס"ז א' וכ"ה להלכה בטוש"ע א"ח סי' שפ"א ס"ה וע"ש מ"א סק"ח ועיי"ש סי' שפ"ג במג"א שם סק"א סק"ב מש"ה מוכרח למיתני ששכחו לאורויי דמיירי ביכולי' לערב רק שהי' שכחה והגם דמתני' לא מי מיירי בביטול אפ"ה באותם משניות דתני ביטול מוכרח לזה וסריך תנא בלישני' למיתני הכי בכל דוכתא. ועל התוי"ט יש לתמוה למה נטר להקשות עד הכא ולא הקשה בפ"ב מ"ו גם בכולי' פ"ו דתני כמה זימני שכחה ותירוצו לא יועיל שם דמיירי באחד שלא עירב ולא היה עסוק כלל בעירוב ואפ"ה תני שכחה ולפ"ד תוי"ט לא יצדק שכחה על אחד בשביל השאר שעסקו בעירוב גם הראיי' שהביא מפסוק ולא זכר שה"מ את יוסף כו' שאין הפירוש וישכחהו אח"כ כשזכרו אלא הפירוש הוא שלא הי' רשום אצלו בזכרונו טובת יוסף שהיטיב לו בפתרונו כמאמרם ז"ל בפ' הרואה ד' נ"ה ב' כל החלומות הולכי' אחר הפה וכמו שביקש יוסף ממנו כ"א זכרתני אתך כאשר ייטב לך פי' בכל עת שאתה רואה עצמך בהצלחה שר ושליט תשים אל לבך כי מידי היתה זאת לך ויהי' התועלת לי מזה והיכרתני בפועל בפיך אל פרעה והוצאהני כו' ע"ז העיד הכתוב ולא זכר כו' פי' שלא הי' אפילו רגע בזכרונו וע"י כן וישכחהו מלהזכירו וכן הראי' שהביא תוי"ט ממחיית עמלק ג"כ לאו ראי' היא דתרי מילי נינהו זכור את כל הגבלות שעשה לך עמלק לא תשכח מלמחות זכרו ומפי' תוי"ט משמע דגם זכור מיירי במחייתו וליתא, ומכ"ש דלאו ראי' היא לפי דרשתם נ"ל במגילה ד' ת"י א' זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח שכחת הלב אמור מה אני מקיים זכור בפה ע"ק מהגמ' דב"מ ד' י"א דמזכיר שם תרי מיני שכחה שכוח מעיקרו זכור ולבסוף שכוח הרי דשייך ג"כ שיכוח מעיקרו. ע"ק מהגמרא דהכא צ"א ב' דמפרש ברייתא דתני בה שכחו ולא עירבו חצירות בהדדי אבל כל חצר עירבה לעצמה ופריך הא לא עירבו קתני ופי' רש"י דמשמע לגמרי כו' ע"ש הרי בפי' היפוך ממ"ש התוי"ט בזה: שם תוי"ט ד"ה חוליית הבור הקשה מ"ש ממתבן שבין ב"ח דפ"ז מ"ה דל"ח שיתמעט התבן בשבת ומניחי' לאכול כו' פי' לפ"ד הרא"ש שהביא תוי"ט שם ד"ה מאכילי' דמיירי בע"ש דוק אסור למישקל בידים אבל בשבת אפילו בידים שרי דאפילו יתמעט התבן ה"ל מחיצה שנפרצה בשבת ואומרי' שבת הואיל והותרה הותרה כדאי' בפ"ט מ"ג ע"ש ע"ז תירץ דשם לא בעי' לכל היום דהא מחיצה היא כו' אבל הכא כו' בעי' שישאר נוח זה לכל היום ע"כ הרי כמ"ש אבל הרמ"ז לא הבין כן והקשה עליו כי סבר לפרש קושית תוי"ט ממה דשרי שם להאכיל לבהמה ולא חיישי' שמא יתמעט או דילמא שקיל בידים כו' ע"ש שהניח בתימא ולפמ"ש דברי תוי"ט נכונים מאוד

שם תוי"ט ד"ה במה ד"א הקשה למה לא תני כחדא כל שגבוה י"ט כגון חולית הבור והסלע למרפסת כו' ע"ש לפע"ד יש ליישב ע"פ הפלוגתא דרב ושמואל ד' פ"ג ע"ב אי לזה בשילשול ולזה בזריקה לרב אוסרי' זה על זה ולשמואל שייך לזה שבשילשול ומפרשי' למתני' אליבא דרב גבוה י"ט למרפסת להדרים במרפסת ולשמואל היינו הדרים בעליי' ובחולית הבור יש ב' מיני שימוש למעלה ובתחתית הבור ותחתית הבור הוי לחצר בזריקה ושילשול ולבני מרפסת בשילשול א"כ לא דמי לשאר דבר שגבוה י"ט דהוי לחצר בזריקה ולמרפסת בפתח מש"ה הוי למרפסת אבל אי הוה לזה בזריקה ושילשול ולזה בשילשול הוי ס"ד דהוי כמו לזה בזריקה או שילשול ולזה בפתח דשייך לזה שבפתח וה"נ שייך לזה שבשילשול ואפילו הבור ריק או יש בו מים שדולין מקרקעיתו ג"כ שייך למרפסת ובאמת אינו כן אלא דוקא בור מלא פירות של טבל שייך למרפסת דלא חסרה בשבת אבל תחתית הבור הוי כמו לזה בזריקה ולזה בשילשול ולרב שניהם אסורי' וכמ"ש תוס' ד' כ"ד א' ד"ה בור ע"ש הני חידוש אחד. עוד חידוש מ"ש תוס' שם ד"ה כיון דלא נימא כיון דפירות לא מבטל לבור הוי כמו עפר ועתיד לפנותו דלא חייץ וה"נ לא יהי' נחשב הגובה ט' שע"י הפירות כפתח למרפסת כיון דעתיד לפנותו קמ"ל דלענין זה כיון שאסור ליטלו בשבת ממעט עומק הבור ושייך למרפסת, וע"ש בתוס' ד"ה ב"נ מסתברא כתבו לשמואל הא דתני מתני' פחות מכאן לחצר לצדדי' הוא ראש החוליא הוי לחצר דוקא ותחתית הגור הוי אף לחצר אבל לרב אפילו ראש חוליא הוי אף לחצר ודומיא דכיפא במופלגת דהוי פי' צף לחצר כו' ע"ש לפ"ז עשה התנא יפה בעטו מה דלא כייל להו ברישא. ומ"ש רמ"ז לתרץ קושית תוי"ט דכל עיקר חידושא דשמעי' ממאי דתני תוה"ב דלא גזרי' דילמא חסרא הוא רק השתא דתני לי' בא"נ אבל אי הוי כייל להו ברישא לא הוי קשה למה לי למיתני תרתי דאורחי' דתנא למיתני כמה מילי מילי כו' תמוה דבשבת פי"א מ"ב תני חוה"ב והסלע לחודי' ואפ"ה פריך שם בגמ' צ"ט א' למה לי למיתני חולית הבור ליתני בור לעומק וסלע לגובה כפי' רש"י שם ולא למרי' אורחי' דתנא למיתני כמה מילי ותרוייהו לגובה ולאוקימתא דגמ' הנ"ל בפירות טבל מכל שי' חולית הבור שצריך שיהי' הבור מלא עד החוליא לכל השבת ולא יחסרו ממנו עד ששב כמו חוליא שאין אדם מחסר ממנה:

שם מ"ה תוס' ר' עק"א אות נ"ט הקשה על רש"י ורע"ב ורבי' יהונתן איך כתבו נגד מסקנת הגמרא ד' מ"ב ע"ב דסבר ר"מ דירה בלא בעלים ל"ש דירה רק דגזרי' כי ליתי' אטו כי איתי' כו' ע"ש:

והת"י בחידושים התחכם לתרץ דמאי דאמרי' שם גבי ישראל כי ליתי' גזרו בי' רבנן אין הפי' דגזרי' כי ליתי' אטו כי איתי' אלא הפי' הוא דרבנן גזרו שיהי' שמה דירה אפילו בלא בעלים כו' ע"ש שמשתבח עצמו בזה מאוד אבל לא הואיל מאומה אליבא דרש"י דרש"י גופי' פירש שם דגזרי' ליתי' אטו איתי' כו' ע"ש:

ומ"ש כלן בהגהה בקול רמ"ז לפרש מהני' מילי מילי המניח אח ביתו פי' שהלך מביתו לבית אחר בעירו והלך לשבות בעיר אחרת כו' פי' או שהלך לשבות בעיר אחרת כו' חדא לרבותא דר"מ וחד לרבותא דנ"י לפ"ז תמוה מה דאמר נ"ש אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר כו' ע"ש קשה הא ת"ק נמי בהכי מיירי ואי משום חידושא דדוקא בהו לא הוי לי' לר"ש למימר אפילו הניח כו' והאמת יש לפרש המניח ל"ב כו' פי' דלא מהני הסיע מלבו כדברי ר"ש אלא אפילו המניח א"ב פירוש שהניח לגמרי ואפ"ה אוסר לנ"מ וביותר אתי שפיר לפמ"ש רבי יהונתן דר"ש לא מתיר אלא בישראל כי כיון שהסיע מלבו שארית ישראל כו' לא ידברו כזב ולא יחזור כו' אבל גוי אשר פיהם דז"ש ולא יעמוד בזה יש לפרש מה דתני המניח א"ב כו' אחד גזי ואחד ישראל אוסר פי' אחד. אחד גוי מניח ואחד ישראל מניח. שאינן דומים בענין זה ואפילו ישראל מניח שלא יחזור בו אפ''ה אוסר

פרק ט מ"ב תוי"ט ד"ה וחכמים טרח למצוא טעם על תיבת מתוכה ועל שינוי לשון של חכמים מדר"א ע"ש. לפע"ד יש לומר דבגמרא צ"ד א' איכא תרי אוקימתי לישנא קמאי מוקי באבדה להם לרבים דרך באותה חצר ור"א לטעמי' דאמר רבים שביררו להם דרך כו' ע"ש מש"ה סבר ר"א דהוי רה"ר דמקום המחיצה שאינו ניכר הוי שלהם שאומרים עד כאן שייך להם מש"ה נקט ר"א בלישני' מתוכה לרה"י או מרה"י לתוכה פי' כי זה המקום רה"ר היא ואינו רה"י דלא שייך לבעל החצר בלא לרבים שייך כי מה שביררו ביררו ורבנן נקטי רה"י כטעמייהו לבורות שזה אינו שייך לרבים מש"ה אמרי מתוכה לר"ה להורות שזה אינו של רבים עוד אוקימתא דפליגי אי צידי רה"ר כר"ה אי לא לר"א הוי כר"ה אפילו איכא חיפופי ולא ניחא תשמישי' שם לבני רה"ר בשביל האבנים ויתידות הנתונים שם מש"ה נקט בלישני' רהי"ח להורות דמיירי אפילו היכא דלא ניחא תשמישי' להוציא משם לרה"ר או בהיפוך ולרבנן אפילו ליכא חיפופי לא הוי כרה"ר מש"ה נקטי רה"ר להורות דאפילו היכא דניחא תשמישי' לבני רה"ר לא הוי כר"ה

פרק י מ"א תוי"ט ד"ה ובסכנה כתב שהוכרח להסתיר היתר הולכה פחות פחות מד"א שלא רצו חכמים לגלותה משום כבוד א' הסתר דבר כדאי' בשבת ד' קנ"ג ע"ב ע"ש. ובמשנה ב' תוי"ט ד"ה ר"ש הקשה דר"ב ורמב"ם יזכו שטרי לב"ת שהתירו פ"פ מד"א וגם נותנו לחבירו כו' והקשה על רמב"ם שלא כתב גבי כיסו היתר דמתנו לחבירו כו' ע"כ ע"ש. לפע"ד יש לומר דהאי חסורי מיחסרא הוא בלא הכרח כמו בכל הש"ס והיינו לפי מה שכתב הב"י טא"ח סימן רס"ו דהאי לא רצו חכמים לגלותה אינו אלא כשיש עמו גוי או חמור או חשו"ק אבל בדליכא כל הני מצוה לגלותה שלא יבוא להעביר ד"א ברה"ר כו' ע"ש וה"נ הכא משום בזיון תפילין ודאי דשרי הולכת פחות פחות מד' אמות ויותר יש להתיר פחות פחות מד"א מלהתיר נותנו לחבירו וחצ"ח כו' כמ"ש הרה"מ ה' שבת פ"כ ה"ז והכ"מ ה"ש פ"ו הכ"ב וזה ת' דבריהם נשאל הרמב"ם על שהתיר במציאה פחות פחות מד' אמות ובגמ' שבת שם אמרינן דוקא כיסו כו' ע"ש והשיב הולכה זו צינעא גדולה יש בה ולא אוושא מילתא כו' וא"צ דבר אחר ולא איש אחר לסעדו ולא יכיר בו אדם ולא יהי' נחפז ולפיכך לא נחוש לו שלא יעביר ד"א כו' לפ"ז מה דאמרי' שם ודוקא כיסו אבל מציאה לא. קאי על הולכת פחות פחות מד"א ומסתברא הכי שהרי על מתני' דשם אמרו זה שלא הוכר שם היתר פחות פחות מו' אמות לפ"ז א"ש מה דפסקינן הכא כר"ש בתפילין וכר' יהודה בחבית דנותנו לחבירו כו' ובכיסו ומציאה לא הזכיר זה היינו משום דבדבר שאינו נחפז ובהול עליו לא חיישי' שע"י שצריך סעד מאחרים ויכיר בו אדם יתבלבל דעתו ויהי' נחפז ויעביר ד"א בר"ה והיינו דוקא חבית וכ"ש תפילין משום דמצוה להצילם מבזיון אבל כיסו ומציאה שאדם בהול ע"מ אפילו במציאה אי אתי לידי' או היכא שלא יוכל להחשיך טפי שרי' פחות פחות מד' אמות מהיתר דמתנו לחבירו כו' והכא במתני' ת"ק אוסר בחל"ח משום דאוושא מילתא ומתיר רק פחות פחות מד' אמות ור"ש סבר בהיפוך ופסקו כר"ש במה שמתיר בתל"ח אבל לא במה שאוסר פחות פחות מד' אמות שהרי התיר זה אפילו במציאה ולסברת תוי"ט דחל"ח עדיף אם יש עמו חברים רק בדליכא חברים אז שרי פחות פחות מד"א קשה על הטור א"ח סימן רס"ו שהקדים היתר פחות פחות מד"א מהיתר דחל"ח ועיין ד' צ"ז ב' תוס' ד"ה ר"ש כתבו דגבי כיסו נמי מיקל נ"ש אם היו שם חברים והיו כולם שותפין בו שרי ע"י נותנו לחבירו כו' ע"ש ומשום דבמציאה. לא שייך כ"כ שיהו כולם שותפין וגם בכיסו שכיח שאנשים הרבה יקרה להם שיקדש עליהם היום והם בדרך עם כספיהם מש"ה לא הזכירו היתר זה בכיסו ולא במציאה רק היתר פ"פ מד"א ודע כי ברמב"ם ה' שבת פי"ט הכ"ג יש ט"ס דמוכח שכתב וז"ל ואם הי' בימי הגזירה שמתיירא לישב ולשופרן עד הערב מפני העכו"ם מכסן במקומן ומניחן כו' ע"כ התחיל בגזירה וסיים בעכו"ם ועוד דבימי גזירה אפילו דרך מלבוש ולא להכניס וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ הכא ע"ש ומהו זה שכתב ומתיירא לישב כו' אלא ע"כ שכן צ"ל בימי הגזירה או שמתיירא כו' והיינו כמו במתני' דקתני ובסכנה כו' פי' רש"י נמי דקאי אכולה מתני' בין אהכנסה בין אהחשכה:

שם מ"ה לא יעמוד אדם ברה"י וישתין ברה"ר כו' וכן לא ירוק וכו' ע"ש עוד שם מ"ו לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר כו' הקשה רמ"ז מ"ט הקדים השתנה לשתיי' שלא כסדר ותירץ דיותר מצוי ההשתנה ברה"ר מן השתיי'. קשה הרי לגבי רה"י יותר מצוי שתי' מהשתנה לפע"ד לק"מ הלא משפט הקדימה לאיסור דאורייתא ואמרינן בגמ' צ"ט א' השתין ורק חייב חטאת אבל מ"ו גבי שתיה האיסור הוא דוקא בחפצים הצריכים אצלו מדרבנן שמא יביאם אצלו שם מי"ג מחזירי' רטיי' במקדש עשה ת"ח מחלוקת חדשה בגמי ד' ק"ב ע"ב בין רב אשי לעולא ביצה י"א ב' דלרב אשי לא הוי טעמא משום התירו סופן משום תחילתן כעולא אלא משום אין שבות במקדש כהרמב"ם דמה שייך להתיר משום תחילתן הרי יכול להניחה ע"ג כלי כו' ע"ש, תמוה דהא יש להקשות דמתני' אסרה במדינה וברייתא שרי'