אהבת ציון ט

השכר שהרי הקב"ה מסייע סיוע שהוא העיקר

והנה שם בפסוק וקם העם הזה וגו' מבואר העונש, וריב"ח מתחלה היה סבור שקושייתם מפאת הידיעה ושפיר פשט להם מקרא זה שמבואר בו עונש העבירות וא"כ מוכח שאין ידיעתו יתברך מכרחת את האדם וממילא גם שכר התחיה שפיר ולכך פשט תרוייהו מקרא זה והם השיבו ודלמא וקם העם הזה וליכא רמז תחיית המתים, במקרא הזה ולא נאמר בקרא הזה כי אם עונש העבירות ואם כי שוב אי אפשר להקשות מפאת הידיעה כיון דנאמר בקרא עונש עבירות מ"מ מפאת הסיוע יש להקשות מנ"ל תחית המתים ומשורת הדין שכר זה למה אם הקב"ה מסייע לעושי המצוה וע"ז השיב להם ריב"ח נקוטו מיהת פלגא בידייכו שמוכח עכ"פ עונש מעשה העבירות

ונחזור לדברינו שהבא לטהר מסייעין אותו בסיוע שיש בה ממש אבל הבא לטמא אין מסייעין אותו במעשה רק, פותחין לו והדרך פתוח לפניו ולו משפט הבחירה לנטות לימין או לשמאל, ובזה יש חקירה אחת הלא יש עושר שמור לבעליו לרעתו וישמן ישורן ויבעט וע"י רוב העושר וריבוי כבודו מתגאה וירום לבבו וישכח ה' עושהו וכאשר נראה במופת בכמה בני אדם שע"י עושר ורוב הון נדחו מדרך הטוב וגם את בניהם העבירו מעל דרכי התורה ומצות ולולא היה להם עושר וכבוד היו מגדלים את בניהם לתורה והיו מחנכים אותם במצות ורוב, העושר הוא להם לסילון ממאיר לגדלם בשרירות לבם בלי תורה ומצות, וא"כ יש לשאול למה עשה ה' ככה ליתן לזה עושר וכבוד להרע לו הלא היה טוב לאדם הזה אם לא היה לו כי אם כדי סיפוקו בלי מותרות ואז היה מחזיק בתומת ישרים כמו שאמר שלמה המלך ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' וגו'

אמנם אין בשאלה זו ממש ואל דעות ה' הוא יודע רוחו ודעתו של כל אדם ונותן לכל אחד השפעת טובה כפי שיוכל לקבל, באופן שגם ברוב הון ועושר היה לו כח למשול ברוחו לבחור בדרך, הטוב כמו שהיה לו הבחירה בלי עושר, ולא השפיע עליו העושר כי אם להרבות צדקה וגמילות חסדים ואם כי האדם הזה קלקל את מעשיו ונטה מדרך הטוב הוא הסב הרעה לעצמו ודמו בראשו כי גם בעושר שהשפיע עליו הקב"ה ג"כ היה לו משפט הבחירה והשפעת הטוב שהשפיע עליו הקב"ה לא היה מכריחו לעשות הרע, ומי שהקב"ה יודע בו שאינו יכול לקבל רוב טובה וישמן ויבעט באמת נותן לו בצמצום, וכמו כן בכבוד, ושאר עניני גדולה וטובה, זולת למי שהקב"ה מקיים בו ומשלם לשונאיו וגו' להאבידו

ועל דרך זה יש לפרש פירושא דהאי קרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי החסד שאדם עושה עם חבירו אינו חסד של אמת כי אולי אף שסובר שעושה חסד עם זולתו אינו בטוח שטובתו היא טובה אמתית כי יכול להיות שע"י הטובה שעשה לו גרם לו רעה ויכול להיות שע"י הטובה שקיבל זה מחבירו עבר עבירה אשר בלי גמול הזה שגמל עמו לא היה סיפוק בידו לעשות הרע אשר היה במחשבתו לעשות והרי גרם לו רעה גדולה היפך מה שחישב להטיב עמו וא"כ החסד שעשה עמו אינו חסד כלל כי היה לו למכשול ולתקלה ועבור זה כל החסד שאדם עושה עם החיים לא יפול עליו שם חסד של אמת כי יכול להיות שגרם לו רעה אבל החסד שעושים עם המתים הוא בודאי חסד של אמת כי המת בודאי שוב לא יקלקל מעשיו ובמתים חפשי, וזה שאמר הכתוב ולך ה' חסד הטוב שאתה מטיב לכל אחד. ודאי הוא חסד כי תשלם לאיש כמעשהו כפי מעשיו שיעשה האדם בטובה שתטוב עמו

פעל היוצא מדברינו שיש טובה שהקב"ה מטיב לאדם הוא כדי לנסות אותו והצדיקים ילכו בם להרבות צדקה וג"ח ומשפיע לזולתו מהטוב שהטיב הקב"ה עמו, והפושעים יכשלו בם שהם כפויי טובה והשפע שמשפיע הקב"ה עליהם משחתם בם מום בם להתגאות ולשכוח את ה', והנה יש שתי בחינות בהשפעת טובה על בני אדם יש טובה לאדם בעושר וכבוד אשר חנן ה' אותו כדי שיהיה סיפוק בידו לעבוד את ה' מרוב טוב ולעשות צדקה וג"ח, והטובה זו, היא מצד מדת החסד להיות צדיק וטוב לו ויש לך אדם אשר הטובה אשר נתן לו הקב"ה ברוב עושר וכבוד הוא מצד מדת הדין על דרך משלם לשונאיו אל פניו להאבידו שנותן לו שכרו בעוה"ז כדי להאבידו לעוה"ב

ומעתה יש להעשירים ולהנכבדים מופת ונסיון גדול בעשרם ובגדולתם להבחין אם הוא ממדת החסד לטובתם או אם הוא ח"ו ממדת הדין לפורענותם להיות ח"ו עושר שמור לרעה לאבד הזכיות שיש להם בעוה"ז שלא ישאר לו זכות לעוה"ב, שאם רואה שע"י עשרו וגדולתו אינו בא לידי חטא ולידי ביעוט אז בודאי נתקיים בו ולך ה' חסד אבל אם ח"ו מתגאה והולך. אחר שרירות לבו אז בודאי כל השפעתו אינו מצד חסדו של הקב"ה ובודאי הוא להאבידו מעוה"ב והרי זה, מחליף עולם עומד בעולם עובר, ולכן אין לקנאות עשיר בעושרו כלל ואדרבה הדל והמדוכא בעניות הוא מקבל מצד החסד וכמבואר בילקוט דדריש האי קרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי מצד הדין אדם שיש לו עשר עבירות ועשר מצות ראוי שיצאו זה בזה אבל הקב"ה בחסדו הגדול אינו עושה כן אלא על העבירות נפרע ממנו בעוה"ז והמצות נשארו קיימין לעולם הנצחי. וזה שאמר הכתוב ולך ה' חסד כי חתה תשלם לאיש כמעשהו במה שאתה משלם לו בעוה"ז עונש כמעשהו בזה לך ה' חסד שנשארו המצות קיימים לעוה"ב

ובזה יש להבין דברי המדרש (שמות רבה פרשה ט"ו) הה"ד עשה יראח למועדים שמש ידע מבואו, הרבה מעשים שכתב משה, בתורה סתומים עמד דוד ופירשם אנו מוצאים במעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור שנאמר בראשית ברא אלהים ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור ודוד פירשו מאחר שברא אור ברא שמים שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה הרי למדנו משברא אור ברא שמים. ובעל העקידה הקשה אטו דבר זה סתום בתורת משה הרי מפורש בתורה שמים תחלה ואח"כ אור וא"כ איך שייך לומר ופירשו והוה ליה לומר דבר זה כתוב בתורה ובא דוד והפכו, והיא גופא קשיא איך אפשר להפוך דברי אלהים חיים מה שמפורש בתורה

ולישב זה נקדים מה דאיתא במדרש בראשית והובא בילקוט ר' אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של, רשעים והארץ היתה תהו זה מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור זה. מעשיהם של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ ממה דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוה במעשים של צדיקים הוא חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים. והנה הדבר יפלא מה זו ספיקא באיזה מהם חפץ הלא יתרון מעשה צדיקים ממעשה הרשעים כיתרון אור מן החושך. ונראה ליישב זה ע"פ מה דאמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכלו זכאי או כלו חייב, נמצא גם ע"י דור שכלו חייב ג"כ תתקרב הגאולה אלא שדור ההוא יאבד בעונו, ולפ"ז כבר יש מקום להסתפק אולי חפץ הקב"ה במעשה הרשעים למען תת פדות לשכינת עוזו המארכת עמנו בגלות המר הזה ולכן הוצרך הכתוב לגלות כי לא כן הוא והקב"ה חפץ להצדיק בריותיו, וזה שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ולכאורה מה, חידש בזה שהקב"ה לא חפץ רשע, אלא הכוונה שאין הקב"ה חפץ רשע אף לקרב הגאולה והטעם אתה לא יגורך רע ועיקר חשקו של הקב"ה בגאולה הוא לשכון בתוכנו ואם הגלות מתארך בעונותינו אם יתמהמה חכה לו

עוד יש לומר דמה שהזכיר במדרש מעשיהם של רשעים אינו רומז לעונותיהם ופשעיהם רק יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה צדיקים ואפי' ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון רק שהוא כגוף בלא נשמה ורוח אין בהם כי אין הכוונה לשמים רק מצות אנשים מלומדה בשביל גאוה וכבוד לשום פניה, אמנם עיקר קיום המצות לדבקה בה' וזה מעשיהם של צדיקים מאהבה ומחמת דביקות להדבק במדותיו, והחילוק בין מצות שעושה הצדיק ובין מצות שעושה הרשע, הצדיק מסתתר במעשיו בחשאי והצנע לכת כל מה דאפשר בל יודע לאיש בלתי לה' לבדו והרשע כשעושה מעשה טוב הוא עושה בפרסום לעשות לו שם, וא"כ יש הוה אמינא שהקב"ה חפץ יותר במעשים טובים. של רשעים כי מתפרסם בפרסום אבל הכתוב מגלה שאדרבה וירא אלהים את האור כי טוב ובמעשיהם של צדיקים חפץ ואין הקב"ה חפץ בקילוסו של רשע והמעשים שעושה בעודו רשע אין הקב"ה חפץ בם כמו שאמר ישעיה הנביא מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, ודומה כמשא שמשליך מעל פני לשלם לו בעוה"ז וכמו שדרשו רז"ל ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכמו שתרגם אונקלוס ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון, וזה כוונת סיפא דקרא ויקרא לאור יום ולחושך קרא לילה ובריש מס' פסחים אמרו שעוה"ב דומה ליום ועוה"ז דומה ללילה ודרשו זה בפסוק אני אמרתי אך חושך ישופני ולילה אור בעדני וקאמר שם ויקרא לאור יום ופקדיה אמצותא דיממא ולחושך קרא לילה ופקדיה אמצותא דליליא, ולכאורה לשון אמצותא אינו מדוקדק אך כוונת הדרש בקרא ויקרא לאור יום שלמעשיהם של צדיקים קריה רחמנא ופקדיה אמצותא דיממא להיות חסד נכון להם לבוקר לעוה"ב ולחושך קרא לילה למעשיהם של רשעים קרא חושך כי חושך הוא העדר האור כן מעשיהם של הרשעים האור אין בהם כי אף המצות שעושים הם בחסרון המחשבה קריה רחמנא ופקדיה אמצותא דלילה לשלם לו בעוה"ז להאבידו בעוה"ב, גם עוה"ב נקרא אור ועוה"ז נקרא חושך והצדיק נקרא יום והרשע נקרא לילה וזהו קריה רחמנא לנהורא דהיינו עוה"ב ופקדיה אמצותא דיממא היינו על המצות שעושה הצדיק שנוטל שכרו בעוה"ב. וקריה רחמנא לחשוכא דהיינו עוה"ז ופקדיה אמצותא דליליא דהיינו המצוות שעושה הרשע שמקבל שכרו בעוה"ז. ובזה מדוקדק לשון מצותא

והנה יש כמה מצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב והם כבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחים וביקור חולים והכנסת כלה והלוית המת ועיון תפלה והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כלם, ומעתה אם הרשע מקיים מצות אלו היה קשה לדחות אותו משכרו לעוה"ב וכשל מה שאוכל בעוה"ז הם הפירות, אמנם בעוה"ר מעוטים הם שיתאמצו לקיים מצות האלה

כבוד אב ואם, אי אפשר לצאת ידי חובתו כל הצורך ובפרט הרשע המהדר אחר תענוגיו גובר בו העצלות ואינו מטריח עצמן ביותר