אהבת ציון י

גמילות חסדים, הקב"ה מקיים ברשע קללות ירמיהו הנביא להכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, וחסדם כציץ השדה לא יעשה שורש

השכמת בית המדרש ותלמוד תורה, בודאי הרשע נזהר מלקרב ברחוק ארבע אמות כי אם היה משכים לבית המדרש היה נעקר היצה"ר מלבו כמו שארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח, ובעו"ה הרבה יש להוכיח על ביטול תורה, ואם הבעלי בתים כל היום טרודים על המחיה וקשים מזונותיו של אדם מה יענו בימי החורף שהיום קצר ולילות ארוכים למה לא יקחו לעצמם, לומדים שילמדו עמהם כל אחד לפי כחו שיעור קבוע בתחלת הלילה ולא איברא ליליא אלא לגירסא, אבל הם מאבדים הזמן בתחלת הלילה בשחוק, וקלות ראש בסעודת מריעים ושחוק קרטין ורבים הולכים לבתי, טיאטראות ומתקנאים באומות ומתאוים לתענוגיהם, ומה לנו להדמות להאומות, להם נאה לשמוח כי הם יושבים שלוים ושקטים כל אומה בארצה ומולדתה אבל אנחנו עם עני הנתונים בגלות, ושמחה מה זו עושה וקינה מבעיא לן, ואין לך עזות מצח יותר מאדם אשר בעת צרתו והכנעה אשר הוא לחרפה ולבוז מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הוא יוצא בקומה זקופה אחר מחולות ורקודים, ולזה אמר הנביא כי מצח אשה זונה היה לך, ולכן אמר הנביא (הושע ט' א') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן, דהיינו בעת שירדת ובזוי אתה מאד למה תשמח אל גיל כעמים להדמות לשאר אומות היושבים שלוים ושקטים. לכן ראוי לכל אדם לקבוע עתים לתורה כל אחד לפי ערכו לכל הפחות בעת שהוא פנוי מעסקים, והרבה יש להוכיח על ביטול תורה בעו"ה בדורנו הזה ולא די שהמה בטלים אלא שמבטלים בניהם והנערים אשר עודם באבם לוקחים אותם לשוק לעסקיהם ותורה מה תהא עליה אם אין גדיים אין תישים

הכנסת אורחים, הוא בעו"ה אורחים נכבדים המזדמנים לקהלתנו ואין מאסף הביתה וגדול הכנסת אורחים כקבלת פני השכינה

ביקור חולים והלוית המת, כבר אמרתי שמתוך שהם מעונגים ביותר גובר בהם העצלות והעצלות מביא לידי תשות כח ואנינא דעתיה ונעשה אסתניס ונסוג אחור מלקרב אל החולה או אל המת

הכנסת כלה, יש בתוכנו אנשים אשר עיניהם צרה בבינונים הנושאין נשים באמרם במה יפרנס זה אשה ובנים הלא מעט את שר לו, וטחו עיניהם מראות כי הקב"ה עושה סולמות וגלגל חוזר בעולם ונמצא הרבה אשר אבותיהם נתנו להם מוהר ומתן בעת הנשואין וכעת ירדו מנכסיהם וידם פשוטה לקבל צדקה ויש אשר מעט היה להם בעת הנשואין וגדלו והצליחו ונכסיהם מרובים

עיון תפלה, בעו"ה רובא דרובא מהמון עם אשר התפלה, הוא להם לעול והם נחפזים לצאת מבית הכנסת כאדם הרוצה ליפטר ממשא שנושא, ובק"ש ותפלה רק שפתותם נעות וקולם אינו נשמע לאזנם וגם זה הוא בלא כוונה שאין יודעים ואינם מכוונים בק"ש ותפלה כלל והכל הוא רק מכח ההרגל פה מדבר והלב אינו יודע כלל ותפלה בלי כוונה הוא כגוף בלי נשמה וצריך אדם לכוין פירוש המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב שהוא עומד לפני מלך מ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות

הבאת שלום בין אדם לחבירו. הלואי שיהיה בשב ואל תעשה אבל בעו"ה יש בעני דלטורין מחרחרי ריב ומדון בין איש ובין אחיו ומשה רבינו אמר אכן נודע הדבר. ומה נאמר ומה נדבר בגלות המר הזה שמתחלתו גלינו מארצנו בשביל שנאת חנם ועדיין השטן מרקד בינינו, ומן השמים ירחמו עלינו להסיר קנאה ושנאה מלבנו

באופן שאדם הרואה שמצליח בעוה"ז וכל מי שיש לו יותר עושר וכבוד יותר יש לו לדאוג פן יצא שכרו בהפסדו והקב"ה משלם לו גמול טוב בעוה"ז כדי שיפסיד עוה"ב ח"ו וכמו שאמר יעקב אבינו קטנתי מכל החסדים וגו' שהיה מתירא שנתמעטו זכיותיו מכל טובה שהטיב עמו הקב"ה וראוי להם להשתדל במצות ולהתאמץ ביותר לקיים מצות אשר הקרן קיימת לעוה"ב ויחשוב מחשבות כל ימיו בל ידח ממנו נדח לעוה"ב שלא יקבל עולמו בעוה"ז, ואותן בני אדם אשר השעה דחיקא להו ומעונים בעניית ושרוים בצער בעוה"ז יקבלו היסורין באהבה ויהיו בטוחים שזכיותיהם ושכרם שמור לעוה"ב

ונחזור למאמר הנצב פתח שער דברינו, וכבר בארנו שמעשה צדיקים נקרא אור. והנה הא ודאי שהעולם עומד על הצדיקים והמה יסוד העולם ולה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, אלא שיש להסתפק אם מתחלה נברא העולם בחסדו של הקב"ה בנדבה גמורה בלי שום השקפה למעשה צדיקים ועיקר זכות הצדיקים להעמיד העולם על עמדו אחר שכבר נברא שלא יחרב ע"י מעשה הרשעים, או נאמר שלא נברא בתחלה רק בזכות הצדיקים ואלמלא שצפה הקב"ה מראש למעשה הצדיקים לא היה בורא העולם כלל אבל אחר שנברא כבר הוא עומד על עמדו ואין צורך לזכות הצדיקים לקיימו דכיון שכבר נברא לא היה הקב"ה מחריבו, או נאמר דתרווייהו איתנהו מתחלה לא נברא רק בשביל הצדיקים וגם עתה אחר שנברא אינו מתקיים רק בזכותם. ודבר זה סתום בתורת משה לפי שנאמר מתחלה בראשית ברא אלהים את השמים וכו' והדר נאמר יהי אור דהיינו מעשה צדיקים הרי יש לכאורה המשמעות, דמתחלה לא נברא בשביל הצדיקים רק אח"כ יהי אור שקיום העולם הוא ע"י זכות הצדיקים, אלא שאין הכרע מקרא דיש לומר דגם מתחלה לא נברא העולם אלא בשביל הצדיקים ומה שנאמר יהי אור אחר הבריאה היינו לומר שגם עתה שכבר נברא והיה תהו ובהו בלתי מתקיים אם לא ע"י הצדיקים וזהו כוונת יהי אור, וכן הוא האמת שגם מתחלה נברא בשביל צדיקים ורמזו משה באורייתא בפתיחת התורה בראשית ברא ודרשו חז"ל בשביל מי שנקראו ראשית אלא שהוא ברמז ואינו מפורש

ומעתה זה הוא דברי המדרש הרבה, מעשים שכתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופירשם אנו מוצאים במעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא אור שנאמר בראשית ברא אלהים וכו' ואח"כ ויאמר יהי אור וכוונת המדרש שספק זה סתום בתורת משה אם זה שנאמר אח"כ ויהי אור דהיינו מעשה צדיקים הפירוש דקיום העולם הוא בשביל הצדיקים אבל תחלת בריאת העולם לא היה בשבילם, או שגם תחלת הבריאה היה בשביל אור הצדיקים ומה שנאמר ויהי אור אחר הבריאה הכוונה שגם קיום העולם הוא בשביל אור הצדיקים, וע"ז אמר ובא דוד ופירשם עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה, דגם תחלת בריאת העולם היה בשביל הצדיקים, ובזה מיושב קושית הבעל עקידה מהמדרש. ומעתה נבוא לביאור תחלת דברי המדרש שהתחיל בחודש הזה לכם וכו' ומשמעות הדברים שהחודש הזה לכם וכו' הוא שייך ומקושר למה שאמר הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים ובא דוד ופירשם, והמשך דברי המדרש הוא לפי דרכנו דלפי האמור כוונת המדרש ויהי אור היינו מעשה צדיקים שנקרא אור ובזכותם נברא העולם

והנה מצינו שגם התורה נקראה אור וג"כ מצינו שקיום העולם הוא בשביל התורה כדאיתא במס' שבת (דף פ"ח) שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתהו ובהו, גם תחלת בריאת העולם היה בשביל התורה, וג"כ רמוז בתורה בראשית בשביל התורה שנקראה ראשית ואינו מפורש בקרא וא"כ זה הספק יש לנו ג"כ בדרוש שהתורה נקראה אור אם תחלת הבריאה היה תיכף בשביל התורה או אם מתחלה נבראה בחסדו של הקב"ה רק קיום העולם הוא בזכות התורה. ומעתה יש לפרש כוונת המדרש שספק זה סתום בתורה אם תחלת הבריאה היה בלי זכות התורה משום שנאמר בראשית ברא וכו' ואח"כ נאמר יהי אור דהיינו התורה שנקראה אור או דגם תחלת בריאה היה בשביל התורה וכמו שמרומז בדרש בראשית בשביל התורה שהיא ראשית דרכו

והנה ניסן הוא ראש החדשים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, ולכאורה קשה תשרי היה ראוי להיות ראש חדשים שבו נברא העולם דאנן קיי"ל בתשרי נברא העולם ואנו אומרים בראש השנה זה היום תחלת מעשיך. אמנם יש לתרץ דאף שבתשרי נברא העולם מ"מ תחלת הבריאה היה בשביל התורה ועיקר התורה התחילה בניסן כמו שדרש ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שאז התחיל לצוות לעמו תורה ומצות ובשביל זה נברא העולם מעיקרו ונמצא יחוס עיקר בריאת העולם הוא מניסן. ומעתה כך הוא המשך וסדר דברי המדרש, החדש הזה לכם הה"ד עשה ירח למועדים וחודש ניסן הוא הראשון לחדשים וע"ז קשה הלא ראוי להיות תשרי ראש לחדשים שבו נברא העולם וצריך לומר כיון דעיקר בריאת העולם היה בשביל התורה ועיקר התורה מתחלת בניסן וע"ז אמר המדרש הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים דכיון שנאמר בראשית ברא וכו' ואח"כ נאמר ויהי אור יש לומר דהעולם לא נברא בשביל התורה כי אם בחסדו של הקב"ה אף בלי זכות התורה רק קיומו של עולם הוא בשביל התורה הואיל ויהי אור היינו התורה נאמר אח"כ והדרש בראשית בשביל התורה שנקראה ראשית הוא רק רמז ואינו מפורש עד שבא דוד ופירשם עוטה אור כשלמה היינו התורה ואח"כ נוטה שמים כיריעה: דרוש רביעי פראג ער"ח שבט תקכ"ד לפ"ק לכבוד הח"ק דגמילת חסדים מאאמ"ו הגאון מו"ה יחזקאל סג"ל לגדא ז"ל

מסכת פסחים. (פרק מקום שנהגו) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך הא כיצד כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה

הר"י אלבו בספר העקרים חקר חקירה אחת בענין שכר ועונש על אחד משני דרכים. או ע"ד העובד או גוף העבודה. וזה הוא דבר שיש לו תכלית וא"כ ראוי להיות השכר ועונש תכליתי ולא נצחי ואם השכר