אהבת ציון ח

ויסורים ממרקים עבר על חילול השם תשובה ויום כפורים ויסורים תולין ומיתה ממרקת, נמצא עד חייבי כריתות יוה"כ מכפר אבל מח"כ ואילך אין. כח ביוה"כ לכפר. והנה בכריתות כתיב ונכרתה הנפש מלפני וזה רמז הכתוב מכל חטאתיכם לפני ה' ר"ל שעדיין החוטא לפני ה' שלא עבר על ח"כ מזה תטהרו לגמרי משא"כ ח"כ שאין יוה"כ מטהר עכ"ד הרי"ף. ולכן ראוי כל אחד יתן אל לבו אם עבר על ח"כ ומה יעשה ליום פקודה, וצריך לשוב בצום ובכי לעשות תשובת המשקל, ובעו"ה כמה בתולות נדות שילדו בעתים הללו. ולי נראה דלכך כתיב ביוה"כ לפני ה' תטהרו לפי שביוה"כ הקב"ה דן בעצמו ובכבודו ואין לב"ד של מעלה חלק בדין הזה ולכן רחמי היום ההוא מרובים ואז לפני ה' תטהרו כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו

וזהו ג"כ רמז הפסוק יחיינו מיומים שהם תרי יומי ר"ה אמנם ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו כי אז הדין לפניו בעצמו. זהו הנלע"ד לפי דרך המפרשים שפירשו האי קרא על ר"ה ויוה"כ ובזה מתורץ. ג"כ מה שכתוב מיומים דהנה ידוע שבעשרת ימי תשובה הקב"ה נמצא אף ליחיד ואפילו נגזר בר"ה לרעה יכול הגזר להתקרע בעשי"ת ונחתם ביוה"כ לחיים וזה יחיינו מיומים ממה שנגזר עלינו מיומים הללו שאפילו נגזר ח"ו למיתה יכול לחיותנו כי ביום השלישי יקימנו לפניו בעצמו ונחיה

אמנם לי נראה פירושא דהך קרא כי תלתא דיני הבן אדם מיתדין. דין אחד בכל ר"ה אף שהוא בכל שנה ושנה מ"מ כל ימי חייו נכללין בחד דין. השני דין הקבר שכל אדם נידון לג"ע או לגיהנם. דין השלישי יום הדין הגדול והנורא. והנה בשני דינים ראשונים אין ההפסד נצחי אמנם בדין השלישי אז הוא הנקמה הגדולה שזכר הרמב"ם שאין נקמה למעלה ממנה שהיא הכליה שאין אחריה תקומה וזה שאמר הכתוב יחיינו מיומים, רמז לשני ומי הדין שהוא אחד כל ר"ה, והאחד דין הקבר שאפילו יצא חייב יכול עוד להיות לנו תקומה ויחיינו. והעיקר ביום השלישי שהוא יום הדין הגדול יקימנו ונחיה לפניו שהוא עיקר התענוג הנצחי שצדיקים יושבין לפני הקב"ה ונהנין מזיו השכינה

ומעתה ראוי כל אחד יתן אל לבו לשוב באמת ובתמים, ואם לא עכשיו אימתי כי קרוב יום ה' ליום הכסא יבוא, ויבוא במשפט על כל נעלם, וממ"נ אם מי שנתייסר ביסורים במשך שנים שעברו אם במיתת בנים או בעוני ושארי יסורים הלא ודאי לא עביד הקב"ה דינא בלא דינא, ואם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו וביחוד ביטול תורה ותפלה, ואם איש אשר שקט ושאנן בהיכלו כבוד אומר כולו ובניו כשתילי זיתים וגם עושר וכבוד מצאה ידו הלא כמעט קיבל עולמו. וצדיקים גמורים שלא יהיה להם חטא ועון ראיתי בני עליה. והמה מועטים וא"כ מכלל שעושר שמור לרעתם ח"ו,. וכמו שארז"ל בשלהי פ"ק דקדושין שמי שרבו עוונותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ועבדין ליה ח"ו יום ביש לעוה"ב, זה צריך זרוז ביותר לשוב בתשובה שלימה שלא יחליף עולם עומד בעולם עובר. וזה פירוש הפסוק כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים לפי שקודם שמקבל רפואה ע"י תשובה אין עונו נגלה אדרבה דומה כמי שמקיים כל התורה אבל כרפאו לישראל ע"י התשובה אז צריך ונגלה עון אפרים לייסר אותו ביסורין לרפאותו ממומי עוונותיו ולכן התשובה צריכה מאד לכל אחד ואחד. ואם מאהבת השכינה ואריכת הגלות וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו ומה יהיה בסופנו, בנים אתם לה' אלהיכם וראוי ליתן אל לב רחמי המקום עלינו כרחמי האב אשר לא עזבנו ולא כלו רחמיו לשמור אותנו להגן עלינו בגלותנו. ומדה כנגד מדה ראוי לנו לעורר אהבתנו ולשוב מאהבה. ובזכות התשובה נזכה ביום הדין הסמוך לשנת גאולה וישועה ובעצם יום הקדוש יום הכפורים יקויים בנו לפני ה' תטהרו. אמן: דרוש שלישי פראג תקכ"ב לפ"ק, לכבוד הח"ק דגמילות חסדים, מאאמ"ו הגאון מוה"ר יחזקאל סג"ל לנדא זצ"ל

(ר"ה דף י"ז ע"ב) רבי אליעור רמי כתיב ולך ה' חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף ולך ה' חסד. והדבר יפלא דלפי דרשה זו מקרא מסורס הוא ואיפכא ה"ל למכתב כי. אתה תשלם לאיש כמעשהו ולך ה' חסד, ונראה לומר פירושא דקרא ולך ה' חסד אפילו שכר מצוה שאדם פועל ועושה מצות כל השכר שהקב"ה גומלו על זה הכל חסד נקרא, ואף שהוא פרי מעשהו מ"מ מצד הדין כבר קיבל שכרו קודם עשותו הדבר וכאמרם בפסוק מי הקדימני ואשלם לו ודרשו רז"ל כלום אדם עושה מזוזה אם לא נתן לו הקב"ה בית כלום עושה ציצית אם לא נתן לו מלבוש וכן כל המצות וביחוד הצדקה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך (דה"א כ"ט) באופן כי אין אדם עושה משלו כלום והכל משל הקב"ה שהקדימו בהשפעת הטוב עליו וא"כ השכר האמיתי של המצות הוא רק מצד החסד כי האדם לא עשה כלום משלו, וזה פירוש דברי ר"א הנ"ל בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהיינו בתחילה כבר קודם שקיים האדם המצוה כבר שלמת לו מעשהו שאתה נתת לו בית לקיים מצות מזוזה ומלבוש לקיים מצות ציצית וממון לעשות צדקה וכבר הקדמתו בהשפעת הטובה, וממילא לבסוף בשכר. המצוה שכר האמיתי שהוא לאחר קיום המצוה כאמרם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם הוא חסד גמור ולך ה' חסד לבסוף וקרא על סדרו ונאמר ולך ה' חסד בכל דבר אפילו בשילום שכר מצוה לפי שכבר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו קודם המעשה

עוד נראה לפרש האי קרא על פי הקושיא המפורסמת שהקשה הרמב"ם ז"ל שהידיעה והבחירה הם תרתי דסתרי אהדדי וכיון שהקב"ה יודע כל מעשה הדורות מראש ממילא בטלה הבחירה ובביטול הבחירה בטל השכר ועונש. אמנם כבר הרעישו כל המפרשים על הרמב"ם על שקירב לגשת לדבר דבר במחשבתו של הקב"ה שהיא עמוקה ממנו ולמעלה מכח השגתנו ואין ידיעתו יתברך כידיעתנו כי אנחנו מוגבלים מזמן ושייך אצלנו עבר ועתיד אבל הבורא יתברך אינו מוגבל מזמן ולא יתהווה בו לא עבר ולא עתיד ואיך נחקור במה שאין אנו משיגים איך היא ידיעתו, ואם בפעולת הטבע אשר היא אתנו בכדור הארץ ובעינינו אנו רואים פועל היוצא ממה ששם הבורא יתברך בחק הטבע במה שנעשה תחת השמש נלאו כל המחקרים למצות אופן ההתפעלות איך הוא ואין אתנו יודע עד מה כי אם מהיוצא אל הפועל והלאה אבל תחילת הוייות מעשה הטבע קצרה השגת בשר ודם לעמוד על החקירה ואנו כעורים הממששים באפלה על אחת כמה וכמה בדברים שהם ברומו של עולם אשר לא מחשבותיו יתברך מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו וגדר נגדר בכח השגתנו עד, פה תבא במופלא ממך בל תחקור ובחזק ממך בל תדע ובמכוסה ממך בל תשאל במה שהרשית התבונן ההנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו, באופן שקושית הרמב"ם מצד הידיעה אינה מתחלת כלל

אמנם יש להקשות על שכר המעשה שהרי אמרו רז"ל (סוכה נ"ב) אמר רשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר צופה רבע לצדיק ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו וכו' וא"כ כל מעשה טוב בסיוע של הקב"ה הוא ולמה יקבל האדם שכר טוב. והנה קושית זו היא רק חצי קושיתו של הרמב"ם שקושיית הרמב"ם היא הן על השכר והן על העונש אבל קושיא זו היא רק על השכר אבל העונש הוא ע"פ שורת הדין שהעבירה עושה האדם בעצמו ואין הקב"ה מסייעו כלל וכמו שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו הרי שבא לטהר אמרו שמסייעין סיוע שיש בה ממש אבל בבא לטמא לא אמרו מסייעין אותו רק פותחין לו

וזה פירוש הפסוק ולך ה' חסד בשכר קיום המצות כי אתה תשלם לאיש כמעשהו לאילו הוא בעצמו עשה המעשה הטוב ובאמת אין האדם בעצמו העושה רק בסיועת הקב"ה וזה הוא מצד מדותיו הרחמים העצומים

ובזה נראה לענ"ד לתרץ מה דאיתא בפרק חלק שאלו רומיים את ריב"ח מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר, ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה ודלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיהא פלגא בידיוכו שיודע מה שעתיד להיות, והקשה המהרש"א בח"א יש לדקדק דנקט בהאי לישנא נקוטו מיהת פלגא בידייכו דהוה ליה למימר נקוטו מיהא חדא בידייכו דהיינו הידיעה. ולענ"ד נראה דהנה צריך להבין מה מה ענין חיבור שתי שאלות הללו. ונראה שהם כיוונו בזה לקושיא המפורסמת הנ"ל שאם הקב"ה יודע עתידות א"כ אף דצדיק ורשע לא קאמר מ"מ כבר היא ידוע אצלו ובטלה הבחירה. וא"כ אין גמול למעשה הטוב ולמה מחיה מתים. והא דאחזו קושייתם על תחיית המתים ולא על שאר תשלום גמול הנאמר בתורה אם בחקותי תלכו וכו' והיה להם להקשות אם הקב"ה יודע העתידות איך ישלם גמול, ע"ז תירץ הרב מו"ה אלי' בן חיים בספרו אמרי שפר שאחזו השכר העיקרי שהוא תחיית המתים

ולענ"ד נראה כי משכר העוה"ז בלא"ה לא קשה שאף אם האדם מוכרח במעשיו עפ"י ידיעת הבורא ית' מ"מ החומר מצטער בעשית המצוה כי החומר להוט אחר חומריותו ואין הקב"ה רוצה לצערו חנם ומשלם לו נגד זה שכר מצוה להיות החומר נהנה ממנו והוא שכר מצוה בעוה"ז אבל שכר התחיה אז הגוף כלה כי שעה אחת קודם התחיה אפי' צדיקים גמורים יהיו עפרא וגוף הקם בעת התחיה אינו חומר גשמי רק רוחני בתכלית הרוחניות ומה שאמרו צדיקים עומדים בלבושיהן היינו כתנות אור וא"כ השכר ההוא אין החומר נהנה ממנו כלל רק צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה, ושאלו הרומיים שכר זה למה אם שכר מעשה המצות הלא היה מוכרח בדבר

והנה אם שאלת הרומיים היתה מפאת הידיעה שידיעת הקב"ה מכרחת את האדם א"כ היה קושייתם קושיא שלימה בין על השכר ובין על העונש,, אבל אם אין, הקושיא מצד הידיעה רק מצד שהקב"ה מסייע בפועל א"כ קושייתם הוא רק חצי קושיא, שעל העונש לא קשה מידי כי לזה אין הקב"ה מסייע ומאתו לא תצא הרעות ועיקר הקושיא תסוב רק על