אהבת ציון ז

ובעוה"ב ולרשעום בהיפך כי שכר. מצוה משלם להם כונו בעוה"ז ועונש עבירה שמור לרעתם לעוה"ב

והנה תשובה מיראה היא תשובה פחותה מאד וכבר אמרתי פעם אחת פה ברבים פירוש דברי התוס' בראש השנה במה שאמרו רז"ל למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן, וכתבו התוס' שם בשם הירושלמי דכתיב בלע המות לנצח וכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר זהו ודאי שיפורא דשופר גדול ומטא זימניה למיתבלע ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא, והדבר תמוה למה בזימנא חדא בהיל ולא בהיל דמשמע בהיל במקצת, ולמה בזימנא תניינא אמר זהו שיפורא דשופר גדול ומטא זימניה למיתבלע ואטו שוטה הוא היצה"ר שסובר שזהו שופר. גדול דלעתיד הלא השופר ההוא דלעתיד ישמיע קול גדול, מסופא דעלמא עד סופא דעלמא עד שיתקבצו לקולו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, ועוד אטו השטן אינו רואה מי הוא התוקע, ואולי שושביניה הוא ובתוונא דליביה יתיב

ובפרק חלק אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא, בתשובה ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א"ל רבי יהושע אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות ומחזירן למוטב, ועיין בח"א דפליגי דלר"א לא יגאלו עד שישובו מאהבה ולר"י מהני תשובה מיראה. והנה לדידי יפלא כיון דלר"י ג"כ בלי תשובה כלל לא יגאלו וצריך גזירות קשות א"כ למה כל אריכות הגלות בחנם והלא בידו של הקב"ה להכריח אותנו מיד לתשובה ע"י צרות תכופות, ועוד נחזי אנן עם עני ודל הלא כל צרות רבות ורעות כבר עברו על ראשינו חרב וביזה וגירושין אשר סבלו בני עמנו מיום גלותם מארצם ועל כל אלה היו למס כבד כזה שאי אפשר לסבול ועד מתי נצטער וניזיל ולא ניתן לב לשוב ולמה נעיז פנינו ונקשה ערפנו למאן מלשוב בתשובה ואם לבנו כאבן מה יהיה בסופנו ולמה הקב"ה ברחמיו אינו פותח לנו פתח תשובה להסיר לב האבן ולשוב עכ"פ מיראה וכמו שעתיד לעשות לעת קץ

ואמנם הנלענ"ד דתשובה מיראה אין בכחה להקדים הגאולה קודם זמנה אפילו לר"י ודי שיהיה בכח תשובה מיראה שתועיל בזמן קץ האחרון אבל להקדים הגאולה להיות מדלג על ההרים ולמהר הקץ צריך תשובה מאהבה גמורה

והנה הפרש גדול יש בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה. ומתחלה נבין מה היא תשובה מיראה ומה היא היראה היינו שמתיירא מן פורעניות ועונשו החטא, ומי הוא המייסר הלא כתיב תייסרך רעתך ויצר הרע נקרא רע והוא המכה ומביא היסורים וכן אמרו רז"ל הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות יורד ומשטין עולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה, וא"כ המתיירא מן היסורים אינו מתיירא מן הקב"ה רק מן הרצועה ונמצא שהשטן גורם לו התשובה ויש לו חלק בתשובה ואיך אפשר שע"י תשובה זו יכלה היצה"ר להיות הרשעה כולה כעשן תכלה והלא הוא עצמו יש לו יניקה מן התשובה הפחותה הזו וצריך ליתן לו חלקו להיות לו ג"כ קצת תיקון ובאמת כתיב זבח לה' בבצרה והיינו שישחוט את היצה"ר והיינו זביחה כי חציו ישאר כי כן נקרא סמאל תרין אתוון קדמאין סם סמא דמותא ותרין אתוון אחרנין ישאר בצד הקדושה שהם אותיות אל, והנה כתיב אל תאמר אשלמה רע כי סמאל יש בו שלש אותיות מצד הקליפה שהם ס"מ"ל סמל הקנאה אך האל"ף מפסקת וגורמת קצת תיקון ואין הרע בשלימות אצלו ויש רשעים שפוגמין גם ביצה"ר ומוסיפים לחטוא דהיינו שמגרה היצה"ר אנפשיה במה שלא התחיל היצה"ר עמו הנה זה פוגם יותר ביצה"ר ונקרא נרגן מפריד אל"ף ונשאר סמ"ל וזהו אשלמה רע ובהיפך אתוון סמל הוא למס ובעון זה הוא עונש העול הכבד והנביא מקונן על כן היתה למס והכל ע"י רדיפת התענוגים וסעודות מריעים כל אחד בבית חבירו בסעודות הרשות אוכלין, ושותין ויצר סמוך ומסתכל באשת חבירו והלואי אם מידי עבירה יצאנו אבל מידי הרהור ודאי לא יצאנו וכמו כן הנוסעים לטיול ויושבים בקרון עם נשי חבריהם ולפעמים יושב בצדה ויש כאן חימום הגוף ואם יושב לנגדה מסתכל פנים בפנים וכל אלו שכיחי מאוד בקהלתנו וכמו כן ההילוך של הנשים בפריצות במנעלים אדומים וברגליהם תעכסנה וכל אלו העבירות מתגברים מדי יום יום והמה פוגמין ביצה"ר ומגרים אותו והמה מחטיאים את היצה"ר וכל זה קנאת, אשה מרעותה מביאים לסמ"ל הקנאה ובאמת מזה מוכבד עלינו כובד עול מה שלא נשמע מעולם והיתה למ"ס

ונחזור לענין ראשון כי ע"י תשובה מיראה הס"ס אינו כלה לגמרי ונשאר מחציתו כיון שיש לו ג"כ חלק בתשובה ההיא אבל ע"י תשובה מאהבה שהיא רק מאהבת הקב"ה תשובה זו נקיה וברורה מכל סיג ואין לס"ס שום חלק בתשובה זו ואז ע"י תשובה המעולה הזו ימטא זימניה להתבלע לגמרי להעביר זדון ולא ישאר זכר ממנו

ובזה נבוא לביאור דברי התוס' בשם הירושלמי כד שמע קל שיפורא זימנא חדא, הנה ודאי שהשטן יודע שזהו שופר של ר"ה אמנם יכ אימה תבעתהו היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ובודאי אימת היום על היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וחרדה היא מחמת פחד ואימה והיינו מיראה ולכך בהיל כי חודש תשרי הוא עת הגאולה. כי בתשרי עתידין ליגאל ופן עתה הוא זמן קץ האחרון הנעלם מכל ולביה לפומיה לא גלי וכיון שהגיע זמנו אפילו תשובה מיראה מביא הגאולה אמנם לא בהיל קצת כי, בוטח שגם הוא יהיה לו קצת תיקון כי גם הוא יש לו חלק בתשובה כי הלא היראה הוא מחמת רצועה בישא שהוא ניהו שטן, אמנם כד שמע זימנא תניינא ורש"י פירש לערבב השטן כששמע ישראל מחבבין המצות מסתתמין דבריו הרי שמה שחוזרין ותוקעין הוא סימן על חיבוב המצוה וא"כ הוה תשובה מאהבה א"כ תשובה זו מביא הגאולה אפילו קודם זמנה א"כ מתערבב השטן ואמר דא שיפורא דיתקע בשופר גדול, פירוש ששופר, זה ודאי יגרום לשופר גדול דהיינו הגאולה ומטא זימניה להתבלע לגמרי אחר שאין לו שום חלק בתשובה זו

אמנם יש תשובה מיראה חשובה מאוד יראה גבוהה כי מבואר בזוהר יו"ד של שם רמוז לדחילו וה"א ראשונה לרחימו וא"כ מכלל שיש יראה גבוהה יותר מאהבה. והנה לכאורה יש יראה גבוה והיינו כמו שפירש במס' סוטה (ל"א א') על מה שאמר שם ר' שמעון ב"א גדול העושה מאהבה לעושה מיראה שזהו לאלף דור וזה לאלפים, ופירש"י ואין זה דומה לפרוש מיראה דהתם, מיראת הפורעניות והקללות והעונשים והך, דהכא מיראת המקום שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו, הרי שיש יראה אחרת יותר חשובה מיראת הפורעניות אבל אין לומר שלזו היראה כיוון הזוהר שיו"ד של שם היינו דחילו שהרי עכ"פ אהבה יותר חשובה מיראה זו ג"כ וכמו שאמר שם רשב"א גדול העושה מאהבה, ויראה זו של הזוהר היא יותר חשובה מן האהבה, ונראה ששלש מיני יראה יש הפחותה שבכולן יראת העונש והמעולה ממנו היינו כמו שפירש"י יראת המקום שמוראו וגודלו ואימתו מוטלת עליו, והיינו יראה מחמת בושה בוש מלעבור על דברי מלך גדול רב ושליט כזה וכן ארז"ל במסכת נדרים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה הבושה מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן, והיראה המעולה שאין למעלה ממנה למדחל למריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין שהוא שורש כל השרשים ואם יחטא הרי הוא נפסק משורשו זהו יראת הדביקות שרוצה להיות דבוק בו ומתיירא פן יפול למטה ויפסוק דביקותו שזה אינו פוסק רגע ואינו שוכח וזהו יראה שיש בה תשוקה ואהבה יתירה ויראה כזו כוללת האהבה שמתוך שהוא מתיירא שלא יופסק משורשו מכלל שהוא אוהב להיות לו דביקות ושורש שם במקום גבוה כזה וירא שמים כזה חושק מאד שיבואו עליו יסורים על עוונותיו כדי שישאר זך ונקי ויוכל להיות דבוק למקום וזהו דחילו הרמוז ביו"ד של הוי"ה ולכן מצינו בתנאים הקדושים שהיו מקבלים עליהם יסורים באהבה ואמרו בואו אחי ורעי. וזהו התשובה המעולה שבתשובות והתנאים ההם אף שלא היה בידם חטא ואשמה קבלו עליהם יסורים לטובת ישראל

ונחזור לפירוש הפסוק בהושע לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו שעד עכשיו טרף המצות בפניו לתת שכרו בעוה"ז וירפאנו עתה ע"י התשובה, יך פירוש שמבקשים מהקב"ה שעד עתה לא הכה אותם על פשעיהם ואדרבה היו דומין כמי שקיים כל התורה וכל עונשם היה שמור לעתיד להאבידם שזהו הנקמה הגדולה שאין למעלה ממנה וכמו שכתב הרמב"ם בהל' תשובה פ"ח כאשר ביאר שם גודל שכר עוה"ב והתענוג הגדול שנאמר עליו עין לא ראתה אלהים זולתך והוא שצדיקים נהנין מזיו השכינה כלומר שיודעים ומשיגים אמתת הקב"ה וזהו שכר שאין למעלה ממנו והטובה שאין טובה גדולה ממנה וזו שהתאוו לה כל הנביאים. וכתב הרמב"ם אחר זה בהלכה ה' הנקמה הגדולה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים וכו' והוא שקורין אותו הנביאים שאול ואבדון באר שחת וכו' וכל לשון כליה והשחתה לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם עכ"ל. והיראה שמתיירא האדם שלא תכרת נפשו מלהיות בחיים האמתיים ולא ישיג השגה הגדולה שהיא השגת הבורא היא היראה היותר חשובה ואין ערוך אליה אפילו עובד מאהבה ועל ירא שמים כזה נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך

ולכך זה השב בתשובה, אמתית מבקש יך ויחבשנו שזה חשקו שיוכה ביסורים על חטאיו כדי שיהיה לו רפואה לעוה"ב. יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, יש לדקדק מהו מיומים והוה ליה למימר יחיינו ביומים וכמו. שמסיק ביום השלישי ומאי נינהו יומים ויום השלישי הללו ומהו לפניו דמסיק ביום השלישי

וראיתי מי שפירש יחיינו מיומים רמז לשני ימים של ראש השנה שהמה ימי דין ביום השלישי הוא יום כיפור שהוא רחמים גמורים יקימנו ונחיה לפניו. ונלע"ד לרמוז מה דאמר לפניו כי ביום הכפורים נאמר לפני ה' תטהרו. והרי"ף בעין יעקב פירש בו דבר נחמד כי ארבעה חלוקי כפרה ידועים עבר על עשה תשובה מכפרת עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולה