אהבת ציון ו

מעלתו וחסידותו. ובעולמות העליונים הללו אנחנו עולים ויורדים הכל כפי מעשינו אם לטובה עולים ואם ח"ו להיפוך יורדים, ובעולמות הללו שייך פגם ותיקון הכל לפי רוב מעשינו. וזה טעם כל התורה והמצות וכל מצוה יש לה סוד גדול בעולמות העליונים לכל חלק מחלקי המצוה, לא כדעת הרב המורה. נמצא שטעמי המצות נכונים ועם כל זה דברי חז"ל אמת לגבי א"ס ב"ה

והנה מה שברא הקב"ה כל העולמות הללו כל מה שברא הכל בשביל עמו אין הכוונה להיותנו גשמים בתכלית הגשמות היתה המניעה מצדו שאי אפשר להיות גשמי עלול ממנו יתברך, אין הדבר כן כי גם עתה הוא ימלנו כל העולמות ומאיר בכל ואין דבר מפסיק בו רק הטעם היה מצדנו שאז לא היינו יכולין להתדבק כלל ואז באמת כל מעשה המצות והאזהרות היו רק רצון ולא תועלת כלל ולא היה שייך כל כך שכר ועונש

ועוד כי מה יכול להיות השכר כי זה ודאי הוא חסרון מצדנו להיותנו יכולין להתדבק באור הא"ס ברוך הוא ואז אם היה מרבה לו שכר ג"ע וכל התענוגים אפילו רוחניים לאפס ותוהו נחשבים ועיקר שכר הצדיקים לעוה"ב להיותם נהנים מזיו השכינה והוא הדביקות להתדבק בשכינה וזהו התענוג הנפלא שאין כמוהו וזהו חשק וכוסף הצדיקים, ורמז הנביא (ישעיה כ"ו ט') נפשי אויתיך בלילה. ויכולין החסידים ישרי לב לזכות בעוה"ז מעין עוה"ב אם יתדבק בשמחה וטוב לבב בהתבודדות בשירים ותשבחות בחשק גמור ובפרט בלילה כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ג ז') אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך דבקה נפשי וגו' וזוכה לדבק, נפשו. אבל בעו"ה אנשים כערכנו הטבועים במחשכי הבלי תענוגי עוה"ז אי אפשר לנו לדבק מחשבותינו ואנחנו מחליפים שמחה שאין לה קץ בשמחת עראי של הבל הבלים. ועכ"פ זה עיקר תענוגי עוה"ז לדבק בשכינה וכל זה דרך עילה ועלול ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם אבל אם לא היה הקב"ה בורא רק העוה"ז איך אפשר היה לנו להתדבק באורו הגדול

וזהו כוונת התנא בעשרה מאמרות נברא העולם הרומז לעשר ספירות בלי מה שבתחילת ספר יצירה ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה וכל אלו מדרגות מעולם לעולם ומעילה לעלול עד הגיע למדרגת העה"ז שבו האדם התחתון בצלם ובדמות להדמות לעליון ע"י מעשים טובים להיות מקושרות ברמ"ח אברי הנשמה עם קיום מ"ע ושס"ה גידין הנשמה ומה ת"ל והלא במאמר אחד היה יכול להבראות פירוש שמצד הא"ס לא היה צריך לריבוי השתלשלות ומדרגות. ואם היה רצונו לברוא תיכף העולם הזה הגשמי מבלי אמצעים לא היה עיכוב מצדו, ועל זה קאמר כדי להפרע וכו' וכדי ליתן שכר טוב לצדיקים ואי לאו כל העולמות והאמצעיים ומדרגות שאנחנו מתקנים וכמו כן שהרשעים פוגמין לא היה שייך כל כך שכר ועונש, באופן שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל אנשי אמונה אשר הם עיקר הבריאה ונחזי אנן אם אנחנו מתקנים העולמות והלואי שלא היינו מקלקלים, אוי לנו מיוה"ד אוי לנו מיום התוכחה צריכין אנחנו ליתן אל לבנו כמה גברו בנו דברי עוונות ופשעים בלי מספר ועצמו משערות ראשינו וכמה מיעוטא דמעוטא ממצוות ומעשים טובים אשר כמעט בטלו במיעוט ואותו מיעוט ג"כ שדופות קדים בלי שום דביקות בקדושה ובלי שום מחשבה טיבה ורק מצות אנשים מלומדה, ובעו"ה ע"י מעשינו ממש כל העולמות נבראו לבטלה כי הלא במאמר אחד היה יכול להבראות וכל העשרה נבראו כדי ליתן שכר טוב וכו' ששם יקנה דביקות בהדביקו נפשו בקדושה ובטהרה ממדרגה למדרגה וכיון שכל מעשין אפילו הטובים כמה בלי כוונה נמצא שאין לו שום דביקות כי הדביקות הוא ע"י אהבה וביהונתן ודוד נאמר ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יהונתן כנפשו באופן שא"א להיות קישור רוחני ברוחני נפש בנפש כי אם ע"י אהבה רבה. ולכן אמרו חז"ל (פסחים דף נ') ברומיא דקראי דכתיב גדול עד שמים חסדך וכתיב גדול מעל שמים וגו' כאן בעושים לשמה כאן שלא לשמה כי הכל במשפט גמור, כי העושה מאהבה ולשמה הוא מדבק נפשו בשורש עליון ושם מגיע פעולת מצוותיו שמקיים עשרה מאמרות ולכן שכרו אתו ופעולתו לפניו במקום העליון למעלה מן השמים, אבל העושה מיראה אינו עושה לשמה אינו קונה דביקות כי הירא אינו מתדבק ולכן כל פעולות מצוותיו לגופו הגשמי בעולם החומרי הלזה ואין לו חלק רק עד מקום שהחומר מגיע וגוף האדם מד' יסודות נברא וידוע כי ארבעה יסודות מגיעות עד השמים ממש ולכן שכרו וחסדו שמקבל על זה רק עד השמים. ובזה נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם פ"ז מהלכות תשובה הלכה ז' כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עוונותיכם היו מבדילין וגו'. צועק ואינו נענה שנאמר גם כי חרבו תפלה וגו' עושה מצות וטורפין אותן בפניו שנא' מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וגו' והיום הוא מודבק בשכינה שנא' ואתם הדבקים וגם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו וגו' ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה שנאמר כי כבר רצה אלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וגו' עכ"ל. הנה מלבד הטעם על ג' חילוקים הללו שבין קודם התשובה ובין אחר התשובה יפלא על לשון עושה מצות וטורפין אותן בפניו הלא מצינו שאפילו לרשע גמור יש לו שכר מצותיו ואין עבירה מכבה מצוה, ועוד מהו לשון בפניו שכתב עושה מצות וטורפין אותן בפניו והיה די באמרו עושה מצוה וטורפין אותן, ועפ"י הדרך שכתבתי הנה עיקר שכר מצוה בעוה"ב והנה עוה"ב אין בו לא אכילה ושתייה ולא שום דבר מתענוגי הגשמים כי כל זה הבל הבלים לעוה"ב, ואין לנפש שום הנאה מזה רק להחומר הגס והחשוך אך התענוג הגדול לעוה"ב הוא שנהנים מזיו השכינה והוא הדביקות הגדול שזוכים הצדיקים להתדבק ולהשיג השגות נפלאות, וכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה וכשם שכוונת הצדיק בעשיית מצוותיו לשמה להתדבק בשרשים העליונים ממדרגה למדרגה שם במקום ההוא יקבל שכרו אבל הרשע אף שאין לך ריקנין שאינן מלאין מצות כרמון מ"מ עשייתם שלא לשמה ואין שם דביקות רק מעשה גשמי ולכן כל שכר מצותיו בעוה"ז עולם הגשמי וזה שנאמר לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו דהיינו שכר מצותיו וכמו שדרשו רבינו ז"ל בעירובין פרק עושין פסין לא יאחר לשונאו אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים. ועיין בח"א שם שמפרש בשם רש"י בחומש דעל פניו היינו על פניו של רשע בעודו קיים בעוה"ז משלם שכר מצותיו, והכל הטעם שכל אחד מקבל שכרו במקום שדבקה נפשו בעת עשיית המצוה, והנה הרשע אי אפשר לדבק בשורש עליון אף בעשותו מצוה כי איך אפשר להתדבק ועוונותיו המה מסך מבדיל. והנה גודל מעלת התפלה שהיא בחמש מוצאות הפה שבאדם כולם יש להם שורש גדול למעלה וכאשר האדם מתפלל בהניעו שפתיו למטה הוא מעורר השרשים העליונים ולא לחנם אמרו רז"ל כרום זלות וכו' דברים שעומדים ברומו של עולם הוא עמוד התפלה, והנה מיכאל כה"ג למעלה או מטטרון שר הפנים קושר כתרים להקב"ה מתפלותיהן של ישראל. והדבר תימה ולא יתקבל על הדעת שדברים שמדבר בפיו יהיו לכתר. אבל הכוונה אורות העליונים הנעשים ע"י התפלה המה נעשים כתר וכל זה אם מתפלל בכוונה והתפלה נקרא שפיכת נפש ואז יוכל לקבל דביקות ע"י אהבה עזה ועצומה למי שזוכה לזה תיכף ע"י פסוקי דזמרה שהמה שירות ותשבחות ששורר המשורר דוד המלך ע"ה ומתעורר שמחת הנפש כי אין השכינה שורה מתוך עצבות. דרך כלל הצדיקים הגמורים בעת עשיית המצוה או עסקם בשירות ותשבחות הנה שכרם אתם תיכף ורואים עולמם בחייהם כי השמחה הגדולה שיש להם ברוב דביקותם אי אפשר להשיג ולהעריך וזהו בעצמו השכר האמיתי וזהו שכר מצוה מצוה שהמצוה עצמה היא שכרם, ולזה אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, אשרי מי שזוכה לזה

ונחזור לענין ראשון שתפלת הצדיק לרוב דבקותו הנה הוא מקושר למעלה בשרשו ולכן תפלתו מעוררת תיכף הרחמים העליונים ולא עוד אלא אפילו טרם יקרא כי העיקר אחר כוונת הלב הן הן הדברים ובדביקות הוא עיקר במחשבה ולכן טרם יקראו תיכף המה נענים

וכבר כתבתי כי העוונות המה מסך מבדיל ואי אפשר לרשע להתקרב ולהתקשר לא בשום מצוה ולא בתפלה עד אשר ישוב בתשובה, וזה כוונת הרמב"ם אמש היה זה מובדל שנאמר עוונותיכם היו מבדילים וכו' וזה פשוט, צועק ואינו נענה כי אינו מקושר למעלה ומה יעורר בתפילתו, עושה מצות וטורפין בפניו אין הכוונה שאין לו שכר מצוה כי בודאי יש לו. ואין עבירה מכבה מצוה אבל טורפין שכרו בפניו ע"ד על פניו ישלם לו שמשלמין שכר מצותיו בעוה"ז להאבידו בעוה"ב. ומאמר הכתוב מי בקש זאת מידכם, כי כבר כתבתי דברי המורה שנחלקו המפרשים אם יש תועלת במצות או רצון בעלמא והכרעתי שלגבי הא"ס ודאי אם תצדק מה תפעל אבל עיקר טעמי המצות הוא במדות העליונות שאנו יכולין לתקן שם אבל הרשע שאינו מושרש למעלה וכל מצוותיו רק בחומר העוה"ז עליו שפיר נאמר וכי מה איכפת להקב"ה בין שוחט מן הצואר או מן העורף. אבל אחר התשובה עושה מצות ומקבלין בנחת ובשמחה כי מאחר שהוא מודבק בשכינה עושה פרי למעלה ולכן מתאוים להם כדי שיתקן המדות העליונות

ולדברינו ניחא מה שמצינו שאין הקב"ה חפץ בקלוסו של רשע, ואף שכתבתי שיש לו שכר מצוה מ"מ אין להקב"ה חפץ ובצד אחד אפילו לזדונות נחשב. דהנה כתבתי שהקב"ה יהיב לרשע על פניו בעוה"ז להאבידו מעוה"ב ואם דרך משל הגיע זמן הגאולה והרשע עושה קצת מצות הנה הוא מעכב הגאולה במעשיו כי הקב"ה צריך להאריך עוד ימי העוה"ז לשלם לו שכר מצוה בהאי עלמא. וזה כוונת רבינו ז"ל אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או שכולו חייב. והדבר אתמהה תינח כלו זכאי אבל כולו חייב איך יבוא בן דוד. וכבר דרשתי בשם הרב האר"י שהכוונה שכל מי שיהיה בדור ההוא יהיה או כולו זכאי או כולו חייב לבלתי היות שם ערוב ויתפרדו כל פועלי און כי זה חטא אדם הראשון שנפלו ניצוצי קדושה בקליפה ובדור שבן דוד בא יהיה גמר הבירור. ולפי מה שכתבתי בלא"ה נכון שהחייב כלו חייב ולא יהיה שום זכות שאם יהיה לרשע עוד איזה זכות ממילא מתעכב הגאולה. כי עדיין צריך לפרוע לזה שכרו על פניו

ובזה נלע"ד ביאור הפסוק בהושע לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו. והנה טרף הוא לשון עבר, ויך הוא לשון עתיד. וממ"נ או יאמר כי הוא יטרף וירפאנו יך וגו' או יאמר כי הוא טרף וירפאנו הכה ויחבשנו, ואמנם הקב"ה הנהגתו עם הרשעים הוא להיפך לגמרי מהנהגתו עם הצדיקים כי לצדיקים שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכולו מתוקן לעוה"ב, ועונש עבירה בעלמא דאתי לצדיקים ליכא כי הקב"ה מייסרם ביסורים בעוה"ז כדי למרק עוונם שיהיו נקיים וברורים כסולת