אהבת ציון ה

וביסורין והבן שב ע"י היסורין הנה היסורין היו התעוררות מזכרת העון אשר ע"י נתעורר הבן לשוב לדרך טוב. ואם הוא בן משכיל נותן על לבו שאף בלי יסורים היה ראוי לו לשוב לדרך טוב כדי להתקרב אל אביו ואהבה הטבעית מבנים לאבות מתלהבת בלבו והוא מתחרט על מעשין הרעים אשר על ידם נתרחק מאביו. וכאשר נתרצה לאביו ומתחנן לפניו למחול לו הוא גומר בלבו ומקבל על עצמו לעשות כל מה דאפשר להשיב אליו אהבת אביו. וא"כ תכלית תשובת הבן הוא לא להסיר מעליו היסורים כי אם להתקרב אל אביו, והחרטה אשר מתחרט על מעשיו אינן על שגרם לעצמו יסורין אלא על שנתרחק מאביו וגרם שאביו כעס עליו וזה מכאיב לו יותר מיסורים אשר יסרו אביו. ומעתה דברי רב יהודה נכונים דמה שאמר כאן ע"י יסורים כוונתו שהתשובה ע"י יסורים לבד שאין התשובה כי אם להסיר מעליו היסורים ועזיבת החטא והחרטה הוא רק כדי שימצא רווחה אבל לא משום התקרבות ולהבת אהבת המקום ב"ה זה נשאר במדרגת עבד, אבל הכתוב מדבר והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה וגו' והשבות על לבבך דהיינו שע"י העונש והיסורין הוא מתעורר ומשיב על לבו התקרבות ואהבת המקום והתשובה היא ממקור הלב ושבת עד ה' אלהיך שתהיה התשובה עד ה' כמו שדרשו חז"ל על פסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך (הושע י"ד) שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (עיין יומא דף פ"ו ע"א וע"ב) דהיינו שתהיה התשובה כדי שיתקרב בדביקות שיגיע עד ה' אלהיך, תשובה כזו אף שתחלת ההתעוררות לתשובה היה ע"י יסורין מ"מ יכול להגיע בו למדרגת בן אם נותן על לבו בתשובה זו אהבת ה'

לכן אחי כל אחד יתן אל לבו ויצדק על עצמו הדין שהקב"ה הוא הצדיק על כל הבא עלינו וכל אחד יתן אל לבו לעזוב דרך רשע ויעורר אהבת ה'. ותחלת התשובה והיסוד הוא עזיבת החטא שיכניע כח החומרי אשר הוא לסילון ממאיר לעבירות וההכנעה יהיה ע"י מיעוט תענוגים רק מה שצריך להחיות את נפשו כל אדם לפי מזגו, וירבה בתפלות ותחנונים ויתחרט בחרטה, ואם חטא בעון שבין אדם לחבירו צריך להשיב אשמו בראשו ולא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וכתיב וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ודרשו חז"ל מאי מן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפי' גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו לכן כל אחד אשר בנה בית אחר השריפה יחפש בחיפוש אם לא הסיג גבול רעהו או אם לקח מאבנים של שכנו ואם בנה ביתו לא בצדק ועליותיו בלא משפט יראה לפייס את הנגזל וגם הנגזל יתפייס, ויוותר נגד חבירו ויזכור כי הרבה הקלו חז"ל ועשו תקנת השבים. וראוי להיות רך לרצות ויתפייס בדבר מועט. ויתחרט כל אחד בלב שלם כי גרם בעונותיו להתרחק מבוראו ועונותינו הם מבדילים, לכן ירבה בתפלה ובתחנונים ויקום בראש אשמורות להודות לה' בשירי דוד המלך בתהלים בכוונת הלב ברוח נמוכה אשר בו יתקרב להקב"ה, וה' ירחם עלינו ויקבל תפלתנו ברחמים. ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: דרוש שני תוכחת מוסר יום ראשון של סליחות תקכ"א לפ"ק בבהכ"ג חצר הגדול פה ק"ק פראג מאמ"ו הגאון מו"ה יחזקאל סג"ל לאנדא זצ"ל

במס' אבות (פ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב הצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות,. יש לדקדק שפתח מה ת"ל משמעות קושיותו אינה על עיקר הבריאה למה נברא בעשרה מאמרות, רק מקשה על ענין הודעה שהודיע אותנו בכמה מאמרות נברא, ומקשה ומה תועלת לנו לידע בכמה מאמרות נברא די שאנו רואים עולם לפנינו וידענו שהבורא חדשו יש מאין ומה נפקותא בכמה מאמרות בראו, וסופו מסיים והלא במאמר אחד היה יכול להבראות משמע שמקשה על עיקר הבריאה למה נברא בעשרה והא די לבריאותו מאמר א' (ועיין בתוס' י"ט שמפרש באמת הקושיא על ההודעה ולא על הבריאה, אבל נדחק לפרש והלא במאמר אחד יעויין שם). ואם נאמר שהתנא מקשה תרתי על הבריאה ועל ההודעה, א"כ קושיית ההודעה היא ללא צורך, שאם מקשה על הבריאה ומתרץ התועלת הגדול המגיע לנו מזה להפרע וכו' וליתן וכו' א"כ ממילא אנחנו יודעים שצורך גדול יש לנו מידיעה זו וגם אם נאמר כדעת התוי"ט שהקושיא היא רק על ההודעה ולא על גוף הבריאה מלבד מה שדקדתי לעיל יש ג"כ לדקדק שזה אינו מתורץ במה דאמר וליתן שכר טוב וכו' בשלמא להפרע מן הרשעים הוא כדי להודיענו גודל עונשו כדי שישמור עצמו מחטא אבל ליתן שכר טוב וכו', אם ההודעה הזו כדי שעל ידיה יזדרז הצדיק לעשות טוב ולקיים מצות בוראו ע"י ידיעתו גודל מתן שכרו לא זו דרך הצדיקים ואנטיגנוס איש סוכו אמר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס

ובדרך הפשוט נראה כי התנא שאל שתים. ראשונה שקר ומה ת"ל עיקר שאלתו ומה תועלת נמשך לנו מזה מידיעה הזאת שהעולם נברא בעשרה מאמרות, ושוב שאל על גוף הבריאה למה באמת נברא בעשרה והלא במאמר אחד יכול להבראות. ועל שתי קושיות הללו ישיב תשובות שתים כל אחת מתרצת קושיא אחת. על ההודעה שהודיע לנו השיב כדי להפרע וכו' וכאשר ידע הרשע כי עונשו קשה על אחד מעשרה ימהר לשוב תשובה שלימה, אבל אין זה מספיק על גוף הבריאה כי כל תכלית כוונת הקב"ה לטובה ולא לרעה ואיך יכוין לברוא בעשרה מאמרות כדי להגדיל העונש וכמו שכתב גם התוי"ט ולכן תירץ על כוונת הבריאה כדי ליתן שכר טוב וזה מספיק על כוונת הבריאה אבל לא על ההודעה כי הצדיק הגמור לא יצדיק מעשיו רק מאהבה ולא על מנת לקבל פרס

ולהבין איך וכיצד ע"י ריבוי המאמרים יוגדל פרעון פורעניות לרשעים ויתרבה מתן שכר הצדיקים, וענין כזה שייך באדם שצריך לעשו בעמל ויגיעה רבה שאם מפסיד לו כלי יש הפרש בין כלי לכלי שכלי שצריך יגיעה ומלאכה כבידה לעשותו הפסדו יותר גדול מהפסד כלי שנקל לעשותן ולפי ערך זה ישתלם מן החובל והמזיק הכלי. אבל יוצר בראשית בלי עמל ויגיעה למה יוגדל עונש הרשע בהאבידו עולם שנברא בעשרה מאמרות דאטו ח"ו היה לו יגיעה מזה דהלא במאמר אחד היה יכול להבראות ואומן היכול לעשות כלי ברצונו בכלי אומנתו אחד ועשאו בעשרה כלים כי כן היה רצונו ואטו בשביל זה הכלי יקר יותר בשויו, וכמו כן יש לתמוה לאידך גיסא למען שכר הצדיקים

והנה דבר זה שכר המצות ועונש העבירה דבר עמוק הוא ואין להרחיב הדבור ובהצטרף לזה חקירות בריאת עולם למה נברא ביו"ד מאמרות זה קרוב לשאלת מה לפנים וכו', אך נדבר בו קצת דרך דרוש מבלי הסתכלות לסתרי תורה, והנה חקירה גדולה נחלקו בו המתפלספים והתורנים, והוא איזה צורך בקיום המצות ואזהרת העבירות אם הוא צורך גבוה ובטעם מכוון אם רק גזירת המלך בלי טעם כלל ובלי תועלת רק לצרף בהם הבריות יקיימו מצותיו ישמרו אזהרותיו, כמשל מלך ב"ו שגוזר לפעמים גזירה על חיילותיו ואין בה שום תכלית וטעם רק לראות אם המה זהירים לשמור פקודתו ונאמנים בברית עבודתו, ואפילו דבר זה אינו דומה לנמשל

והנה הרמב"ם בספרו המורה בפ' כ"ו מחלק ג' כתב וז"ל כמו שחלק אנשי העיון מבעלי התורה אם מעשיו יתעלה נמשכים אחר חכמה או אחר רצון לבד לא לבקשת תכלית כלל, כן חלקו זאת המחלוקת בעצמה במה שנתן לנו מן המצות, שיש מי שלא יבקש לזה סבה כלל ויאמר שהתורות כולן נמשכים אחר הרצון לבד, ויש מי שאומר שכל מצוה ואזהרה נמשכת אחר החכמה ומכוון בה תכלית אחת ושהמצות כולן יש להם סיבה וכו', והוא דעתנו כולנו ההמון והסגולות, וכתובי התורה מבוארים בזה חוקים ומשפטים צדיקים משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ומה שאמרו חכמים דברים שחקקתי לך כבר אין לך רשות להרהר בהן, לא יאמין המון החכמים שהם עניינים שאין להם סיבה כלל אבל יאמינו שיש להם תכלית מועיל עכ"פ אלא שנעלמה ממנו לקיצור דעתנו ולחסרון חכמתנו. והאריך הרמב"ם בזה שם אלא שהביא שם מדרש רבה הנצב כחומה בסתירת היסוד הזה ויראה ממנו בתחלת המחשבה שיש מצות שאין להם עלה אלא המצוה בלבד ולא כיון בהם תכלית ולא תועלת נמצאת, והוא אמרם בב"ר וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי ששוחט מן העורף, הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה וגו', ועיין בזה ברמב"ן בפירושו על התורה בפ' כי תצא במצות שלוח הקן ע"ש. והנה הרב המורה הכריע שם שכלל המצוה היא לתכלית אבל חלקי המצוה הם ללא שום תועלת. והמשל הקרבת קרבנות יש בהם תועלת אבל היות קרבן זה כבש וזה איל וביום השבת מספר, כך ובמועד כך כל זה אין לו עילה כלל וכמו כן לדעתו הוא כן בכל המצות

ואני אומר ח"ו להרהר כן וכשם שאסור לנו לסכל מצות הבורא בכללה כך אסור לנו לסכל שום חלק מחלקי המצוה ולא דבר ריק הוא. אבל עם כל זה דברי רז"ל במדרש הנ"ל אמתים וכך הוא שורש הדבר אין סוף ברוך זכרו הוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות מן מקיף החיצון של א"ק עד פנימית של מלכות דמלכות דעשיה ובזה נכללו כל העולמות והוא ממלא הכל ואין דבר מפסיק בו ולגבי הא"ס אמר אליהוא (איוב ל"ה ו' ז' ח') אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך. וזה רמז ג"כ המדרש רבה וכי מה איכפת להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן העורף כו'. באופן שכל הפגמים שאנו פוגמין בעונותינו וכל התיקונים שאנו מתקנים במעשינו הטובים אין שום פגם ולא שום תיקון שייך לגבי הא"ס חס מלהרהר בזה וכיוצא בזה

אבל להיותנו מוגשמים בתכלית הגשמיות ואי אפשר להשיג שום דבר בעומק הא"ס וכ"ש לזכותנו להיותנו דבקים בה' ולכן האציל וברא ויצר ועשה עולמות רבים זה למעלה מזה וכלה בדרך עילה ועלול עד הגיע אלינו שוכני ארץ. ואנחנו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ע"י שירש נשמתנו ממקום גבוה ובזה אנחנו עולים ומתדבקים ממדרגה למדרגה כל אחד לפי